פגיעה נפשית בכלא צבאי

בתקופת מאסרו של חייל, עבר הוא התקף פסיכוטי בכלא הצבאי.
בעקבות זאת, הופנה לקב"ן, אשר המליץ להוריד את הפרופיל הרפואי של המערער מ-97 ל-21.

להלן פסק דין בנושא פגיעה נפשית בכלא צבאי:

פסק דין

לפנינו ערעור על החלטה מיום 21.5.06 של ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט - 1959 (להלן: "החוק" או "חוק הנכים") שליד בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ש' יעקובוביץ והחברים ד"ר קרפל ועו"ד שגיב). בהחלטה זו נתקבל חלקית ערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 13.6.02. בהחלטת המשיב נקבע קשר של החמרה בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלתו (מחלת הסכיזופרניה) בשעור של שליש. ועדת הערעור ביטלה את החלטת המשיב, תוך שהגדילה את שיעור ההחמרה ל- 50%.

רקע

1.     המערער, יליד 1972, התגייס לשירות חובה ביום 23.7.90 ונקבע לו פרופיל רפואי 97. המערער הוצב לשרת בחטיבת גולני. לאחר טירונות, קורס מכ"ים, שירות בקו ואימון, שובץ המערער לגדוד 51 של החטיבה. במהלך השירות עבר המערער עבירות משמעת אחדות, לרבות נפקדות ועריקות בגינן נשפט המערער ונכלא מספר פעמים. בשלב מסויים, נפלט המערער מחטיבת גולני ועבר לשרת בבסיס הקריה בתל אביב.

2.     בתקופת מאסרו של המערער, בחודש פברואר 1994, עבר הוא התקף פסיכוטי בכלא הצבאי. בעקבות זאת, הופנה המערער לקב"ן, אשר המליץ, ביום 7.3.94, להוריד את הפרופיל הרפואי של המערער מ-97 ל-21, תוך קביעה כי אין המערער כשיר לשירות. ביום 13.3.94, המערער הועמד לפני ועדה רפואית אשר קיבלה את עמדת הקב"ן. המערער שוחרר אפוא מן השירות ביום 11.5.94.

3.     ביום 20.8.01, הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכות על פי החוק. הוא ביקש לקבוע כי לקה במחלת נפש תוך ועקב שירותו הצבאי. תביעתו זו נתקבלה באופן חלקי על ידי קצין התגמולים ביום 13.6.02. קצין התגמולים הסתמך על ממצאי הוועדה הרפואית, אשר בדקה את המערער ביום 26.5.02. ועדה זו חיוותה את דעתה כי דרגת נכותו הכוללת של המערער הינה 70% וכי שליש מתוכם יש לזקוף לשירותו הצבאי. לפני הוועדה הונחה חוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' מסטר מיום 3.3.02, שניתנה לאחר בדיקת המערער ביום 10.2.02.

ההליך לפני ועדת הערעור

4.     המערער ערער על החלטת קצין התגמולים לועדת הערעור. כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. המערער תמך את ערעורו בחוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי מיום 14.9.03 ואילו המשיב נסמך על חוות הדעת של פרופ' מסטר מיום 3.3.02 ועל חוות דעתו המשלימה מיום 20.11.03, שניתנה בתגובה לחווה"ד של פרופ' לוי. המומחים נחקרו לפני ועדת הערעור, וכן נחקר המערער.

5.     מחוות דעתו וחקירתו של פרופ' לוי עלה כי שיעור נכותו של המערער בגין הסכיזופרניה, הוא 100% וכולו נגרם עקב שירותו. מסקנתו זו של פרופ' לוי נסמכה על טיעונו כי תנאי השירות הצבאי ולחציו, הם שגרמו לתחילת המחלה. פרופ' לוי מצביע על שני אירועים טראומתיים שקרו במהלך שירותו הצבאי של המערער. האחד - אירוע חקירת המערער במצ"ח (בשלהי שנת 1991, לפי הטענה). במהלך החקירה (שנטענה להיות פתאומית, עולבת ומשפילה), הואשם המערער בנטילת סמים. הוא נשאל לשמות חבריו ומסר שמות אחדים של חברים הן מן הצבא הן מחוצה לו. בסופו של דבר, העלתה החקירה חרס והמערער לא הועמד לדין. ברם, כך מוסיף פרופ' לוי, החקירה הטביעה את חותמה השלילי על המערער ולא זו בלבד אלא ששמו של המערער יצא למרחוק כמלשין, "שטינקר", שיודעים עליו ומדברים עליו וחבריו התרחקו ממנו. מכאן ואילך החלה התדרדרותו של המערער. או-אז, החלו בעיות המשמעת השונות לצוף, הוא נעדר מן השירות, נכלא, חווה יחס קשה בכלא ואף הורד בדרגה (מסמל לטוראי) והועבר לשמש עובד רס"ר. השני - לחץ שחווה המערער מחמת שלא יכול היה לבקר את אביו שלקה במחלת לב (במהלך השירות הצבאי) ולא היה יכול לתמוך כראוי באביו עובר לפטירתו ביום 12.10.93 (אף זאת במהלך השירות).

לכך מתווסף לחץ ממנו סבל המערער גם בשל כך שיומיים לאחר תום השלושים לפטירת אביו, נלקח הוא מביתו על ידי שוטרים צבאיים כשהוא באזיקים, לעיני שכניו.

לסיכום: חקירתו של המערער במצ"ח, שבעקבותיה יצא שמו של המערער לשמצה כמלשין ו"שטינקר" וכמי שראוי להתרחק ממנו, וכן בעיקר "לכידתו" הטראומטית של המערער בידי שוטרים צבאיים לאחר תום השלושים, הם אפוא הנתונים שהיו ראויים להישקל בידי גורמי הצבא ובעטיים התפתחה מחלת הנפש אצל המערער.

6.     לעומת פרופ' לוי, סבר פרופ' מסטר, בחוות דעתו הראשונה, כי שלושה גורמים חברו להם אצל המערער ותרמו למחלתו. הגורמים הם ראשית, חוויותיו מן השירות הצבאי, קרי: הנפקדויות ועונשי המאסר שהוטלו על המערער בעקבות זאת; שנית, מחלתו ופטירתו של אביו; שלישית, פטירת חברתו של המערער ממחלת הסרטן. פרופ' מסטר ציין כי החומר אשר מצוי בתיקו האישי של המערער מצביע על פטירת החברה, אך המערער שלל לחלוטין את העובדה שהיתה לו חברה שחלתה ונפטרה. פרופ' מסטר סבר כי משקל הדיכאון הקשה שנגרם למערער על ידי השירות הוא שליש מכלל הגורמים למחלתו. בחוות דעתו המשלימה של פרופ' מסטר (שניתנה, כאמור, במענה לחוות דעת פרופ' לוי) צויין כי לפי מסמכים שהוצגו לעיונו של פרופ' מסטר, השתמש המערער בסמים בתקופת שירותו הצבאי וצרך אלכוהול בכמויות גדולות. השימוש המתמשך והכבד, לפי דברי פרופ' מסטר, תרם משמעותית להפרעותיו של המערער. לדברי פרופ' מסטר, פרופ' לוי לא נתן לכך משקל, כשם שלא ייחס חשיבות לכך שבשנת 1994 המערער נפגע בתאונת דרכים שאירעה תוך נהיגה בשכרות, וסבל מזעזוע מוח. עולה, אפוא, כי בחוות הדעת המשלימה לא סטה פרופ' מסטר מקביעותיו בחוות דעתו הראשונה.

7.     עם זאת, בחקירתו הנגדית הסכים פרופ' מסטר לראות בגורמים הצבאיים כתורמים למחלתו של המערער בשיעור של שני שלישים ולא 50% כפי שקבע בשתי חוות הדעת שערך (עמ' 87 לפרוטוקול הדיון לפני הוועדה שורות 3 - 4).

8.     המערער נחקר לפני הוועדה על תצהירו מיום 26.10.01 (שהוגש בתמיכה לתביעתו להכרת זכות בפני המשיב). מחקירת המערער עלה לראשונה באופן חד משמעי כי מות חברתו של המערער ממחלת הסרטן, לא היה ולא נברא. יתר על כן. החקירה לא איששה את הטענה כאילו חקירת המערער במצ"ח (שנמשכה כשעה) הייתה עולבת או משפילה (ומכאן - שלא הייתה טראומטית). נוסף על כך, לא היה בפי המערער כל הסבר לטעם בגינו לא העלה בתצהירו האמור את סיפור חקירתו במצ"ח.
זאת ועוד. המערער עמד בחקירתו על רגשי האשם שחש עקב מות אביו והוסיף כי סיפור המצב הכלכלי הקשה בביתו לאחר מות אביו, הועלה על ידיו רק מתוך נסיון להשתחרר מן השירות, על אף שלא היה ממש בסיפור זה.

החלטת ועדת הערעור

9.     בהחלטתה סקרה הוועדה את טענות המערער והמשיב. הוועדה עמדה על כך שטענת המערער אודות חקירת מצ"ח והשפעתה השלילית על המערער, לא נזכרה בתצהירו, אלא הועלתה לראשונה לפני המומחה מטעם המערער, פרופ' לוי, בבדיקה מיום 28.8.03, היינו: לאחר החלטת המשיב מיום 13.6.02 ולאחר הגשת הערעור על החלטתו. הוועדה אף דנה בטענה בדבר מות חברתו של המערער ממחלת הסרטן והביאה מדברי המערער בחקירתו הנגדית לפניה, במהלכה הודה המערער כי עניין מות החברה ממחלת הסרטן הועלה על ידיו בחקירה שנערכה לו בכלא 6, בתור נסיון למצוא מפלט מן החקירה ואף מאוחר יותר, במכתב המערער שצורף כנספח לבקשתו לביטול תב"נ, מתוך מטרה לעורר רחמים. נוסף על כך, נתנה הוועדה את דעתה לטענה בדבר הלחץ שסבל המערער עקב מחלת אביו ופטירתו.

10.     הוועדה התרשמה מן המערער כמניפולטיבי, אשר המטרה מקדשת אצלו את כל האמצעים, לרבות אי-אמירת אמת. עם זאת, הוועדה קיבלה את עדותו בנושא הסיפור על פטירת חברתו, כסיפור שלא היה ולא נברא. הוועדה לא קיבלה את טענתו של המערער אודות חקירת מצ"ח והשלכותיה. טעמה של הוועדה לדחיית טענתו זו של המערער היה שבעדות כבושה קא עסקינן.

11.     הוועדה קבעה כי המערער היה נתון בדחק ובמתח סביב מחלת אביו, פטירתו והמצב הכלכלי בבית וכי עשה שימוש בסמים וצרך אלכוהול במהלך שירותו (והכוונה לצריכת אלכוהול מופרזת). הכחשת המערער את האמור לעיל, היא ביטוי נוסף לדרכו המניפולטיבית, שמטרתה אחת: להותיר על פני השטח בשלב זה רק את הגורמים הצבאיים כעילה למחלתו, תוך העלמת שאר הגורמים לפרוץ המחלה.

12.     הוועדה דנה בחוות דעת המומחים ובחקירותיהם. היא ציינה כי פרופ' מסטר הסכים לשנות מקביעתו כי משקלם של תנאי השירות כגורם למצבו של המערער הוא 50% והעמיד את משקלם על שני שלישים. הוועדה הוסיפה כי פרופ' מסטר לא הסכים לשנות מקביעתו הראשונית ביחס לתרומת תנאי השירות לפרוץ המחלה (שליש). בסופו של דבר, העדיפה הוועדה את עמדתו הרפואית של פרופ' מסטר, לפיה מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער נגרמה משילובם של גורמים אחדים, צבאיים (תנאי השירות, קרי: נפקדויות וכליאות חוזרות ונשנות) וחוץ צבאיים (מתח ממקור משפחתי ושימוש באלכוהול ובסמים). הוועדה קבעה כי מחלת הסכיזופרניה בה לקה המערער החמירה בתקופת שירותו הצבאי ובעטיו בשיעור של 50%.

טענות המערער

13.     דעתו של המערער אינה נוחה מן ההחלטה של ועדת הערעורים. על כן, משיג הוא עליה לפנינו. עיקר טענות המערער הן אלה:
(א)     חקירת המערער על ידי מצ"ח במהלך שירותו, כמו גם השלכותיה עליו לאחר מכן, הן אלה שגרמו למחלת הנפש של המערער. על כן, יש לקבוע כי נכותו של המערער נגרמה (ולא רק הוחמרה) תוך ועקב השירות.
המערער נסמך בטענתו זו על אלה:
(1)     בעקבות חקירת מצ"ח המערער הפך שק חבטות ביחידתו והוקע כמלשין ו"שטינקר" עקב כך שמסר בחקירה את שמות חבריו. חבריו של המערער נידו אותו וגידפו אותו באשר פנה.
(2)     המכתבים אשר שלח המערער להוריו מבית הכלא מבטאים מצוקה נפשית קשה שלו. כך, למשל, חתם המערער את מכתבו מיום 14.6.93 במילים "אז שיהיה לכם לילה טוב. מביניכם הסובל! (בצחוק)" והוסיף שכבר השלים עם העובדה שהוא בבית הכלא שהרי אין לו הרבה ברירות. המערער פנה לאביו וכתב לו "אל תיקח ללב יותר מדי, כי שום דבר לא שווה את הבריאות שלך אז שמור על עצמך". מכתבו של המערער מיום 2.8.93 נחתם במילים "בנכם הזקן, האוהב".
במכתב נוסף, ציין המערער כי המג"ד קבע כי המערער יחזור לכלא וכי הוא סבר שהוא עומד להתמוטט אבל עכשיו הכל בסדר. כל אלה מצביעים, לשיטת המערער על מצבו הנפשי המתדרדר והולך. איש לא נתן דעתו לכך במהלך השירות. המערער סבור כי הוועדה טעתה בכך שלא נתנה משקל כלשהו למכתבים אלה ולמצבו המשתקף מהם.
(3)     עובדת קיומו של תיק מצ"ח, מחד גיסא ואי-איתורו של התיק מאידך גיסא, אינם צריכים לפעול לחובת המערער, אלא לחובת המשיב.

(ב)     פטירת אביו של המערער, אין לה שום משקל וחשיבות לצורך קביעת הגורמים שהביאו להתפרצות מחלת הנפש. יש לאמץ בעניין זה את חוות דעתו על פרופ' לוי במלואה ואין לקבל את שתי חוות הדעת של פרופ' מסטר. האחרון לא הסביר בחווֹת דעתו מדוע הוא מוצא קשר כלשהו בין פטירת אבי המערער לבין מחלת הסכיזופרניה. יתר על כן. אין כל התייחסות לאירוע הטראומטי של לכידת המערער בידי לוכדי עריקים בתום 30 ימי האבל והובלתו כבול באזיקים לעיני שכניו, כאירוע שתרם לכינון המחלה. המערער טוען כי ביטולו של קשר כלשהו בין פטירת אביו לבין מחלתו, מוביל לקביעה כי תנאי השירות תרמו תרומה מלאה למחלה. המערער סבור כי הוועדה לא נימקה כדבעי את החלטתה להעדיף את חווֹת הדעת של פרופ' מסטר על פני חווָת דעתו של פרופ' לוי בעניין האמור ואף לא נתנה דעתה לחֶסֶר שבחווֹת דעתו של פרופ' מסטר. בכך שגתה הוועדה. יודגש כי בעת הדיון בערעור, מיקד ב"כ המערער את טיעוניו בטענה זו (עמ' 1 סיפא לפרוטוקול).

(ג)     המערער מלא טענות כרימון כלפי ממצאי העובדה של הוועדה (דוגמת היות המערער מניפולטור), כמו גם כלפי העדפת חוות דעת אחת (של פרופ' מסטר) על פני רעותה (חוות הדעת של פרופ' לוי).


טענות המשיב

14.     המשיב סבור כי דין הערעור להידחות, לפי שהוא מיוסד על טיעונים של עובדה, אשר מקומם לא יכירם במסגרת הנוכחית. לשיטתו, הועדה דנה בהרחבה בכל העניינים שהועלו במהלך הדיון וצדקה במסקנתה אודות המניפולטיביות של המערער.

הוועדה אף דחתה מן הבחינה העובדתית את הטענה בדבר קיומן של השלכות כלשהן לחקירת מצ"ח על המערער, תוך שהדגישה כי עדות המערער בסוגייה זו היא עדות כבושה, ולא זו בלבד, אלא שהיא עומדת בסתירה לעדות המומחה מטעמו. משקבעה הוועדה שאין לחקירת מצ"ח כל השלכות על המערער, ממילא אין חשיבות לקיומו או להעדרו של תיק מצ"ח.

דיון והכרעה

המתווה הנורמטיבי

15.     סעיף 34 (א) לחוק הנכים מורה כי "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד" (ההדגשה שלנו). הלכה פסוקה היא כי חוק הנכים יתפרש בצורה רחבה מתוך מטרה להיטיב עם החייל הנכה ולא להקפיד עימו, ובכך לגמול לו על ששירת את המדינה ונפגע במהלך שירות זה ובעקבותיו (ראו למשל דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו (5) 732, 743 (2002)). מטרה זו משליכה על פרשנות החוק לכל רוחבו, לרבות בסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי (רע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, 942 (2003)).

16.     שאלה אשר הפסיקה נדרשה לה, היא מהותו של הדיבור "נקודה משפטית" בחיקוקים המעניקים זכות ערעור על החלטות טריבונלים מעין שיפוטיים מקצועיים, שעה שזכות זו מוגבלת לעניינים משפטיים בלבד. בע"א 266/97 מנהל מס שבח נ' ויסמן, פ"ד נד (3) 207 (2003), הוצגו שלוש גישות לפרשנות המונח "נקודה משפטית" או "בעייה משפטית".

המשנה לנשיא ש' לוין הציג את הגישה הדיפרנציאלית-תכליתית, לפיה יש לפרש את המונח "נקודה משפטית" על פי הקשרו ולרקע תכלית החוק בה הוא מופיע (עמ' 214 - 215);

השופטת שטרסברג כהן נקטה את גישת הפרשנות האחידה, לפיה "ראוי לחתור לאחידות במבחנים הבסיסיים שבעזרתם ניתן לאתר 'בעייה משפטית' לצורך הליכים שונים" (עמ' 217); השופט טירקל סבר (בעמ' 218 - 219) כי:

"יש לשאוף למבחנים ולהגדרות פשוטים וחד-משמעיים ככל האפשר וכי יש לפרש אותו [את המונח בעייה משפטית - הערה שלנו] באופן שהפרשנות לא תגביל את זכות הערעור יתר על המידה. הייתי אומר אפוא כי 'בעיה משפטית' היא בעיה שמטרת ההכרעה בה אינה - ברב או במעט - קביעתו של מצב עובדתי, אלא מטרתה רק הסקת מסקנה ממצב עובדתי נתון. במילים אחרות, כאשר פתרון הבעיה העומדת להכרעה אינו צריך מכול וכול לקביעת מימצאים שבעובדה, אלא הוא נסמך רק על מימצאים שבעובדה שנקבעו, או על מימצאים שבעובדה שאינם במחלוקת, הבעיה היא 'בעיה משפטית'".

לעניין זה, ראו בין היתר גם ע"א 7624/04 השקעות ר.ע.ה בע"מ נ' מינהל מיסוי מקרקעין חיפה, (ניתן ביום 15.6.05 - לא פורסם), וכן רע"א 10879/02 באולינג כפר סבא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר סבא, (ניתן ביום 6.12.06 - לא פורסם).

17.     לעניין חוק הנכים נקבעו בהלכה הפסוקה אמות מידה מנחות המאבחנות בין ענייני עובדה, אשר אין בכוחם לשמש עילת ערעור על החלטת ועדת הערעור, לבין נקודה (או בעייה) משפטית, בה יוכל מערער להישמע בערעורו. להלן, נביא דוגמאות אחדות מן הפסיקה. יוער כי אין לראות בדוגמאות אלה רשימה סגורה.

(א)     הכרעה בממצאי עובדה, לרבות קביעות עובדתיות רפואיות המבוססות על חוות דעת רפואיות, מסורה לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה. אין זו עילת ערעור: רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו (1) 649, 655 (2001);
(ב)     קביעת קשר של החמרת מחלה תוך ועקב השירות וקביעת שיעורה של החמרה זו, עניינן הוא עובדתי-רפואי, אשר מתייחס לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה ואינו מקים עילת ערעור: רע"א 7567/04 רזנאבי נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 5.6.05, פורסם במאגר נבו. ראו גם ע' יעבץ ו-צ' ביטון חוק הנכים: ספר ההכרה והזכויות השלם (2000) 47 - 48;
(ג)     העדפת חוות דעת רפואית אחת על פני חוות דעת רפואית אחרת, היא קביעה עובדתית שאין ערכאת הערעור מתערבת בה ואין היא עילת ערעור: ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז (2) 758, 795 (1983); רע"א 6148/04 גת נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 21.8.05, פורסם במאגר נבו;
(ד)     מסקנה אשר הוועדה הסיקה מעובדות אשר הוכחו לפניה, אינה שאלה עובדתית, אלא שאלה משפטית. על כן, יאה היא כטענה ערעורית: רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא (2) 817, 820 - 821 (1997);
(ה)     השאלה אם קיימת אסכולה (להבדיל מדיעה) רפואית כזו או אחרת, אינה שאלה טהורה של עובדה. הכרעה בשאלה זו יכולה לשמש עילת ערעור: ע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529, 536 (1995). בג"צ 8426/03 מושיץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 24.1.05, פורסם במאגר נבו;
(ו)     שאלת הקשר הסיבתי בין השירות לבין המחלה, אינה שאלה רפואית טהורה, כי אם שאלה מעורבת של עובדה ומשפט. על כן, ניתן להישמע בה במסגרת הערעור על החלטת הוועדה: רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים, תקדין עליון 96 (4) 80 (1996),. דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' קרישוב, ניתן ביום 5.1.05, פורסם במאגר נבו.

מן הכלל אל הפרט

18.     האמנם מיוסד הערעור שלפנינו על נקודות משפטיות הראויות לבירור? דעתנו היא כי הטעמים שעליהם משתית המערער את ערעורו, הם עניינים שבעובדה, אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בהם ואין היא מוסמכת לדון בהם מדעיקרא. נבאר את דברינו.

ראשית, המערער משיג על ממצאי עובדה שקבעה הוועדה. כך למשל משיג הוא על הקביעה כי הוא עד מניפולטיבי. דעתנו היא כי אין השגה זו נוגעת לנקודה משפטית כלל ועיקר. זהו עניין עובדתי טהור, פרי התרשמות הוועדה מעד ספציפי במקרה ספציפי שבא להכרעתה. נוסף על כך, מלין המערער על שהוועדה לא קיבלה את טיעוניו העובדתיים באשר לחקירת מצ"ח, לרבות השלכות החקירה עליו.

אנו סבורים כי שעה שהוועדה קבעה כי טענות אלה הן בגדר עדות כבושה ולא ניתן הסבר לכבישתה, הרי שהכריעה בעניין מהימנות הראיות ובעניין העדפת גרסות עובדתיות שבאו לפניה. הכרעה זו אינה בנקודה משפטית אלא בנקודה עובדתית.

דברים אלה מקבלים משנה חשיבות ותוקף לאור סעיף 28 לחוק הנכים, לפיו אין הוועדה קשורה "בדקדוקי דיון ובדיני ראיה", אלא תפעל בדרך שתיראה לה המועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון.

זאת ועוד. משנדחו טיעוניו העובדתיים של המערער בנוגע לפרשת מצ"ח על השלכותיה, אין כל רלוונטיות לשאלת איתורו או אי איתורו של תיק החקירה במצ"ח. אף אילו אותר התיק, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה, משנדחתה גרסתו העובדתית של המערער. יש לדחות גם את טענת המערער בדבר התעלמות הוועדה מן המכתבים שכתב להוריו, עת היה נתון בבית הכלא. המערער ביקש לטעון לפנינו כי לשונם של מכתבים אלה מצביעה על מצוקתו הנפשית העמוקה. המערער אכן העלה בתצהירו את הטענה העובדתית בדבר איתור ניצניה של מחלת הנפש במכתביו האמורים, אולם בסיכומיו לפני הוועדה, זנח את טיעונו זה. משכך, אין לו אלא להלין על עצמו.

19.     שנית, הוועדה היא ועדה מעורבת. בראשה מכהן אמנם שופט, אולם שני חבריה הנותרים הם איש מקצוע בתחום הרפואה ומשפטן. אין זו וועדה רפואית (דוגמת וועדה רפואית או וועדה רפואית עליונה כמשמעותן בסעיפים 10 ו-12 לחוק הנכים), מחד גיסא, אך אין זו וועדה משפטית, מאידך גיסא. מדובר בוועדה מקצועית, ומשכך לא ייטה בית המשפט להתערב בקביעותיה בעניינים עובדתיים רפואיים.

20.     המערער חפץ כי נתערב בקביעת הוועדה כי עדיפה עליה חוות הדעת של פרופ' מסטר על פני חוות הדעת של פרופ' לוי. הטעמים הם שניים: ראשית - תוכן הקביעה שגוי; שנית - הקביעה לא נומקה כראוי.

אנו דוחים את שני הטעמים. אין מקום להתערבותנו בהעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה. זו מצוות ההלכה הפסוקה אשר הובאה לעיל, והוועדה נימקה את החלטתה במידה מספקת.

כהאי לישנא:

"בסופו של יום, מוצאים אנו להעדיף את עמדתו הרפואית של פרופ' מסטר לפיה מחלת הסכיזופרניה, בה לקה המערער, נגרמה כתוצאה מחבירתם של מספר גורמים - גורמי דחק 'צבאיים' מחד (אותם "תנאי שרות" שהונחו בבסיס קביעתו של פרופ' מסטר) וגורמים נוספים אחרים מאידך (דחק ומתח מ'מקור משפחתי' ושימוש בסמים ובאלכוהול) על פני משנתו הרפואית של פרופ' לוי, אשר, לדידנו, המעיט במשקלם של אותם גורמים 'לבר צבאיים', עד כדי ביטול השפעתם/תרומתם באופן גורף ומוחלט".

(עמ' 15 שורות 20 - 25 להחלטה. ההדגשות - במקור).



סוף דבר

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.
אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צילום אסירים בכלא

  2. מחשב לאסירים בכלא

  3. ביקור התייחדות בכלא

  4. זכויות אסירים ערבים

  5. ביקור עצור באבו כביר

  6. שחרור אסיר נכה מהכלא

  7. עתירה נגד שחרור אסיר

  8. העברת אסיר לאגף שיקום

  9. הצעת חוק צילום אסירים

  10. פגיעה נפשית בכלא צבאי

  11. בקשת אסיר לצאת לחופשה

  12. הצעת חוק צילום אסירים

  13. ביקור אנשי דת אצל אסיר

  14. תקיפת סוהר על ידי אסיר

  15. ערעור על חופשה של אסיר

  16. עתירת אסיר לצאת לחופשה

  17. ביטול שחרור אסיר מהכלא

  18. עונש על דקירת אסיר בכלא

  19. תביעה של אסיר נגד המשטרה

  20. פיטורים משירות בתי הסוהר

  21. ביטול שחרור אסיר על תנאי

  22. דיון בעתירות אסירים בכלא

  23. זכויות אסיר להשתמש בטלפון

  24. חופשת אסיר - ערעור לעליון

  25. שחרור אסיר מטעמים רפואיים

  26. שחרור על תנאי של אסיר עולם

  27. בקשת אסירים לעבור לכלא אחר

  28. דחיית עתירה לשחרור על תנאי

  29. סירוב לקיים ועדת שליש לאסיר

  30. סייג לחנינה ע"י נשיא המדינה

  31. מניעת שחרור אסירים פלסטינים

  32. ניכוי שליש לאסיר שעונשו הוקל

  33. אישור ביקור ילדים לאסיר בכלא

  34. הצעת חוק ביקור בני משפחה בכלא

  35. ערעור על נכות שירות בתי הסוהר

  36. בקשת אסיר לשחרור על תנאי ממאסר

  37. שחרור מוקדם מהכלא - דחיית בקשה

  38. ביטול חוק שחרור מוקדם של אסירים

  39. תביעת אסיר נגד שב''ס בתביעות קטנות

  40. שיקולים במתן חנינה ע"י נשיא המדינה

  41. הצעת ביטול חוק שחרור מוקדם של אסירים

  42. הצעת חוק שחרור אסירים עם דם על הידיים

  43. בקשת חייבת נשואה לאסיר להכריזה פושטת רגל

  44. ביקורת שיפוטית על החלטות ועדת השחרורים

  45. תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) תש''ם-1980

  46. תקנות העברת אסירים לארצותיהם, התשנ''ח-1997

  47. שחרור מנהלי מהכלא אסיר שתקופת מאסרו עולה על 4 שנים

  48. חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון