התובע הגיש תביעה זו לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) עקב נזקי שמיעה, היות ולטענתו היה חשוף במסגרת עבודתו לרעש חזק ומזיק אשר גרם לו לנכות צמיתה בתחום השמיעה. התובע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כסובל ממחלת מקצוע, הועדה הרפואית לעררים קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 10% בגין טנטון תמידי. להלן פסק דין בנושא פגיעה בשמיעה בגלל רעש בעבודה: פסק דין 1. התובע, יליד 1937, עבד במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, אצל הנתבעת, כאיש אחזקה ואחראי על מסגריה משנת 1969. התובע הגיש תביעה זו לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) עקב נזקי שמיעה, היות ולטענתו היה חשוף במסגרת עבודתו לרעש חזק ומזיק אשר גרם לו לנכות צמיתה בתחום השמיעה. התובע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כסובל ממחלת מקצוע, הועדה הרפואית לעררים קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 10% בגין טנטון תמידי (להלן "נזקי השמיעה"). 2. הנתבעת כפרה בעובדות הנטענות ובאחריותה לנזקי השמיעה של התובע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרמו לתובע כתוצאה מנזקי השמיעה. ביום 9.1.06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לא ישמעו עדויות בתיק ופסק הדין יינתן על סיכומים בכתב והחומר שנמצא כבר בתיק בית המשפט. הצדדים הגישו את סיכומיהם ועתה הגיעה העת להחליט בעניין שפנינו. בטרם אכריע במחלוקות שבין הצדדים אציג בקצרה את גירסתם וטענותיהם. טענות התובע 3. לטענת התובע, במסגרת עבודתו היה חשוף לרעש חזק ומזיק אשר פגע בשמיעתו שכן היה אחראי לבית המלאכה של המכון לחקר הבניה ולתחזוקת הציוד והמכונות. עבודתו כללה הפעלת כלים רועשים לרבות עבודה עם מכבשים הידראוליים, שולחנות הרעדה גדולים ורועשים, מסורי אבן ושיש, מסור כבש ענק, משחזות דיסק ועוד. במהלך עבודתו נחשף לרעשים מזיקים באולמות הייצור וכן במסגרייה העולים על 85 דציבל. בנוסף, החל משנת 1995, התובע היה חשוף גם לרעש התקפי מעל 100 ד.צ ושהגיע במסגרייה עד כדי 123 צ.ד, מספר פעמים ביום, כתוצאה מיריות של שני תותחי ניסוי שהיו בחלק מבית המלאכה שהוקצה כשטח ניסוי. כשנה וחצי לאחר תחילת ירי התותחים החלה גם להישמע סירנה ממערכת ההתרעה,במקום, אשר הייתה מושמעת דקה לפני הירי. עוצמת הסירנה הייתה, לטענת התובע, בין 110 - 120 דציבל. ביום 14.06.95 ערכה הנתבעת ניסוי בתותח, במסגרת הדגמה שערכה עבור משלחת שהגיעה ממשרד הביטחון. הניסוי נערך, לטענת התובע, מבלי שהודיעו לו עליו מראש, ובעוד הוא עסוק בעבודתו, הופעל התותח. התובע אשר לא היה ערוך לקראת ירייה זו לקה בהלם ראשוני כתוצאה מרעש אותו מתאר התובע כ"מחריש אוזניים" (להלן: "התאונה"). לאחר הירי חש התובע לטענתו ברע והלך לביתו. למחרת היום פנה לקבלת טיפול רפואי והתלונן על טינטונים ושריקות באוזניים, סחרחורות וכן סבל מעליה בלחץ הדם. לטענת התובע, הנתבעת לא טרחה לספק לו מבעוד מועד אמצעי מיגון מתאימים. אמצעי מיגון סופקו לו רק ביום 19.2.96 ולאחר דרישות חוזרות ונשנות מצדו (ראה נספח ד' לסיכומי התובע). לטענת התובע הנתבעת נושאת במלוא האחריות לנזקי השמיעה שנגרמו לו, שכן התרשלה בכל הקשור בנקיטת אמצעי הבטיחות כנדרש. התובע מפנה לפס"ד של בית הדין לעבודה בעניינו (ב-בל 710346/97 חנניה כנפי נ' המוסד לביטוח לאומי -נספח ה' לסיכומי התובע) לחיזוק טענתו כי במהלך עבודתו נחשף לרעשים מזיקים באולמות הייצור וכן במסגרייה ובכללם לרעש התקפי מזיק. כמו כן צירף התובע חוות דעת רפואית מטעמו, שנתנה ע"י ד"ר פרדיס מילו, ולפיה הוא סובל מנכות של 14.5% כתוצאה מחשיפתו לרעש במקום העבודה. טענות הנתבעת 4. לטענת הנתבעת,על פי חוות הדעת שניתנה ע"י המומחה מטעמה, ד"ר י. אביב ז"ל, לא נגרמה לתובע כל נכות עקב עבודתו. בדיקות שמיעה הוכיחו לטענתה, כי התובע מנסה להציג ליקוי שמיעה חמור, בעוד ששמיעתו למעשה תקינה. גם ד"ר דנינו, המומחה הרפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי קבע בחוות דעתו מיום 16.7.97 כי אין לתובע כל נכות רפואית עקב עבודתו אצל הנתבעת (נספח ב' לסיכומי הנתבעת). לאור האמור, סבורה הנתבעת כי לא נותרה לתובע כל נכות רפואית כתוצאה מעבודתו וזאת בניגוד לחוות דעתו של ד"ר גורי, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, אשר אתייחס אליה בהמשך וכן בניגוד לקביעתה של הועדה לעררים של המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת סבורה כי אין להשית עליה כל אחריות וזאת במיוחד לאור תוצאות בדיקות מפלסי הרעש הנוגעות להפעלת התותח אשר נערכו ע"י ד"ר יולי קלר בתאריכים 29.06.95 ו - 4.8.96 (נספחים ה' ו - ו' לסיכומי הנתבעת) והמוכיחות כי מדובר ברעש נמוך וזניח בהשוואה לדרישות תקנות הבטיחות בעבודה ולכן היה ניתן להפעיל את התותח ללא שום הגבלות. באשר להיקף הנזק, הנטען ע"י התובע, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את גירסתו כי פרש לפנסיה מוקדמת בהיותו בן 62, עקב נזקי השמיעה או נכותו הנטענת מכיוון שלטענתה, אין קשר בין הפרישה לבין נכותו של התובע. לטענתה, התובע היה עובד בעייתי המסרב לשתף פעולה עם הממונים עליו, נעדר מהעבודה ומפריע לפעילות היחידה. כמו כן נפח העבודה בבית המלאכה בו עבד הצטמצם מאוד (נספח ז' לסיכומי הנתבעת). לאור פרישתו המוקדמת, ולפנים משורת הדין, אושרה פרישתו בגמלה בשיעור 66.17% (תוספת של 10% נוספים לפנסיה) וכן קיבל בנוסף מענק פרישה בסך 157,383 ₪. לטענת הנתבעת, גם אם היה פורש התובע בגיל 65 לא היה מקבל גמלה בשיעור גבוה יותר וזאת לאור העובדה שתיקן את תאריך לידתו במשרד הפנים, והגיע לגיל 65 ביום 15.1.00 (ראה תצהירו של מר יגאל כהן שהוגש ביום 14.6.04). כמו כן לא היה מקבל התובע את מענק הפרישה בסך 157,383 ₪ אותו קיבל. לאור האמור הנתבעת סבורה כי לתובע לא נגרם כל נזק כספי עקב הטנטון ממנו הוא סובל לטענתו. ראש הנזק היחיד האפשרי הוא כאב וסבל, וסכום הפיצוי נבלע ממילא במענק הנכות אשר קיבל מהמוסד לביטוח לאומי (99,400 ₪ מיום 2.12.01) וכן במענק הפרישה אותו קיבל (157,383 ₪ מחודש מרץ 97),אשר גם אותו, כך טענה, יש לנכות מהפיצויים, במידה שיפסקו. דיון ומסקנות 5. לאור המחלוקת בין הצדדים והפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 20.1.04 מינה בית המשפט מומחה מטעמו, את ד"ר אמיר גורי. על המומחה הוטל לבדוק את התובע וכן לבחון את החומר הרפואי הרלוונטי. מחוות דעתו של ד"ר גורי עולה כי דווקא החשיפה לרעש ההתקפי שיצר תותח הניסוי, ואשר לו מייחס התובע את עיקר הנזק, אינה רלוונטית שכן אינה מתקרבת לשיעור המקסימלי שבתקנות הבטיחות ולכן גם אינה מזיקה. לעומת זאת, ד"ר גורי סבר שעבודתו רבת השנים של התובע בבית המלאכה ומחוצה לו, בסביבה בה נחשף לרעש במשך שנים, גרמה לירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים ולטנטון. ליקוי השמיעה בתדרים הגבוהים הינו אופייני לנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש ויש ליחסו לתנאי עבודתו אצל הנתבעת. לאור האמור, סבר ד"ר גורי כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10% כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת. חוות דעתו של המומחה מנומקת ומוסברת היטב ועל אף טענות הנתבעת לא שוכנעתי כי יש לסטות מהכלל כי בית המשפט יעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו. לפיכך אני מאמץ את חוות דעתו של מומחה זה. השפעתם של גורמי רעש סביבתיים רבים על השמיעה על ידי מיקרו - טראומה אקוסטית ידועה זה מכבר והוכרה בפסיקה במקרים שונים. תורת המיקרו - טראומה הצרופה עוסקת כידוע, בנזק שאירע כתוצאה מהצטברותם של פגיעות זעירות רבות ושכולן יחדיו גרמו לתוצאת הנזק הסופי. לתובע שעבד בסביבת עבודה רווית רעשים מעצם טבעה, נגרמה נכות צמיתה בתחום השמיעה בגובה של 10%. האם הנתבעת כמעבידתו של התובע אחראית לנזקי השמיעה והתאונה שתוארה לעיל? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. האחריות קיימת בעילה של הפרת חובה חקוקה כפי שאבהיר להלן. 6. תקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד- 1984 מסדירות אמות מידה באשר לחובת המעביד בעניין חשיפת עובדים לרעש מזיק.כך תקנה 3 לתקנות הבטיחות מחייבת עריכת בדיקות סביבתיות וקובעת כי: "המעביד במפעל או מקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק או שיש יסוד סביר להניח שעובדים בו ברעש מזיק- יערוך בדיקות סביבתיות של מפלסי הרעש המתמשך וההתקפי, סמוך לאוזניים של העובדים, בכל מקומות העבודה ובתהליכי העבודה השונים, וכן מיפוי מפלסי הרעש, אחת לשנתיים לפחות, אלא אם כן הורה מפקח עבודה אזורי אחרת, את הבדיקות יבצע בודק מעבדתי מוסמך. יפרסם בתחנות העבודה השונות את תוצאות הבדיקות הסביבתיות של מפלסי הרעש המתמשך וההתקפי המתייחסים לאותו מקום עבודה, כדי שיובאו לידיעת העובדים. ירשום את תוצאות הבדיקות הסביבתיות של מפלסי הרעש המתמשך וההתקפי ביומן מעקב, בציון התאריך, השעה ומקום הדגימה, וישלח מיד העתק מתוצאות אלה למפקח עבודה איזורי. על תוצאות הבדיקה כאמור ישמור המעביד במשך 20 שנה לפחות..." בהתאם לתקנה 4 לתקנות הנ"ל, על המעביד לנקוט באמצעים להפחתת מפלסי הרעש הקבועים במקום העבודה או בתהליך העבודה. "במקום העבודה או בתהליך עבודה, שבו נמצאו מפלסי רעש גבוהים מאשר החשיפה המירבית המותרת, ינקוט המחזיק אמצעים אלה: יפחית באמצעים טכניים- הנדסיים את מפלסי הרעש הגבוהים, הן במקום העבודה והן בחדרי עבודה, כדי שיגיעו לרמה הנמוכה מהחשיפה המירבית המותרת. יפחית את משך השהיה של עובד בסביבת רעש מזיק אל מתחת לזמן החשיפה המירבי המותר. יבדוק כל מקום עבודה שבו מפלסי הרעש גבוהים מהחשיפה המירבית המותרת באופן, שרק העובדים החיוניים לתהליך העבודה יימצאו באותו מקום. יספק לעובדים ברעש מזיק מגיני אוזניים מתאימים ותקינים, שהעובדים יהיו חייבים להשתמש בהם ולשמור על שלמותם ונקיונם, השימוש במגיני האוזניים יהיה עד לביצוע האמור בפסקה (1) ולא כתחליף לו, אלא אם כן קבע מפקד עבודה אזורי אחרת. יתלה שילוט קבוע ובולט לעין שבו נאמר: אזור רעש מזיק - חובה להשתמש במגיני אוזניים מתאימים, העובדים חייבים בבדיקות רפואיות תקופתיות על ידי שירות רפואי מוסמך". בהתאם לתקנה 5 לתקנות הבטיחות של המעביד החובה להדריך את העובדים וכך נאמר בתקנה זו: "המעביד ידריך את העובדים ברעש מזיק, הן בכתב והן בע"פ, אחת לשנה לפחות, לגבי הנזק הבריאותי מרעש מזיק והאמצעים שיש לנקוט להשגת גיהות תעסוקתית מתאימה להגנה מפני רעש מזיק". עפ"י תקנה 6 על המעביד לדאוג לקיום בדיקות רפואיות קודם לתחילת העבודה ברעש לצורך קביעת התאמה לעבודה ברעש מזיק. כמו כן, קיימת חובה להיבדק בבדיקה חוזרת אחת לשנה לשם קביעת התאמה להמשך עבודה ברעש מזיק. "א.לא יועבד אדם ברעש מזיק, אלא אם כן עבר בדיקה רפואית ראשונית תוך חודש ימים, לפני תחילת העבודה, בידי רופא מורשה, שיקבע את התאמתו להתחיל לעבוד ברעש מזיק. ב.לא יועבד עובד ברעש מזיק אלא אם כן עבר בדיקה רפואית חוזרת, אחת לשנה, בידי רופא מורשה, שיקבע את התאמתו להמשיך לעבוד ברעש מזיק. ג.רופא מורשה ומפקח עבודה שהוא רופא רשאים להקדים את מועד הבדיקה החוזרת. ד.לא הופיע עובד לבדיקה רפואית חוזרת במועד שנקבע לו, ישלח השירות הרפואי המוסמך הודעה על כך למעביד, והעתק ממנה למפקח עבודה אזורי". תקנה 10 לתקנות הבטיחות מטילה חובה על המעביד להסדיר את הבדיקות הרפואיות: "א.הבדיקות הרפואיות, בהתאם לתקנה 6, ייערכו לפי פניית המעביד לגבי עובד, בימים ובמועדים שיקבע השירות הרפואי המוסמך. ב.עובד חייב להתייצב, לצורך עריכת הבדיקות הרפואיות כאמור, בשירות הרפואי המוסמך בימים ובמועדים שנקבעו לו. ג.הזמן הדרוש לשם ביצוע הבדיקות הרפואיות יחשב לעובד חלק משעות עבודתו". 7. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שבפני, הגם שבנוגע לתאונה בקשה, הנתבעת לשכנעני בדבר קיומן של בדיקות מסוימות, לא שוכנעתי כי הנתבעת מילאה אחר חובותיה הנ"ל לא בקשר לנזק השמיעה אף לא בקשר לאירוע התאונה. בהעדר בדיקות בתחילת העבודה עם קבלתו של התובע לעבודה ובהעדר בדיקות תקופתיות, אשר לא שוכנעתי כי התבצעו כסדרן, לא ניתן לקבוע איזה נזקי שמיעה נגרמו לתובע באיזה שלב ויש בכך משום "נזק ראייתי" לתובע אשר למעשה מעביר את הנטל על שכם הנתבעת להראות כי לא היה בתנאי הרעש המזיק לגרום לפגימות התובע. לפיכך יש לקבוע כי הנכות שנגרמה לתובע נגרמה כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת. שאלה נוספת במחלוקת בין הצדדים הינה האם הנכות שנגרמה לתובע היא, ולא סיבה אחרת, גרמה לו לפרוש פרישה מוקדמת מעבודתו. הנתבעת כאמור טוענת כי התובע היה עובד בעייתי וזאת הסיבה לפרישה המוקדמת. מנגד טוען התובע כי עבד שנים רבות אצל הנתבעת הוא אף צירף לסיכומיו טופסי מועמדותו לעובד מצטיין וכן מכתב תודה והערכה על עבודתו. חשיבות ההכרעה בשאלה הוא באשר להיקף הנזק וליתר דיוק בנוגע לניכוי בגין מענק שקיבל התובע ואשר הנטל להוכיח כי יש לנכותו הוא על הנתבעת. מכיוון שהנתבעת טענה בעצמה כי אין קשר בין הפרישה לבין נזקי השמיעה, היא אינה יכולה לטעון לניכוי סכום זה. ואכן מקובל עלי כי עולה מחומר הראיות שלא הוכח קשר סיבתי בין נזקי השמיעה לבין פרישת התובע מהעבודה. סיכומו של דבר אני קובע כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת בהיותו בן 62 בלא קשר לבעיות הבריאות, ובעיקר העובדה שנפח העבודה בבית המלאכה בו עבד הצטמצם מאוד (נספח ז' לסיכומי הנתבעת), מחזקת מסקנה זו. כאמור נזקי השמיעה של התובע מקנים לו נכות רפואית בשיעור של 10% בגין טינטון. נכות רפואית אינה בהכרח נכות תפקודית. שאלת הנכות התפקודית של התובע אשר כאמור פרש מעבודתו, הינה רלבנטית לחישוב הנזק. בנסיבות העניין סבורני כי יש לפסוק לתובע סכום באומדן גלובלי אשר ישקף את הנזק שנגרם לו, קרי; הפסדי ההשתכרות ממועד פרישתו ועד הגיעו לסוף תוחלת העבודה, בגיל 67. מכאן אעבור לחישוב נזקו של התובע. הפסדי השתכרות ופנסיה 8. התובע השתכר סכום של 12,365 ₪ ברוטו לחודש וזאת על פי אישור המוסד לביטוח לאומי מיום 12.1.03 (נספח ח' לסיכומי הנתבעת). סכום זה משוערך להיום, עם הפרשי הצמדה בלבד לסך של 12,731 ₪ ברוטו. התובע טען כי מכיוון שגמלתו מגיעה לסך של 7,436 ₪ ברוטו. לפיכך הפסדו החודשי של התובע עומד על סך של 5,295 ₪ ברוטו ועל כן נגרמו לו הפסדי השתכרות ופנסיה שנאמדו על ידו בכ-600 אלף ₪. הנתבעת כפרה בחישוביו של התובע וטענה כי אין קשר בין נזקי השמיעה והתאונה לבין ההפסד הנזכר שהוכחש אף הוא. יתרה מזאת מבקשת הנתבעת לנכות מסכום הפיצויים הן את תגמולי המל"ל והן את סכום המענק שקיבל התובע בסה"כ עומדים הסכומים לניכוי על למעלה מ-400 אלף ₪. שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי מתצהירו של מר יגאל כהן, סגן ראש אגף משאבי אנוש של הנתבעת, עולה כי גם אם היה התובע פורש לגמלאות בגיל 65 לא היה מקבל גמלה בשיעור גבוה יותר. אומנם, וכך נקבע בפסק דין זה אין קשר בין נזקי השמיעה והתאונה, לבין פרישתו אולם אילו המשיך לעבוד עוד כחמש שנים, עם כושר מופחת, כדי נכותו, ספק אם קביעתו זו של מר כהן היתה נכונה. כלומר; עם פרישתו המוקדמת תוחלת העבודה שנותרה לתובע של 5 שנות, פחת כושרו במידה מסויימת, אשר בהעדר ראיה לסתור,יכולה להגיע לגובה נכותו הרפואית. לפיכך אפסוק לתובע בגין ראש הנזק של הפסדי השתכרות ופנסיה סכום באומדן גלובלי בסך של 70,000 ₪. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 9. בשים לב לנסיבות המיוחדות, בגין נזקי השמיעה שנגרמו לתובע וכן לתאונה הנזכרת לעיל, אפסוק לתובע סכום מוגדל שישקף את הנזק הלא ממוני (כאב וסבל) שנגרם לו בגין נכותו הרפואית הצמיתה. הסכום שנראה לי הוא סך של 45,000 ₪. הוצאות רפואיות ואח' 10. באשר להוצאות רפואיות אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי טיפול רפואי לו יזקק התובעת אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. לגבי הטפולים הכלולים בסל הבריאות ע"פ חוק בטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ה-1995, ראה ס' 3 וכן ס' 1(ב)(22) לתוספת השניה לחוק זה וההלכה דלעיל. מאחר ומדובר בתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל מהמל"ל את כל הטיפולים וההוצאות הרפואיות שלהם הוא נזקק בעקבות התאונה לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים וזאת כאמור בסעיפים 86-90 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995- וכן תקנות הבטוח לאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח 1968-. יחד עם זאת ומתוך הנחה כי התובע לא קיבל הוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפולים וכן בגין הוצאות רפואיות אח' בעבור חוות דעת וכד' אפסוק לתובע פיצוי באומדן גלובלי בסך של 9,000 ₪. ניכויים 11. יש לנכות את מענק הנכות אותו קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי , מענק בגובה 99,400 ₪ סכום זה ישוערך עם הפרשי הצמדה (ללא ריבית) ויעמוד ע"ס של 111,488 ₪. באשר למענק הפרישה בסך 157,383 ₪ בחודש מרץ 1997, מכיוון שקבעתי על יסוד עמדת הנתבעת בדבר חוסר קשר סיבתי, כפי שציינתי לעיל אין מקום לנכות את מענק הפרישה אותו קיבל התובע שכן אין קשר סיבתי בין הפרישה וקבלת המענק לנכותו של התובע. התוצאה 12. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכומי הפיצויים בסך 124,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל כאמור בסעיף 11 לעיל. היתרה תשולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן תשא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 17.5% בצירוף מע"מ כחוק, בצירוף אגרת המשפט. שמיעהמטרד רעש