תאונת עבודה נפילה מסולם

להלן דוגמאות מהפסיקה בנושא תאונת עבודה נפילה מסולם:

  1.      כשעובד במוסך טיפס על סולם לגלריה המשמשת כמחסן ובעת שהחל לרדת החליק הסולם והוא נפל, קבע בית-המשפט המחוזי כי: "טיפוס על סולם בגובה של שלושה מטרים, המשמש גישה קבועה למחסן במקום העבודה, שדרכו העובדים נדרשים להגיע אל המחסן ולרדת ממנו, אין דינו כדין פעולה יום-יומית שגרתית. בטיפוס לגובה של שלושה מטרים קיים סיכון אינהרנטי, מעצם העובדה שהעובד מצוי בגובה רב" (ע"א (י-ם) 2522/01 שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 7.4.2002, מפי השופטים גל, דרורי ומזרחי).
  2.      במקרה אחר, שבו אירעה תאונת עבודה כתוצאה מנפילה מסולם שנבנה בצורה מאולתרת ושנתגלה כלא יציב, נפסק: "איני מקבל את טענת המערערת כי בכלי עבודה פשוט ומוכר עסקינן וכל עובד, קל וחומר עובד מנוסה כמשיב 1, צריך היה לדעת כיצד להשתמש בו בביטחה, ומשום כך לא היה צורך בתדרוך. נהפוך הוא. דווקא העובדה כי מדובר בעבודה שגרתית ושימוש בכלי שכיח יכולה להקהות את חושיו של עובד לרבות המנוסה ביותר, ולגרום לכך שלא ישים לב לסכנה הטמונה בכלי (הסולם המאולתר, במקרה דנן)" (ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד, ניתן ביום 18.11.1992, מפי השופט ד' לוין).


להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה נפילה מסולם:

פסק-דין     

השופט ד' חשין:

1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון), מיום 7.12.2003 בת"א 1428/95, בגדרו דחה את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל נפילתו מסולם במוסך שבבעלות המשיבים 1 ו- 2.

רקע עובדתי
2. המערער הינו פחח רכב במקצועו. לפני קרות האירוע עבד המערער, לסירוגין, אצל המשיבים 1 ו- 2 בעבודות שונות במוסך שבבעלותם. ביום שישי, 7.10.1988, בשעות הצהריים, שהה במוסך המשיב 2 (להלן - המשיב), שהכיר את המערער היכרות אישית מעבודתו בעבר במוסך. המערער הגיע למוסך, כדי לבקש, עבור עצמו ושלא במסגרת עבודתו במוסך, ידית לרכב. המערער, שהכיר את המוסך מעבודתו במקום, טיפס על סולם השייך למשיב (להלן - הסולם) כדי לעלות לגלריה, נפל ממנו וכתוצאה מכך נפגע ברגלו (להלן- התאונה). בגין פגיעתו בתאונה זו, קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%, אך לא הכיר בה כתאונת עבודה.

המערער והמשיב מסרו גירסאות שונות באשר לאופן הנפילה והנסיבות שגרמו לה. המערער טען, כי המשיב הורה לו לטפס על הסולם ולקחת את הידית בעצמו, ובעקבות זאת הוא טיפס על הסולם, נפל ונחבל. כך תיאר המערער את אופן נפילתו: "תוך כדי טיפוס החליק הסולם אשר היה במצב לא תקין ובלתי בטוח לטיפוס ואשר הוצב בצורה לא תקינה, נפלתי מגובה רב, נחבלתי ונגרם לי שבר פתוח ומרוסק בעקב ובקרסול רגל ימין" (סעיף 7 לתצהיר עדות המערער). לעומתו, טען המשיב, כי השעה היתה כבר מאוחרת, ביום שישי, והמוסך עמד להיסגר בכל רגע, ולכן אמר למערער כי אינו יכול לעזור לו באותה העת וכי כדאי שישוב ביום אחר. לטענתו, התעלם המערער מדבריו, לקח את הסולם, הזיזו, טיפס עליו ונפל ממנו. המשיב הסביר כי: "על מנת לעלות לגלריה, היה מוצב באופן קבוע, סולם מתכת, שעון על הגלריה, רגליו על רצפת הבטון, בחלק הדרום מזרחי של הגלריה ... כאשר בסופו של הסולם היה מעין זיז מברזל אשר נועד ל'תפוס' ולעגן את הסולם לגלריה ... מסיבה לא ברורה החליט כנראה התובע להעביר את הסולם למקום אחר ומשם לעלות לגלריה ..." (סעיפים 6-5 לתצהיר עדות המשיב).

פסק-דינו של בית-משפט קמא
3. בפסק-דינו, קבע בית-משפט קמא כי "לכל אורך הדרך דבריו של התובע [המערער] לא מהימנים" (ההדגשה במקור - ד' ח'). זאת, נוכח הסתירות הרבות שנתגלו בין הגירסאות שמסר (בהודעתו בפני חוקר המשיבה, בתצהירו לבית-המשפט ובעדותו בבית-המשפט) "הן לעניין השיחה עם מלכה [המשיב] לפני הטיפוס והן לגבי נטילת הסולם והטיפוס עליו, שהביאו לנפילה". לאור סתירות אלה, הגיע בית-המשפט למסקנה כי גירסתו של המשיב לנסיבות העובדתיות של המקרה היא המהימנה והנכונה.

עם זאת, בהינתן שהמערער נפל מסולם השייך למשיב, בשטח המוסך של המשיב, נדרש בית-המשפט לשאלה - האם לאור עובדות המקרה התקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). בית-משפט קמא מצא כי מתקיימת בענייננו חובת זהירות מושגית, בקבעו ש"אין כל ספק כי בעלי עסקים צריכים לצפות כי כל הבאים אליהם עלולים להיפגע במתחם החנות או העסק, מאחד המוצרים או הכלים הנמצאים בקרבתם". אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, קבע בית-המשפט כי המשיב יכול היה לצפות - במישור הטכני - את אשר קרה, דהיינו כי המערער יטפס על הסולם, גם אם לא צפה זאת בפועל. כל כך, משום שהיכרותו את המערער כאדם חם-מזג, שאינו אוהב לקבל "לא" כתשובה, בצירוף העובדה שהמערער אמר לו שהוא מתכוון לעלות על הסולם, צריכה היתה לגרום לו לחשוש מטיפוס של המערער על הסולם ולוודא כי הלה לא יעשה כן. בהקשר זה, ציין בית-המשפט כי: "הנתבע אמר לתובע בפירוש לא לעלות למעלה לחפש לבד (עמ' 15 לפרוטוקול(, התובע הכיר את הסולם מעבודתו במוסך ולא הוכח כי הסולם לא היה תקין. בנוסף, הזיז התובע את הסולם למרות שהיה אמור לדעת שמי שצריך לעלות עולה מהצד".

ואולם, בית-המשפט הוסיף וקבע - הפעם במישור הנורמטיבי - כי לא היה על המשיב לצפות את אשר קרה. בית-המשפט הבחין לעניין זה בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי-סביר, בציינו כי הסיכון הראשון, להבדיל מהאחרון, הינו סיכון טבעי ורגיל לפעילות של בני-אדם, שלא מגבש חובת זהירות קונקרטית. בית-המשפט קבע כי סיכון של היפגעות מנפילה מסולם הוא סיכון סביר שהמערער חשף עצמו אליו, ובתורת שכזה, המשיב לא היה אמור לצפותו. לפיכך, קבע בית-המשפט כי המשיב לא חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער, ולכן לא מוטלת עליו כל אחריות בגין עוולת הרשלנות.

הטענות בערעור
4. המערער שב ומפרט את גירסתו העובדתית לאירוע. המערער טוען, כי גירסתו שלו סבירה והגיונית יותר מזו של המשיב. המערער מטעים, בהקשר זה, כי עבד במוסך כשבועיים קודם לכן והכיר את המקום, ולטענתו, המשיב, שלא התייחס אליו כאל לקוח רגיל, חש כנראה קרבה מיוחדת אליו ועל-כן הנחה אותו לקחת את הידית בעצמו. עם זאת, טוען המערער, כי אף אם תתקבל גירסתו של המשיב לאירוע, די בכך כדי לקבוע כי האחרון אחראי לתאונה ולתוצאותיה. כן טוען המערער, כי המשיב חב כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחת, וכי בית-משפט קמא טעה בקביעותיו בעניין זה, המנוגדות להלכות המשפטיות ולהוראות הדין, בגדרן נקבעו שורה של חובות חקוקות העוסקות בסולמות ובבטיחות השימוש בהם במקומות עבודה (המערער מפנה לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל-1970, ולתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988). המערער טוען, כי לא ניתן לקבוע שטיפוס על סולם הינה פעילות שגרתית וטבעית, וכי בנסיבות המקרה שלפנינו מדובר בפעילות המחייבת את בעל המקום בזהירות יתירה ובנקיטת אמצעים שימנעו מבאי המקום מלטפס על הסולם. לטענתו, הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה, מהן עולה בבירור כי הסולם, אופן הצבתו והשימוש בו בכדי לטפס ולעלות לגלריה הממוקמת בגובה רב, לא היו תקינים.

5. מנגד, טוענים המשיבים, כי קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא וממצאיו מעוגנים היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו ממהימנות העדים. לטענתם, משנסתרה מתוכה גירסתו העובדתית של המערער באשר לנסיבות ולגורמים לנפילה, נשמט הבסיס לתביעה, ולא היה מקום לדיון שערך בית-משפט קמא בשאלת הרשלנות על-פי נסיבות אחרות, שונות והפוכות מאלה שלהן טען המערער. לחלופין, טוענים המשיבים, כי צדק בית-משפט קמא גם בקביעתו הנוספת, לפיה לא הוכחה רשלנותו של המשיב. לטענתם, המשיב לא יכול היה לצפות במישור הטכני את אשר קרה, ובוודאי לא יכול היה לצפות שהמערער ייטול את הסולם ממקומו הקבוע ויעבירו למקום אחר במוסך. אף אם חלה על המשיב חובת זהירות כלשהי, כך המשיבים, לא הוכח כי המשיב הפר את חובתו ולא הוכחה רשלנות כלשהי מצדו. עוד טוענים המשיבים, כי דין התביעה להידחות גם בשל כך שהתנהגות המערער היתה הסיבה המכרעת לנזק, או הגורם שהביא לאשם.

דיון
אופן התרחשות התאונה והנסיבות שגרמו לה
6. כלל הוא כי בית-משפט שלערעור לא יתערב על נקלה בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר ראתה את העדים, שמעה אותם והתרשמה מהם התרשמות בלתי-אמצעית (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 857-856; ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, מפי השופט בך; ע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח(2) 279, מפי השופטת פרוקצ'יה; ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.2.2006, מפי השופט ריבלין (כתוארו אז); רע"א 10172/05 "נעלה" - עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האוירית לישראל נ' ברונפלד, ניתנה ביום 3.4.2006 מפי השופט רובינשטיין). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן המצדיקים התערבות כאמור. בית-משפט קמא דחה את גירסתו של המערער בנוגע לאופן התרחשות התאונה והנסיבות שגרמו לה, משמצא "לאחר בדיקה מדוקדקת של כל הראיות", כי דבריו אינם מהימנים ומלאים בסתירות. בית-משפט קמא קבע כי גירסתו של המשיב היא המהימנה והנכונה. לקביעות אלה, יש יסוד ושורש בחומר הראיות ואין להתערב בהן.

עוולת הרשלנות
7. אין חולק כי המערער נפל מסולם השייך למשיב בשטח המוסך שבבעלות המשיב. על-פי גירסתו, שבית-המשפט קיבלה כמהימנה, אמר המשיב למערער כי אינו יכול לעזור לו בחיפושיו אחר הידית, אך המערער מצדו התעלם מן הדברים, לקח את הסולם, הזיזו - "למרות שהיה אמור לדעת שמי שצריך לעלות עולה מהצד" (עמוד 4 לפסק-הדין) - טיפס עליו ונפל ממנו. לאור עובדות אלה, השאלה הצריכה עתה לפנים היא, האם אחראי המשיב כלפי המערער בגין רשלנות, לפי הוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודה. הטלת האחריות תלויה בהתגבשות יסודותיה של עוולת הרשלנות: חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם בגינה (ראו למשל ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, מפי השופט ברק (כתוארו אז) ; ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, מפי השופט טירקל (להלן - עניין סולל בונה); ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ' מימוני, ניתן ביום 14.12.2006 מפי הנשיא (בדימוס) ברק (להלן - עניין מימוני)). בשלב ראשון, עלינו להידרש לשאלה האם חב המשיב חובת זהירות כלפי המערער. התשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות, הכולל בחובו שני היבטים: הראשון, העקרוני, עניינו בקיומה או בהיעדרה של חובת זהירות מושגית; ואילו ההיבט השני, הספציפי, עניינו בקיומה או בהיעדרה של חובת זהירות קונקרטית (ראו למשל ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, מפי השופט ברק (כתוארו אז) (להלן - עניין ועקנין); עניין סולל בונה, לעיל בעמ' 17).

8. בענייננו, בדין קבע בית-המשפט כי קיימת חובת זהירות מושגית. ככלל, הבעלות או החזקה במקרקעין, כמו גם בעסק, מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים או המחזיק לטובת המבקרים בהם. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין (השוו י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 465; ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141, מפי השופט שמגר (כתוארו אז); עניין ועקנין, לעיל, בעמ' 125-124; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, מפי השופט אור; עניין מימוני, לעיל, בפסקה 12 לפסק-הדין).

9. קיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין המזיק לבין הניזוק מהווה אמנם תנאי הכרחי לקיומה של אחריות בעוולת הרשלנות, אך אין היא מספיקה להטלת אחריות זו. גם מקום בו נקבע כי ישנה חובת זהירות מושגית, עדיין קמה ועולה השאלה, האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש.

חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת אף היא, כאמור, על-פי מבחן הצפיות. "השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (עניין ועקנין, לעיל, בעמ' 126-125). באשר לשאלה הראשונה, שעניינה בצפיות הטכנית, סבר בית-משפט קמא כי המשיב יכול היה לצפות את התרחשות הנזק, אף אם לא צפה זאת בפועל. ואולם, במישור הנורמטיבי, הוסיף וקבע, כי לא היה על המשיב לצפות את אשר קרה. לעניין זה, נדרש בית-משפט קמא להבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי-רגילה", בהפנותו לדבריו של בית-משפט זה:

"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע כענין של מדיניות משפטית, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון" (עניין ועקנין, לעיל, בעמ' 126(

על יסוד הבחנה זו, שבין סיכונים סבירים ובלתי-סבירים, קבע בית-משפט קמא, כי הסיכון של היפגעות מנפילה מסולם הוא סיכון סביר, בהיות הטיפוס על סולם פעילות "שגרתית וטבעית שרבים העושים אותה יום-יום תוך לקיחת הסיכון הכרוך בה כמובן מאליו" (עמוד 5 לפסק-הדין). מתקשה אני, בנסיבות המקרה, להסכים לקביעה זו.

כטענת המערער, הדין מכיר בסיכון המובנה בעבודה עם סולמות, והמחוקק אף דאג לקבוע הוראות בטיחות מגוונות לשימוש בטוח בסולמות במקומות עבודה. כך למשל, בנסיבות דומות לאלה שבפנינו, כשעובד במוסך טיפס על סולם לגלריה המשמשת כמחסן ובעת שהחל לרדת החליק הסולם והוא נפל, קבע בית-המשפט המחוזי כי: "טיפוס על סולם בגובה של שלושה מטרים, המשמש גישה קבועה למחסן במקום העבודה, שדרכו העובדים נדרשים להגיע אל המחסן ולרדת ממנו, אין דינו כדין פעולה יום-יומית שגרתית. בטיפוס לגובה של שלושה מטרים קיים סיכון אינהרנטי, מעצם העובדה שהעובד מצוי בגובה רב" (ע"א (י-ם) 2522/01 שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 7.4.2002, מפי השופטים גל, דרורי ומזרחי). במקרה אחר, שבו אירעה תאונת עבודה כתוצאה מנפילה מסולם שנבנה בצורה מאולתרת ושנתגלה כלא יציב, נפסק: "איני מקבל את טענת המערערת כי בכלי עבודה פשוט ומוכר עסקינן וכל עובד, קל וחומר עובד מנוסה כמשיב 1, צריך היה לדעת כיצד להשתמש בו בביטחה, ומשום כך לא היה צורך בתדרוך. נהפוך הוא. דווקא העובדה כי מדובר בעבודה שגרתית ושימוש בכלי שכיח יכולה להקהות את חושיו של עובד לרבות המנוסה ביותר, ולגרום לכך שלא ישים לב לסכנה הטמונה בכלי (הסולם המאולתר, במקרה דנן)" (ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד, ניתן ביום 18.11.1992, מפי השופט ד' לוין). אף שבענייננו אין מדובר בתאונת עבודה, הרי שלדידי לא ניתן, בנסיבות מקרה זה, להתייחס לסיכון של היפגעות מנפילה מסולם כאל סיכון סביר.

10. חרף זאת, מקובלת עליי מסקנתו הסופית של בית-משפט קמא לפיה המשיב לא חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער, אף כי טעמי לכך שונה מזה של בית-משפט קמא. לדידי, הטעם לכך נעוץ בעיקרו בקביעתו העובדתית של בית-משפט קמא, לפיה הזיז המערער את הסולם ממקום עומדו, למרות שאמור היה לדעת כי מי שצריך לעלות עולה מהצד. קביעה זו, המעוגנת היטב בחומר הראיות, מובילה למסקנה כי לא התקיימה צפיות טכנית וכי המשיב לא חב על-כן בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער. לשון אחר, אף אם בנסיבות המקרה יכול היה המשיב לצפות כי המערער יטפס על הסולם, הרי שאין לומר כי יכול היה וצריך היה לצפות שכדי לעלות לגלריה, יזיז הלה את הסולם ממקומו הקבוע למקום אחר - אותו מקום שבו בסופו של דבר החליק הסולם והמערער נפל ממנו. מגרסתו של המשיב, שאומצה על-ידי בית-משפט קמא כמהימנה ונכונה, עולה בבירור כי הסולם היה מוצב במקום קבוע ובקצהו היה מעין זיז מברזל שתפס ועיגן את הסולם לגלריה. למרות זאת, בחר המערער להזיז את הסולם ממקומו הקבוע ולהעבירו למקום אחר. את זאת, כטענת המשיבים, לא יכול היה המשיב לצפות. בהקשר זה יצוין, כי בתצהיר עדותו הבהיר המשיב כי במשך שנים רבות השתמשו, הוא ועובדיו, בסולם שהיה מוצב במקומו הקבוע, וכי מעולם הסולם לא החליק ואיש לא נפל ממנו. כן יצוין, כי בית-משפט קמא קבע כי לא הוכח שהסולם לא היה תקין או שהמערער לא הבין את משמעות הטיפוס על הסולם והסכנות הכרוכות בכך מבחינתו. בנסיבות אלה, ובהינתן שהמערער הכיר את המוסך מעבודתו שם, ובוודאי הכיר את הסולם עליו טיפס ואת מיקומו הקבוע, לא ניתן לקבוע כי המשיב יכול וצריך היה לצפות כי המערער יזיז את הסולם ממקומו, יעבירו למקום אחר ושם יטפס עליו. לפיכך, המסקנה היא כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין המשיב חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער.

11. אשר על כן, עם כל הצער הנובע מפציעתו של המערער, נראה לי כי צדק בית-משפט קמא בדחותו את התביעה, והייתי מציע לדחות את הערעור. כן אציע לחבריי לחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות בסך של 3,000 ש"ח.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט א' רובינשטיין:
אני מסכים.

ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' חשין.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון