תאונות בגן ילדים

בתאריך 21.7.94 בשעות הצהריים או בסמוך לכך, בעת שהילדה שיחקה בחצר בגן הילדים, נפלו עליה קוביות "לגו דופלו", והתובעת נפגעה בראשה ושברה את שיניה

בתאריך 1/10/95 בעת שהילדה שיחקה בחצר גן הילדים של הנתבעת, נפגעה מנדנדה שבה שיחקו ילדי הגן, הילדה נפגעה שוב בפניה ובשיניה בעוצמה, כתוצאה מהפגיעה נלקחה שוב לטיפול רפואי שבו אובחנו פגיעות בשיניים ובראש.

להלן פסק דין בנושא תאונות בגן ילדים:

פסק דין

בפני תביעה לנזקי גוף שארעו לקטינה בעת משחק בגן הילדים.

הצדדים וטענותיהם

הצדדים
תובעת 1, קטינה ילידת 1991, תלמידת בי"ס יסודי יובלים בעמישב. התובעת 2, ילידת
1963, מזכירה במקצועה, אמה של תובעת 1 נשואה לתובע 3, ואם לארבעה קטינים.
                         
תובע 3, יליד 1953 אביו של תובעת 1 ואב לארבעה קטינים, עובד התעשיה האוירית.

הנתבעת 1, הינה גוף אשר היה מפעיל ו/או אחראי לגן הילדים (להלן:"נעמת"). נתבעת 2 היתה בכל הזמנים הרלוונטיים חברת ביטוח הרשומה בישראל, אשר הייתה המבטחת של נתבעת 1 בתביעה מס' 24960908.






טענות התובעים

התאונה הראשונה
בתאריך 21.7.94 בשעות הצהריים או בסמוך לכך, בעת שהתובעת שיחקה בחצר בגן הילדים, נפלו על התובעת קוביות "לגו דופלו", והתובעת נפגעה בראשה ושברה את שיניה (להלן:"התאונה הראשונה").

ממקום התאונה הועברה התובעת לבית החולים השרון לקבלת טיפול רפואי, שם אובחנו פגיעות קשות בפה ובלסת וכן נבדק חשד לסדק בגולגולת. לאחר טיפול רפואי הופנתה התובעת להמשך טיפול במרפאת שיניים מכבי.

התאונה השניה
בתאריך 1/10/95 בעת שהתובעת שיחקה בחצר גן הילדים של הנתבעת, נפגעה מנדנדה שבה שיחקו ילדי הגן, התובעת נפגעה שוב בפניה ובשיניה בעוצמה, כתוצאה מהפגיעה נלקחה התובעת שוב לטיפול רפואי שבו אובחנו פגיעות בשיניים ובראש. (להלן:"התאונה השניה").

תובעים טוענים שכתוצאה מהפגיעה חלה החמרה במצבה של התובעת ונזקקה להמשך טיפול בקופת חולים מכבי.

התובעים טענו כי התאונות אירעו בשל הפרת חובה חקוקה של הנתבעים, בעיקר אלה המנויות בפקודת החינוך [נוסח חדש] תשל"ח- 1978 והתקנות על פיה.

לחילופין טענו התובעים, כי אינם יודעים, ואינם יכולים לדעת את הסיבות שגרמו לתאונות וכי על הנתבעים להוכיח כי לא רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או היפר חובה שבחוק מצידם גרמו לתאונות.

לחילופין, טענו התובעים, כי התאונות אירעו בשל רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או היפר חובה שבחוק מצד הנתבעים, שבאו לידי ביטוי במעשים ו/או במחדלים הבאים הנטענים במצטבר ו/או לחילופין הכל לפי העניין והקשר הדברים:
·     רכשו קוביות משחק ו/או לגו לא בטיחותיים ואשר אינם מתאימים לילדים רכים בשנים.
·     לא דאגו להסיר מכשולים בחצר גן ילדים שבו משחקים קטינים.
·     לא דאגו לבטחונה ו/או הגנתה של התובעת, שהיתה בת 3 שנים.
·     לא השגיחו ולא דאגו לפיקוח נאות על התובעת בזמן שהותה בגן.
·     לא השגיחו ולא דאגו לכך שמקום המשחק יהיה בטוח ו/או נקי ממכשולים ו/או ממטרות.
·     לא הדריכו ו/או הזהירו את הגננות ו/או המטפלות ו/או הילדים.
·     לא נקטו מבעוד מועד באמצעים סבירים למניעת נזק צפוי.
·     נתבעת 1 לא נהגה כפי שמנהל גנים סביר וראוי היה נוקט, בהפעלת גן ילדים ו/או בפיקוח ו/או הדרכה ו/או השגחה על קטינים במקום מסוכן.

התובעים טענו שעובר לתאונה היתה התובעת ילדה בת 3 שנים בריאה בגופה ובנפשה, חניכה בגן חובה. כתוצאה מהתאונה סובלת התובעת מבעיות בשיניים וכן נזקקה לטיפולים רבים בשיניה עד היום.

התובעים טענות שנזקיהם המיוחדים של עולים כדי סך של 18,000₪, ונזקיהן הכלליים כוללים כאב וסבל, נסיעות והפסד השתכרות לעתיד.





טענות הנתבעות

הנתבעות טענו שהתובעים לא יהיו רשאים להוכיח דבר שברפואה ללא חוות דעת רפואית וזאת בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.
הנתבעות הכחישו כל סעיף וסעיף בכתב התביעה. באשר לפוליסת הביטוח, טוענות הנתבעות שהכיסוי, אם בכלל, הינו בהתאם לתנאי הפוליסה וסייגיה, לרבות לעניין גבול אחריות והשתתפות עצמית.

הפוליסה הינה רובד שני מעל ההשתתפות העצמית, והנתבעת 2 אינה נושאת בכל אחריות לסכום הנמצא מתחת לתקרת ההשתתפות העצמית.
הנתבעות טוענות שאין יריבות בין התובעת לנתבעת 2 והיא אינה זכאית לכל פיצוי ע"פ הפוליסה.

הנתבעות הוסיפו וטענו כי קוביות "לגו דופלו", מהן על פי הנטען נפגעה התובעת, הינן קוביות משחק בטיחותיות ומתאימות לגילה של התובעת ואינן יכולות להוות פגיעה מסוג זה הנטענת על ידה.

בנוסף ולחילופין טענו הנתבעות כי התאונה ארעה כאשר התובעת רצה ומעדה באופן בלתי צפוי ובלתי נמנע בנסיבות.

עוד טוענות הנתבעות כי ההשגחה שניתנה לתובעת היתה מתאימה לגילה ולסוג הפעילות המתבצעת בגן ילדים.

לחילופי חילופין, טענו הנתבעות להיעדר כל קשר סיבתי בין מעשיהן ו/או מחדליהן, אם בכלל, לבין התאונה המוכחשת כשלעצמה, ונזקיה הנטענים של התובעת. ההשגחה והפיקוח על התובעת היו בהתאם לגילה ולסוג הפעילות בגן והמדובר בסיכון סביר, בלתי צפוי ובלתי נמנע בנסיבות.

הנתבעות טענו שהתובעת 1 רצה לכיוון הנדנדה באופן בלתי צפוי ובניגוד להוראות ולהנחיות שניתנו לה על ידי הגננות.

הנתבעות טוענות להיעדר כל קשר סיבתי בין מעשיהן ו/או מחדליהן, אם בכלל, לבין התאונה המוכחשת כשלעצמה ונזקיה הנטענים של התובעת.

באשר לטענה בדבר הפרת חובה חקוקה, טוענות הנתבעות שדין סעיף זה להימחק מן הטעם שאינו מפרט כנדרש את דבר החובה החקוקה אשר הופרה, לכאורה, ע"י הנתבעות וזאת בניגוד לתקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

הנתבעות טוענות כי בנסיבות המקרה, יש להחיל את דיני הראיות הרגילים ועל התובעת לשאת בנטל ולהוכיח תביעתה עד תום.

הנתבעות מכחישות את אמדן הנזק של התובעים ובאשר לנזקים הרפואיים, בכל מקרה התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין הוצאות רפואיות ו/או נסיעות ו/או אביזרים רפואיים, הואיל והיא זכאית לשירותי רפואה מלאים ולהחזר הוצאות נסיעה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי ו/או חוק הביטוח הלאומי.

בכל מקרה התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין עזרת צד ג'. התובעת לא נזקקה לכל עזרה, ולחילופין העזרה המועטה לה נזקקה ניתנה לה ע"י בני משפחתה כעזרה רגילה הניתנת ע"י בני משפחה. לתובעת ו/או לבני משפחתה לא נגרמו ו/או לא ייגרמו כל הוצאות בגין ראש נזק זה.

הנתבעות טענות שהפגיעה שנגרמה לתובעת 1, אם בכלל, נגרמה בגין אשמם הבלעדי של הורי התובעת ועל כן לא מוטלת על הנתבעות כל אחריות לנזקיה.
אין בפגיעתה של התובעת, אם בכלל, כדי לפגוע בתפקודו הכללי בחיי היום - יום ו/או באופן אחר כלשהו של התובע ושל הוריה, התובעים 2 ו- 3. הנזקים להם טוענת התובעת הינם תוצאה של פגיעה או מצב רפואי קודם ואינם קשורים לתאונה נשוא התביעה.

ראשי הנזק הינם מוגזמים, מנופחים וחסרי כל אחיזה בדין ובמציאות. התובעת ו/או הורי התובעת לא עשו כלל ו/או לא עשו די להפחתת נזקיה.

יש לנכות מהסכומים המגיעים לתובעת, אם בכלל, את כל התקבולים וטובות ההנאה שקיבלה ו/או היתה זכאית לקבל ו/או הינה זכאית לקבל ו/או תהיה זכאית לקבל מכל מקור שהוא בגין ועקב התאונה, לרבות תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה
התובעת 1 ילידת אוקטובר שנת 1991. עניינה של התביעה דנן - שתי תאונות שארעו בגן הילדים ביום 21/7/94 וביום 1/10/95 בעת שהתובעת 1 הייתה בת שלוש וארבע בהתאמה.
התביעה בגין שתי התאונות הללו הוגשה ביום 3/1/06 כשהתובעת 1 הייתה בת 14.

עצם התרחשות התאונות
אין מחלוקת בין הצדדים שהתאונות התרחשו. לגבי התאונה הראשונה צורפה הודעה נ/1 ממנה עולה כי התובעת 1:

"עזרה באיסוף משחקים המקרה קרה כשהייתה למור קוביה ביד. הקוביה נפלה מידה והיא נפלה עם הפה על הקוביה"
באשר לתאונה השניה זו הצהיר ב"כ הנתבעות עו"ד קרינסקי לפרוטוקול:
"אין מחלוקת שמור נפגעה פעם נוספת. על פי המסמכים הרפואיים הייתה תאונה נוספת שאני לא חולק על עצם קיומה".
נוכח השאלה כי אין מחלוקת בין הצדדים שהתאונות התרחשו יש להידרש לשאלת החבות.

אליבא דתובעים בסיכומיהם, הנתבעים אחראים לנזק שיגרם לילד קטין מתחת לגיל 10 שנים שהיה תחת פיקוח בגן הילדים, בין היתר בכך שלא השגיחו על הקטינה שנפלה פעמיים. לטעמם של התובעים העובדה שהתובעת 1 נפגעה פעמיים ממתקני הנתבעת, מדגישים את הרשלנות של הגננת.

באשר לתאונה הראשונה - על פי עדות הגננת היא מעידה בחקירה ראשית בזו הלשון:
"אני זוכרת שהיינו בחצר המשחקים והילדה עזרה לי לאסוף את כל המשחקים וקובייה נפלה לה מהיד והיא נפלה על הקובייה וקיבלה מכה בפה."
החקירה הנגדית לא הוסיפה לעצם הארוע אינפורמציה רבה למעט האמירה שלהלן:

"ש: בת כמה מור הייתה בשעת התאונה הראשונה.
ת: שנתיים וחצי.
ש: כשאת אומרת שהיא עזרה לך להרים את הקוביות ואז היא נפלה.
ת: אספנו את כל המשחקים יחד עם עוד ילדים, לא לבד."
כלומר כל האינפורמציה שיש על הארוע הראשון, באשר לחבות, היא העובדה שהתובעת 1 בהיותה בת שנתיים וחצי עזרה לגננת להרים קוביות, אחת הקוביות נפלה לה מהיד והיא נפלה על הקובייה ונחבלה בשיניה. באשר לתאונה השניה, אין כל אינפורמציה קבילה באשר לנסיבות התרחשותה, למעט כאמור עצם התרחשותה.

חובת הזהירות של גננת כלפי ילדי הגן נבנית על חובת הזהירות של הורה כלפי בנו. חובה זו היא בהשגחה על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני - חי או דומם - הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו. החובה מושתתת על כך שהקטין, באשר הוא קטין, לא פיתח אותם מנגנוני הגנה, מנגנוני בקרה ומנגנוני שיקול-דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה ניתן לצפות, כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו. כן יש להתחשב בגופו החלש של הקטין, החושף אותו לפגעי העולם הסובב אותו, ובתכונותיו של הקטין כגון שובבות, סקרנות של ילד, היענות לפיתויים בלא להעריך סכנות וסיכונים וכיוצא באלה. (ר' ע"א 90/ 2061 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות פ"ד מז (1) 802. בע' 811 ב-ה להלן: "עניין או הלכת מרצ'לי").

בהתאם להלכת מרצ'לי, יש להתחשב בגילו של הקטין. דהיינו ככל שהילד קטן יותר, כך חלש הוא ופגיע יותר מבחינה פיסית, וכך גם מנגנוני ההגנה והבקרה בשלים פחות.

על פי הרציונאל של הלכת מרצ'לי, היקפה של חובת הזהירות המוטלת על הגננת תלוי גם בחומרת הסיכון אליו נחשף הילד. כך, למשל, חובת הזהירות הנדרשת מגננת בתוך הגן אינה זהה בהיקפה לחובה בזמן שילדי הגן נמצאים בחצר, והחובה תרבה ותלך כאשר ילדי הגן נמצאים בחצר. כיתת הגן היא מקום מוגן (יחסית), והסיכוי להיפגע פגיעה חמורה בעת ישיבה בגן הוא קטן. ביציאה אל החצר עשויה לבוא התפרקות, והילד ירוץ, ישחק, יקפוץ; סביב לו ישחקו, ירוצו ויקפצו ילדים אחרים. רמת הסיכון גדלה, ויכולת הפיקוח אף היא קשה והולכת.

על פי הלכת מרצ'לי:
"כשהנזק נגרם מחפץ או מעצם, אשר נותר ללא השגחה ואשר עורר את סקרנותו של הקטין, שומה על בית המשפט לבדוק את טיבו של החפץ, לשאול את עצמו אם החפץ מסוכן, אם נמצא הוא באחריותו של הנתבע, ואם זה האחרון נקט פעולות ראויות להגנת קטינים מפני פגיעה. ההלכה שנקבעה בנדון, בנושא חובתו של בעל רכוש להגן על הציבור - ובכלל זה גם על ילדים - מפני פגיעה מרכושו, תחול, בשינויים המחויבים, על חובת מורה כלפי תלמידו (עניין מרצ'לי ע' 813 ג-ה).
חובתה הכללית של הגננת כלפי ילדי הגן כוללת חובת משנה לנקוט מבעוד מועד אמצעים סבירים למניעת נזק צפוי. ככל שנקיטת אמצעים אלה ואחרים היא קלה יותר ופשוטה יותר, כן תגבר חובת הגננת לנקוט אותם. לעתים די יהיה בנוכחות הגננת במקום בו נצפה הנזק. לעתים יידרשו אמצעי מניעה אחרים, כגון הצבת שלט, חסימה, אזהרה מילולית וכיוצא באלה - הכול בהתאם לנסיבות כל עניין ועניין. בהתוויית גבולותיה של חובת הזהירות המושגית אותה חבה הגננת לילדי הגן, יש ליתן את הדעת לצורך להגן על הקטין מזה, ולשאיפה להקנות לו חופש פעולה נרחב ככל הראוי מזה. מרכיב החופש, בצד היותו ערך לעצמו, כולל הוא בחובו גם אלמנט של חינוך: מוטב לחנך ילדים בדרך חופשית ככל הניתן, מבלי להטיל עליהם הגבלות בלתי ראויות. יחד עם זאת, חופש פעולה נרחב יתר על המידה יחשוף את הקטין לסיכונים שאותם מן הראוי למנוע.

יש לשים אל לב שעל פי הלכת מרצ'לי עצמה:
"לא כל סיכון לתלמיד גורר מאליו חובה מראש המוטלת על המורה; יש סיכונים נחזים שאינם גוררים בעקביהם חובה, והוא במקום שהאינטרס לקיום אותה פעילות גוררת סיכון משרת מטרה חברתית, שערכה רב מאותו סיכון" ( שם 814 ב-ו)".
כך על פי הלכת מרצ'לי הנ"ל - לעניין בדיקתה של הצפיות הטכנית, יש לבדוק את עובדות המקרה. בצפיות טכנית אין המדובר בראיית נולד מדויקת של כל פרטי העניין, אלא בראייתו בקווים כלליים בלבד. זאת לגבי האירוע המהווה את הרשלנות, לא כל שכן לגבי תוצאותיו: עלילות הנזק ומידותיו.

מן הכלל אל הפרט
באשר לתאונה הראשונה, המדובר בתובעת 1 שהייתה באותה עת בת שנתיים וחצי. אספה קוביות משחק יחד עם הגננת, נפלה ונחבלה בפיה. לאור המתווה שבהלכת מרצ'לי, נדמה כי גילה הצעיר והעובדה שהגננת נכחה בעת הארוע, נותנת שמידת הקפדה גדולה יותר הארוע היה כפי הנראה ניתן למניעה. לכן הנתבעים הצליחו להראות במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי במקרה שבו התובעת 1 נפלה על שיניה בעת איסוף קוביות משחק, בנוכחות הגננת שיש חבות לנתבעים, וזאת כאמור בשל גילה הצעיר של התובעת 1 בעת הארוע ונסיבותיו.

באשר לתאונה השניה - התאונה מיום 1.10.95 - אמנם הנתבעת אינה מכחישה את עצם התרחשותה יחד עם זאת לא ידוע לנו דבר על נסיבותיה.
עדות האמא - התובעת 2 שלא נכחה במקום בעת הארוע, היא עדות מפי השמועה שלא ניתן לקבלה לנכונות תכנה. לכן מקובלת עלי טענת הנתבעות שהתובעים אינם יכולים לטעון כי תאונה זו נגרמה בשל רשלנות מבלי שהוכחו נסיבותיה. אי אפשר לומר, בשום פנים ואופן, שגם כשמדובר בילדה בת שנתיים וחצי שלוש בעת הארוע, שקיבלה מכה מנדנדה המדובר באחריות מוחלטת של הגננת. שכן, פעוטות רבים נפגעים בגן ללא כל רשלנות.

התוצאה היא שניתן לקבוע שיש לנתבעות חבות לתאונה הראשונה מיום 21.7.94 ואינן חבות בתאונה השניה מיום 1/10/95.

הנזק

התובעים סבורים שנזקם עולה כדי הסך של 28,000 ₪ לפי הפירוט הבא:
כאב וסבל לקטינה בשתי התאונות - 15,000 ₪; עלות טיפולי שיניים - 8,000 ש"ח. קבלות גלובלי - 2,000 ₪; הוצאות עתידיות - 3,000 ש"ח.

במסמכים מיום 21/7/94 צוין כי שיניה הקדמיות של התובעת נשברו ונכנסנו לתוך החניכיים. אין ספק שהפגיעה בשיניים גרם לתובעת כאב אדיר, וכי התובעת סבלה מכאבים איומים במשך שבועות ומזיהומים. בדו"ח המיון נכתב כי שיני התובעת ננעצו בבסיס של האף דהיינו בסחוס.
     
גם ביום 1/10/95 נפגעה התובעת שוב בשיניה ובראשה, מנדנדה והתובעת סבלה מכאבים איומים וטיפולים חוזרים ונשנים. מאחר ומדובר בילדה בגיל הרך לא ניתן היה לטפל בשיניה וזאת עד התגבשות הנזק, וכן לא היה טעם בהפעלת הביטוח מאחר והנזק טרם הוברר, לכן התובעת פנתה לטיפולים לאחר ששיניה גדלו ואז ניתן היה להעריך את הנזק שנגרם לתובעת.
     
באשר לקשר הסיבתי בין הטיפולים לפגיעות, סבור ב"כ התובעים שלאור העובדה שבתאריך 30.8.99 בעת שהייתה התובעת 1 בת 8 שנים, פנתה לטיפול במרפאת שיניים לקבלת טיפול בגין שן שנדחפה, במסמך מחדר המיון מיום 21/7/94 נמצא כי שיני התובעת נדחפו כלפי החניכיים העליונים, לאחר שהתובעת התבגרה נמצא כי "שן שנדחפה (יש סיפור טראומה בעבר) וטיפול בהתאם", כאמור במסמך המצ"ב, דהיינו רק לאחר ששיניי התובעת גדלו אז רק התגלה הנזק לשיניה.

התובעים הגישו אסופה של מסמכים רפואיים בטענה כי המדובר בתעודות רפואיות על פי סעיף 20 לפקודת הראיות. אף לא אחת מהתעודות עונה לקריטריון של תעודת רופא בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971 להלן: "פקודת הראיות".

על פי פקודת הראיות, בתעודת הרופא צריך להיות מצויין: שם הרופא, מקום עבודתו מספר רשיונו, והצהרה בזו הלשון:
"אני החתום מטה מעיד ומאשר בזאת כי ביום ___ במקום __ בדקתי את פלוני ומצאתי בו את הממצאים הבאים:



תעודה זו ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית המשפט, והריני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלענין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בבית המשפט".
כאמור, אף לא אחד מהמסמכים הרפואיים שהוגשו (שלא באמצעות מי שערך אותם) עומדים בקריטריונים של תעודת רופא. כך גם לא הוגשה מטעמם של התובעים חוות דעת רפואית כלשהיא.

בהחלטת בית המשפט מיום 26.4.06 נקבע בין היתר, כדלקמן:

"תובע המבקש להוכיח עניין שברפואה ולא צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית ערוכה כדין או תעודת רופא, רשאי להגיש בקשה מתאימה עד ליום 26.5.06…".
הנחיית בית המשפט מבוססת על תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה רצה צד להוכיח עניין שברפואה עליו לצרף לכתבי טענותיו חוות דעת רפואית או תעודת רופא.
כאמור לא צורפה חוות דעת רפואית ו/או תעודת רופא כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי.

נוכח העובדה שטענות התובעים לעניין הנזק רובן ככולן הן טענות שברפואה, באין חוות דעת או תעודת רופא, אין מנוס אלא לקבוע שהתובעים לא הצליחו להוכיח טענות אלה.

יש לשים אל לב, שלמעט דו"ח חדר מיון מיום 21.7.94, לא צורפו כל מסמכים רפואיים אחרים המעידים על הצורך ו/או המשך טיפול רפואי לו נדרשה התובעת בסמוך לאחר התאונה.
לא זו אף זו, המסמכים הנוספים שצורפו הינם משנת 2001 והלאה כ- 7 שנים לאחר התרחשות האירוע ואין בהם כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הטיפולים האורטודנטיים אותם עוברת התובעת לבין התאונה.

תמים דעים אני עם טענת הנתבעים, שעל התובעת הנטל להוכיח גם את הקשר הסיבתי הנטען בין הטיפולים הרפואיים שעברה לתאונה, וזאת באמצעות חוות דעת רפואית ו/או תעודת רופא ערוכה כדין. התובעת לא עשתה כן ולא הרימה את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין הטיפולים לתאונה.

לעניין הנזק יש לשים אל לב, כי התובעת 1 ילידת שנת 1991 הגם שבעת שמיעת הראיות בשנת 2007 הייתה בת 15-16, לא התייצבה להעיד כדי לתאר את שעבר עליה שכן חלק מהאירועים והטיפולים נעשו גם לטענתה לאחר שעמדה על דעתה.

לסיכומו של דבר, עם כל הכבוד לתובעים, לא זו הדרך להוכיח נזק.

התוצאה היא שלמרות שמצאתי שיש חבות לאחת מהתאונות, התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזק. ולכן התביעה נדחית.

התובעים ישלמו הוצאות ושכר טרחה בסך של 3,500 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עתירה להקמת גן ילדים

  2. מכרז מיגון גני ילדים

  3. צו מניעה נגד גן ילדים

  4. תאונות בגן ילדים

  5. תאונת עבודה בגן ילדים

  6. בקשה לאישור לפתוח פעוטון

  7. זכויות גננת ממלאת מקום

  8. רשיון לניהול גן הילדים

  9. פעוטות עם צרכים מיוחדים

  10. סגירת גני ילדים בבני ברק

  11. מבשלת בגן ילדים - זכויות

  12. תקצוב גני ילדים טרום חובה

  13. שימוש חורג ממגורים לגן ילדים

  14. נדחתה תביעה נגד מנהלת פעוטון

  15. החזר תשלום מקדמה לגן ילדים

  16. הפעלת גן ילדים בבניין משותף

  17. צו מניעה כנגד הקמת גן ילדים

  18. ביטול היתר בניה של גן ילדים

  19. טריקת דלת על אצבע בגן ילדים

  20. פטור על הכנסה מהשכרת גן ילדים

  21. סגירת גני ילדים בחגים בהם עובדים

  22. ערר לאשר הפעלת פעוטון ל – 20 ילדים

  23. פתיחת גן ילדים במרתף בנין (התנגדות השכנים)

  24. פתיחת גן ילדים בבית מגורים (התנגדות השכנים)

  25. 2 תנאים לאישור שימוש חורג ממגורים לגן ילדים

  26. גן ילדים שפועל במשך שנים בלי היתר לשימוש חורג

  27. חוזה עבודה לתקופה קצובה עם גננת בגן ילדים פרטי

  28. בערר על פתיחתו של גן ילדים בשימוש חורג בנס ציונה

  29. גן ילדים: פתרון לבעיית תנועה בהורדת והעלאת הילדים

  30. היתר לשימוש חורג להפעלת גן ילדים בבית פרטי בשכירות

  31. התנגדויות לבניה הכוללת הקלות לשימוש לכיתות לימוד וגן

  32. סעיף 4 להסכם שבין הצדדים, עוסק ב"הפסקת ביקור הילד בגן"

  33. הפעלת גן ילדים ללא היתר לשימוש חורג ממגורים במשך 30 שנה

  34. צו מניעה זמני על מנת למנוע פתיחתו של גן ילדים בבית דו משפחתי

  35. בקשה לשימוש חורג מהיתר בניה בגן ילדים לבתי כנסת בשבתות וחגים

  36. התנגדות לגן ילדים בשל כניסת רכבים המביאים ולוקחים את ילדי הגן

  37. תקנות לימוד חובה (רישום לגני ילדים) (הוראת שעה), תשל''ח-1978

  38. ערר להאריך באופן חלקי אישור לשימוש חורג לגן ילדים בדירת מגורים

  39. התנגדות לגן ילדים בטענה כי אינו משרת את תושבי השכונה המבוגרים ברובם

  40. הריסת בניה לא חוקית כתנאי להיתר לשימוש חורג להפעלת גן ילדים בבית צמוד הקרקע

  41. הצבת סייעות לקלוט הילדים המגיעים לגן באופן שיאפשר עצירה מהירה של ההורים במפרץ החניה

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון