צו לאפשר ביקור שמאי לצורך הגשת חוות דעת

לטענת ב"כ התובע הוא פנה לב"כ הנתבעת מס' 3 וביקש לתאם מועד ביקור נוסף של השמאי אך פנייתו לא נענתה, ונמנעה אפשרות התובע להגיש חוות דעת מטעמו.

להלן החלטה בנושא צו לאפשר ביקור שמאי לצורך הגשת חוות דעת:

החלטה

א.     התובע, יליד 1957, קבלן מתכת במקצועו, הגיש תובענה כנגד שלוש הנתבעות עקב תאונה שארעה לו ביום 18.6.1996. התאונה התרחשה בשטח המפעל של הנתבעת מס' 3.

בבש"א 8234/04 עתר ב"כ התובע לביהמ"ש למתן צו שיאפשר למומחה מטעם התובע ולתובע עצמו לבקר בשטח המפעל, ולצלם, לצורך הכנת חוות דעת.

הנתבעת מס' 3 נעתרה למבוקש בהסתיגויות שפורטו במכתב ב"כ הנתבעת מס' 3 מיום 1.8.04, וכב' השופט מר כ. סעב נעתר למבוקש ביום 20.8.04 בכפוף למכתב ההסתיגויות הנ"ל.

ב.     בישיבת בית המשפט מיום 19.6.05 נקבע התיק לשמיעת ההוכחות בשאלת החבות וישיבה ראשונה נקבעה ליום 4.12.05.

חוות דעת של מומחה בטיחות מטעם התובע לא הוגשה.
ביום 10.11.05 פנה ב"כ התובע בבקשה לביהמ"ש (בש"א 15459/05) לאפשר ביקור נוסף של מומחה מטעם התובע וב"כ התובע, במקום התאונה.

בבקשתו זו מציין ב"כ התובע שהביקור הקודם התבצע, אם כי זמן רב לאחר שניתן הצו הקודם.

מוסיף ב"כ התובע שבעת הביקור הקודם צולמו תמונות ונערכה בדיקה, ומניתוחה עולה שהשמאי זקוק לביקור נוסף.

לטענת ב"כ התובע הוא פנה לב"כ הנתבעת מס' 3 וביקש לתאם מועד ביקור נוסף אך פנייתו לא נענתה, ונמנעה אפשרות התובע להגיש חוות דעת מטעמו.

ג.     בטרם אמשיך בפירוט תיאור ההליכים אציין שבמקביל עתר ב"כ התובע ביום 10.11.05 לדחיית מועד הדיון לתאריך שיהא אחרי 1.5.06 מן הטעם שבהעדר הביקור הנוסף המבוקש לא נתאפשרה הגשת חוות דעת המומחה.

את הבקשה לדחיית מועד ההוכחות דחיתי בהחלטה מיום 13.11.05 וקבעתי שחלף פרק זמן ארוך דיו לצורך היערכות וניתן יהיה, במידת הצורך, לשמוע את המומחים במועד מאוחר יותר.

ד.     תחילה נעניתי לבקשתו של ב"כ התובע לקביעת ביקור נוסף של המומחה וזאת בהעדר תגובת המשיבה מס' 3 (החלטה מיום 21.11.05), אך בבקשתה לביטול החלטה (בש"א 16104/05), הסבירה המשיבה מס' 3 שבקשת התובע טרם הומצאה לב"כ המשיבה מס' 3, ולכן גם לא מסרה את תגובתה.

בהחלטה מיום 22.11.05 הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל מיום 21.11.05 עד למתן החלטה אחרת.
ה.     בתגובתה של המשיבה מס' 3 מיום 23.11.05 נטען שההיערכות לביקור הקודם שהתבצע היתה מורכבת וארכה זמן רב, הואיל והיה צורך בתיאום עם גורמים רבים במפעל של הנתבעת מס' 3, לרבות גורמי הבטחון וליווי גורמים מקצועיים במפעל שנאלצו להפסיק עבודתם עד לסיום הביקור.

הדבר פגע בעבודה השוטפת ושיבש את לוח הזמנים האינטנסיבי הקיים במפעלה של הנתבעת מס' 3, ואף היה כרוך בהכנות מורכבות.

מוסיף ב"כ הנתבעת מס' 3 שבמהלך הביקור הנ"ל נערכו הבדיקות המבוקשות וצולמו עשרות תמונות מן המקום.

מוסיף וטוען ב"כ הנתבעת מס' 3 שהיעתרות למתן הצו תגרום להכבדה וטירחה בלתי סבירה על הנתבעת מס' 3 ובאי כוחה.

עמדת ב"כ הנתבעת מס' 3 היא שטענת ב"כ התובע כי לכאורה דרושה הבדיקה מבחינה מקצועית, שעה שביקור זה כבר בוצע, אינה מתקבלת על הדעת, ואין הצדקה להכניס את הנתבעת מס' 3 להתארגנות המורכבת הכרוכה בביקור מעין זה כשהרושם הוא, כך נטען, שמטרת הביקור היא "מסע דיג".

ו.     בהחלטה מיום 24.11.05 קבעתי שראוי יהא לברר את עמדותיהם של הצדדים במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה הקבועה ליום 4.12.05, ורק לאחר מכן להחליט ביחס לבקשה זו.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 4.12.05 נשמעה עדות התובע עצמו, ושלושה עדים נוספים מטעם התביעה (עמ' 8 - עמ' 58 לפרוט'), וב"כ התובע הודיע שבכך סיים את הבאת עדי התביעה בשאלת החבות, למעט עניינו של המומחה.

בטענותיו מיום 4.12.05 (בסיום ישיבת ההוכחות) הסביר ב"כ התובע (עמ' 59 לפרוט') שהמהנדס שביקר במפעל פרש מעבודתו במשרד שאמור ליתן את חוות הדעת, והדבר מכביד, הואיל ומי שעומד בפועל לכתוב את חוות הדעת לא ביקר במקום.
המהנדס שאמור לכתוב את חוות הדעת פנה אל ב"כ התובע וביקש לבקר במקום, וב"כ התובע מבקש גם הוא לבקר במקום.

ז.     ב"כ הנתבעת מס' 3 ציין בתשובתו שלא זו היתה טענת ב"כ התובע, הואיל והטענה בבקשה היתה שהשמאי שביקר במקום הוא שמעוניין בקיום ביקור נוסף, דהיינו, לא נטען ששמאי חדש צריך ללמוד את הענין.

עוד טוען ב"כ הנתבעת מס' 3 שלמעשה הביקור במקום כיום אינו רלוונטי שהרי מאז ארוע התאונה (1996) חלפו כתשע שנים, ולכן מראה פני הדברים כיום אינו רלוונטי.

ב"כ הנתבעת מס' 3 הוסיף שמבחינת מרשתו מדובר בהיערכות מאד מסובכת שכבר בוצעה בעבר, ואין הצדקה לערוך זאת שוב.

ח.     ב"כ הנתבעת מס' 2 התנגד אף הוא לבקשה לקיום ביקור נוסף, וציין שתמה שמיעת ראיות התביעה (בשאלת החבות) והחובה להגיש חוות דעת מתייחסת לפרק זמן של תשעים יום לפני מועד ההוכחות. (תקנה 129 (א) של תקנות סדר הדין האזרחי).

אם סבר ב"כ התובע שיש להגיש חוות דעת היה עליו לעשות כן בעוד מועד, כך שחוות הדעת תומצא בטרם מועד שמיעת העדויות, והגשת חוות הדעת כיום משמעותה תחילת המשפט מחדש.

ב"כ התובע העיר בתשובתו (עמ' 60 לפרוט') שהוא זה שביקש לדחות את ישיבת ההוכחות (בקשה שנדחתה על ידי ביהמ"ש).

עוד ציין ב"כ התובע שפנה למהנדס שערך את הביקור הקודם במפעל וביקש שתוגש חוות דעתו ונענה שגם המהנדס שערך את הביקור הקודם ביקש קיום ביקור נוסף.

הצעתי לב"כ התובע לפנות למהנדס ולברר מהו אותו דבר נוסף שיש צורך לראות במפעל לאחר שהתקיים ביקור קודם שגם תועד בתמונות.

בהחלטה מיום 4.12.05 (עמ' 60 סיפא לפרוט') הוריתי לב"כ התובע לברר תוצאות שיחתו עם המהנדס הקודם שטיפל בענין, וכן עם המהנדס הנוכחי, ולברר שמא ניתן להסתפק בביקור שעשה בזמנו המהנדס הקודם ( ביקור שתועד בתמונות), ואם לאו - להבהיר מהו אותו צורך מיוחד בקיומו של ביקור נוסף.

ט.     בהודעתו מיום 6.12.05 מסר ב"כ התובע כי פנה לשמאי /מהנדס בבקשת הבהרה באשר לדרישה לקיום ביקור נוסף במקום התאונה, וכי בשיחה טלפונית הבהיר המהנדס שהביקור חיוני לצורך הכנת הדו"ח כדבעי.

להודעת ב"כ התובע צורף מכתבו של המהנדס ב. רוזן-טל מיום 5.12.05 בו נאמר כי לאחר לימוד הנתונים, עליו לבקר במפעלי ים המלח כדי להשלים נתונים כמפורט להלן:

  1.      לזהות באופן מדוייק את מיתקן מס' 19 - להוריד נתונים כפי הנדרש.
  2.      לפרט בסקיצה מהלכי צנרת, ברגים, ומספרם בכל אוגן.
  3.      גובה עבודה מתחת לאוגן.
  4.      המשטח עליו נפל התובע מהפיגום.


עוד כותב המהנדס בסיפא של מכתבו:

”מעבר לכך אבקש לחזור ולתעד בפרטי פרטים את המערך כולו ולרבות השינויים שנעשו בו מאז התאונה ועד עתה ”

י.     ב"כ הנתבעות הגיבו על האמור לעיל ביום 11.12.05 וחזרו והביעו התנגדותם לבקשת ב"כ התובע.

ב"כ הנתבעת מס' 2 טוען שממכתבו של המהנדס ב. רוזן-טל עולה שהביקור הנוסף נועד להתאמת ובחינת הנתונים עליהם נשאלו עדי התביעה במהלך חקירתם הנגדית, וכי העדים נתבקשו ביום ההוכחות להתייחס לנתונים כגון: גובה האוגן, הפיגום עצמו וכיוצ"ב.
סוגיות אלה צריכות היו להיבדק על ידי המומחה מטעם התובע קודם למתן העדות, וחייבים היו להיות בידי הנתבעת מס' 2 בעת חקירת העדים כדי לעמתם עם האמור בחוות הדעת.

טענת ב"כ הנתבעת מס' 2 היא שב"כ התובע מנסה למעשה להתחיל את הדיון מבראשית ולהגיש חוות דעת מומחה לגבי נתונים עליהם כבר העידו עדי התובע בחקירתם הנגדית.

עוד מצביע ב"כ הנתבעת מס' 2 על כך שהתאונה התרחשה ב-1996, התביעה הוגשה לפני מספר שנים לביהמ"ש וגדר המחלוקת היה ידוע לתובע ולבא-כוחו.

בניגוד לאמור בתקנות לא הגיש התובע חוות דעת של מומחה, ולא יהיה מקום להתיר הגשתה, ובוודאי כיום לאחר שנשמעו הראיות, והגשת חוות הדעת נועדה למטרת "מקצה שיפורים" מטעם התביעה.
הנתונים אותם מבקש המומחה לבדוק יכולים היו להיבדק עוד בביקור הקודם, ולטענת ב"כ הנתבעת מס' 2 הנתונים הנזכרים במכתבו של המהנדס, כיום, הינם נוכח הראיות שנשמעו מטעם התביעה, ואין מקום לאפשר ביקור נוסף.

עוד סבור ב"כ הנתבעת מס' 2 כי הנתונים אותם מציין המהנדס, שעליו להשלימם, הינם נתונים אליהם התייחסו עדי התביעה (לפי פרוטוקול הדיון) ולכן אין צורך לבקר במקום ודי להסתפק בנתונים שמופיעים בחומר הראיות.

אשר לטענת המהנדס שהוא מבקש לבחון את המערך כולו, והשינויים שנעשו בו ממועד התאונה, סבור ב"כ הנתבעת מס' 2 שאין חשיבות לבחינת המערך כולו, ואין לכך רלוונטיות לתובענה, ולשם בחינת המערך כולו אין להתיר ביקור במקום.

אילו סבר המהנדס שיש חשיבות לנתונים שהוא טוען להם במכתבו, כי אז היה עליו לבודקם בביקור הקודם, ולא כיום לאחר שעדי התביעה התייחסו לנתונים אלה בעדותם.
כל הנתונים מצויים בפרוטוקול הדיון ואין לאפשר ביקור במקום לצורך בחינת אמיתות הנתונים עליהם העידו עדי התובע כשעסקינן בחוות דעת של מומחה.

י"א.     ב"כ הנתבעת מס' 3 מתנגד אף הוא לקיום הביקור המבוקש, וטוען שהנימוקים לעריכת הביקור במקום שמפרט המהנדס רוזן-טל במכתבו אינם רלוונטיים, זאת לאחר שנשמעה עדות התובע אשר מסר פרטים עובדתיים בעדותו בנוגע לנתונים אותם מבקש המהנדס לבדוק (כמפורט במכתב המהנדס מיום 5.12.05). כך, למשל, גובה ביצוע העבודה מתחת לעוגן הינו בגדר עובדה עליה כבר העיד התובע, ואין מקום להתיר עתה "מקצה שיפורים", כך גם לגבי מספר הברגים, תיאור המתקן עליו עמד התובע ועוד.

בנוסף טוען ב"כ הנתבעת מס' 3 שהשינויים שנעשו במערך כולו מאז התאונה אינם רלוונטיים שהרי מדובר בתאונה שהתרחשה במועד מוגדר ונסיבותיה הנטענות הובהרו בחקירת התובע ועדיו.
לפיכך טוען ב"כ הנתבעת מס' 3 שאין מקום להתיר בדיעבד, ולאחר שנשמעו עדי התביעה, ביקור במקום או הגשת חוות דעת, דבר שיביא לחקירת עדים מחדש ולהגשת חוות דעת נגדיות.
לחילופין, מבקש ב"כ הנתבעת מס' 3 לחייב את התובע, כבר בשלב זה, וכתנאי לביקור במקום, בכל הוצאות הנתבעת מס' 3.

י"ב.     עיינתי וחזרתי ועיינתי בטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים ובפרוטוקול הדיון מיום 4.12.05, ומסקנתי היא שיש לאפשר ביקור נוסף של מומחה מטעם התובע במפעלה של הנתבעת מס' 3.

המהנדס ב. רוזן-טל, מטעם התובע, הבהיר במכתבו מיום 5.12.05 מה הטעמים שבגינם עליו לבקר במפעל, ואני סבור שיש להכיר בטעמים אלה כנימוקים שדי בהם כדי להצדיק קיומו של ביקור נוסף.

י"ג.     טוענים ב"כ הנתבעת מס' 2 ומס' 3 שאין להתיר את הביקור הנוסף הואיל והוא נועד להביא ל"מקצה שיפורים" לאחר שגירסת התובע ועדיו נשמעה בישיבת בית המשפט מיום 4.12.05 ואולם, אין לשכוח, שב"כ התובע עתר עוד ביום 10.11.05 בטרם החלה שמיעת העדויות, לביטול ישיבת ההוכחות, והיה זה ביהמ"ש שעמד על קיום ישיבת ההוכחות כשבסעיף 2 של ההחלטה נקבע:

”ככל שיש צורך בכך, ניתן יהיה לשמוע את המומחים במועד מאוחר יותר”

י"ד.     ב"כ הנתבעות מס' 2 ומס' 3 מביעים חשש מכך שביקור במקום ו/או הגשת חוות דעת יביאו לחקירת עדים מחדש ולהגשת חוות דעת נגדיות.

מקובל עליי שהדבר עלול להביא להגשת חוות דעת נגדיות, לעומת זאת, ולכאורה לפחות, אינני סבור שיש לצאת מתוך הנחה שתהא הצדקה לחקור מחדש את העדים שהעידו בישיבת ביהמ"ש מיום 4.12.05, ואשר מסרו עדות מפורטת.

ט"ו.     ב"כ הנתבעת מס' 2 הצביע בטיעונו שבעל פה מיום 4.12.05 וכן בתגובתו שבכתב מיום 11.12.05 על כך שגדר המחלוקת היה ידוע מזה זמן רב לתובע ולבא-כוחו, וכי היה על ב"כ התובע להגיש חוות דעת של המומחה זה מכבר לפי הוראת תקנה 129 של תקנות סדר הדין האזרחי.
הזכרתי עוד קודם לכן את טענת ב"כ התובע לפיה נזקק המומחה מטעם התובע, שביקר במפעל, לביקור נוסף, ובינתיים פרש מי שביקר במקום מן המשרד אשר צריך היה ליתן את חוות הדעת. מי שבפועל כותב את חוות הדעת לא ביקר, במקום (עמ' 59 לפרוט' שורות 12-10).

בנוסף הזכרתי את האמור במכתב המהנדס ב. רוזן-טל מיום 5.12.05 בדבר הצורך (לדעתו) בהשלמת נתונים.
כן ציינתי את טענת ב"כ התובע, בבקשתו מיום 10.11.05 (בש"א 15459/05), שנסיונו לתאם ביקור נוסף במקום לא צלח (עיינו במסמך שצורף לבקשה לביקור במקום בש"א 15641/05).

בנסיבות אלה אני סבור שיש להיעתר לבקשה.

ט"ז.     אני מפנה ל-ע"א 189/66 עזיז ששון נ. קדמה בע"מ, פ"ד כ' (3) 477. באותו מקרה הודיע ב"כ התובע "אלה עדיי" לאחר שהעידו התובע ושני עדים מטעמו.
למחרת היום, בהתחדש המשפט, ביקש ב"כ התובע להשמיע עד נוסף, מהנדס מומחה, ובקשתו נדחתה.
ביהמ"ש העליון קבע שמקום בו הנתבע טרם התחיל בהבאת הוכחותיו הרשאת העדתו של עד נוסף מטעם התובע - למרות הודעה מוקדמת שהתובע סיים פרשת הוכחותיו - אינה משבשת דבר בסדר הדין התקין.

במקרה שבפנינו, התובע לא הכריז אלה עדיי, אדרבא, עוד ביום 10.11.05 הגיש ב"כ התובע את בקשתו לאפשר לו קיום של ביקור נוסף כדי לאפשר לו הגשת חוות דעתו של המומחה.

אני מפנה לדבריו של כב' השופט צ. ברנזון ז"ל, שם, בעמ' 479, מול האות ה' - עד עמ' 480 רישא:

”הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי-המשפט באופן שיטתי היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו הוא במשפט.”

י"ז.     עוד אני מפנה לדברי כב' השופט (בדימוס) ג. בך, ב-ע"א 1673/93 לירל (טריידינג) נ. המגן, פ"ד מ"ח (2), 697, בעמ' 703:

”נאמר לא אחת בבתי -המשפט, כי סדרי הדין הינם האמצעי להגיע אל המטרה הצודקת, ואין הם המטרה עצמה. פעמים רבות שיקולים של השגת צדק דיוני הם המנחים באופן ששיקולים של שמירה דווקנית על כללי הפרוצדורה נדחקים הצדה”

וכן, ע"א 4384/90 ואתורי נ. ביה"ח לניאדו, פ"ד נ"א (2), 171, מפי כב' השופט (בדימוס) א. מצא, בעמ' 189 :

”נראה לי שבנסיבות הענין ראוי היה להעדיף את שיקולי עשיית הצדק על פני ההתחשבות בהסדר הדיוני, שעצם כריתתו הוכחה כבלתי הולמת את צורכי הבירור ושהסטייה ממנו אינה עלולה לגרום למשיבים יותר מאי-נוחות דיונית”

בהמשך, מביא , שם, ביהמ"ש העליון מדברי כב' השופט צ. ברנזון ז"ל, ב-ע"א 189/66, דברים שאליהם הפניתי לעיל.

י"ח.     מהתם להכא: אני ער לכך שקיום ביקור נוסף של מהנדס מטעם התובע עלול להיות כרוך בטירחה מצד הנתבעת מס' 3, לרבות היערכות מורכבת והכנה ממושכת.
ביקור המהנדס , לצורך הכנת חוות הדעת, גם יהא כרוך בביטול ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 21.12.05, וממילא תזדקקנה לאחר מכן הנתבעות מס' 2 ומס' 3 לשהות כדי להיערך להגשת חוות דעת נגדית או חוות דעת נגדיות מטעמן.

כל אלה נכללים בהגדרת אי-נוחות דיונית שחלילה מלהקל ראש בערכה, אך עדיין גובר השיקול לפיו על בית המשפט לאפשר לבעל דין "להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה", וכן :

”אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את עניינו של אף אחד מבעלי הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות" (ע"א 189/66 הנ"ל, שם, בעמ' 479).


כנגד אי-הנוחות הדיונית והטירחה היתירה שעלולה להיגרם לנתבעות, ניצבת :

”המטרה היחידה של כל משפט, והיא - עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם ”
          (ע"א 189/66 הנ"ל, שם, בעמ' 480)

י"ט.     אינני סבור שיש מקום לחייב את התובע, כבר בשלב זה, וכתנאי לביקור במקום, בכל הוצאות הנתבעת מס' 3, כבקשתו החלופית של ב"כ הנתבעת מס' 3 בתגובתו מיום 11.12.05.

ראוי יהיה לדון בשאלת הוצאות המשפט בתום ההליך המשפטי ולאפשר לצדדים בבוא העת להתייחס ביתר פירוט לסוגיה זו.

כ.     התוצאה מכל האמור לעיל היא:

1.     אני נעתר לבקשה מיום 10.11.05 (בש"א 15459/05) ומאפשר קיום ביקור נוסף של מומחה מטעם התובע, ביחד עם ב"כ התובע, והתובע עצמו, במפעל של הנתבעת מס' 3.

2.     הביקור יתקיים בכפוף להסתיגויות שפורטו במכתבו של ב"כ הנתבעת מס' 3 מיום 1.8.04 המתוייק בבש"א 8234/04.

3.      בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את ישיבת ההוכחות הקבועה לתאריך 21.12.05, ולפיכך ישיבת הוכחות זו מבוטלת.

4.     הוצאות בקשה זו ייקבעו בסיומו של ההליך המשפטי.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שמאי מכריע

  2. חוק שמאי מקרקעין

  3. החלטות שמאי מכריע

  4. חוות דעת השמאי המייעץ

  5. הצעת חוק שמאי ביטוח

  6. בקשה להגיש דוח שמאי

  7. שומה מכרעת בלתי סבירה

  8. חוק שמאי מקרקעין 2001

  9. אי זימון שמאי למתן עדות

  10. אי הגשת חוות דעת שמאי נגדית

  11. ערעור על החלטת שמאי מכריע

  12. ערר מנהלי על שומת שמאי מכריע

  13. ערעור על שמאי - השבחת מקרקעין

  14. תקנות שמאי מקרקעין, תשכ''ג-1963

  15. סמכות שמאי מכריע בנושא היתר בניה

  16. ערר על שמאי מכריע כנגד השומה המכרעת

  17. התערבות ועדת ערר בהחלטת שמאי מכריע

  18. טעות סופר בשומה המכרעת והשטח לעניין תכנית

  19. צו לאפשר ביקור שמאי לצורך הגשת חוות דעת

  20. טענה כי אין להתערב בחוות דעת השמאי המייעץ

  21. החלטה בעניין חוות דעת שמאי מייעץ וסעיף 200

  22. תקנות שמאי מקרקעין (בחינות), התשס''ו-2006

  23. כללי שמאי מקרקעין (פטור מבחינות), תש"ם-1979

  24. אין חובה לתקן בפועל את הנזק ודי בחוות דעת שמאי

  25. שיעור ההפחתה בגין מושע שנקבע ע"י השמאית המכריעה

  26. חקירת שמאי בעניין הכנסה מנכס בבית הדין לעבודה

  27. התערבות של ועדת הערר בשיקול דעתו של השמאי המכריע

  28. תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ''ו-1966

  29. תקנות שמאי מקרקעין (תכנית בחינות), התשמ''ו-1985

  30. ועדת הערר איננה מתערבת בשומה מכרעת שלאחר תיקון 84

  31. תקנות שמאי מקרקעין (ערר על בחינות), התשס''ב-2002

  32. שמאי קבע כי הפגיעה גרמה לנזק שהינו בגדר "אובדן גמור"

  33. היקף ההתערבות המצומצם ביותר של ועדת הערר בשומה מכרעת

  34. לא די במחלוקות מקצועיות שמאיות, לגיטימיות ככל שתהיינה

  35. טענה כנגד השמאי המכריע, על כי התעלם מאינפורמציה בעיתון

  36. טענת טעות בניתוח המצב התכנוני הקודם על ידי השמאי המכריע

  37. תקנות שמאי מקרקעין (כשירות ממלאי תפקידים), התשס''ג-2002

  38. תקנות שמאי מקרקעין (ועדת פיקוח על הבחינות), התשס''ז -2007

  39. ערר על חוות דעתו של שמאי מכריע ניתן להגיש בשאלה משפטית בלבד

  40. טענות כנגד חוות דעת השמאית, סעיף 198 (ו)3 לחוק התכנון והבניה

  41. בקשה להחלת סעיף 200 לחוק התכנון והבניה על פסיקת השמאי המכריע

  42. כללי שמאי מקרקעין (הכרה בתארים אקדמיים מחוץ לארץ), התשס"ה-2005

  43. ערר על השומה המכרעת של השמאי המכריע, באשר להשבחה שחלה בשווי חלקה

  44. נטען לטעות חשבונאית בביצוע ההיוון והתבקש מינוי שמאי מייעץ או מומחה

  45. תקנות שמאי מקרקעין (סדרי דין בדיון לפני ועדת משמעת), התשס''ה-2005

  46. התנגדות למינוי שמאי משום ששכרו גבוה לעומת השכר שבקשו בעבר שמאים אחרים

  47. השמאית המכרעת הבהירה כי אין תחולה לפטור הקבוע בסעיף 200 לחוק התכנון והבניה

  48. תקנות שמאי מקרקעין (רישום מתמחים, אימונם ופיקוח על ההתמחות), התשס''ד-2004

  49. מהות התיקון והחלפים שהופיעו בחשבונית המוסך תאמו לאלה העולים מחוות דעת השמאי

  50. נטען כי השמאי המכריע טעה בכך שלא חישב את ההשבחה בגין תוספת שימושים חדשים בתכנית

  51. דחיית טענה כי שווי המקרקעין שנקבע על ידי השמאית המייעצת היה לפי "מלוא שווי הקרקע"

  52. ועדת הערר לא תתערב בקביעת שיעור מקדם שנקבע ע"י שמאי מייעץ או מחלוקת לעניין מדידת שטחים

  53. עתירה לעליון כנגד תיקון לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה להכרעה לפני שמאי מכריע או שמאי מייעץ)

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון