בּיום 1.10.02 בלילה פרצה אש בחניון כלי השיט, לטענת התובע כתוצאה מקצר חשמלי שארע בכבל חשמל מתח גבוה, שעבר בין שני עמודי חשמל של הנתבעת 1 בסמוך לגבול חניון חוף שלדג. כתוצאה מכך נפלו כפות דקלים בוערים על גג סככת חניון כלי השיט ועל העשביה והאדמה, והציתו את סירת התובע וסירות נוספות שחנו במעגן. הסירה ניזוקה כתוצאה מן האש. להלן פסק דין בנושא פיצוי על שריפת סירות: פסק-דין 1. הַתוֹבֵע היה בּיום 1.10.02 הַבעלים שֶל כּלי שיט-סירה מתוצרת גלסטרוֹן ארה"ב דגם (להלן: "הסירה") אשר חנתה בּחניוֹן כּלי שיט בּחוֹף שַלְדָג בּכִנרת, בּסמוּך למוֹשבה כִּנרת (להלן: "החניון"). 2. בּיום 1.10.02 בלילה פרצה אש בחניון כלי השיט, לטענת התובע כתוצאה מקצר חשמלי שארע בכבל חשמל מתח גבוה, שעבר בין שני עמודי חשמל של הנתבעת 1 בסמוך לגבול חניון חוף שלדג. כתוצאה מכך נפלו כפות דקלים בוערים על גג סככת חניון כלי השיט ועל העשביה והאדמה, והציתו את סירת התובע וסירות נוספות שחנו במעגן. הסירה ניזוקה כתוצאה מן האש. 3. הנתבעת 1 הינה תאגיד ציבורי הפועל על פי חוק אשר אחראית על אספקת החשמל במדינה, וּבחזקתה וְבפיקוחה עמודי החשמל וְכבלי חשמל אשר בסמוך לחניון. הנתבעת 2 היתה בכל המועדים הרלבנטים לתביעה בעלת הזיכיון של חוף שלדג אשר השכירה לתובע מקום עגינה לסירה והפעילה את החניון והיא ששלטה על הנעשה בחניון. הנתבעת 3 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את חבוּת נתבעת 2 כלפי צד שלישי בגין נזקי רכוש, עפ"י פוליסת ביטוח תקפה שהוצאה על ידו. 4. טענות התובע הינן כי האחריות הבלעדית לנזקים מוטלת על נתבעות 1 ו-2 מכח הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין לעניין חובת הראיה לגבי אש, ומאחר והנתבעות הינן תופשות המקרקעין שמהם יצאה האש - עליהן הראיה שלא התרשלו. בנוסף טוען התובע כי גם לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעדו" כי הנתבעות שולטות בנכסים מהם ארע הנזק. התובע מוסיף כי הנתבעות התרשלו (סעיף 35, 36 לפקודת הנזיקין) בשל התקנת ציוד חשמלי בסמוך לעצים אשר עלולים להתלקח. לא כרתו ענפים בקרבת כבל החשמל והשנאי, לא דאגו למרווחי ביטחון מתאימים המונעים שריפה או התפשטותה. בפן החוזי התובע טוען כי הנתבעת 2 לא שמרה באופן ראוי ומקצועי על הסירות חרף חבותה כשומרת בשכר. 5. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים בסך של 152,198 ₪. בנוסף טוען לנזק בגין עוגמת נפש ושכר טִרחה לשמאי בסך 20,000 ₪ ו- 4,000 ₪ בהתאמה, ובסך הכל 176,198 ₪. 6. הנתבעת 1 טוענת כי השריפה נשוא התביעה לא פרצה כתוצאה מתקלה בכבל חשמל או שנאי חשמל, כּי אם התפרצה מחוץ לשטח חוף "שלדג" והחניון בּצמחיה שלאורך הכביש, התפשטה במהירות לתוכו, הציתה עשבים, עצים וסירות ותוך כדי כך גם לכבל החשמל המתוח למעלה. הנתבעת 1 טוענת כי פעלה במקצועיות וללא שמץ של רשלנות. לטענתה אין כל סבירות כי השריפה פרצה עקב פגיעה בבידוד כבל החשמל, שכן קו החשמל ניזוק כתוצאה משריפה שמקורה בסיבה חיצונית אחרת שאינה במערכת החשמל של חברת החשמל וּכמו כן השריפה פרצה מחוץ לחוף שלדג ולא מתוכו. אם תוטל חבות, טוענת הנתבעת 1, כי לתובע אשם תורם לגרימת נזקיו, וכן לחילופין כי נתבעות 2 ו- 3 חייבות כלפיו ואילו היא פטורה מאחריות כלפי נזקי התובע. 7. נתבעות 2 ו- 3 מכחישות את אחריותן לנזקי התובע וטוענות כי האחריות לנזקים חלה רק על נתבעת 1, וכי אין לנתבעות 2 ו-3 כל חבות בקשר לאירוע מכיון שהאש לא פרצה במקרקעין או במטלטלין המצויים בבעלותה של הנתבעת 2, ואין בנסיבות הענין להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" וכי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע בלבד. לטענת הנתבעות 2 ו- 3, הנתבעת 1 היא האחראית לנזקים עקב חוסר זהירותה ורשלנותה אשר התבטא בכך שהתקינה כבל חשמל למתח גבוה בסמוך לעצים העלולים להתלקח, וכן לא דאגה לתחזוקה נאותה של כבל החשמל, היה עליה לדעת על הסכנה הטמונה בהצבת כבל החשמל במיקום ובצורה שהונח, וחרף עובדה זו לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים למניעת האירוע. בנוסף טוענות הנתבעות 2 ו - 3 כי יש לדחות את התביעה, שכן בהסכם שנחתם בין התובע לבין נתבעת 2 לאחסון הסירה, התחייב התובע לבטח את הסירה בביטוח מקיף בשוויה המלא כנגד כל הסיכונים, וכי נתבעת 2 לא תהיה אחראית לכל נזק מכל סוג שהוא שייגרם לסירה בתחום המעגן ומחוצה לו. משהפר התובע ההסכם ולא ביטח את הסירה בביטוח מתאים כפי שהתחייב, אין נתבעת 2 אחראית לנזקיו. נתבעת 2 טוענת כּי הִיא תִיחזקה את שטח המעגן, לרבות איזור אחסון הסירות באופן מקצועי, דאגה לנקיונו של שטח המעגן לרבות איזור אחסון הסירות, כי קבלה את כל האישורים הנדרשים על פי דין משירותי כיבוי אש והחזיקה בכל אמצעי הכיבוי הנדרשים. היא פעלה באמצעים סבירים שעמדו לרשותה בנסיבות הענין על מנת למנוע את אירוע הדליקה ואת הנזק הצפוי, כּשם שכל בעל או מחזיק מעגן סירות סביר היה נוהג. הנתבעות 2 ו-3 מוסיפות כי אין כלל קשר סיבתי בין אירוע השריפה לבין המעשים הנטענים כלפי הנתבעות. אם ייקבע שקיים קשר סיבתי, הרי הוא נותק ע"י מעשיה של הנתבעת 1. בּאשר לפן החוזי שביחסים בּין התובע והנתבעת 2, טוֹענת היא כּי בּהסכם שנחתם בּין התוֹבע לבין הנִתבעות נִקבע כּי הוֹראוֹת חוֹק השוֹמרים לא יחּולוֹ בּיחסים שבין הַצדדים, אולם בכל מקרה נתבעת 2 פעלה כשומר חינם וכי הנזקים הנטענים לא נגרמו עקב רשלנותה. לחילופין, אם פעלה כשומר שכר הרי שהנזקים הנטענים נגרמו עקב נסיבות שלא היה על הנתבעת מס' 2 לחזותן מראש ולא יכלה למנוע את התוצאות. מטרת השמירה טפלה למטרה העיקרית להחזקת הסירה. 8. הנתבעות 2 ו-3 שלחוּ הוֹדעת צד ג' לחברת החשמל - הנתבעת 1. טוענות כי אירוע השריפה נגרם עקב כבל חשמל שהיה בבעלותה ובפיקוח הצד השלישי מכוח הוראות חוק משק חשמל, התשנ"ו-1996, ועל כן יש לראות את צד השלישי כּמי שנוֹשא בּאחריות לאירוע נשוא התביעה ולנזקים אשר נגרמו בעטיו. בנוסף שולחות ההודעה טוענות כי במעשיה/במחדליה ביצעה חברת החשמל עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי הוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1969, ובין היתר הפרה הצד השלישי חובתה לפי החיקוקים הבאים: (א) הוראות תקנות החשמל (התקנת כבלים), תשכ"ז-1966. (ב) תקנות חשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות במתח עד 1000 וולט, תשנ"ה-1995. דיון 9. מטעם התובע העידו: השמאי: יצחק תלמור, חברו של התובע, יצחק פסטרנק, טכנאי שטיפל בסירה, תומר חזן, התובע, איש שירות כיבוי אש, שמואל מדיזן. מטעם הנתבעת 1 והצד השלישי - חברת החשמל העידו: עובד חברת החשמל, צבי שגב, עובד חברת החשמל, מרדכי ועקנין. מטעם הנתבעת 2 העידו: המהנדס אשר סלוצקי, השמאי אלי היינה, עובדת הנתבעת 2 סיון נחום, עובד הנתבעת 2 ברוך מילפירר וְהשמאי יוּבל הררי. אין מחלוקת בין הצדדים כי האש פרצה והתפשטה בחניון וכתוצאה מכך ניזוקה הסירה וסירות נוספות, וכן כי נגרם נזק לסככה. בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעות והצד השלישי וכן ביחס לשווי הנזקים שנגרמו לתובע. יש לזכור שלגבי נזקי אש שנגרם אצל מבעיר אש או תופס מקרקעין, לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין, חלה אחריות מוגברת והעברת נטל הראיה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם ע"י אש או עקב אש וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב אליה". בפרשת ע"א 645/77 גנור נ' מד"י, פ"ד לד(1)771, 766, נאמר ע"י השופט שמגר "המסקנה היא כי די בבעלות על המטלטלין כדי להכניס את הבעלים לתוך דלת אמותיו של סעיף 39 - אם מתקיימים יתר התנאים העובדתיים, אשר ברישא להוראת החוק האמורה". וכן "נדירותה של תופעה לכשעצמה אין בה, בכל הנסיבות, כדי לשלול את קיומה של חובה לצפות אפשרות אירועה...". בע"א 389/59 הפטקה נ' בוסט, פ"ד ט"ו(1)388, "נלמד מכאן איפוא שעל הנתבע להוכיח כי נקט באמצעי זהירות אלה ואחרים עד שתישלל כל אפשרות סבירה שפריצת האש אירעה מחמת התרשלותו, נטל ההוכחה זה כבד מכל כבד והרי סיבות השריפה עשויות להיות רבות ומגוונות". בנוסף בית המשפט יקבל את טענת התובעים כי לפי סעיף 2 (ב) לחוק השומרים תשכ"ז-1967 "שומר שכר אחראי לאובדן נכס או לנזקי הזולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן...". נטל הראיה מוטל על הנתבע השומר. 10. שני עדים היו נוכחים בעת פריצת האש: סיון נחום וברוך מילפירר. בעדותם בבית המשפט העידו: "ראיתי בעצים הבזקי חשמל בצבע צהובה כנראה היה איזה חוט חשמל שהשתולל... אני ראיתי הבזקי אור בין עצי הדקל למטה שום דבר לא קרה לא היה אש זה משהו שהתחיל מלמעלה". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.5.05). "ראיתי את זה ברור ושום דבר לא הסתיר לי, ראיתי אש מלמעלה על הצמרת של הדקל. על הצמרת של הדקל עובר כבל חשמלי וזה אותו הכבל שראיתי את הניצוצות... העשביה שנמצאה סביבה לא בערה, גדר השיחים ליד הכביש לא בערה". (פרוטוקול עמ' 3 מיום 23.2.05). ברוך מילפירר העיד: "אמרו לי שיש שריפה, הלכתי וראיתי מה קורה איך לנקוט ואיך להתנהג, ראיתי הבזקים של אור עם זמזום ויורדים גושי אש מהענפים האלה על הסככות של הסירות". "כשאני באתי וראיתי, ראיתי הבהובים, זמזום, אש כחולה, ענפים יורדים מלמעלה כלפי הסירות... עבר כבל חשמלי בין צמרות הדקלים, משם אני חושב נבע כל הסיפור". (עמ' 15, 16 לפרוטוקול מיום ה- 23.2.05). לעומת זאת, מטעם חברת החשמל העיד מרדכי ועקנין, אשר נסע בכביש לאורך החוף, אשר בעדותו טען כי האש התחילה בשיחים, תפסה תאוצה "...פתאום נבהלתי, ראיתי שהיא מתלקחת במהירות לכיוון העצים, הדקלים, היו שם שיחים למטה ודקלים למעלה האש אחזה בדקלים..." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 9.1.05). מהוּ הגוֹרם לפרִיצַת הַאֶש ומה מקורה? המוּמְחִים מטעם הנתבעת 2 מטילים את האחריות על כּתפי חברת החשמל, וְאִילוּ מומחי חברת חשמל גוֹרְסִים כּי אין כּל סבִירוּת שהאש פּרצה עקב פּגִיעה של ענפי העצים בּבידוד כּבל החשמל המתוח בּין העמודים וּלטענתו כּבל החשמל נִיזוֹק כּתוצאה משריפה שמקורה בּשיחים בּקרקע וְעלתה כּלפי מעלה מסיבה אחרת. מדו"ח שירותי הכבאות הוּסקה המסקנה כּי מדוּבר בּשריפה שנגרמה בּגלל כּבל החשמל שפגע בּענפי הדקל הדוֹקרניים, אשר פצעו את הכבל ומהכבל החשוף יצאו ניצוצות שגרמו לשריפה, אולם מסקנתם זו אינה עצמאית ואינה ניזונה מעדויות ברגע פריצת האש. מהנדס החשמל אשר סלוצקי אשר ביקר בזירת האירוע קבע כי השריפה החלה בצמוד לצמרת הדקל. אף בחקירתו בבית המשפט הציג מר סלוצקי ניסוי של חיתוך הבידוד של הכבל וחשיפת גיד, והראה כי ענף דקל תוך כמה משיכות חותך את הציפוי וחושף את גידי המתכת. החוקר מטעם שלדג, אלי היינה, אשר ביקר במקום קבע במסקנותיו בחוות דעתו כי אכן "מוקד האש נמצא בעלוות עצי הדקל, אשר באה במגע עם תא"מ, פצעה את הבידוד הכבל וגרמה לכשל חשמלי ופריצת מתח בעקבותיו התלקחו ענפי הדקל והפרי חלקים בוערים נשרו מצמרות הדקלים אל הקרקע וגרמו להתלקחות שיחים הצמודים אל גדר מתחם חוף שלדג, משם התפשטה השריפה אל עבר סירות הפיברגלס". יש לציין כי חברת החשמל לא הציגה בפני בית המשפט שום חוות דעת מטעמה. העד מטעמה, מר צבי שגב הציג חוות דעת אשר בה כותב כי "אין כל סבירות כי השריפה פרצה עקב פגיעה בבידוד כבל התא"מ, אך יחד עם זאת אין בחוו"ד כל קביעה השוללת באופן מוחלט את אפשרות פריצת האש כתוצאה מכבל החשמל". העדים שהבחינו בּשריפה מיקומם היה שונה האחד מהשני. העדים שהיו בּתוֹך החניון נקודת מבטם היתה כּלפי מעלה וְהם לא ראוּ את תחילתה של השריפה כּאשר עמדו בּמרחק ואם החלה השריפה על הקרקע לא יכולים היו לראותה כּי הוסתרה על ידי השיחים שהיו על הגדר בין החניון לכביש. מאידך, עובד חברת החשמל גם הוא לא ראה את מקור השריפה, דהיינו את ההצתה הראשונית, אך ראה את האש כאשר היתה קטנה ולפני שהתפשטה. האפשרות שהגוֹרם השריפה הוּא התלקחות כּבל החשמל המתוּח בּין העמוּדִים שֶל חברת החשמל, אשר בא במגע עם ענפי הדקל. כתוצאה מהחיכוך בענפי הדקל נחתך הבידוד וגידיו נחשפו, אִרעה זליגת זרם בין הגידים אשר גרמה להצתת ענפי הדקל, משם לענפי העץ, לעצים האחרים, לעשביה לצמחיה שהיו למטה ואל עבר הסירות וגרמה להצתתן, זהה לאפשרות שמקורה השריפה היתה התלקחות העשביה שלצד הכביש ומשם כלפי מעלה לכבל החשמל. בּמצב דברים זה, כּלפי התובע חבים הנתבעת 1 והנתבעים 2-3, יחד ולחוּד, בּאשר הנתבעת 2 הוּזהרה בּכתב ע"י אִיגוד ערים לכבאות כּי "יש להשלים גיזום העלים היבשים בעצי התמר והדקלים שבחוף" וְאִילוּ הִיא לֹא עשתה דבר. לא הובאו כל ראיות כי נעשה שימוש יעיל כלשהו בציוד הכיבוי שהיה בחניון, הן מטפים והן זרנוקים, ואם נעשה שימוש כּלשהוּ הרי היה זה חובבני בלשון המעטה (ראה עדות סיון, בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 23.2.05 לעומת עדות מר מילפרר, בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 23.2.05). המומחה אלי היינה בּעדוּתוֹ (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 30.1.05) "אם הסירות היו ברחבה נקיה מעשביה וגם אם היו בים לא היו נשרפות, הייתי מבקש לעשות פס הפרדה נקי מצמחייה ועשבייה... פסי הפרדה אלה עשויים היו להקטין את הסיכון, לא ניקו את העשבייה בשביל זה". ובהמשך העיד "פסי הפרדה אלה עשויים היו להקטין את הסיכון, לא ניקו את העשבייה בשביל הזה..." (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 30.1.05). חובתה של שלדג קיימת מכח חוק השומרים והיא חובה חוזית מוגברת, כשומר שכר אשר עיקרה היה לשמור על הסירה. הפטור המוקנה לשומר הוא רק "אם הנזק נגרם שלא ברשלנותו". שלדג לא הרימה את נטל הראייה לפטור עצמה מאחריותה החוזית לפי חוק השומרים. שלדג היתה צריכה לצפות את הנזקים הצפויים מאש, היה עליה לנקות את שטח העשבייה, להציב אמצעים למניעת התפשטות אש, ברזי כיבוי, זרנוקים, אך כל זה לא נעשה. הנתבעת 1, כּמי שלא דאגה להפרדה מוּחלטת בין ענפי הדקלים לכבל החשמל, לא מנעה את התפשטות האש, בין אם המקור הראשוני לשריפה נבע מכבל החשמל ובין אם הניצוצות שהגיעו מכיוון כבל החשמל הביאו להתפשטות הלהבות דרך צמרות העצים שהיו בסמוך לכבל החשמל. חובת הראיה ורשלנות לגבי אש, כאמור בסעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הִינוֹ להוֹכִיח שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלנות שיחובו בגינה והם לא עמדו בכך. מהראיות שעומדת בּפני בּית-המשפט עולה כי, רשלנות הנתבעת 1 ורשלנות הנתבעת 2 גרמה להתפשטות האש במידה שווה. מכאן שאחריותן של חברת החשמל וְשַלְדָג הִיא אַחְרַיוּת משוּתפת שֶל מעוולִים בּמשוּתף, כּלוֹמר אַחְרַיוּת בּיחד וּלחוּד כּלפי התוֹבע לנזק שנגרם לו. לא הובאה ראיה כי באשר על החזקת הסירה בחניון עם מיכל דלק מלא ואי קיום ביטוח אינו מהווה "אשם תורם" לגבי פרוץ השריפה ומה לי תביעתו של התבוע או תביעת תחליף של חברת ביטוח שביטחה את התובע, הפיצוי המגיע לתובע הינו אותו פיצוי. הנזק: 11. אין מחלוקת כּי לסִירה נִגְרם נזק מוּחלט וְלֹא נִיתן לעשות כּל שִימוּש בּשרידי הַסִירָה שנוֹתרו לאחר השריפה. עדוּתוֹ שֶל המכונאי שטִיפל בּסִירָה: "הכל היה שרוף, הצמיגים של הטריילר היו גמורים לגמרי, הכל היה שרוף לגמרי, האזור של המנוע האלומיניום נהפך לגוש אחד... המנוע היה גוש ברזל, הקרבורטור היה מותך, האלטרנאטור היה מותך, הכל היה מותך, אין מה לעשות עם המנוע". (עמ' 21 לפרוטוקול). השמאי מטעם התובע, מר יצחק טלמור, ביקר בחניון הסירות פעם אחת בלבד ושם הבחין במספר סירות שניזוקו בשריפה, צילם אותן, מבלי שידע מי בעליהן ואילו פרטי ציוד היו בתוכן בשעת השריפה. העיד השמאי מטעם התובע: "חוץ מהפעם הזו שהייתי בחוף וצילמתי לא הייתי בחוף פעם נוספת. הייתי בחוף רק פעם אחת... מאחר והסירה הייתה שרופה לחלוטין לא ידעתי את הדגם לפרטיו המדוייקים... אני ראיתי שיש טעות בדגם של הסירה... מסתבר כי אני לקחתי את ה-23 ולא את ה-24... ראיתי את הסירה השרופה והנחתי שזה דגם 24 ... לימים, לאחר שקיבלתי את התגובה של הנתבעים התברר לי שמדובר בדגם 23 SL" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 15.2.04). השמאי מטעם התובע לא עיין בחשבון הקנייה של הסירה ובמסמכי הייבוא וכאשר הוצג בפניו מסמך הרכישה ציין כי, היה למד ממנו את דגם הסירה (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.04) ובהמשך לעניין קשת הנוי שהיתה מותקנת על גבי הסירה ציין כי לא שאל את התובע מתי הורכבה קשת זו, השמאי קיבל הצעת מחיר של קשת בסך של 2,000 $ והעריך אותה ב-1,500 $ ולדבריו יתכן והיה צריך להוריד בלאי נוסף מעבר ל-25% שנקב בהם ובעדותו תיקן שיכול והיה צריך להפחית בלאי בשיעור של 35%-40%. בעדותו לא ידע לציין מדוע לא שינה את הערכתו כאשר התברר לו שמדובר בדגם 23SL ולא בדגם 24 והעיד: "אני טעיתי ואני מודה שלא כתבתי והייתי צריך לכתוב שבדקתי את דגם 24 ומכיוון שלא מצאתי קטלוג של דגם זה הערכתי לפי מחיר קרוב לפי דגם 23... אני לא יודע להגיד מי מהם יותר חדיש... אני מניח שמדובר באותו מנוע... אני מניח ש-23 ו-24 זה אותו גודל מנוע... כאשר אורך הסירה הוא גדול יותר המחיר גבוה יותר... 24 ללא ספק ארוכה יותר מ-23... אני לא יכול להגיד בכמה יקרה 24 מ-23" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 15.2.04). המומחה לא פירק את המנוע, לא בדק את דגם המנוע, הוא אף לא בדק את עגלת הגרירה והאם מסגרת המתכת (להבדיל מהצבע השרוף) אינה ניתנת לשימוש אם יחליפו לה את הצמיגים שנשרפו. בהמשך עדותו (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 15.2.04) אומר המומחה מטעם התובע: "לפי מה שראיתי את צילומי העגלה שהוצגו בפניי עכשיו ולדעתי העגלה תקינה וניתן היה להשתמש בה גם לאחר האירוע". העד לא יכול היה לציין אם בסירה היה מכשיר קשר אם לאו, או אם היו בה מגלשי סקי, או אם היה בה ארגז כלים בעלות של 1,000 ₪ וכל מה שרשם שהיה בסירה היה מפיו של התובע, מאחר והאמין לפירוט שהוא פירט. גם את שווי מצנחי הרחיפה לא בדק (עמ' 3-4 לפרוטוקול מיום 15.2.04) עוד ציין: "...כּל הַרשִימה מסֵעִיפִים 3 וְעד הַסוֹף - זה סִיפוּר שֶל הַתוֹבֵע שקִיבַלְתִי כּלְשוֹנוֹ. זוֹ רשִימַת צִיוּד שהתובע נתן לִי עם הַמחִירִים. אנִי שאלתי אוֹתוֹ והוא אמר שאלה המחירים שהוא קנה. לא שאלתי אם זה חדש או ישן. אני הורדתי בלאי 15%... אני לא יודע את המועדים בהם השתמשו בציוד זה... הורדתי 15% בלבד מתוך הנחה שהשימוש בציוד הזה הוא חלקי... את המחירים של הציוד הזה לא בדקתי" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.04). בּאשר לנזק לסככה העריך הַשמאי מטעם התוֹבֵע אֶת הנזק בּסך של 4,800 ₪ וְהעִיד כִּי בּדק אוֹתה בּאוֹפֶן כּללי ולֹא לפרטי פרטים וְנתן הערכה כּללית מבלי לרדת לפרטים וּמבלי לדעת מתי נבנתה הסככה. לתוֹבֵע עַצְמוֹ אֵין כּל קבלוֹת על הַצִיוּד הַנִלְווה שקנה לסִירָה וֹבעדוֹתוּ ציין, כִּי רכש זאת בּשנת 1997 טרם שחזר מחו"ל לארץ. חברוֹ, מַר פסטרנק, שנהג להפליג עִימוֹ בּסירה, לא יכול היה לציין דבר קיומו של מצנח רחיפה וּלדבריו "אני מעולם לא ראיתי את המצנח... שלוש שנים היינו כּל עוֹנַה בּטבריה... לֹא צנחנו מעולם" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 15.2.04). 12. בּאשר לשווי הַסִירָה קיימת מחלוקת בּין הַצדדים: המומחה מטעם התובע, השמאי יצחק תלמור, העריך את שוויה בסך: 117,500 ₪. הַמוּמְחֶה מטעם הַנִתְבָעוֹת, מַר יוּבל הררי, העריך אֶת שוֹוְיָה בּסַך: 58,240 ₪. לפִי מוּמְחֶה הַתוֹבֵע: שוֹוִי הַסִירָה בּיוֹם הַאֵירוּע עפ"י חברת BUC נַע בּין 11,000 $ ל- 12,600$. לטענתו עפ"י הקטלוג יש להוסיף למחיר הבסיסי 15%-20% עבור מצב מעולה של הסירה ועפ"י אומדן זה יעמוד מחירה הבסיסי של הסירה על 15,120$. בעדותו הצהיר התובע כי שילם עבור סירתו, בשנת 1992, כ-36,000 $ בּרם, במינון אחד - מסמך רכישת הסירה מ-Marine Associates (נ/1) למדים כי המחיר של הסירה בעת רכישתה בנובמבר 1992 הינו בסך 26,650.37 $, כּאשר סכום זה מוּמן על-ידי התובע בחלקו בתשלום במזומן ובכרטיס אשראי ובחלקו בהלוואה פיננסית מחברת Genmar (ת/4) והמחיר הכולל הנקוב באותו מסמך הינו סך כל התשלומים, לרבות הריבית, בעוד אשר סכום ההלוואה המקורית הינו בסך של 19,000 $ ולא כפי שניסה התובע לטעון בּהמשך עדותו (ראה עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 29.3.04). מקובל עליי האמור במסמך נ/1 ושווי הסירה בעת רכישתה היה 26,650.37 $. אין מחלוקת כי במועד השריפה היתה הסירה בת 10 שנים. הַמוּמְחֶה מטעם הַתוֹבֵע לֹא הֵבִיא מִסְפַר שִיטוֹת הערכה אלא סמך ידו על נתונים שמסר לו הַתוֹבֵע, הוא לא בדק את הדגם הספציפי של הסירה שנשרפה, דהיינו דגם 23SL אלא דגם 24SL. לעניין שווי הסירה, מעדיף אני את חוות-הדעת של המומחה מטעם הנתבעים, אדריכל הימים יובל הררי, באשר בחוות-דעתו הסתמך על כל מסמכי הרכישה המקוריים וְכן הפחתת בלאי מקובלת למשך 10 שנים מאז הרכישה מחד, ומאידך לפי חוות-דעת של מתקני סירות וסוחרים יד-שנייה וכן לפי מחירון כלי שייט בארה"ב לשנת 2002 ובדיקה של פרסומים בדבר סירות מוצעות מדגם הסירה שנשרפה לפי המחירים הנדרשים בארה"ב. על-פי חיתוך המחירים מכל הנתונים לעיל, העריך השמאי מטעם הנתבעים כממוצע בין 4 הערכות שונות, והעריך את שווי הסירה בסך של 13,000 $, נכון למועד השריפה (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 10.5.05) והערכה זו מקובלת על בית-המשפט. 13. באשר לשווי הסככה, מהתמונות שהוצגו בפני בית המשפט עולים כי למעט נזק של צביעה לא אירע לפרופילי המתכת של הסככה כל נזק ורק הלוחות שעל הגג נשרפו, מכאן, שהערכת השמאי מטעם הנתבעים בסך של 500 $ הינה סבירה ביותר (נכון למועד השריפה). 14. לעגלת הגרירה של הסירה, למעט הצמיגים שנשרפו ונזק הצביעה, לא אירע כל נזק והנני מעריך נזק זה בסך של 500 $, נכון ליום השריפה. 15. באשר לקשת הנוי, הנני מעריך את קשת הנוי שהותקנה בסירה בשווי של 500 $, נכון ליום השריפה. 16. בּאשר למִצנחי הרחיפה, מִגלשיים, חגוֹרוֹת הצלה, אפוּדוֹת לסקִי, מערכת שמע וְרַמְקוֹלִים, אבוּב, אַרְגָז כֵּלִים, כִּיסוּי בּרזנט וְציוד לכוֹשֶר שַיִיט - מקבל אני את הערכתו של השמאי מטעם הנתבעים ששווי הנזק לציוד הנלווה הינו בסך 11,085 ₪, נכון ליום חוות-דעתו 29.1.04. מציין אני כי הערכה זו נוטה לטובת התובע, באשר ספק גדול בעיני אם היה כל ציוד זה קיים בסירה בעת השריפה, כדוגמת מצנחי הרחיפה, שחברו של התובע מעיד כי לא ראה אותם מעולם וכן כי לא היתה כל עדות, אף לא של השמאי מטעם התובע, כי ראה את ארגז הכלים או דברים אחרים שנשרפו ואשר ברור כי שרידי חלקי מתכת שהיו בסירה צריכים היו להימצא ע"י השמאי מטעם התובע לו היה עושה מלאכתו נאמנה. לאור האמור, מתקבלת התביעה בחלקה כמפורט לעיל וכל הסכומים יומרו לשקלים במועד הנקוב, ליד כל פריט נזק, וישאו הפרשי הצמדה מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישאו הנתבע 1, והנתבעים 2-3, כל קבוצה, בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן באגרת בית-המשפט והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לא פסקתי הוצאות לתובע בגין חוות-דעת המומחה מטעמו וזאת בשל אי-עמידתה במבחן. שריפהפיצויים