פוסט טראומה בגלל מלחמת לבנון

להלן החלטה בנושא פוסט טראומה בגלל מלחמת לבנון:

החלטה

  1.      זהו ערעור על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") על החלטת קצין תגמולים מיום 21.2.01 ולפיה, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר פלדינגר, פסיכיאטר, אין קשר בין מצבו הנפשי של המערער ובין תנאי שירותו הצבאי. כמו כן נקבע בהחלטה, כי המערער בחר בזכויות על פי סעיף 36א' לחוק וגבה קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי. מכאן שעומדות בפנינו שתי שאלות: האחת, האם סובל המערער מפוסט טראומה (PTSD) כתוצאה משירות מילואים במהלך מלחמת לבנון, והשניה, האם המערער גבה את קצבאותיו מן הביטוח הלאומי בגין "אותו אירוע" ולכן בחר בזכויות או שקצבאותיו נגבות בגין אירוע שונה.
  2.       המערער נולד בשנת 1943 בארגנטינה ועלה לארץ בשנת 1973 בהיותו כבן 30. המערער בהכשרתו מורה וכאשר עלה לארץ עבד בהוראה. בשנת 1974 אומן כחובש במסגרת מילואים ומאז שירת במילואים. על פי פרטים בתיק, הרי בשנת 1979 פרש מהחינוך, למד שנה הנהלת חשבונות בשעות אחה"צ- ערב וסיים בשנת 1980. לאחר מכן עבד כשבעה חודשים במועצה מקומית עמק הירדן, פוטר, היה מובטל כשנה ולאחר מכן החל לעבוד בסוכנות מכוניות כפקיד בקופה במאי 1982. המערער שירת במילואים בזמן מלחמת לבנון (אוגוסט 1982). בתצהיר שהגיש ביום 9.3.00 כתב: "כל הזמן היינו תחת הפגזות כבדות ובסכנת חיים. במוצ"ש קיבלנו פקודה לסגת. באותה עת הרגשתי פחד מוות וחוסר בטחון מוחלט, למרות זאת המשכתי לשרת. ללבנון עליתי עוד 3 פעמים, אך מהפעם הראשונה שהייתי שם לא חזרתי להיות אותו אדם שהייתי". לד"ר פלדינגר מסר שכאשר חזר מלבנון עבד עוד מספר חודשים בסוכנות המכוניות וא"כ במספר מקומות בת"א. בהמשך היה מובטל כשלוש שנים. לבסוף פגש מכר שעבד אצלו במשך 3 שנים אולם לא הסתדר והפסיק. לאחר מכן עבד מספר שנים בעבודות שונות. בשנת 1998 חלה במחלת חום ונכנס למצב של acute confusional state. לאחר מכן אובחן כסובל מליקוי קוגניטיבי קשה ככל הנראה בשל פגיעה מוחית.
  3.      המערער הגיש ביום 4.8.1998 תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי. נקבעו לו 82% נכות רפואית לפי הפירוט הבא: 70% בשל ליקוי קוגניטיבי קשה; 10% סכרת; 10% יתר לחץ דם; 30% מחלת כלי דם היקפית. בנובמבר 1999 הגיש תביעה לקצין התגמולים להכרה בו כסובל מ- PTSD.
  4.      הפסיכיאטר המטפל במערער, ד"ר לייב זאב, כותב בספטמבר 2000 כך:

"מר כהן מוכר לי ממאי 99. הופנה עקב מצב דכאוני ופגיעה קוגניטיבית. הפרעה בהתמצאות. ירידה קשה בזיכרון... קרוב לוודאי עקב פגיעה אורגנית. CT מח, פגיעה טלמית. מטופל ע"י אפקטין... זיפרקסה... מבחינת הדכאון, שיפור במצבו, אך עדיין קיימת הזנחה עצמית ופגיעה בתפקוד המצריכה עזרה מסיבית מצד בני המשפחה. מתקשה להגיע למקומות גם כאלה הסמוכים לביתו." (ר' בתיק ביטוח לאומי).
5.     בסיכום מחלה מפורט מבי"ח איכילוב, מחלקת עצבים, מיום 3.8.98, ע"י ד"ר מארינה דאנו נכתב:
"ב- 1982 היה במילואים במלחמת לבנון. שם, לדבריו, ולדברי אשתו, קיבל טראומה נפשית קשה אשר השפיעה בהמשך לכל חייו. לדבריו לאורך כל השנים אלה דוחה מחשבות על אותה תקופה. לא סובל מנדודי שינה, חלומות רעים, ירידה בתיאבון או ירידה במשקל. ללא תלונות שיכולות להתאים לתסמונת PTSD."
ובהמשך:
"באנמנזה מפורטת התברר שמדובר באדם שטרם עלייתו ארצה תפקודו היה תקין, ומאז העליה חל משבר שהלך והעמיק לאורך שנים עם הדרדרות הדרגתית ברמת החיים. יתכן וקיים אלמנט פוסט טראומטי (הקשור לשרותו בעת מלחמת לבנון) אם כי אינו ממלא את הקריטריונים במלואם. יתכן ומדובר באיש עם הפרעת אישיות כאשר על רקע זה התפתחה הפרעה קוגניטיבית חריפה, יתכן וקשורה למחלת חום.... בבדיקה נוירופסיכודיאגנוסטית נתקבלה מסקנה שמדובר בדמנסיה טלמית דו צדדית."(ר' מסמך 43-48 לת"ר).
חוות דעת המומחים
6.     מטעם המערער הוגשה חוות דעת של ד"ר אילה שוכוביצקי, פסיכיאטרית. ד"ר שוכוביצקי מסבירה בחוות דעתה את הקושי שבאבחון המערער הסובל כיום מהפרעה קוגניטיבית חמורה. וכך היא כותבת: "התביעה להלן מייחסת לתמונה הפסיכופתולוגית שהודגמה בהרחבה טרום האירוע הנ"ל (ההפרעה הקוגניטיבית - הועדה) ועליה ניתן ללמוד כיום רק בעקיפין מפי בני משפחתו." בכל הנוגע לאבחנה הקלינית הפסיכיאטרית מציינת המומחית כי "קיים קושי מהותי ועקרוני להגיע כיום לכלל אבחנה מדויקת כלשהי, היות והאמצעי המרכזי המשמש לאיבחון בתחום זה הינו האנמנזה מפי הנבדק ומפי הסובבים אותו... והבדיקה הפסיכיאטרית מבוססת אף היא על שיחה עם הנבדק, ומושפעת לכן גם מהמצב הקוגניטיבי. היות ולמר כהן הפרעה חמורה בזכרון, חלקים נכבדים ומרכזיים מסיפורו אבדו ללא שוב, ונותרו רק מאפיינים קליניים חלקיים: תלונות חלקיות ותצפיות על התנהגותו." בהתחשב בכל האמור לעיל, מסבירה ד"ר שוכוביצקי כי היא רואה בהטרואנמנזה את התחליף לפרטים שאין בידי המערער לספק בעצמו.
7.     כתוצאה מאותן שיחות מגיעה ד"ר שוכוביצקי למסקנה כי המערער סובל כיום מתסמונת PTSD, שהחלה במלחמת שלום הגליל. לטענתה, המערער ממלא אחר הקריטריונים המקובלים ב- DSM4 לאבחון התסמונת ואלה הם:

  1. אירוע טראומטי - המערער עבר אירוע טראומטי בלבנון של הפגזה בת 45 דקות, שחש שאיננו יוצא ממנה חי.
  2. מאפיינים חודרניים- גם כיום מהווים נושא מלחמת לבנון ואירועי ההפגזה טריגר לשטף דיבור אובססיבי. בנותיו מספרות כי היתה היערכות בבית לקראת הגעת צו המילואים כי היה עצבני מאד בעקבותיו, היה חוזר ממילואים רזה מאד והיה ישן רע מאד וכל רעש קטן היה מעיר אותו.
  3. מאפיינים הימנעותיים- אשת המערער תיארה הסתגרות בחדר מאז מלחמת לבנון תוך צמצום הקשר לעולם החיצון ואף לילדים.הפך נטול יוזמה וכן התפתח פחד מערבים שהביא לסכסוך בעבודה.
  4. עוררות יתר- רגישות לרעש, התפרצות תכופה וסבל מהפרעות בשינה.
  5.      ד"ר שוכוביצקי מציינת כי כיום קשה לאבחן אצל המערער את התסמונת בגין הירידה הקוגניטיבית. כיום לדבריה המערער שקט, אינו מתלונן, אינו זוכר חלק מן הדברים שהפריעו לו והאפקט אינו חרדתי כיום, בין השאר הודות לטיפול תרופתי שמקבל כיום. לטענתה, המערער "כבוי" והמאפיינים החודרניים ודריכות היתר עמומים יותר. ד"ר שוכוביצקי גם מתייחסת לסוגייה של העדר פנייה לטיפול רפואי במהלך כל השנים. לדבריה: "מנסיון רב שנים כמנהלת יחידה לטיפול בנפגעי טראומה נפשית הנני יכולה להעיד כי תמונה זו הינה טיפוסית ביותר למשפחות של נפגעי PTSD : סוד המחלה שמור בקפידה, דחיה של 5-7 שנים בממוצע בין האירוע לבין הפניה לעזרה." להערכת ד"ר שוכוביצקי, נכותו הנפשית של המערער המודגמת כיום היא משולבת, כאשר מחצית נגרמה בגין ההפרעה הנפשית המקורית (PTSD) והשאר בגין ההפרעה הנוירולוגית בה לקה בשנת 1998. ד"ר שוכוביצקי גם מציינת כי לא ניתן לשלול כי להפרעה הפוסט טראומטית היתה לפחות תרומה לדקומפנסציה בתפקודים המוחיים והיא כותבת, כי ידוע כי חלק מנפגעי PTSD סובלים מהפרעה בזכרון.
  6.      ד"ר אליעזר פלדינגר, המומחה מטעם המשיב, קיבל את תיאורו של המערער על מלחמת לבנון וכתב כך:

"במלחמת לבנון גוייס ונשלח ללבנון עם גדוד תותחנים, לגזרה המזרחית מול הצבא הסורי. תפקד כחובש. לדבריו, יחידתו הופגזה, אך לא היו נפגעים. בשירותו זה במילואים לא טיפל בנפגעים ולמעשה היה מחוסר תעסוקה...המשיך לעשות שמ"פ עד 1985, תמיד בלבנון....., כחובש, ובאותה היחידה. במהלך שירותו לא ארעו אירועים קיצוניים בחומרתם. נלווה ליחידות שנכנסו מידי פעם ללבנון. לא נטל חלק במארבים ולא גם בפעולות שוטפות (לא ירה), ולמרבה השמחה גם לא טיפל בנפגעים. יחד עם זאת, הרגיש מפוחד מהרעש של כל הפגזים, אך לא פנה לכל גורם טיפולי."
אשר למצבו כיום מציין ד"ר פלדינגר כי המערער בעל תאבון תקין, ישן היטב, אינו עצבני ואינו מתעורר בלילות עם זכרונות מתקופת שירותו בלבנון. ד"ר פלדינגר כותב, שאמנם המערער ואשתו מציינים כי המערער עבר טראומה נפשית קשה בלבנון, אולם אין לכך כל סימוכין או פירוט על כך. יתר על כן הוא מציין כי הוא המשיך לשרת במילואים עד 1985 ונכנס שוב ושוב ללבנון, בלא שנצפו ע"י הסובבים אותו שינויים במצבו. המערער גם לא ביקש להשתחרר מאותם מילואים או לפנות לגורם מקצועי. באשר לתלונותיו העכשוויות, הרי שאין הן מתאימות ל PTSD. הירידה בתפקודו ומצבו הרגשי כיום הינם פועל יוצא מההפרעה הקוגניטיבית ממנה סובל. ד"ר פלדינגר מציין שגם בהנחה שבמהלך שרותו היו אירועים בעלי פוטנציאל טראומטי, הדבר אינו מחייב התפתחות של תסמונת פוסט טראומה. לדעת ד"ר פלדינגר, אם המערער "כבוי" כפי שמציינת ד"ר שוכוביצקי, הרי גם אין עוד סימפטומים של PTSD ולכן אין לאבחנו כסובל מהמחלה.
הכרעה בסוגיית הבחירה בזכויות
10.     עיון בתיק הביטוח הלאומי, אשר עמד לרשות הועדה, מראה כי המערער הוכר כסובל מ- 82% נכות רפואית לפי הפירוט הבא: 70% בשל ליקוי קוגניטיבי קשה; 10% סכרת; 10% יתר לחץ דם; 30% מחלת כלי דם היקפית. הביטוח הלאומי לא הכיר כלל ב- PTSD.
11.     הוראת החוק הרלוונטית לעניינו, הינה, סעיף 323(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] אשר קובע:
"323.(א) (1) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרקים ה', י"א או י"ג ולתגמול או למענק או להענקה לפי חוק הנכים, חוק משפחות חיילים, חוק תגמול לחייל, חוק המשטרה, חוק שירות בתי הסוהר או סעיפים 63ז ו-63ח לחוק שירות המדינה, הברירה בידו לבחור באחד מהם.
............
(ב) הזכאי בעד פרק זמן אחד לדמי פגיעה ולתגמול לפי פרק י"ב, הברירה בידו לבחור באחד מהם.
(ג)     הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם:
(1) חוק הנכים;
....."
נזכיר כי קיימת חוות דעתה של עו"ד פליאה אלבק בסוגייה זו של "מאורע אחד" מיום 8.4.88. ובהתאם לחוזר מס' 9/98 מיום 14.1.98, אשר קבע הנחיות חדשות לעניין "מאורע אחד", לעניין סעיף 320 ג(2) לחוק, המדבר על גמלאות שונות עקב "מאורע אחד" מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק הביטוח לאומי, בעקבות פסק הדין בעניין דב"ע ד/189-0 יצחק בין ארי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 306, סייג את תחולתם של הנחיות אלו בעניין כפל גמלאות לפי חוקים שונים, בהתאם לסעיף 323(ג)(1) לחוק, וקבע כי ביחס למקרים אלו ימשיכו לנהוג לפי חוות דעתה של עו"ד אלבק לפיה מתקיים "מאורע אחד" אם:
"א. בשתי הגמלאות נקבעו ליקויים זהים אחד ויותר, או
ב. בשתי הגמלאות נקבעו ליקויים שחלקם זהים (להלן ליקויים משותפים), כשלעניין נכות כללית או שאין סף רפואי מזכה ללא הליקויים המשותפים , או שיש סף רפואי מזכה ללא הליקויים המשותפים אך הליקויים המשותפים הם הדומננטים לאובדן הכושר."(ראה חוזר 9/98).
12.     לטעמנו, מדובר בליקויים שאינם זהים, אלה ההפך, גם אם היו קיימים שני ליקויים, דבר שכפי שנראה בהמשך אינו מקובל עלינו, הרי ליקוי אחד מעיב על הליקוי השני ולמעשה מעלים אותו. הכוונה לליקוי הקוגניטיבי החמור, שמשכיח את כל הזיכרונות של המערער ולכן לא מדובר ב"מאורע אחד" ולפיכך, אין מקום לטענת בחירה בזכויות.
הכרעה בשאלת קיומו של PTSD כיום
13.     הועדה מוצאת שכיום אין מצבו של המערער תואם PTSD. על פי ההגדרה של PTSD ב- DSM4 יש למצוא שלושה מאפיינים:

  1. סימני חודרנות והתנסות מחדש בטראומה- מדובר בזיכרונות חודרניים במשך היום או רגעים בהם הנפגע חש ופועל כאילו הוא נמצא שוב בתוך האירוע הטראומטי. בנוסף מדובר גם על הפרעות בשינה כתוצאה מחלומות בלהה שתוכנם קרוב או משחזר את הטראומה המקורית.
  2. סימני הימנעות- התנהגות המובילה להימנעות מחזרה לגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי.
  3. עוררות יתר - מתח ועצבנות, התפרצויות זעם ותגובה מוגזמת לרעשי פתע.
  4.      בסיכום מחלה מפורט מבי"ח איכילוב, מחלקת עצבים, מיום 3.8.98, ע"י ד"ר מארינה דאנו נכתב לאחר שהועלתה ע"י המערער ואשתו הסוגייה של טראומה נפשית קשה במלחמת לבנון: "לדבריו, לאורך כל השנים אלה דוחה מחשבות על אותה תקופה. לא סובל מנדודי שינה, חלומות רעים, ירידה בתיאבון או ירידה במשקל. ללא תלונות שיכולות להתאים לתסמונת PTSD".
  5.      גם ד"ר שוכוביצקי מסכימה לפחות במקומות מסויימים בחוות דעתה כי "התביעה להלן מייחסת לתמונה הפסיכופתולוגית שהודגמה בהרחבה טרום האירוע הנ"ל (ההפרעה הקוגניטיבית - הועדה) ועליה ניתן ללמוד כיום רק בעקיפין מפי בני משפחתו". עוד היא מציינת, כי כיום קשה לאבחן אצל המערער את התסמונת בגין הירידה הקוגניטיבית. כיום לדבריה המערער שקט, אינו מתלונן, אינו זוכר חלק מן הדברים שהפריעו לו והאפקט אינו חרדתי כיום, בין השאר הודות לטיפול תרופתי שמקבל. כל התסמינים המקובלים לאבחנת התסמונת המפורטים בעמ' 7 לחוות הדעת של ד"ר שוכוביצקי מתבססים על דברי אשת המערער, באשר למה שהיה לפני הפגיעה הקוגניטיבית ואינם מתייחסים למצב כיום. יתר על כן, כאשר נשאלת ד"ר שוכוביצקי בחקירה הנגדית מה נותר כיום מן ה- PTSD אצל המערער והאם רוב ה- PTSD "טושטש", היא עונה: "אני מניחה, לא יודעת איך להעריך באחוזים, אבל היום הבדיקה היא לא אופיינית לחולה PTSD מבחינת האפקט, החרדה, מה שנשאר עדיין שלם זה הסיפור של האירוע והחויה שהוא עבר בתוך האירוע.... אני הייתי אומרת ש- 70% נעלם" (עמ' 12 לפרוטוקול). לפיכך, אין מנוס מקביעה כי המערער אינו סובל כיום מן ה- PTSD, גם בהנחה שסבל מכך, הנחה שגם אותה איננו מקבלים, כפי שנראה להלן. קיומם של 70% מסימפטומים של מחלה ,כמובן שאינם יכולים לאבחן מחלה, והדברים ברורים.
  6.      ב"כ המערער הגישה בסיכומיה קטעי מאמרים, על מנת להוכיח כי קיימת גישה לפיה קיים PTSD גם כאשר רק חלק מן הסימפטומים קיימים (ר' סעיפים 38 ואילך לסיכומיה). בראש ובראשונה נציין, כי אין להוסיף קטעי מאמרים רפואיים, שהם כראיות לכל דבר, לסיכומים, ללא בקשת רשות מהועדה, ללא גיבויים בחוות דעת מתאימה וללא מתן הזדמנות נאותה לצד השני להגיב באמצעות חוות דעת מטעמו. ב"כ המערער יודעת כי זו מדיניות הועדה. יתר על כן, אין הועדה נסמכת על מאמרים, אשר ניתן למוצאם בחיפוש קל באינטרנט (כפי שמציינת ב"כ המערער בסיכומיה בסעיף 39), משום שכאלה אכן ישנם רבים ביותר ולכל כיוון אפשרי, והם אינם מוכיחים דבר, עד אשר לא קיבלו את הגושפנקה של ספר לימוד ראוי או מרכז לימוד חשוב ואולי אף כתב עת יוקרתי וראוי לציטוט, שמעמידם ברמת אסכולה. יתר על כן,ללא גיבוים בחוות דעת מתאימה אין לדעת את ערכם המדעי שהוא הקובע. אולם גם לגופו של עניין אין לקבל את האמור בציטטות מן המאמרים הללו. כולם יוצאים כנגד ההגדרה והדרישה של DSM4 כי ההכרה ב PTSD תהיה על פי קריטריונים מוגדרים, אשר יש למלאם. העובדה שיש מאמרים המבקשים להרחיב הגדרה של מחלה על תצורות אחרות או חלקיות של המחלה- אינה הופכת אותם לאסכולה רפואית. הרופאים במדינת ישראל והועדה בעקבותיהם פועלים בתחום הפסיכיאטריה על פי האמור בספר המנחה של ה- DSM4, שהוא ההנחיות של אגודת הפסיכיאטרים בארה"ב ועל פיו מאובחנות המחלות הפסיכיאטריות השונות. עובדת קיומם של חלק מן הסימפטומים אצל חולה אינה מספקת על מנת לאבחן את המחלה הפסיכיאטרית אצל אותו חולה. יש להקפיד בכך, על מנת שלא נקבע לאדם הגדרה של סכיזופרן או דכאון מג'ורי או PTSD ללא קיום כל התסמינים הנדרשים. במילים אחרות, כל עוד לא נתקבלה ב-DSM4 או בהנחייה ברורה של משרד הבריאות בישראל הכרה ב- PTSD חלקי - אין מקום לקבלת הכרה שכזו.

האם המערער סבל עד 1998 מ- PTSD
17.     בסוגייה זו תשובתנו היא כי אין בידינו הוכחה לכך שהמערער סבל מ PTSD קודם לשנת 1998. אין בידי המערער כל מסמך רפואי אוביקטיבי מזמן אמת, אשר מאבחן או מתאר PTSD. דווקא הבדיקות שנעשו למערער בסמוך להדרדרות מצבו הקוגניטיבי בשנת 1998 במחלקה הנוירולוגית - שללו PTSD. המחלקה הנוירולוגית בדקה סוגייה זו וקבעה, כי הוא אינו עומד בקריטריונים וציינה במפורש: שינה בלתי מופרעת, תיאבון והיעדר תלונות אופייניות.
18.     לאמור לעיל, יש להוסיף כי המערער לא פעל בהימנעות. העובדה שהמשיך לצאת למילואים בלבנון והיה מסוגל לכך במשך שלוש שנים רצופות לאחר השירות, שבו חווה את הטראומה של הפגזה ממושכת, מוכיחה שלא היה במצב של הימנעות שהפריע לתפקודו. אמנם ד"ר שוכוביצקי מציינת כי מקובל אצל חולי PTSD שלא לפנות לטיפול בממוצע עד 7 שנים לאחר תחילת המחלה. אולם במקרה זה המערער כלל לא פנה לקבלת טיפול במשך 17 שנה, עד אשר חלה במחלה הדמנטית ולכן קשה לקבל כי היה חולה במשך שנים כה רבות עם תסמינים ברורים ולא פנה לקבל עזרה ואף בני משפחתו לא פנו בשמו.
19.     עוד חשוב לציין, כי העובדת הסוציאלית אשר על המסמך שלה משנת 1990 מסתמכת ב"כ המערער כמסמך "מזמן אמת" אינה מתארת ואינה מזכירה PTSD. העובדת הסוציאלית כלל אינה מזכירה כי בזמן מלחמת לבנון חל שינוי כלשהו במערער, והדבר מוזכר רק במסמכים מאוחרים יותר לאחר שנת 1998. לדעתנו, לו היו הדברים נאמרים לה, אין ספק, כי היתה מציינת אותם במכתבה שנועד לקבל עזרה לשיכון, והיא אף היתה מפנה את המשפחה לקצין התגמולים לקבלת סיוע. אביא את הקטע הרלוונטי במלואו:
"אבי המשפחה- כהן אליעזר יליד 11/43 ארגנטינה. מורה ומנה"ח במקצועו, אך עד לאחרונה עבד כפועל יצור ולאחרונה פוטר. לפי התרשמותינו מדובר באדם עם בעיות נפשיות קשות. אך הוא אינו מוכן להכיר בכך ולפנות לעזרה המתבקשת ממצבו. להערכתי מצבו זה גרם לחוסר הסתגלותו בעבודה ולשנים רבות של אבטלה ולפיטוריו הנוכחיים."
ובהמשך היא מתארת:
"בני הזוג נישאו בארגנטינה בשנת 1967 ועלו לארץ בתחילת '73. הם קיבלו דירת עמידר בטבחה והתגוררו בה עד אפריל 1982. הם פוטרו מעבודתם כמורים ובחיפושם אחר עבודה הגיעו לבת ים. שם שכרו דירה עצמאית משנת 1982-1987. את דירת עמידר העבירו (את הזכות) לבני משפחה תמורת הבטחה לתשלום. אותה משפחה רכשה את הדירה לעצמה ולא קיימה את הבטחותיה לתשלום. עד עצם היום הזה הדבר נדון בבתי המשפט. ... הבעל שמצבו הנפשי הדרדר אחרי הבעיות עם הדירה היה מובטל כ- 4 שנים ולאחרונה פוטר גם מעבודה שסידר לו קרוב משפחה."
דווקא המכתב בזמן אמת מאושש כי היו למערער בעיות נפשיות אולם אין איזכור לעניין זה של מלחמת לבנון, אלא דווקא סכסוך משפחתי על הדירה של עמידר.
20.     לפיכך, אנו מקבלים את עמדת ד"ר פלדינגר, כי אין הוכחה במסמכים בזמן אמת על קיומו של PTSD בשנים שקדמו ל- 1998. המסמך היחיד הדן בבעיות נפשיות ובבעיות של המשפחה בשנת 1990 אינו מזכיר את סוגיית לבנון אן שינוי שחל במערער לאחר שובו משם. יש לציין כי כמה מסמכים של פסיכולוגים שבדקו אותו לאחר 1998 מזכירים גם את האפשרות שהמערער סבל מהפרעת אישיות. עוד יש להזכיר, כי המערער עשה שינויים משמעותיים בתחום התעסוקה וסבל מתקופות של אבטלה, עוד קודם למלחמת לבנון. המערער הפסיק להיות מורה, מקצוע בו עסק משנת עלייתו לארץ ועד 1979, ולמד הנהלת חשבונות בין השנים 1979 עד 1980, שלוש פעמים בשבוע לימודי אחה"צ- ערב, בלא שעבד כלל כל אותה תקופה, דהיינו במשך שנה שלמה (ר' סעיף 8 לתצהיר עליזה כהן). לאחר מכן עבד 7 חודשים עד מאי 1981 במועצה איזורית עמק הירדן ופוטר. לאחר מכן שוב לא עבד במשך שנה, והחל לעבוד כאחראי קופה רק במאי 1982 בחברת ליאו גולדברג. מכאן שעוד קודם למלחמה המערער לא הוכיח יציבות רבה בעבודה ואף לא עבד תקופות ממושכות.
21.     משלא מצאנו כי המערער סבל מ- PTSD קודם לשנת 1998 הרי שאין מקום לקבל את השערתה של ד"ר שוכוביצקי, בסוף חוות דעתה, כי יש קשר בין PTSD לבין מצבו הקוגניטיבי של המערער כיום. נציין כי בכל מקרה לא הובאה כל אסמכתא רפואית לבד מטענתה של ד"ר שוכוביצקי לקשר שכזה ואף לא מצאתי כי המסמכים הרפואיים שבדקו את המערער תמכו בכך.
לסיכום
הועדה דוחה את טענת המשיב כי קיימת בחירה בזכויות, אולם הועדה דוחה את הערעור לגופו של עניין. הועדה מוצאת כי לא הוכח שהמערער סובל מ- PTSD כיום ולא מצאנו הוכחה לקיומו של PTSD בשנים שקדמו לשנת 1998.
בנסיבות אלה אין צו להוצאות.
התיק הרפואי מוחזר למשיב.
תיק הביטוח הלאומי יוחזר לביטוח הלאומי סניף רמת גן.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ותיק מלחמה נזקק

  2. הוכחת נזק מלחמה

  3. הגדרת נזק מלחמה

  4. נעדרי מלחמת לבנון

  5. צו העסקת נכי מלחמה

  6. פיטורים בזמן מלחמה

  7. פציעה במלחמת יום כיפור

  8. ותיקי מלחמת העולם השניה

  9. חוקיות הכרזת מלחמה בישראל

  10. פדיון שבויים במדינת ישראל

  11. אי מינוי ועדת ערר נזקי מלחמה

  12. פוסט טראומה בגלל מלחמת לבנון

  13. ערעור על החלטת ועדת ערר נזק מלחמה

  14. תקנות העסקת נכי-מלחמה, תשי''א-1951

  15. תביעה כספית לפיצויים בגין פעולה מלחמתית

  16. חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים, התשמ"ח-1988

  17. חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השניה, התש"ס-2000

  18. חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התש"ע-2010

  19. תקנות בדבר נכי-מלחמה (זכות-קדימה לקבלת רשיונות), תש''י-1950

  20. תביעת שיפוי של המדינה מכוח סעיף 21 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה

  21. חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון