תאונה במלון

התובעת טענה כי התארחה כמוזמנת בבריכת מלון "המלך שלמה" שבאילת, ותוך כדי ירידתה במדרגות המובילות לבריכה - החליקה לפתע, נפלה ונחבלה.

להלן פסק דין בנושא תאונה במלון:

פסק דין

1.     התובעת, ילידת 1973, מבקשת לחייב הנתבעות לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה בתאונה שאירעה לה בעת ששהתה כאורחת במלון "המלך שלמה" באילת, שבבעלות הנתבעת 1.

הנתבעת 2 היא חברת ביטוח שרשומה כחוק בישראל, שבמועד הרלוונטי ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה מסוג נזקי צד ג'.

2.     התובעת טענה כי ביום 21/6/03, התארחה כמוזמנת בבריכת מלון "המלך שלמה" שבאילת, ותוך כדי ירידתה במדרגות המובילות לבריכה - החליקה לפתע, נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").

התובעת טענה כי המדרגות היו רטובות ממים, עקב סמיכותן לבריכה, כי לא היה להן מעקה, כי לא היו ידיות אחיזה, ובעיקר כי לא היה על המדרגות חומר מחוספס מונע החלקה, ומתוך אלה היא מבקשת לחייב הנתבעות, גם בגין טענתה לרשלנות הנתבעת 1 ו/או חוסר זהירותה המתבטאים בכך שלא דאגה לנקות המדרגות ממים ועל ידי כך למנוע סכנת החלקה, לא דאגה להזהיר המתארחים במלון או בבריכה מפני החלקה במדרגות, לא דאגה להניח משטח דריכה ו/או כל חומר אחר שימנע החלקה, לא נהגה כפי שבעלים ו/או מחזיק ו/או אחראי לנכס סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות, וכי לא עשתה כל שביכולתה או כל שצריכה וחייבת הייתה לעשות כדי למנוע התאונה ותוצאותיה.

התובעת טענה עוד כי בנסיבות התאונה יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ומתוך כך על הנתבעות מוטל נטל הראיה ו/או ההוכחה כי אין בנסיבות התאונה משום רשלנות מצד הנתבעת 1.

עוד טענה התובעת כי הנתבעת 1 ביצעה כלפיה עוולה של היפר חובה חקוקה, בכך שחדלה להתקין מעקה או מאחז בצידי ואמצע גרם המדרגות שהיו ברוחב של מעל 2.5 מטר.

3.     אחר התאונה נלקחה התובעת לבית החולים "יוספטל" שבאילת ואובחן בה שבר בקרסול ימין, היא שוחררה בו ביום מבית החולים תוך שנצטוותה למנוחה, טענה כי מתוך תוצאות התאונה לא עבדה כלל עד 9/03, כי נזקקה לעזרה רבה הן במשק הבית והן בגידול ילדיה (שניים קטינים), כי נגרמו לה הוצאות מרובות עבור נסיעות, תרופות ועזרים רפואיים.

התובעת טענה עוד כי רק ב 9/03 חזרה לעבודתה - אך לעבודה חלקית וקלה, תוך מגבלה ניכרת וירידה בשכר, ועוד טענה למגבלות השונות מהן היא סובלת.

4.     הנתבעות הכחישו טענות התובעת, טענו כי נפגעה בנסיבות שונות מאלה להן טענה, או כי התאונה היא מעשה ידי שמיים, שלא היה באפשרות הנתבעת 1 ו/או מי ממנה למונעה, כי אין לנתבעת 1 כל חבות או אחריות לתאונה.

עוד הכחישו הנתבעות טענות התובעת לנזקים השונים מהם היא סובלת.

5.     התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית, ולא טענה לנכות כלשהי שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה.

6.     משלא נסתייע הסדר פשרה נשמעו ראיות בעלי הדין.

     מטעם התובעת העידה היא, ורק היא, ולעניין זה משמעות כפי שייאמר להלן, ומטעם הנתבעות העידו מר שרלי אלימלך המשמש כקצין הביטחון הראשי של הנתבעת 1, ומר רועי פלד, ששימש במועד הרלוונטי כקב"ט מלון "המלך שלמה".
7.     המחלוקות בין בעלי הדין נסובו, אם כן, על חבותה ואחריותה של הנתבעת 1, ובאשר לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה - ובאלה אדון רק אם אמצא כי אכן הנתבעות חבות כלפי התובעת.

8.     אף ששמיעת הראיות נסתיימה עוד ביום 20/2/07 והוריתי לב"כ התובעת ליתן סיכומי טענותיו תוך 45 יום - הנה ניתנו אלה רק אחר שהוגשו סיכומי הנתבעות (ביום 18/6/07), ורק ביום 10/7/07 - אחר שניתנה התראה למחיקת התביעה מחוסר מעש.

חבות הנתבעות
9.     אחר עיון בטענות בעלי הדין, בעדויות, במוצגים (לרבות בתמונות) ובסיכומי ב"כ בעלי הדין (לרבות באסמכתאות ובהלכה הנותנת) - אני מוצאת לדחות התביעה.

10.     עדותה של התובעת גבי אופן קרות התאונה - ואין חולקין כי אכן נפלה במקום ובזמן - היא עדות יחידה, של בעל דין המעונין בדבר, וכפי הוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 - הכרעה על פי עדות שכזו מחייבת מישנה מהירות וקיום טעם אמיתי, תוך מתן אמון ומלא בה.

     כידוע הנה לא נאמר כי בית המשפט אינו רשאי לפסוק על פי עדות שכזו, וכך נפסק גם כי אין צורך בסיוע שהוא בגדר ראיה עצמאית נפרדת, תומכת, אלא, כך נקבע, די בחובת הנמקה שיהא בה להסביר מדוע בית המשפט מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין על אף הבעיתיות שבה - וכך לא מצאתי לנקוט כאן, במיוחד מתוך מה שהוברר מחקירתה הנגדית של התובעת, מהסתירות שבאו מעדותה, מריבוי הגרסאות בהן נקטה (שדי היה רק בהן לגרום לדחיית התביעה - וראה להלן), מניסיונה הברור להכביר ולהפריז בנזקיה - שרק בחקירתה הנגדית הוברר כי אין הם כשיטתה - וכך גם מצא בא-כוחה לצמצם מטענותיה - בסיכומי הטענות.

11.     לא בכדי, כך הוברר, מצאה ב"כ הנתבעות לחקור התובעת תחילה אודות טענותיה לנזקים שנגרמו לה, אף כי ניתן היה לסבור כי בסדר הראוי נדרש היה קודם בירור החבות - שהרי בחקירה נגדית זו הוברר אכן כי אין לטענות התובעת לנזקים - על מה שתסמוכנה.

     כך למשל הוברר כי אף שהתובעת טענה כי לא עבדה כלל אחר התאונה ועד 9/03, חודשיים וחצי אחר מועד התאונה - הנה שבה לעבודתה יום אחר אירוע התאונה, ועבדה כל העת בחנות שבבעלותה, וכך גם הוברר כי אין בסיס לטענתה גבי העסקת עובדת נוספת, מתוך הצורך לסייע לה, משהוברר כי העסקת העובדת באה אחר הורדת הגבס.

     עוד הוברר, ולא אכביר כאן, כי לא בא שום בסיס לחישובי התובעת גבי הנזקים שנגרמו לה (וכפי העולה מסיכומי טענותיה - הנה חזרה בה מטענותיה גבי נזקים, לפחות אלה הנוגעים בהפסדי השתכרות, שיגרמו לה בעתיד) ואכן, כפי טענת ב"כ הנתבעות, זולת טענות, שהובררו כטענות סרק - לא סיפקה התובעת אף לא ראיה אחת לביסוסן, ונראה כי מבחינתה - הנייר, גם אם מדובר בתצהיר עדות ראשית, סובל הכל.

12.     כאמור לעיל, אינני מוצאת לקבל עמדתה של התובעת גבי חבותה של הנתבעת 1 ואחריותה לנפילתה, גם מתוך, שקבלת הטענות כאן, בנסיבות הנפילה, ובנסיבותיה של התובעת, גם מתוך אופן ניהול הדיון - משמעה יהא הטלת אחריות מוחלטת על הנתבעת 1, כשברי כי אין הדבר ראוי, כשעל התובעת הנטל להוכיח - ובו לא עמדה.

התובעת לא מצאה להציג חוות דעת מומחה באשר לתקינות המדרגות בהן החליקה, לפי טענתה, וכך נותרנו רק עם טענותיה - שלא בא להן שום ביסוס - באשר לרוחב, מרווח, צורך במעקה, בפסים מונעי החלקה, ידיות אחיזה - ובטענות שבעלמא אין די.

לא רק כך, אלא אפילו לא ניתן לקבוע מיקום מדוייק של נפילת התובעת, שהרי הוברר כי היא טוענת למקום אחד, כשמקום זה צולם, בדיעבד, על ידי מי ממנה - שלא הובא להעיד, בעוד אשר הנתבעות טענו למקום אחר, שצולם על ידי קב"ט המלון, אחר קבלת הודעת התובעת על נפילתה - ומקום אחד אינו דומה למשנהו.

ולא רק כך - כאמור לעיל, עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין, ואף למשל שטענה כי בעלה הגיע למקום הנפילה מיד אחר אירועה - הנה לא מצאה לנכון להעיד אפילו אותו.

ועוד - הנה הוברר כי התובעת מסרה גרסאות מספר לאירוע הנפילה, כשבגרסתה הראשונה שנמסרה לקב"ט המלון מסרה כי ירדה במדרגות שליד הבריכה, עיקמה את קרסול ימין, וסובלת מנפיחות וכאבים.

לציין במאמר מוסגר כי אינני מוצאת לקבל טענות התובעת מקום זה בסיכומי טענותיה, כי אין לתת משקל לאותו דו"ח שנרשם על ידי הקב"ט (נ/3) משהעיד כי זה נרשם אחר קבלת הודעה, ולא בנוכחות התובעת (שהרי לא מצאתי מדוע ישנה הקב"ט, יגרע או יוסיף, למה שנמסר לו על ידי התובעת).

גרסה מאוחרת יותר של התובעת באה בכתב התביעה והיא כי החליקה במדרגות, ובדיעבד, הוברר לה כי המדרגות היו רטובות ממי הבריכה הנמצאת בסמוך להן.

בתצהיר עדותה הראשית העידה כבר כי תוך כדי ירידה במדרגות החליקה לפתע, איבדה שיווי משקל, נפלה ונחבלה, כי המדרגות היו חלקות ורטובות, כי לא היה במקום כל שלט המזהיר מפני סכנת החלקה, כי לא היה במקום חומר המונע החלקה או מרצפות מחוספסות, כי בקצה המדרגה היה פס מתכת או אלומיניום חלק ביותר וכי במדרגות לא היה מעקה או מאחז יד (טענות אלה הופיעו בכתב התביעה, אך בתצהיר העדות - כעדות ממש), ובחקירה הנגדית מצאנו כבר תיאור אירוע, שיש בו עוד להאדיר: -
"...היה פס ניקל שגרם לכמות מים אדירה שהייתה שם, כי יש שם מפל שאנשים יושבים בכיסאות והמים יורדים, וכל המים משפריצים. יש בצד משובץ כחול, יושבים בפנים עם כיסאות... וכל המקום היה מלא במים, והכמות של המים הושפרצה על המדרגות.
ברור שראיתי את המים..." (עמ' 6 לפרוטוקול).

     וראה עוד בעמ' 8, 7 לפרוטוקול.

     לציין כי בסיכום הטיפול בחדר המיון אליו הופנתה התובעת - לא נאמר דבר על החלקה, ודאי לא על החלקה בשל מים, אלא אך נאמר כי התובעת סבלה מחבלה סיבובית בקרסול ימין.

13.     כאמור לעיל, רק ריבוי הגרסאות - די בו כדי לדחות התביעה (וראה לעניין זה בת.א. 609/95, בית משפט מחוזי ת"א, אורן זרוג נ' שימי להב שיווק בע"מ, על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל), ואם לא די היה בכך - הנה אינני מוצאת כי ניתן להכריע כפי שיטת התובעת, גם מתוך שלא צלחה בנטל המונח עליה להוכיח טענותיה כנגד הנתבעת 1.

14.     בהמשך לאמור לעיל, כי עדותה של התובעת היא עדות בעל דין יחידה, שלא מצאתי לסמוך עליה ועל פיה להכריע - אומר רק כי יכולה הייתה התובעת להעיד אחרים, ודאי באופן שהיה בו לסייע לה, ומשלא עשתה כן, הנה יש לקחת מחדלה כאן לפיתחה, ולפי ההלכה הפסוקה כי הימנעות מלהזמין עד או מלהציג ראיה, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של מי החדל מחדל שכזה, כשעל פניה הנה מתחייבת המסקנה, כי אילו הובאה הראיה או נשמע העד - היה בהם כדי לתמוך בגרסת היריב.

התובעת, כאמור, לא נקטה כפי שדרוש היה שתנקוט. לא רק שלא העידה את בעלה שהיה במקום סמוך לאירועו, הנה גם לא העידה הצלם שלטענתה צילם מטעמה את מקום הנפילה, ועוד יותר הנה הוברר כי זה צילם אחר מעשה, ולפי הנחיית התובעת, וכפי שהעידה: -
"לשאלתך מי צילם את התמונות שצורפו לכתב התביעה אני אומרת שלא אני, אלא חבר שירד לאילת וביקשתי ממנו לצלם את המדרגות.
לשאלת ביהמ"ש איך הוא ידע את מה לצלם ואיפה, אני אומרת שהוא הכיר את המקום והוא מכיר את המלון והמדרגות, והסברתי לו איפה נפלתי..." (עמוד 5 לפרוטוקול).

ואתמה אם על סמך עדותה כאן מבקשת היא כי אכריע כפי גירסתה, מה עוד שהעידה כי הראתה לקב"ט המלון היכן נפלה, כי הוא פינה אותה לבית החולים רק אחר האירוע ואחר שהראתה לו היכן נפלה, ויחד עם זאת לא הייתה מוכנה לאשר תחילה כי התמונות שצילם הקב"ט מצביעות אכן על מקום הנפילה, ורק אחר שנשאלה שוב ושוב אישרה כי המדרגות המצולמות בנ/2 הן המדרגות - אך לטענתה שונו.

15.     התובעת אינה יכולה לסמוך תביעתה על עדות מי מהנתבעות, גם מתוך שלא מצאתי כי אלה נותנות, כפי טענתה, לשיטתה.
16.     כאמור לעיל - התובעת לא סמכה טענותיה בעדויות אחרות, גם לא בחוות דעת שנדרשה מתוך טענותיה לליקויים שונים בתכנון וביצוע המדרגות, וכאן עוד אומר - כי גם אם הוברר כי הנתבעת 1 הוסיפה או שינתה אחר מעשה - אין בכך לבסס אחריותה לנזקי התובעת - כפי טענתה.

17.     התובעת טוענת, כאמור לעיל, כי עדי הנתבעות למעשה העידו לטובת עניינה, שהרי העיד מר שרלי אלימלך כי המדרגות לא היו אמורות להיות רטובות, כי תמיד אמורות היו להיות יבשות - אך הנה לא הוברר מה היה המיקום המדוייק של נפילתה, האם אכן במקום בו המדרגות לא היו אמורות להיות יבשות, או האם, כפי שיטתה היא, במקום שהיה מועד להחלקה מפאת רטיבותו הלא פוסקת.

18.     ומכל אלה וכל אחד מאלה - אני מוצאת לדחות התביעה, משכשלה התובעת בנטל המונח עליה, ולציין עוד כאן כי את טענות התובעת כי יש להחיל את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" אין לקבל, שהרי התובעת יודעת ובפיה גרסה לנסיבות נפילתה - ואין היא ממלאת אחר שלושת התנאים המצטברים הדרושים להחלת הכלל.

19.     גם אם הייתי מוצאת, כשיטת התובעת, כי החליקה ונפגעה בשל קיום מים על המדרגות, הנה גם אז, ובנסיבות שהובררו לעיל - אינני סבורה כי ניתן להטיל על הנתבעת 1 חבות, וכאמור - קבלת טענות התובעת כאן כמוה כהטלת אחריות מוחלטת על הנתבעת 1, כשעסקינן בתביעה שהנטל להוכיח רשלנות, או הפר חובה שבחוק - מונח על התובע.

20.     לציין כאן, כפי שנאמר בת.א. 715/00 (בית משפט מחוזי חיפה), יאיר בן רחמים, קטין ואח' נ' מרכז קנדה לנופש וספורט מטולה (מיום 9/4/06): -
"לא כל אימת שבית המשפט דן בתיק נזיקין, עליו לחזור ולהידרש מבראשית ליסודות עוולת הרשלנות, החל מקיומה של חובה - "הצורך" לצפות ו"היכולת" לצפות - הפרת החובה, גרימת הנזק והקשר הסיבתי. איני רואה טעם לחזור ולשנות במסגרת פסק דין זה, הלכות הרשלנות על בנותיה ונכדותיה ואקצר איפוא בדברים." (סעיף 17 להחלטה).

     וכך אנקוט גם אני.
21.     אין חולקין כי הנתבעת 1, שהיא הבעלים והמפעילה של הבריכה, חבה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בה, וגם מונחת עליה חובת זהירות ספציפית למנוע ככל שניתן החלקת מבקרים בשטח הבריכה, ובמיוחד במדרגות, בדרך של ריצוף מתאים המונע החלקה, שימוש במעקות במדרגות ובכיוצ"ב, מתוך הצורך לדאוג כי משטחים סביב בריכה לא יהיו חלקים באופן שיסכן המתרחצים, שהרי ידוע לכל כי אלה נרטבים לא פעם באופן המקים סכנת החלקה.

     מאידך - גם המתרחצים בבריכה (וכך הוברר גם התובעת כאן), יודעים וצריכים לדעת, כי בבריכה יש סכנת החלקה, שאינה קיימת במקומות אחרים שאינם חשופים לרטיבות, ולפיכך מצופה גם ממי שמתרחץ בבריכה כי ינקוט אמצעי זהירות למניעת החלקה.

22.     חובת הזהירות הקונקרטית, כך נקבע, אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי, ולהתנהגות ספציפית, וכפי שנאמר לא אחת בעל חובת הזהירות אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו, ודינו אינו כדין מבטח.      

     נאמר לא אחת, ואינני מוצאת מקום להכביר כאן ולדון שוב ושוב, כי החלקה ליד בריכה, היא סיכון סביר, בסביבת בריכה שהיא בדרך כלל רטובה, ועוד יותר כשמבקרי הבריכה, שזו לא הפעם הראשונה בה הם שם, יודעים, כפי ידיעת התובעת כאן, כי המקום רטוב, כי הרטיבות והמים הם חלק מטבעו של מקום.

     וכאן, כאמור, אישרה התובעת בחקירתה הנגדית, כי הכירה המקום והייתה מודעת להימצאות מים בו: -
"המקום היה מאוד רטוב ובמהלך סוף השבוע הזה כמה וכמה פעמים ממש תפסתי את ילדותיי הקטנות מאחר והייתה סכנת החלקה - ואני הייתי מודעת לה. לא היה במדרגות האלה להיאחז במשהו, לא היה מעקה שהיה ניתן להיאחז בו, והמדרגות היו מאוד רחבות. ירדתי בזהירות יתר כדי לא להחליק, כי הבנתי שיש שם סכנת החלקה..." (עמ' 7 לפרוטוקול).

     עוד נאמר רבות כי החלקה כשלעצמה, אינה מלמדת בהכרח כי אירעה עקב התרשלות האחראי להחזקת המקום.

     וכפי שנאמר, גם לא אחת - קבלת טענת התובעת, שאף לא הוכיחה טענותיה גבי אמצעי הבטיחות שהיו דרושים, לפי שיטתה, במקום, ולא היו, כך גם גבי טענתה לאי הצבת שלטי אזהרה, ואם הייתה כלל דרושה הצבתם במקום בו נפלה - הייתה מביאה למצב בו יתכן והיה קם צורך להציב מציל על יד כל מתרחץ או להעמיד עובד נקיון על יד כל אחד מהמבקרים בבריכה על מנת שינגב מים אם ימצאו במקום - ודרישה זו של הצבת אמצעים - אינה סבירה, לטעמי, בנסיבות הזמן והמקום.

     ההלכות כאן רבות, ואינני מוצאת, כאמור לעיל, לשוב ולפרטן.

23.     מתוך מחדלי התובעת להוכיח, שפורטו בהרחבה לעיל, לא ניתן לקבל טענת בא-כוחה בסיכומי טענותיו, שבאו לשיטתי, כמעט עד קצה היכולת לטעון, וכך גבי האמור בסעיף 4 לסיכומים, כי: -
"אין ספק, כי סיכון זה ניתן היה לצפיה על ידי הנתבעת... בנוסף, כמדיניות, יש לצפות כי הנתבעת תצפה שהמדרגות אלו ירטבו ותצפה את הסיכון הכרוך בירידה במדרגות רטובות ובפרט מדרגות עשויות קרמיקה חלקה, ותעשה למניעת הסיכון באמצעים סבירים כמו...
... הנזק העלול להיגרם על ידי סיכון זה הינו גדול ביותר עד כדי מוות, בעוד שניתן היה למונעו באמצעים סבירים ופשוטים ביותר..."
          (ההדגשה שלי - ט.ש.).

כל כך - כאשר התובעת לא עמדה בנטל, ואפילו בזה המינימלי המונח עליה.

24.     מתוך שדחיתי טענות התובעת גבי חבות הנתבעת 1 כלפיה - אין מקום לדון בטענותיה באשר לנזקים שנגרמו לה.

     למעלה מן הדרוש אומר כי, כאמור לעיל, התובעת לא טענה לנכות רפואית, טענותיה גבי הפסד שכר בעבר או בעתיד - הופרכו או לא הוכחו, לא הובאה שום ראיה לביסוס טענותיה גבי עזרה לה נזקקה או הוצאות בגין ניידות, או תרופות וכיוצ"ב, ואם היה נפסק פיצוי, היה זה רק בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), וכאן היה צורך לקחת בשיקול כי התובעת סבלה שבר פשוט בקרסול, גובסה גבס קצר לחמישה שבועות, ושבה לעבודתה למחרת מועד התאונה.

     במאמר מוסגר, ולמעשה לא מוסגר, אומר כי אף שהתובעת טענה בכתב התביעה ובעדותה הראשית כי נעדרה מעבודתה, חנות שפתחה במאי 2002, עד ספטמבר 03, הנה הוברר אחרת, והנה בסיכומי הטענות היא מבקשת לחייב הנתבעות בפיצוי בגין ניידות, לא פחות אלא מתוך טענתה כי בחקירתה הנגדית העידה כי על אף הגבס הגיעה לחנות כל יום (ונזכור כי גובסה רק למשך חמישה שבועות מאז התאונה), כשהיא טוענת כי עדותה כאן לא נסתרה - ונדמה כי אין להכביר עוד.

25.     בכל מקרה - גם אם הייתי מוצאת לחייב הנתבעות - היה מיוחס לתובעת אשם תורם בשיעור גבוה.

26.     סוף דבר - יש להצר כי התובעת נפגעה, ואין לי ספק כי אכן נגרם לה סבל - אך מכאן ועד חיוב הנתבעות לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה - הדרך ארוכה.

27.     התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכר טירחת בא-כוחם בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

     סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן - ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

28.     מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק פסה"ד לב"כ בעלי הדין בדואר רשום.

זכות ערעור תוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונה במלון

  2. הגדרת מלון דירות

  3. נפילה בחופשה במלון

  4. חוזה אירוח בבית מלון

  5. פיצוי על מלון בחו''ל

  6. פיצוי על גניבה במלון

  7. דמי תיווך שכירות מלון

  8. גניבת חפצים בחדר מלון

  9. ביטול הסכם עם קלאב הוטל

  10. החלקה באמבטיה בבית מלון

  11. אובר בוקינג במלון בחו''ל

  12. פרשנות הסכם נופש עם קלאב הוטל

  13. פיצוי על הפרת הבטחה מצד מלון

  14. החזר כספי - נופש במלון לדתיים

  15. פיצוי כספי על מלון ברמה ירודה

  16. מלון בשיפוצים - תביעת פיצויים

  17. פיצוי על נפילה ליד הבריכה במלון

  18. דמי אחזקה קלאב הוטל - ביטול חוזה

  19. איך מתירים את החוזה עם קלאב הוטל ?

  20. פיצוי כספי על מלון בחו"ל בלי חשמל ומים

  21. תביעה בגין הזמנת חדר במלון שלא נקלטה במחשב

  22. פיצוי כספי על אוכל ברמה ירודה במלון בחו''ל

  23. תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשס''א-2001

  24. תביעה בגין הפרת התחייבות שהמלון בדירוג של 4 כוכבים

  25. תקנות עידוד התעשיה (מסים) (בתי-מלון), תשל''א-1971

  26. טענו כי החדר במלון קטן ואין בו מרפסת ומשכך סירבו לקבלו

  27. טענה כי יום לפני מועד היציאה הודיעה לה הדקה ה-90 שהמקומות במלון אזלו

  28. נטען כי באתר האינטרנט יש תמונה מטעה ונוצרת אשליה שמדובר בבריכה גדולה

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון