האם הפרה הנתבעת את החוזה בין הצדדים, שבגינו הוגשה תביעה להשבת כספים וביטול עסקת קניית טרקטור מחפרון אופני: ##להלן פסק דין בנושא פסק דין בנושא קניית טרקטור:## בפני תביעה כספית, אשר סכומה מגיע כדי הסך של 305.049 ש"ח נכון למועד הגשתה ביום 31.7.03. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי פסק הדין בתיק זה, יינתן על יסוד הכתב, על בסיס חוות דעת המומחה וסיכומי הצדדים. כן הסכימו הצדדים כי חוות דעתו של המומחה תשמש בסיס למתן פסק דין מנומק. רקע עובדתי: ביום 8.11.02, רכשה התובעת מהנתבעת טרקטור מחפרון אופני תוצרת קאטרפילר (להלן: "הכלי"), בסכום של 300,701 ש"ח. הכלי נמסר לתובעת במהלך חודש דצמבר 2002. במהלך חודש מרץ 2003, החזירה התובעת את הכלי לנתבעת, לרבות כל האביזרים והרשיונות שנמסרו לתובעת עם הכלי. במעמד זה בקשה התובעת מהנתבעת לבטל העסקה או לחילופין לקבל כלי חדש תחתיו.ביום 31.7.03, הוגש כתב התביעה לבית המשפט. ביום 20.4.04, מונה, בהסכמת הצדדים, המהנדס, המשפטן ושמאי הרכב מר יצחק סמו, לשמש כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בהתאם לכתב המינוי, הוטל עליו לחוות דעתו באשר לכשירות הכלי, אז והיום. ביום 28.3.05, הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של מר סמו. טענת התובעת: לטענתה, הכלי שנמסר לתובעת על ידי הנתבעת לא תאם את שהוזמן על ידה ואת שהיה נקוב בהזמנה, בחריגות הבאות: גלגל רזרבי - חסר. כף ישנה ומשומשת, לא בגודל התואמת להזמנה. כף נוספת שהוזמנה לא סופקה. פנס מהבהב מפורק ולא מורכב. הכלי שוחרר ללא טסט וללא רשיון. הכלי נמסר ללא מדבקות עם שם התובעת, שהיו אמורות להיות מוצמדות לדפנות הכלי. (ראה סעיף 7 לכתב התביעה). כן נתגלו, לטענתה, תקלות מכאניות בכלי, דוגמת: בעיות כוח ו"סחיבה" של הכלי. נזילה ממשאבת שמן אחורי. המזגן לא עבד. (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). לטענתה, הכלי הוכנס למוסכה של הנתבעת חדשות לבקרים, כאשר התקלות חוזרות ונשנות, עד שנאלצה התובעת, לשיטתה, לשכור כלי חלופי. לטענתה, כשהגיעו מים עד נפש, הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול העסקה ודרשה השבה מלאה. (ראה סעיף 6 לסיכומי התובעת). לטענתה, מחדלי הנתבעת הסבו לתובעת נזקים ממשיים, במיוחד לנוכח היות התובעת, לטענתה, חברה קבלנית בראשית דרכה, שהכלי היה נחוץ לה כדי לעמוד בהתחייבויותיה הרבות בעבודות בהיקף נרחב מול צדדים שלישיים. (ראה סעיף 52 לכתב התביעה). סכום התביעה, לשיטתה, מורכב מראשי הנזק הבאים: השבת הסכום ששולם נוכח ביטול ההסכם, בסך של 173,249 ₪. סכום השכרת טרקטורון חליפי, בסך של 69,376 ₪. גרר, בסך של 800 ₪. התקנת איתורן ודמי מנוי, בסך של 3,240 ₪. ביטוח, בסך של 4,923 ₪. עגמת נפש וטרדה, בסך של 50,000 ₪. הפרשי ריבית והצמדה עד ליום הגשת התביעה, בסך של 3,461 ₪. טענת הנתבעת: לטענתה, מתמצות טענות התובעת ברמת הטיפולים המזעריים אשר בוצעו במסגרת האחריות. (ראה סעיף לכתב ההגנה וסעיפים 9 ,12, 17 ו-19 לסיכומי הנתבעת). התובעת, לטענת הנתבעת, ביטלה את ההזמנה באופן חד-צדדי, ללא כל עיגון חוקי, חוזי ו/או משפטי כשהיא מתעלמת במכוון מחוק המכר תשכ"ח-1968. (ראה סעיף 3 ו- 24-29לסיכומי הנתבעת). לטענתה, חוות דעתו של המומחה, שקבע כי "כהיום כן אז הכלי תקין", תומכת בעיקרה בגרסת הנתבעת, ומבססת היא את המסקנה, לשיטתה, כי דין התביעה להידחות. (ראה סעיפים 5, 35 ו-37 לסיכומי הנתבעת). השלמת אספקת אביזרים נלווים, לאחר שהתובעת לקחה את הכלי והחלה לעבוד איתו, אינה מהווה, לשיטתה, הפרה. במיוחד לאור העובדה שהתובעת הביעה הסכמתה המפורשת לכך. (ראה סעיף 31 לסיכומי הנתבעת). הכרעה: השאלה הראשונה המחייבת הכרעה היא האם הפרה הנתבעת את החוזה בין הצדדים, שבגינו תובעת התובעת השבת כספים וביטול העסקה. להלן התלונות עיקריות של התובעת: אי אספקת כף חפירה ברוחב 80 ס"מ. אי אספקת גלגל רזרבי. אי אספקת פנס מהבהב. אי אספקת שלטים מודבקים לכלי. אספקת הטרקטור לתובעת ללא רישוי מטעם משרד התחבורה, שיאפשר הפעלתו מבחינה חוקית. מעבר לתלונות ספציפיות אלה, קובלת התובעת על כך שהכלי סבל מתקלות חוזרות ונשנות שהנתבעת לא הצליחה להתגבר עליהן ולתקנן. התקלות אליהן מפנה התובעת הן כדלקמן: תקלות בבלמים. בעיות קירור של המזגן. נזילת שמן הידראולי בידיות ההפעלה של המחפר האחורי. בעיות בסחיבת מנוע. התובעת טוענת כי משראתה, בעת הובא הכלי בפעם האחרונה למוסך, כי משאבת הזרקת הדלק מפורקת מהכלי, החליטה התובעת שלא להוציא את הכלי מהמוסך ובקשה לבטל את העסקה. אדגיש, כי לא הובאה בפני חוות דעת מומחה, מטעם התובעת, בדבר התקלות הנטענות, כן, לא צרפה התובעת רישום מטעמה בדבר הכנסת הכלי למוסכי הנתבעת ודוחות בדבר תיקון הכלי בשטח. לעניין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט: אני מוצאת כי אין מקום להתערבותי בקביעות המומחה שיובאו להלן, בהיותן קביעות עובדתיות של מהנדס ושמאי רכב שהתמחה בעניין שבמחלוקת. בנסיבות אלה, מצומצמת יכולת התערבותו של בית המשפט. כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט שמגר בעא 85 / 323 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי לט (4) 185, עמוד 189-190, אמר כדלקמן: "לגופו של עניין, אין מקום למסקנה, כי השמאי שגה שגיאה כה גסה בחישוביו, עד שיוכל בית המשפט, שאין לו ממחיות במקצוע השמאות, לומר, שדעתו של השמאי הייתה מופרכת". בפסק הדין הנ"ל, ציטט כב' השופט שמגר, את הנאמר בע"א 167/59 שמעון רוחוביץ, "אגד" (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח' נ' מרים מרגרט שורץ, פ"ד יג (2) 1233 בעמ' 1234, האומר כלהלן: "אינני רואה כל אפשרות שאנחנו בערעור נתערב בעניין זה, אחרי שמומחה, שבניטרליות שלו אינו מטיל ד"ר קלוג שום ספק, בירר את העניין לפרטיו, וכן עשה השופט המלומד בפסק-דינו על יסוד חוות- הדעת. בא-כוח המערערים היה צריך להראות לנו שד"ר לפמן עשה בחוות-דעתו שגיאה גסה עד כדי כך, שנוכל אנחנו, החסרים ידיעה מקצועית במדע הרפואה, לומר שדעתו מופרכת". בהעדר חוות דעת סותרת ו/או סתירה של מהימנותו, אמינותו המקצועית וטיבו של אופי הבירור שנעשה ע"י המומחה, אין לי אלא לקבלן לגופן. המומחה בדק, על פי בקשתי, את כשירותו של הכלי "אז", קרי, משך הזמן מרכישתו של כלי הרכב על ידי התובעת ועד לנטישתה אותו במוסך הנתבעת. כן, בדק המומחה, את כשירותו של הכלי "היום", קרי, ביצועיו בפועל של הכלי תוך הפעלתו בתנאים של המלצת היצרן כתנאי בדיקה אובייקטיביים, ובתנאי שדה בהם מופעל הכלי להם יועד. להלן עיקר ממצאי המומחה: מחסור באביזרים: לעניין תלונת התובעת בדבר מחסור באביזרים נלווים, קרי, גלגל רזרבי, פנס מהבהב, שילוט ורישיון רכב, קובע המומחה: "... אין בגורמים אלה כדי להוות עילה לטענות התובעת". (ראה עמ' 18 לחוות דעת המומחה). התובעת, למרות המחסור באביזרים, הסכימה לשחרר הכלי והחלה לעשות בו שימוש. הוכחת נזקה של התובעת, בגלל העדר אביזרים הנ"ל, מונח לפתחה של התובעת. התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה כל נזק ו/או תקלה בהפעלתו השוטפת של הכלי במצב זה. אני מקבלת את גרסתה של הנתבעת וקובעת כי היא אכן טיפלה אחת לאחת בטענות התובעת, לעניין האביזרים החסרים, ובין לבין, לא נגרם לתובעת כל נזק בשל חסרונם. אי אספקת כף חפירה ברוחב 80 ס"מ: הנתבעת מכחישה כי התובעת הזמינה כף ברוחב 80 ס"מ. לראייה, הציגה הנתבעת בפני המומחה צילום מסמך הנושא תאריך 8.12.02, ובו מצוין כי ההזמנה היא לגבי שתי כפות חפירה ברוחב 40 ס"מ ו-60 ס"מ. נושא כף החפירה, לא חודד, על ידי התובעת, עד תום בראיות. נספח ב' בחוות דעתו של המומחה, מאשר את גרסתה של הנתבעת, כי בהזמנה המקורית מיום 8.12.02, הוזמנו שני כפות: כף ברוחב 40 ס"מ וכף נוספת ברוחב 60 ס"מ. אני מאמצת את גרסת הנתבעת וקובעת כי לאחר שהוסכם בין הצדדים על החלפת הכף מרוחב 60 ס"מ לרוחב 80 ס"מ, עבר זמן סביר, עד שהנתבעת סיפקה לבסוף כף רוחב 80 ס"מ, כמבוקש. לעניין התקלות הטכניות: תקלות בבלמים, בעיית קירור המזגן, נזילת שמן הידראולי לדעת המומחה, "כל אלה הם תיקונים מינוריים ואין בהם כדי להפריע לפעולתו התקינה של הטרקטור". (ראה עמ' 18 לחוות דעת המומחה). אני קובעת כי אין התקלות הללו מעידות על פגם יסודי, ואינן מורידות מערך הכלי או פוגעות מביצועיו השוטפים. בעיות בסחיבה מנוע: ביום 26.3.03, התלוננה התובעת לראשונה על בעיות סחיבה. (ראה נספח ד' לכתב התביעה). המומחה המלומד קבע בחוות דעתו כי ממועד זה והלאה "לא ניתן להפעיל את הטרקטור בצורה תקינה ושוטפת". (ראה עמ' 19 לחוות דעת המומחה). אני מאמצת את חוות דעתו של המומחה כי אין לראות בהחלפת משאבת דלק תיקון מינורי. זוהי התקלה החמורה ביותר שנמצאה בכלי. מחד, אין ספק כי לקוי כזה השפיע באופן מהותי על כוחו של הכלי ומנע מהנתבעת לעשות שימוש סביר בכלי. הנתבעת לא תיקנה את משאבת הדלק מיד עם הגעתו למוסך, משאבות הדלק הוחלפו מספר פעמים, ונמשכו זמן רב. הנתבעת לא יצאה ידי חובתה בהסבר שנתנה להתמשכות התיקונים למשאבת הדלק, ותגובתה לתקלות אלה "הייתה מגומגמת". (ראה עמ' 19 לחוות דעת המומחה). מאידך, החלפת משאבת הדלק לא יצרה פגם יסודי בכלי, ואין בהחלפתה להוריד את ערך הכלי או לפגוע בביצועיו המידיים ו/או העתידיים. מסכם המומחה: "מצב ההערכות והתגובה של הנתבעת,לליקוים שנתגלו בטרקטור, הגדילו, אולי, את גורם הפסד הזמן של התובעת אך בשום פנים גורמים אלה לא גרמו לאי כשרות יסודית של הטרקטור... אמנם היו לטרקטור תקלות שהחמורה שבהן הייתה התקלה למשאבת הדלק, אך אין לראות בתקלות אלה תקלות הפוגעות בתקינותו היסודית של הטרקטור או תקלות שמפחיתות מערכו. ניתן היה לתקן תקלות אלה בקלות יחסית". (ראה עמ' 19 לחוות דעת המומחה)." לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם שעליו חתמה עם התובעת. משום כך, לא יכולה הייתה התובעת לנקוט בפעולות חד-צדדיות. ביניהן, סירובה להוציא את הכלי ממוסכי הנתבעת, לאחר החלפת משאבת הדלק וביטול יתרת ההמחאות שבידי הנתבעת, בקשר עם העסקה נשוא הסכם זה. השאלה השנייה הנשאלת כאן היא האם נגרם לתובעת נזק, הנתון לפיצוי על פי חוק? למרות שאני מאמצת את חוות דעת המומחה לעניין תקינות הכלי, אזי, אין לכחד כי במישור הטכני, המחסור באביזרים לא השליך על בעייתיות בהפעלת הכלי. לא נסתרה מעיניי העובדה, שהכלי הוכנס פעמים רבות למוסכי הנתבעת. בניגוד לרוכש כלי עבודה מיד שנייה, מצפה רוכש כלי עבודה חדש להפעיל אותו מיידית לצרכיו, להפיק ממנו תועלת כמבוקש וליהנות ממנו בנסיעה שקטה ובטוחה, בלא להיזקק לביקורים תכופים במוסך. כל אלה אשר גוזלים הנאתו, זמנו ובריאותו, למעט טיפולים תקופתיים, המתבקשים, בכלי. למצער, "היסטוריית הטרקטור", המהווה תמצית רישום הליקויים והטיפולים בכלי אשר נערכה במוסך הנתבעת, מוכיחה כי המציאות הייתה אחרת. לא זה אף זה : חוות דעתו של מומחה בית המשפט מלמדת כי טיפול הנתבעת בליקויים שנתגלו היה מגמגם וכושל. עקב רשלנות הנתבעת, נתקל המומחה בקשיים בשחזור "הסטוריית הטרקטור", תיקונים שונים, דוגמת פריקתה, ואח"כ החלפתה של משאבות הדלק, במשך תקופה של שלוש חודשים,לא מוסברת במסמכי הנתבעת. השופט קדמי בעא 79 / 94 דוד אביבי נ' בני משה קרסו בע"מ מ (2) 426, עמוד 430 אומר כדלקמן: "אדם, הרוכש מכונית אינו משלם רק בעבור המכונית גופה - היינו, את הוצאות-הייצור שלה עצמה - אלא, ערכה נמדד גם במידת ההנאה, הרווחה והנוחות שהיא מזכה את המשתמש בה... אשר על כן, חלה "חובת הגילוי" האמורה, לא רק על פגמים שבגוף המכונית, אלא גם על פגמים שבשימוש בה, והאמת ניתנת להיאמר, שדי בעצם הידיעה של בעל מכונית, שאין הוא משתמש בדלק שנקבע על-ידי היצרן כדלק מתאים, כדי להעכיר את רוחו ולהעלות בלבו חששות שונים ומשונים שאין הוא זוכה למלוא ההנאה מרכבו". לעניינינו, התובעת, שהינה חברה פרטית המבצעת עבודות תשתית ופיתוח, רכשה הכלי על מנת שישמש אותה בעיסוקה זה. אמנם, לא עלה בידי התובעת להוכיח כדבעי אי-תקינות מהותית ויסודית של הכלי נשוא התובענה, ואף קבלה, התובעת, לידיה הכלי, למרות היותה מודעת לחסרונם של האביזרים הנלווים, באותה עת. אך נראה, כי התובעת סבלה טורח, שהיה כרוך בקריאה לתיקון הכלי בשטח, ובהכנסת הכלי למוסכי הנתבעת לצורך תיקונים שונים. יודגש, בכלי חדש עסקינן. לעניין כלי חליפי התובעת טוענת כי,עקב היות הכלי חדשות לבקרים במוסך, נאלצה היא לשכור כלי חילופי על מנת למזער נזקיה מול צדדים שלישיים. הנתבעת טוענת לעומתה, כי היא הציעה לתובעת כלי חלופי, במועדי הטיפול, אפילו ליום עבודה אחד. שיעור הפיצוי בנסיבות העניין: בשיקלול כל הנתונים אני קובעת כדלקמן: אין מקום לביטול העיסקה והשבת הסכום ששולם, נוכח חוות דעת המומחה כי בעיקרון הכלי כשיר לעבודה לכל דבר ועניין. מה גם שהנתבעת העניקה לתובעת שירותי תיקון לפי דרישה, החליפה משאבה וכיו"ב. הנתבעת טיפלה בכל ליקוי נטען עד לתיקונו המלא. אשר לרכיב בגין שכירת כלי חלופי: הוכח כי אכן מדובר בכלי שנזקק לטיפולים שונים. אין ספק כי הכלי היה מושבת בתקופה בה נמצא במוסכה של הנתבעת, לצורך בדיקות ותיקונים. מדובר בכלי עבודה שהשבתתו גורמת נזק. הצעת הנתבעת, לספק לתובעת כלי חלופי לתקופה זו כפי שעולה מנספח ה לכתב התביעה, שרירה וקיימת אך לא שוכנעתי כי נעשו מאמצים משמעותיים לממש אותה. דומה כי הצעה זו, באה מאוחר מידי ומן השפה ולחוץ. אני מוצאת, כי אכן יש לשפות את התובעת בגין העלויות של שכירת כלי חלופי. התובעת דרשה בגין רכיב זה סך של 69,373 ₪. כל הסכומים הללו מגובים בחשבוניות נספח ז' לכתב התביעה. חשבוניות מיום 30.3.03 על סך 17,700 ₪; חשבונית מיום 30.4.03 על סך 35,960 ₪; חשבונית מיום 30.5.03 על סך 15,930 ₪; חשבונית מיום 30.6.03 על סך 9,786.62 ₪; צרוף כל הסכומים הללו עולה על הסכום שהתובעת דרשה. הפחתת המע"מ מכל החשבוניות הללו מפחית את הסכום משמעותית מהסכום שהתובעת דרשה. עקרונית, התובעת זכאית לקבל שיפוי על כלי חלופי ששכרה. ברם, קיימת חוסר התאמה בין דרישתה מצד אחד לבין החשבוניות אותן צרפה מצד שני. מה גם שהתובעת צרפה חשבוניות בלבד, ולא הגישה לעיוני אישור תשלום של אותן חשבוניות. בנוסף, התובעת אינה זכאית לקבל את המע"מ, אותו קיזזה מול רשויות המס. מסקנתי היא איפוא, כי אין מנוס אלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה על דרך של אומדנה. לקביעת דמי נזק על דרך של אומדנה, הנני להפנות לדברי כבוד הנשיא ברק בע.א. 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פד"י ל"ה 2, עמ' 800, שם בעמ' 809. אני אומדת את נזקיה של התובעת בגין רכיב זה, על סך של 60,000 ₪. לגבי רכיב האגרה, בהעדר חשבונית אינני פוסקת לתובעת בגין הרכב הנ"ל. התקנת איתוראן ודמי מנוי, ביחס לדרישה זו, אינני מוצאת כי הדרישה אמורה להתגלגל על שכם הנתבעת. ממילא אמורה התובעת להתקין הגנות כאמור בכלי רכב. אני דוחה רכיב זה של התביעה. הוא הדין באשר לרכיב הביטוח, גם התביעה בגין רכיב זה נדחית, הואיל וממילא על התובעת לבטח את הרכב . הרכב לא היה מושבת כליל, ולכן אין סיבה לגלגל את העלויות על שכם הנתבעת. עוגמת נפש הוא הרכיב האחרון אליו יש להידרש. התובעת היא חברה בע"מ, ועל כן אין אני רואה לנכון לפסוק עלויות של עוגמת נפש עבור חברה בע"מ. בעל דין החפץ לנהל את ענייניו במסגרת של חברה בע"מ, רשאי לעשות כן אולם במקרה זה, יש לקחת בחשבון כי לגוף שהוא יציר כפיו של הדין אין נפש ואין עוגמת נפש. בנוסף, אפילו היה מדובר בבעל דין בשר ודם, יש לקחת בחשבון עוגמת הנפש בעיסקה מסחרית אינה חריפה ויש לאמוד אותה במשורה. כאן מדובר בגורם מסחרי שמצא לעצמו פתרון ראוי באמצעות כלי רכב חלופי ועל כן אין מקום לדבר על עוגמת נפש. אשר על כן, אין לפסוק לטובת התובעת פיצויים בגין רכיב עוגמת נפש. עם זאת, התיקונים אשר נדרשו בכלי הרכב נשוא התביעה, כדי להביאו למצב שמיש ותקין, גרמו טירדה ואובדן זמן לנציגי התובעת. טירדה ואובדן זמן, של עובדי חברה בע"מ הם רכיבים אותם ניתן לכמת בעין. גם ההתקשרויות החלופיות עם הגורמים אשר סיפקו לתובעת כלי חלופי, גוזלות זמן. בהתחשב בהיקף התיקונים שנדרש, ובמידת הזמן שבה היה הרכב יוצא ובה במוסכי הנתבעת לצורך תיקונו, אני אומדת את רכיב הטירדה ואובדן הזמן של נציגי התובעת, על סכום כולל של 6,000 ₪. סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת, כי עיסקת המכר לא תבוטל הואיל והרכב הובא למצב תקין. על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הוצאות בעין, טירדה ואובדן זמן בסכום כולל של 66,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה 31.7.03 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעת תשא בתשלום הוצאות כדלקמן: החלק היחסי של אגרת המשפט. שכר טירחת עו"ד התובעת בסך של 7,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חלקה של התובעת בתשלום שכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט, שהוא צמוד ונושא ריבית מיום תשלומו בפועל. טרקטורציוד מכני הנדסי (צמ"ה)ביטול עסקה (רכב)