תאונה עקב שימוש במתקן ספורט

להלן פסק דין בנושא תאונה עקב שימוש במתקן ספורט: פסק דין 1. התובע, יליד 1963 הגיש תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בזמן שהשתמש ב"מתקן ספורט" שהיה מצוי בחוף חיפה. התובע הרים עצמו על ה"מתקן" ונפל לדבריו כשהמתקן נופל יחד עימו. 2. עובדות הרקע 2.1 ביום 24.9.03 בסביבות השעה 20:00 הלך התובע בחוף הים בקרית חיים ביחד עם חבר בשם אמיר ג'והגאה. (ס' 5 לת / 1). 2.2 במועד הארוע היה התובע בן 40. התובע נהג לעסוק בספורט לסוגיו השונים כמו הליכה, ריצה, ספורט על מתקנים ובמכון כושר. (עמ' 7 לפרטיכל). התובע נהג לפקוד את חוף קריית חיים לצורך פעילות ספורטיבית בתדירות של פעמיים בשבוע. (עמ' 8 לפרטיכל). 2.3 התובע (לטענתו ביחד עם חבר) החנו את רכבם ליד הלוייתן בקרית ים, והלכו לאורך החוף, עד לקצה הדרומי של חוף קרית חיים. בדרך לקצה הדרומי של החוף התעמל התובע על המתקנים שליד בית הקפה (עמ' 9 לפרטיכל, סומן על גבי צילום אויר נ / 1) והמשיך ללכת לאורך החוף. המתקנים שליד בית הקפה אינם נשוא הדיון כאן. 2.4 בדרך חזרה, באזור הסמוך לתחילת חוף הדתיים נתלה התובע על "מתקן" שלטענתו היה שם, באופן שרגלו מעל הברזל העליון וראשו כלפי מטה, ואז נפל המתקן ביחד עם התובע. (ס' 8 לת / 1). במהלך חקירתו מציין התובע כי הרים את עצמו בכח הידיים, הרים את הרגליים לכוון הברזל כדי לאמן את שרירי הבטן, ורק שם את הרגליים, עוד טרם עזב את הידיים, זה קרס ונפל. (עמ' 12 לפרטיכל). בהמשך חקירתו מציין התובע כי כשנפל היו רגליו תלויות והראש למטה. (עמ' 15 לפרטיכל). גובה הברזל העליון היה כ-2 מ'. (עמ' 15 לפרטיכל). 2.5 המיקום של אירוע הנפילה הובהר באופן חד משמעי. מדובר באזור הסמוך לתחילת חוף הדתיים, "אזור הטריבונות", מקום בו בנויים מושבים כדוגמת יציע ישיבה לאורך גדר החוף. (תמונה נ / 2 א', עמ' 10 לפרטיכל ). 2.6 יצויין כי התובע הצהיר תחילה כי האירוע היה בחוף "הדרים" או "הדדים", חוף שלא נמצא בתחום המוניציפלי של קרית חיים ולצורך כך נערך ביקור הצדדים במקום האירוע בפברואר 2006. הביקור המשותף העלה כי האירוע היה בחוף קריית חיים, במקום הסמוך לתחילת חוף הדתיים, כפי שאכן מאשר התובע לגבי תמונה נ /2 א. 2.7 מר יובל כץ, סגן מנהל החופים העירוניים בעירית חיפה ציין כי אזור הנפילה שציין התובע משמש בעונת הרחצה מגרש כדורגל. (ס' 5 לנ / 12). המגרש הוכשר כמגרש כדורגל כאשר מצידו המזרחי, לאורך גדר החוף, הותקנו יציעים ובעונת הרחצה מציבים בו שערי כדורגל ניידים המועברים לאחסנה עם תום עונת הרחצה. (ס' 7 לנ / 12 ). עובדה זו גם צויינה בפני התובע ובא כוחו במעמד הביקור המשותף במקום (עמ' 36, 39 לפרטיכל). 3. מהו "המתקן" עליו נתלה התובע ? 3.1 בגיליון סיכום האשפוז של התובע בבית חולים רמב"ם (נספח ג' לכתב התביעה) נכתב: " לדבריו נתלה על שער מתכת, השער קרס והוא נפל ונחבל בראש וגב עליון".... 3.2 בכתב התביעה, ס' 3 א' צויין כי התובע בצע פעולות ספורט במכשירים שהיו מוצבים בחוף, "ובכללם מתקן "מקבילים" הבנוי בצורת "שער" העשוי ברזל, שהותקן ו/או הונח על חולות החוף". (ההדגשה שלי, ר.ל). 3.3 התובע נדרש במהלך חקירתו הנגדית להסביר האם מדובר בשער כפי שמסר בבית החולים, או במקבילים כפי שנרשם בכתב התביעה , והשיב כי עברית איננה שפת אימו. (עמ' 12 לפרטיכל). 3.4 בתצהירו מציין התובע (ס' 6 לת / 1) כי המתקן הינו "מכשיר העשוי מברזל בצורת האות ח' המקובע בחול. מתקן זה מיועד לביצוע תרגילי כח ומתיחות, וכמוהו מותקנים מתקנים רבים בחופי הארץ". התובע צרף לתצהירו תמונות של מתקנים "דומים" שצולמו בחוף אחר (נספח א' לת / 1). התובע אישר כי חודשיים לאחר מועד התאונה הגיע לחוף לראשונה על מנת לצלם את המתקן ממנו נפל, אלא שהמתקן לא היה שם. (עמ' 12 לפרטיכל). התובע אישר כי המועד שהגיע לחוף היה כבר לאחר תום עונת הרחצה. (עמ' 12 לפרטיכל). 3.5 במהלך חקירתו ציין התובע כי למתקן עליו נתלה היתה צורה של האות ח'. (עמ' 11 לפרטיכל, נ / 3). התובע טען כי מתקן זה היה מתקן בודד באותו אזור בחוף. (עמ' 11 לפרטיכל). 3.6 התובע ציין כי בחוף יש מתקנים נוספים, ליד בית הקפה. התובע ציין כי בהלוך (כוון דרומה) התעמל על המתקנים שליד בית הקפה, אך לא בדרך חזרה. (עמ' 9 לפרטיכל). במהלך חקירה החוזרת משנה התובע את גרסתו ומציין כי אומנם ענה שעשה ספורט על מתקנים אחרים "אבל לא באותו יום", (עמ' 19 לפרטיכל), מה שסותר את תשובתו קודם לכן. 3.7 מר שרייבר שמש כפקח בחוף מטעם עירית קריית חיים. מר שרייבר ציין בתצהיר מטעמו כי בסוף עונת הרחצה של שנת 2003 פנו אליו שני אנשים משפרעם, אחד מהם התובע. התובע ספר לו שהוא "התנגש" בשער כדורגל שהיה במגרש וכתוצאה מכך נפגע בגבו. השניים הבהירו כי הארוע היה במגרש הכדורגל שבחוף והם בקשו לצלם את שערי הכדורגל, אלא ששערי הכדורגל כבר הועברו לאחסון, בשל כך שהיה מדובר בסף עונת הרחצה. (ס' 4,6 לתצהיר נ / 10). הפקח חזר וציין במהלך חקירתו הנגדית כי התובע שאל אותו אם היה שם מגרש כדורגל, התפלא שאין שם מגרש כדורגל ואז ציין הפקח כי בסוף העונה "מאפסנים אותו". הפקח חזר וציין כי מגרש כדורגל קיים שם במהלך 8 עונות שהוא עובד שם, ומדי סוף עונה מאפסנים את השערים והמשטח הופך להיות משטח רגיל. (עמ' 29 לפרטיכל). בתצהירו ציין מר שרייבר כי השנים בקשו לצלם את שערי הכדורגל אך הוא הבהיר להם שהשערים כבר מאוחסנים. (ס' 6 לנ / 10). במהלך עדותו הבהיר הפקח כי התובע וחברו לא בקשו ממנו לראות את השערים המאוחסנים. (עמ' 30 לפרטיכל). אזור מגרש הכדורגל צויין על ידי העד על גבי הצילום ת / 6 במסגרת אדומה. עוד ציין כי התובע וחברו ניסו לשכנע אותו לשמש כביכול כעד לארוע, על אף שלא נכח בו. הפקח ציין כי במגרש הכדורגל לא מותקנים מתקני מתח כלשהם אלא רק שערי כדורגל ניידים, ובחוף לא קרס ולא נעקר אף מתקן מתח. (ס' 9 לנ / 10). הפקח אישר כי השער בתמונה נ /11 שהוצגה בפניו על ידי ב"כ התובע הינו אותו סטנדרט של השער שהיה מוצב במגרש הכדורגל. (עמ' 30,31 לפרטיכל). 3.8 העיד מר כץ המשמש כסגן מנהל החופים אשר העיד על עצמו כי הוא מכיר כל מתקן בחוף. (עמ' 39 לפרטיכל). מר כץ אישר בתצהירו כי בחוף קריית חיים מותקנים מתקני מתח בחלקו המרכזי של החוף, בסמוך לרחבת הריקודים. האזור שבו התובע טוען שנפל מצוי כ-200 מ' צפונית משם, מדובר במגרש שהוכשר כמגרש כדורגל שמצידו המזרחי הותקנו יציעים ובעונת הרחצה מוצבים בו שערי כדורגל ניידים, המועברים לאחסנה בתום עונת הרחצה. (ס' 6,7, לנ / 12). מר כץ השתתף בביקור במקום ביחד עם התובע ובא כוחו של התובע. מר כץ העיד כי בביקור התובע הצביע על המקום, ומיד אמר לו מר כץ כי היה שם מגרש כדורגל ובמקום שהצביע עליו היה שער כדורגל. (עמ' 39 לפרטיכל). השערים לא היו מקובעים לאדמה אך היה להם בסיס מאוד רחב. (עמ' 40 לפרטיכל). 3.9 התובע בקש להסתמך על דו"ח השוטרת שם נרשם כי התובע התאמן בחוף במקבילים. העידה השוטרת, אשר רשמה את דו"ח הארוע לאחר שניידת נקראה למקום. בדו"ח שוטרת נרשם : "הגענו למקום. במקום נכחה ניידת מד"א אשר פינה אדם בשם חג'ג'רה בילאל משפרעם במצב קל עד בינוני אשר התאמן בחוף הים במקבילים ובמהלך ההתעמלות המקבילים יצאו ממקומם וכתוצאה מכך קבל מכה מהברזל בראש. " השוטרת ציינה כי לא ירדה לחוף לראות, לא ראתה את המתקן, לא גבתה עדות מעדי ראיה, אלא כתבה מה שנאמר לה על ידי אנשי מד"א. "אני לא יודעת מה הוא עשה לפני. זה מה שנאמר לי ". (עמ' 34 לפרטיכל). חברו של התובע העיד כי השוטרת בקשה ממנו להסביר מה קרה והוא זה שספר לה. זאת על אף שאת המילה "מקבילים" לא הכיר. (עמ' 24 לפרטיכל). עוד ציין כי איננו זוכר אם ספר גם לנהג מד"א מה קרה, אבל לטענתו זכר שדברו. (עמ' 24 לפרטיכל). 3.10 התובע בקש להסתמך על עדות החבר, מר אמיר ג'והג'אה , שהיה עימו לדבריו בעת המקרה בחוף הים. מר ג'והג'אה ציין בתצהירו (ס' 4 לת / 4) כי המתקן היה עשוי מברזל, בצורת האות ח' ומוטותיו הצדדים היו מקובעים בחול. התובע בצע עליו פעולות של התעמלות, "לפתע ראיתי שהמוטות של המתקן יצאו ממקומם והמתקן קרס ונפל"... גם עד זה מצייר את המתקן כאות ח'. (נ / 9). העד מציין כי גובה המתקן היה כ-2 מ' ורוחבו 1.5 מ'. חברו של התובע אישר כי כשהתובע יצא לחוף לאחר מספר חודשים , שלא בעונת הרחצה, יצא עימו על מנת לראות את מקום התאונה, וראו את האזור נקי, החול מסודר ולא היה מתקן. (עמ' 25, 26 לפרטיכל). לא נתתי משקל משמעותי לעדות החבר, שכן מכלול הראיות יש בו כדי להקים ספק גדול לגבי אמינות דבריו, ואולי גם לעצם נוכחותו במקום - א. התובע וחברו הינם חברים לעבודה. החבר אישר כי כשבא לחתום על התצהיר היה פעם אחת לבד עם עורך הדין ופעם אחת גם עם התובע עצמו. (עמ' 23 לפרטיכל). החבר אישר כי מספר חודשים לאחר ארוע התאונה הלך עם התובע לחוף הים למקום בו ארעה התאונה. הם הלכו מהמקום שהחנו את הרכב והצביעו על מקום התאונה (עמ' 25 לפרטיכל). (היתה זו פעם שונה מהפעם שהתובע הגיע עם אחיו על מנת לצלם את המקום). ב. העדות של חבר התובע היתה דומה דמיון טכני לעדות התובע. יחד עם זאת, חברו של התובע מציין במהלך חקירתו הנגדית כי הארוע היה קרוב למסעדה (עמ' 21 לפרטיכל) והוא מסמן את המיקום על גבי נ / 8, במקום שונה לגמרי מהמיקום שמציין התובע עצמו. (עמ' 22 לפרטיכל). ג. לגרסת התובע , החנו את הרכב ליד הלויתן (מסומן כדג על גבי ת / 5), הלכו לכיוון דרום חזרו צפונה עד לחוף הדתיים. לפי המפה וסימוניה בהליכה עד לחוף הדתיים חולפים התובע וחברו על פני הרכב שחנה ליד הלויתן. בסמוך לחוף הדתיים ארעה הנפילה. לעומתו, מר גוהג'אה מציין כי החנו את הרכב ליד הדג, רצו לכוון דרום, והתאונה ארעה בדרך חזרה לאוטו (עמ' 20 לפרטיכל). ואכן העד הצביע על מיקום התאונה, המצוי עוד טרם הגעה למקום חניית הרכב, עוד טרם מיקום הלוייתן. (נ / 8). ד. חבר התובע מציין כי יום הארוע היה לו הפעם הראשונה שהיה בחוף נשוא הדיון (עמ' 20 לפרטיכל), ומאז לא היה שם (למעט הפעם שיצא עם התובע בצוותא כדי להצביע על מקום התאונה), (עמ' 26 לפרטיכל). תשובות אלו לא הפריעו לחבר להשיב במהלך החקירה על השאלה אם היה בחוף הרבה פעמים את התשובה "פחות או יותר כן ". (עמ' 20 לפרטיכל). זאת על אף שמשאר עדותו עלה כי היה בחוף לדבריו פעמיים בלבד. ביום הארוע, וביום היציאה עם התובע לשטח על מנת להצביע על מקום הארוע. ה. חבר התובע טען כי הוא זה שמסר לשוטרת את מה שארע אך לא ידע מה משמעות המילה "מקבילים" למרות שדבר עם השוטרת בעברית, וזה מה שנכתב בדו"ח השוטרת. עוד נכתב בדו"ח השוטרת כי התובע "קבל מכה מהברזל בראשו". על כך השיב החבר "מה זה ברזל ? הוא נפל על החול. לא היה ברזל מלמטה". (עמ' 24 לפרטיכל). עוד טען החבר במהלך חקירתו הנגדית כי השוטרת בקשה ממנו תעודת זהות. אין כל אסמכתא ברישום השוטרת על נוכחותו של החבר ואין כל רישום של תעודת הזהות שלו. ו. מרבית תשובותיו של העד מר גו'הג'אה במהלך חקירתו הנגדית הינן תשובות מתחמקות, וניכר כי הוא חוזר על גרסה מובנית. 3.11 ממכלול העדויות שנשמעו עולה כי המקום שבו ארעה הנפילה לטענת התובע, הינו מגרש כדורגל בעונה, ומוצבים בו שני שערי כדורגל ניידים, שאינם מבוטנים לקרקע. שערים אלו מאוחסנים בגמר עונת הרחצה באחד המחסנים. התובע אם כן נתלה על אחד משערים אלו, אשר נפל ביחד עם התובע. 4. האם העברת נטל הראיה ? 4.1 התובע טען כי הנתבעת הסתירה את המתקן שקרס לאחר קרות הארוע מה שמצדיק לטענתו העברת נטל השכנוע בשל קיום נזק ראייתי. מדובר בשערי כדורגל המאוחסנים מדי שנה במחסן, ומוצאים שוב עם פתיחת העונה, על מנת להוות מגרש כדורגל, באזור הטריבונות. 4.2 התובע הגיע לחוף ביחד עם אחיו בתום עונת הרחצה בשנת 2003 ושוחח עם מר שרייבר. מר שרייבר ציין במפורש כי ספר לתובע שהשערים מאופסנים (עמ' 29 לפרטיכל) , ובתצהירו, ס' 6 לנ / 10 הוא מציין כי התובע בקש לצלם את השערים. מאחר ואלו היו מאוחסנים -לא צולמו.מר שרייבר נשאל במהלך חקירתו הנגדית מדוע לא הראה לתובע ולחברו היכן השערים מאופסנים והוא השיב שהם לא שאלו זאת. (עמ' 30 לפרטיכל). הפעם הבאה שהיתה פנייה לצילום השערים היתה רק במהלך ביקור בנוכחות ב"כ התובע ומר יובל כץ בחוף קריית חיים בפברואר 2006 . אז בקש ב"כ התובעים לצלם את השערים המאוחסנים. מר כץ, לא ידע היכן השערים מאוחסנים ופנה לאיש האחזקה. הסתבר שבאותו מועד החליפו את השערים ולכן לא ניתן היה לראות אותם ולצלם אותם (עמ' 40 לפרטיכל). מר כץ לא ידע חד משמעית אם השער הנראה בתמונה נ /2ה - נ / 2ו' הוא השער שהיה בשימוש לפני פברואר 2006 או לאחר פברואר 2006, אך הניח כי השערים דומים.(עמ' 39 לפרטיכל). השערים אינם מבוטנים לקרקע, ניתנים להרמה על ידי שופל, ויש להם בסיס רחב. (עמ' 40 לפרטיכל). מר שרייבר השיב בחקירתו כי השער בתמונה נ / 2ו' הינו השער מיום הארוע. (עמ' 30, 31 לפרטיכל). 4.3 התאונה היא מספטמבר 2003. מדי עונת רחצה הוחזרו שערי הכדורגל לחוף, למקום המיועד להם. בפברואר 2006 הוחלפו לשערים חדשים, אף הם ניידים ואינם קבועים. מתום עונת הרחצה 2003 ועד פברואר 2006 לא היתה כל פניה נוספת מצד התובע על מנת לצלם את השערים, לא היתה כל יוזמה לצלם את השערים בתקופות עונת הרחצה, במהלכה היו מוצבים בשטח ברשות הרבים ולכן זמינים לצילום חודשים ארוכים. 4.4 בנסיבות אלו לא ניתן לאמר כי לתובע נגרם נזק ראייתי, ואין כל מקום להעברת נטל השכנוע מטעם זה. 4.5 התובע זנח בסיכומיו את הטענות לעניין העברת נטל הראיה מכח ס' 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח 1968 דהיינו היות הדבר מסוכן, וטוב שכך. 5. האם אי העדת עדים מסויימים, מקימה חזקה לחובת הנתבעת ? 5.1 התובע טען כי אי העדת שני עדים מטעם הנתבעת, איש האחזקה בחוף מר אלכס, וכן מנהל החוף מר גד כהן מפעילה חזקה לחובת הנתבעת. התובע מבקש לטעון כי היו בידיעתם עובדות רלוונטיות ודין ההימנעות מהבאתם לעדות כדין הודאה שאילו הובאו לעדות, הייתה עדותם פועלת לחובת הנתבעת. 5.2 מטעם הנתבעת העיד מר שרייבר, הפקח בחוף הרלוונטי, שגם פגש בתובע ואחיו ויכול היה להעיד על הפגישה. הפקח יכול היה להעיד על השימוש שנעשה דרך קבע באזור בו נפגע התובע, ולציין מתוך ידיעתו האישית את העובדה שבמקום היו שערי כדורגל ניידים, שבתום העונה היו מאופסנים במחסנים. גם סגן מנהל החופים העיד, מר כץ. מר כץ ציין כי מידיעה אישית הוא מכיר כל מתקן בחוף, היה בביקור בחוף ביחד עם התובע ובא כוחו על מנת למקם את מיקום האירוע,ידע לספר על תכליתו של שטח החוף בו ארע המקרה, ועל שערי הכדורגל המוצבים שם בזמן העונה ומאופסנים בתום העונה. הן הפקח והן סגן מנהל החופים זיהו את תמונת השער נ / 11 כטיפוס השער במקום. 5.3 משהובאו כראיות כל העובדות הנחוצות, לא עולה צורך להביא עדים נוספים, שאמורים להעיד באותם נושאים בדיוק. משניתנה עדות מפורטת על ידי עדי הנתבעת שהעידו, הבאת עדים נוספים אין בה כדי לשפוך אור חדש ולכן הימנעות מהעדתם איננה גורמת לחסר ראייתי. לפיכך, לא קמה כל חזקה עובדתית כי הימנעות מר אלכס וגד כהן מלהעיד, פועלת לחובת הנתבעת. 6. האם רשלנות הנתבעת ? 6.1 אין חולק על כך כי ביחסים שבן הנתבעת לבין ציבור המתרחצים במסגרת חוף רחצה מוסדר, קיימת חובת זהירות מושגית. הדיון מתמקד בשאלה האם בנסיבות המקרה כאן קיימת חובת זהירות קונקרטית בין הנתבעת לבין התובע. 6.2 "חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק." וכן " בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). ". (עא 80 / 145 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש לז (1) 113, עמוד 125-126). 6.3 טענות התובע מתמקדות בשני מישורים - כנגד הצבת שער הכדרוגל באופן שהוצב, וכנגד העדר פיקוח בחוף. 6.4 לענין הצבת שער הכדורגל - א. התובע העיד על עצמו כי נהג לבקר לעיתים תכופות בחוף נשוא הדיון בתדירות של פעמיים בשבוע, לצורך פעילות ספורטיבית, לרבות על מתקנים. משמע, התובע הכיר את החוף ואת מתקניו השונים, לרבות את אזור מגרש הכדורגל. ב. התובע היה במועד התאונה בן 40, אדם בוגר לכל הדעות. ג. התובע היה אדם ספורטיבי, חבר במכון כושר ומקפיד לבצע פעילות ספורטיבית. ד. במרחק של כ-200 מ' ממקום ההתרחשות, היו מתקני ספורט תקניים, מעוגנים בקרקע, שהתובע חלף עבר על פניהם במהלך הליכתו לאורך החוף. ה. למרות זאת, מצא התובע לנכון להתלות על שער כדורגל,שאומנם בסיסו רחב אך איננו מעוגן לקרקע, אלא רק מונח על הקרקע. ו. התובע, כאדם בוגר, בחר להתלות באופן מהופך על שער כדורגל, למרות קיומם של מתקנים בטוחים בסמיכות מקום. ז. המקרה קרה בשלהי חודש ספטמבר בסמוך לשעה 22:00 בלילה, בזמן שלא היו מפקחים בחוף. ח. התובע עשה בשער הכדורגל שימוש שאיננו מיועד לו. שער הכדורגל איננו מיועד לתרגילי מתח. ט. אין לאמר שאדם סביר היה צריך לצפות שאדם בוגר בן 40 יתלה במהופך על שער כדורגל שרק מונח על הקרקע, בלילה, במיוחד שבסמוך נמצאים מתקני התעמלות בטוחים. אדם סביר לא היה אמור לצפות נזק מהסוג שהתרחש. 6.5 - לענין הפיקוח בחוף הרחצה - א. הארוע ארע בשלהי חודש ספטמבר,בשבוע האחרון של עונת הרחצה, בסמוך לשעה 22:00 בלילה. (בדו"ח המשטרה מופיעה שעת ההודעה על הארוע כשעה 22:07 ). ב. על שעות הפיקוח העיד מר שרייבר. במהלך עונת הרחצה משמרת הפיקוח מסתיימת בשעה 21:00. בתקופת סוף העונה -קודם לכן. (עמ' 31 לפרטיכל). על משמרות הפיקוח העיד גם מר כץ אשר ציין כי משמרת רגילה בחוף מוכרז בשעות ההכרזה הינה בין השעה 8:00 ל18:00. אך בעונת הרחצה ממש מורים לפקחים להשאר שעות נוספות, לפי צרכי המקום, דהיינו עומס המתרחצים. מר כץ נתן דוגמאות: בחוף דדו למשל נשארים פקחים לפעמים עד השעה 23:00, בחוף קריית חיים עד 20:30 או 21:00. ג. הארוע ארע לאחר תום שעות הפיקוח במקום. התובע לא הראה קיומו של צורך לקיום פיקוח בחוף קרית חיים ביום הארוע בשעה 22:00. ד. עוד יצויין כי ספק אם נוכחות פקח במקום היתה יכולה למנוע את הארוע, שכן התובע לדבריו נפל מיד עם גישתו הראשונה לשער, מיד עם העלאת רגליו על הברזל העליון של השער, עוד טרם הספיק לעזוב ידיו. 6.6 בנסיבות ענין זה אין לאמר שאדם סביר היה צופה נזק מסוג זה שהתרחש, ולא קיימת חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובע בנסיבות הענין. די בקביעה זו כדי לדחות את טענת הרשלנות שמייחס התובע לנתבעת. 7. האם הפרת חובה חקוקה ? 7.1 בכתב התביעה ציין התובע כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה, את פקודת העיריות [נוסח חדש] , את חוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד 1964, את צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים ) תשכ"ה 1965. עוד טען התובע כי הנתבעת הפרה חובתה לפי ס' 249 (29) לפקודת העיריות שמסמיך אותה לעשות את כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור. 7.2 בסיכומי התובע הצטמצמו טיעוני התובע לכך כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה משלא עמדה בחובותיה לפי ס' 249 (7) ו-(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. זאת ותו לא. 7.3 וזהו נוסח ס' 249 (7) (8) הדן בסמכויותיה של העיריה, כפי שהיה נכון ליום הארוע - " (7) להקים, לקיים ולהסדיר מרחצאות, ציבוריים בריכות-שחיה ובתי-רחצה ציבוריים; (8) לספק, להתקין, להתוות, לתכנן, לשפר, ציבוריים לקיים, להסדיר גנים וגינות ומקומות מרגוע או נופש אחרים לשימוש הציבור, ולפקח עליהם, ולהשתתף בהוצאות קיומם של מקומות כאמור שהתקינם אדם לשימוש הציבור;" 7.4 דין טענתו של התובע להדחות בענין זה מהטעמים המצטברים הבאים : א. התובע מפנה לסימן ג' לפקודה הדן ב"סמכויותיה" של העירייה, להבדיל מסימן ב' לפקודה הדן ב"חובותיה" של העירייה. המחוקק הבחין בין מה שעירייה יכולה לעשות אם יש לה את האמצעים לכך, לבין מה שעירייה חייבת לעשות. בע"פ 40/49 נחמיאס נ. מדינת ישראל פד ג' 127 קבע בית המשפט העליון (בהתייחס לסעיפים ישנים של החוק) כי עיקר ההבדל הוא כי סעיף החובות דן בתפקידים עיקריים הכרחיים אשר כל עירייה ועירייה חייבת למלאם שאם לא כן לא יהיו חיים תקינים ליושבי המקום ואילו סעיף הסמכויות מטפל בענינים אחרים, לאו דווקא חיוניים אשר העירייה רשאית לעשותם, אם היא רואה צורך, ואם יש לה האמצעים הדרושים לכך. (וראו אבחנה דומה בע"א 343/74 גרובנר נ. עירית חיפה פד ל 1 עמ' 141 בעמ' 149-150). וכך כותב ד"ר וינוגרד בספרו "דיני רשויות מקומיות" , כרך א' בעמ' 340 - "להבחנה הזו בין "חובות" ו"סמכויות" יש השלכה לגבי שאלת חבותה של רשות מקומית בנזיקין בעוולת "הפר חובה שבחוק". השאלה היא אם הייתה מוטלת חובה על הרשות המקומית, כי באי חובה בודאי שלא קמה העוולה של היפר חובה שבחוק." ב. התובע ,אם כן, בחר להפנות לסעיפים שאינם בבחינת חובה על העירייה לבצעם. ככאלה, אינם מהווים בסיס לעוולה של הפרת חובה חקוקה. ג. אך גם לגופו של ענין - מבחינה עובדתית לא הוכח כי הנתבעת לא עמדה בחובות ההסדרה של אזור הרחצה, הפיקוח עליו והדאגה לבטחון התושבים בחוף. הווה אומר - גם אם היינו זונחים את האבחנה בין "סמכויות" ל"חובות" ומתייחסים לנושא הסדרת חוף רחצה כחובה של העיריה, לא היה בכך כדי להוליך לתוצאה שונה. לפיכך יש לדחות טענה להפרת חובה חקוקה. 8. לסיכום 8.1 התובע לא הרים את הנטל להראות כי הנתבעת אחראית לנזקיו. 8.2 התביעה נדחית. 8.3 התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 7500 ₪ + מ.ע.מ, וכן בתשלום האגרה והוצאות הנתבעת. 8.4 התשלום בתוך 30 יום מהיום. דיני ספורט