נפילה במדרגות רטובות

לגירסת התובעת, כאשר ירדה במדרגות, החליקה על מים שהיו שפוכים עליהם וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה, נפלה ושברה את קרסולה.

להלן פסק דין בנושא נפילה במדרגות רטובות:

פסק דין

התובעת ילידת 1943 עותרת לחייב את הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 23.7.03, עת נפלה לטענתה כאשר ירדה במדרגות סיפון האונייה "איריס", עליה שהתה בהפלגת נופש במימי הים התיכון. הנתבעת 1 הינה חברת ספנות אשר בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה היתה הבעלים ו/או המחזיק ו/או המפעיל של האונייה. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים.
לגירסתה בתובענה, כאשר ירדה במדרגות, החליקה על מים שהיו שפוכים עליהם וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה, נפלה ושברה את קרסולה.

בכתב התביעה עתרה התובעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע הנפילה (להלן: "האירוע"), אשר בעקבותיו, סבלה לטענתה משבר בקרסול רגל ימין בגינו נותחה בבית החולים "אסף הרופא" לצורך קיבועו של השבר וכן נותחה בשנית במרכז הרפואי "אמריקן מדיקל סנטר" לצורך הוצאת הקיבוע. התובעת עותרת לפצותה בגין נזקיה המיוחדים והכלליים כתוצאה מהאירוע.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעות נטען, בין היתר, להעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעות, העדר סמכות מקומית של בית משפט זה עקב תניית שיפוט מפורשת (כאן המקום לציין כי בדיון אשר נתקיים ביום 4.1.2006 הודיעו הנתבעות כי אינן עומדות על סעיף תניית השיפוט), כן הוכחשו האירוע, האחריות להתרחשותו, נסיבותיו לרבות כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען ונזקיה של התובעת, אשר הוכחשו אף הם. עוד נטען בכתב ההגנה, בין היתר, לרשלנותה הבלעדית או התורמת של התובעת לאירוע.

מטעם התובעת העידו מר דוד מורה שהיה מנוסעי האניה, התובעת עצמה והוגשו מסמכים.
מטעם הנתבעות העיד מנהל מכירות בנתבעת 1 מר גיל חשמונאי (להלן: "חשמונאי") והוגשו מסמכים.
מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת רפואיות בתחום האורטופדי. בדיון מיום 12.7.2005 הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט וכי חוות דעתו תהיה למעשה חוות דעת יחידה בתיק. לאור האמור, מונה פרופ' מאיר ניסקה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר בדק את התובעת וקבע כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1)ב' לתקנות, בשל שינויים ניווניים בקרסול במפרק הסוב טלרי, הגורמים להגבלת תנועה וכאב ("הגבלה קלה בלבד בתנועות הקרסול"). כן העריך נכות זמנית של 100% למשך 3 חדשים לאחר הפגיעה, 50% ל-3 חדשים נוספים ו-20% למשך חצי שנה נוספת.
הצדדים וויתרו על העדת מומחה.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:
1.     התובעת, ילידת 1943, השתתפה בקיץ 2003 בהפלגת נופש על האונייה "איריס" אשר הופעלה על-ידי הנתבעת 1 (סעיף 3 לתצהיר התובעת וסעיף 5 לתצהיר חשמונאי).

2.     ביום 23.7.2003, יומיים או שלושה ימים לאחר תחילת ההפלגה, בסמוך לשעה 10:30, עת ירדה התובעת במדרגות סיפון האונייה לכיוון הבריכה, החליקה, איבדה את שיווי משקלה ונפלה על המדרגות (סעיף 3 לתצהיר התובעת, עדות התובעת בעמ' 8 ובעמ' 11 לפרוטוקול, דו"ח רפואי של רופא האונייה וטופס תחקיר האירוע).
מדובר במדרגות היורדות מהסיפון העליון לסיפון התחתון מקום המצאה של הבריכה (מורה-פרוט. 22) .
התובעת השתמשה במדרגות לשם שימוש בבריכה בימים שקדמו לארוע (עדותה - פרוט. 8).
בעת הארוע נעלה התובעת "כפכפי ים" "בלי רצועה מאחורה" (פרוט. 9).
בקצה כל מדרגה קיים פס למניעת החלקה (פרוט. 10).
3.     מייד ובסמוך לנפילתה של התובעת, היא נבדקה על-ידי רופא האנייה אשר איבחן כי התובעת סובלת משבר ברגל ימין. הרופא העניק לתובעת טיפול ראשוני וקבע כי יש לפנותה לבית החולים באמצעות אמבולנס עם הגעתה של האונייה לנמל חיפה (סעיף 4 לתצהיר התובעת, דו"ח רפואי של רופא האונייה).

4.     ביום 24.7.2003 בבוקר, למחרת האירוע ולאחר שהאונייה הגיעה לנמל חיפה, פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "רמב"ם" בחיפה.

5.     כתוצאה מהנפילה, סבלה התובעת משבר מקרסול ברגל ימין. בתחילת חודש אוגוסט 2003 בוצע לה ניתוח לקיבוע השבר באמצעות פלטה וברגים, אשר בעקבותיו, גובסה הרגל למשך 6 שבועות. בהמשך, במהלך חודש יוני 2004 נותחה בשנית לצורך הוצאת הקיבוע הפנימי (סעיפים 5-9 לתצהיר התובעת).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם, ובתמצית:
התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לחייב את הנתבעות בפיצוייה בגין נזקיה. לטענתה, מים שפוכים אשר היו על המדרגות גרמו לכך כי היא החליקה, איבדה את שיווי משקלה ונפלה. התובעת מפנה לתמונות שצולמו על-ידי בעלה ואשר צורפו לתיק המוצגים בהם ניתן לראות את המים שהיו שפוכים על המדרגות. עוד מפנה התובעת לעדותו של מר דוד מורה אשר העיד כי כרבע שעה לאחר האירוע, נתלו באזור הנפילה שלטי אזהרה ניידים המזהירים מפני החלקה.
לטענתה התובעת, יש להחיל במקרה זה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שכן לתובעת, לא היתה ידיעה ולא היתה יכולה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו להחלקתה, כי לנתבעת 1 היתה שליטה מלאה על אותן הנסיבות וכי המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי היא כן נקטה זהירות סבירה. לעניין זה נטען גם כי הנתבעת 1 בחרה שלא להמציא את דו"ח הבטיחות לעניין המדרגות נשוא האירוע ועל כן לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי נקטה בזהירות סבירה כדי למנוע את ההחלקה.
עוד טוענת התובעת כי הנתבעת 1 אשר הפעילה את האונייה "איריס", התרשלה כלפיה וכי במקרה זה התקיימו שלושת הפרמטרים המרכיבים את עוולת הרשלנות., הנתבעת 1 חבה חובת זהירות כלפי נוסעי האונייה וביניהם, התובעת; הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כאמור כאשר לא דאגה שהמדרגות יהיו יבשות ו/או לא תלתה שלטי אזהרה ו/או לא דאגה למדרגות העשויות מחומרים מונעי החלקה וכו'; כתוצאה מהפרת החובה כאמור, ארעה התאונה ונגרמה לתובעת נכות רפואית.
התובעת טוענת כי הדרך היחידה להגיע לסיפון התחתון באונייה היא באמצעות שימוש באותו גרם מדרגות עליו החליקה התובעת.
עוד טוענת התובעת כי בניגוד לעדותה ולעדות מר דוד מורה אשר היו אמינות ומפורטות, הרי שהנתבעות צירפו עדות יחידה של מר חשמונאי אשר כלל לא היה נוכח על האונייה ואשר מרבית עדותו היתה עדות מפי השמועה. זאת ועוד, הנתבעות בחרו שלא להעיד עדים מרכזיים וחיוניים והם קפטן סידרוב אשר חתום על דו"ח התחקיר שצורף לתצהירו של מר חשמונאי ומר אבי ינון שהיה אחראי על מתן הנחיות הבטיחות לנוסעים בהפלגה ועל נהלי הבטיחות באונייה, כפי העולה מעדותו של חשמונאי.
התובעת טוענת כי לא הוכחה כל רשלנות תורמת מצידה ולחילופין ומטעמי זהירות, יש להטיל עליה רשלנות תורמת בשיעור של לא יותר מ- 15%.
לעניין הנכות הרפואית, טוענת התובעת כי פרופ' ניסקה, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, קבע נכויות זמניות, קבע נכות צמיתה של 10% והמליץ על טיפולים לתרגול וחיזוק גיד הטיביאליס האחורי. התובעת עותרת לפיצוי בגין נזקיה.

הנתבעות בסיכומיהן, שבות וחוזרות על טענת העדר יריבות בינן לבין התובעת.
לטענתן, לא היו עדים לאירוע התאונה וכי ניתן ללמוד פרטים אודותיו רק מעדותה של התובעת, אולם זו, אינה אמינה ומלאה סתירות. כך למשל, טענתה של התובעת כי לא ראתה שלטי אזהרה ברחבי האונייה אינה מתיישבת עם עדויותיהם של מר דוד מורה ושל מר חשמונאי.
לעניין הימצאותם של מים על המדרגות, בעוד שבסעיף 4 לסיכומי התובעת נטען כי לפני שנפלה, לא הרגישה ברטיבות, הרי שבסעיף 5 לאותם הסיכומים נכתב כי המים היו שפוכים על המדרגות, נראים בבירור. כמו כן, בעוד שהתובעת טענה שמלבד בדיקה אחת על-ידי רופא האונייה, לא נערכה לה כל בדיקה נוספת למעט קבלת משככי כאבים, הרי שמהדו"ח הרפואי ניתן ללמוד כי התובעת נבדקה מספר פעמים.
עוד מציינות הנתבעות כי בהודעה שהגיש ב"כ התובעת בהמשך לדיון מיום 12.1.2006 נתבקש לזמן לדיון ההוכחות את העד מר דוד מורה אשר מתגורר בצפון ואינו יכול להופיע במשרד ב"כ התובעת על מנת ליתן תצהיר מטעמו. עד זה, העיד בפני בית המשפט ביום 4.3.2007 כי לא נתן תצהיר כיוון שאף אחד לא ביקש זאת ממנו. התנהלות זו, מעידה על חוסר תום ליבה של התובעת. בנוסף על כך, עדותו של מר מורה כלל אינה מסייעת לתובעת הואיל וזה העיד כי אינו זוכר האם היה שלט אזהרה על גבי גרם המדרגות, עוד לפני האירוע.
עוד טוענות הנתבעות כי על פי תצהירו ועדותו של מר חשמונאי, כן היו קיימים שלטי אזהרה אף לפני האירוע וכי השלטים נעשו בכפוף ולדרישות מנהל הספנות.
ממשיכות הנתבעות וטוענות כי מתחקיר האירוע אשר נחתם על-ידי התובעת עצמה, עולה כי העד היחידי שנטען כי היה עד לתאונה היה בעלה של התובעת אם כי הוא לא היה איתה בפועל בזמן הירידה במדרגות. עד זה לא זומן להעיד ואי העדתו פועלת לרעת התובעת.
הנתבעות טוענות כי סעיף 41 לפקודת הנזיקין אינו חל במקרה דנן הואיל ולתובעת ידיעה ברורה מה גרם לתאונה הנטענת. כמו כן, הנתבעת 1, כמפעילת האונייה, דאגה לקיום כל אמצעי הזהירות הנדרשים באונייה וכי האחריות לשימוש בגרם המדרגות, מוטל גם על נוסעי האונייה ומכאן כי גם להם היתה שליטה במדרגות.
לעניין העד מטעמן, מר חשמונאי, טוענות הנתבעות כי עד זה הינו העד הדרוש והנכון שכן מתוקף תפקידו כמנהל מכירות של הנתבעת 1, הוא מכיר היטב את האונייה ונהליה, וכי הימנעותן מהמצאת תצהירי עדות נוספים נובעת מן העובדה כי האונייה איננה בבעלות מי מהנתבעות וכי במועדים הרלוונטיים, שהתה האונייה עם קפטן האונייה ואנשי ציוותה בלב ים, ועל כן, אין לזקוף את אי הבאת העדים, לחובת הנתבעות.
עוד טוענות הנתבעות כי מתצהירו ועדותו של מר חשמונאי עולה כי הנתבעת 1 דאגה לנקוט באמצעי זהירות מרובים הכוללים הצבת מעקה בטיחות לשימוש העולים והיורדים לבריכה, הצבת שלטי אזהרה נגד החלקה בכל אזור הבריכה ובמיוחד מול המדרגות היורדות לבריכה, ובנוסף, דאגה הנתבעת 1 כי החומר ממנו עשויות המדרגות יהיה חומר מונע החלקה.
זאת ועוד, התובעת בעדותה תומכת בעדותו של חשמונאי לעניין קיומו של פס נגד החלקה בקצה המדרגות. הנתבעות מציינות כי עמדו בבדיקות הקפדניות של משרד התחבורה וקיבלו את אישורו של מנהל הספנות לביצוע הפלגות.
הנתבעות טוענות כי מתצהירו של מר חשמונאי, ניתן ללמוד כי בסמוך לכל הפלגה מקובצים כל נוסעי האונייה על-ידי נציג הנתבעת 1 המעביר להם תדרוך על אופן ההתנהגות הנדרש באונייה לרבות סקירה על נושא הבטיחות באונייה, במיוחד בעת עליה וירידה במדרגות שבין הסיפונים.
לעניין רשלנותה של התובעת, טוענות הנתבעות כי יש להטיל עליה אשם תורם של 100%, שכן מדובר בתובעת שהפליגה פעמים רבות באוניות ונהלי הזהירות אינם זרים לה, כי ברי שבאזור הבריכה והמדרגות תהיה רטיבות, כי מאות נוסעים עולים ויורדים מידי יום במדרגות ולא היתה כל תאונה דומה, כי התובעת מודה שנעלה כפכפי ים ללא רצועה מאחור וכי התהלכה באונייה מבלי לשים לב לשלטים וכנראה לא החזיקה במעקה בעת ירידתה.
כן מתייחסות הנתבעות לנזקי התובעת ושיעורם.


המצב המשפטי, הכרעה ועיקרי נימוקים
כמפורט בעובדות, קיבלתי את גרסת התובעת לעצם קרות הארוע ויש להידרש איפוא לשאלת האחריות, האם הנתבעות חבות בפיצוי התובעת בשל נזקיה הנטענים.

ב"כ התובעת מבקש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין). עפ"י עדות התובעת, התובעת ידעה בעת התרחשות האירוע ו/או מיד לאחריו, מה היה הגורם לנפילה. למן תחילת ההליך המשפטי וכבר בכתב התביעה, טענה התובעת כי החליקה על מים שהיו שפוכים על המדרגות (סעיף 4 לכתב התביעה). כך גם בתצהיר העדות הראשית מטעמה (סעיף 3 לתצהיר). גם בסיכומי התובעת נטען כי הנתבעות התרשלו בין היתר כאשר לא דאגו שהמדרגות יהיו יבשות. לאור האמור, התנאי הראשון לצורך החלת הכלל כאמור אינו מתקיים ועל כן, אין עוד צורך לדון האם מתקיימים התנאים הנוספים.

סוגיית בחינתה של עוולת הרשלנות נידונה באריכות בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון. על מנת להוכיח תביעתה, על התובעת לבסס קיומם של יסודות מצטברים - חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, הפרת חובת הזהירות, קשר סיבתי ונזק.
קיום חובת זהירות מושגית אינה מקימה מאליה את חובת הזהירות הקונקרטית. בבדיקת חובת הזהירות הקונקרטית יש לבדוק האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק הספציפי של התובע (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז
(1) 113, 125-126 (להלן: "פס"ד ועקנין")).

האירוע בגינו עותרת התובעת לחייב את הנתבעות הינו פציעה בעקבות איבוד שיווי משקל לאחר החלקה על גרם המדרגות באונייה, במהלך שייט נופש. על-פי גרסת התובעת בכתב התביעה ובתצהירה, ההחלקה נבעה כתוצאה מהימצאותם של מים על גבי המדרגות.

כאמור לעיל, תנאי הכרחי לקיומה של עוולת הרשלנות הוא קיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. יחד עם זאת, עדיין קמה ועומדת השאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שהתרחש.

אף לדידן של הנתבעות, נראה כי אין מחלוקת לעניין קיומה של חובת זהירות מושגית בין בעל האונייה ו/או מפעיל האונייה לבין המשתתפים באירוע ההפלגה.

לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, עלינו לשאול האם המזיק הספציפי (הנתבעת 1) חב חובת זהירות כלפי הניזוק הספציפי (התובעת), בגין הנזק שהתרחש הלכה למעשה (ע"א 324/82 עירית בני ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(1) 102, 119-121).

יש לזכור כי במסגרת בחינת התקיימותה של חובת זהירות קונקרטית, בית המשפט מתחשב בעובדות המיוחדות של המקרה העומד בפניו. "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ראה פס"ד ועקנין בעמ' 127).

בת"א 277/59 (פסקים מחוזיים) ל"ח 101, 108, קבעה השופטת בן פורת כי "חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהתחלק. "הנפילה או ההתחלקות היא תופעה רגילה בחיים".

בתי המשפט קבעו לא אחת, שהחלקה כשלעצמה איננה מלמדת בהכרח על כך שהיא אירעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו אירעה ההחלקה (ראה ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל אביב, פ"ד לד(2) 157; ע"א מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72; ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) 345 (להלן: "פס"ד סובחי").
בפס"ד סובחי נקבע כי "גם אם אמרנו כי סובחי נפגע באשר החליק על בוץ, לא נוכל להוסיף ולומר כי סכנת החלקה על בוץ - בהקשר ענייננו - היתה סכנה בלתי רגילה שהמדינה חבה בגינה חובה כלפי סובחי. כל קטן יידע כי ערבוב מים בעפר יוצר בוץ, וכי על בוץ מחליקים. לטענת סובחי כי לא הזהירו אותו מפני הבוץ, נשיב, כי הכל יודעים שעל בוץ מחליקים, וחזקה על סובחי שאף הוא ידע זאת. נזכור כי סובחי עבד כפועל- מסילאי כשש שנים, ובוודאי ידע על כל סכנות "רגילות" מסוג זה הכרוכות בעבודתו".

לשם בחינת חובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון את עובדות המקרה הספציפי כפי שהוכחו כדבעי ונקבעו בהתבסס על חומר הראיות.

חשמונאי, מנהל מכירות מטעם הנתבעת 1, העיד יחידי מטעם הנתבעות, על אף שלא היה נוכח באונייה בזמנים הרלוונטיים העיד, בין היתר, כי: בכל אונייה קיים איש צוות אשר תפקידו לסייר באונייה ולבדוק האם קיימות נקודות תורפה כגון רטיבות; בתחילת כל עונת הפלגה, נערכת לאונייה בדיקת בטיחות מטעם מינהל הספנות במשרד התחבורה, במסגרתה נבדקים, בין היתר, רצפת הסיפונים, גרמי המדרגות ושלטי האזהרה. על פי חשמונאי, האונייה "איריס" קיבלה אישור ממנהל הספנות לגבי עונת ההפלגה של קיץ 2003, בו אירע האירוע ואכן העתק אישור סיווג הבטיחות צורף לתצהירו של חשמונאי; בסמוך לתחילת כל הפלגה של האונייה, מקובצים כל הנוסעים על-ידי נציג הנתבעת 1 אשר מעביר תדריך מפורט של אופן ההתנהגות הנדרשת באונייה;
קיימים שלטי אזהרה לאורך כל הסיפון אך לא על המדרגות עצמן (תמונות של שלטי האזהרה צורפו לתצהיר); מיד לאחר האירוע בוצע תחקיר מקיף ממנו עולה, בין היתר, כי גרם המדרגות היה במצב תקין ובטוח וכי על המדרגות היו פסי מתכת נגד החלקה, כי לאורך כל הסיפון הפתוח היו שלטים "מחליק כאשר רטוב" כאשר הוספה הערה ליד סעיף זה, כנראה על-ידי התובעת או מי מטעמה כי לא היה שלט כנ"ל על גבי המדרגות, וכי התובעת עצמה אישרה את נכונות התחקיר וחתמה עליו.

על אף האמור לעיל יש לזכור כי חשמונאי העיד כי לא השתתף בהפלגה, לא ערך את התחקיר, לא צילם את התמונות לעניין שלטי האזהרה ולא ראה בעיניו כי נוסעי האונייה נאספו לצורך תדריך בטיחות (עמ' 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 17.1.2007). כמו כן, הנתבעת 1 לא הגישה תצהירים מטעם מי מצוות האונייה שנכח במקום בזמן האירוע ו/או שצילם את התמונות של השלטים ו/או שהדריך את נוסעי האונייה. כן נמנעה הנתבעת 1 מלצרף את דו"ח הבטיחות התקף למועד האירוע אשר בגינו ניתן אישור הבטיחות אשר צורף לתצהיר. (צורף "חידוש אישור סיווג בטיחותי לאניה "The Iris " בתוקף מ- 4/01 ועד 9/06).
עוד יש לזכור כי התובעת נמנעה אף היא להעיד את בעלה שהיה לטענתה עד לארוע או מיד לאחריו כשבא לעזרתה (כעולה מהתחקיר מחד ועדותה - פרוט. 11 - מאידך).

לשאלת בית המשפט, העיד חשמונאי כי "אפשר לומר שאת הנושא הזה של רטיבות אנו מדגישים במיוחד, כי אניה בניגוד למלון רגיל היא מושטת בלב ים ולכן ההקפדה על הוראות הבטיחות בכלל זה על השלטים. בחלק החיצוני של האוניה שהם אזורי סיפונים חצוניים ומדרגות שירדו ויורדים לבריכה אלה הם אזורים שבהם שבהם יש לחות ומים גם מהתזת של הים וגם יכול להיות גשם וגם אם אדם יצא מהבריכה והלך והרטיב קצת... יכול להיות שיש רטיבות גם כתוצאה מאנשים עם רטיבות שדורכים" (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 17.1.2007).

מנגד, התובעת העידה, בין היתר, כי: לא היו שלטי אזהרה בפני סכנת החלקה על המדרגות וכי שלטים כאלו נתלו רק לאחר האירוע אך היא לא מכחישה קיום שלטים מסביב לסיפון וליתר דיוק מציינת כי "לא שמתי לב לשלטים, באתי להנות לא לחפש שלטים של זהירות..." (פרוט. 10). היא מאשרת קיומו של פס אפור בקצה המדרגה; לא היה תדריך בטיחות בסמוך לתחילת ההפלגה; היא הפליגה "הרבה פעמים" לפני האירוע ועשתה במדרגות שימוש גם לפני קרותו.

מעדותה של התובעת לא ניתן לקבוע שלא היו שלטי אזהרה ברחבי האונייה בכלל ובאזור הנפילה בפרט (למעט על גבי המדרגות עצמן), ובלשונה של התובעת:
     ת: לא שמתי לב לשלטים, באתי להנות לא לחפש שלטים של זהירות. אני לא ראיתי.

מהתמונות שהוצגו ומעדות התובעת ומורה עולה כי משני צידי המדרגות היו מעקות ומעדות מורה עולה כי שילוט מתריע היה במקומות שונים באניה אם כי לא במדרגות עצמן והכוונה לשילוט נייד להבדיל מנייח - על דרך רישום ע"ג המעקה כמופיע בתמונות (פרוט. 23).

המסקנה המסתברת היא כי הנתבעת 1 אשר היתה המפעילה של האונייה בזמן האירוע, חבה חובת זהירות למנוע ככל שניתן החלקת נוסעים בשטח האונייה, ובכלל זה במדרגות, בדרך של התקנת אמצעים מונעי החלקה, התקנת מעקות בטיחות בסמוך למדרגות, הצבת שלטי אזהרה וכו', מתוך מטרה לדאוג כי יוקטן הסיכון להחלקה במשטחים החשופים לרטיבות מטבע הענין לרבות בסמוך לבריכה, שהרי הסתברותית האזורים הפתוחים באונייה בכלל, ובאזור הבריכה בפרט, נרטבים לא פעם באופן שיכול להקים סכנת החלקה.
וכן, הנופשים עצמם, יודעים וצריכים לדעת כי בחלקים הפתוחים באונייה, באזור הבריכה ובמדרגות המובילות לבריכה, יש ויכולה להיות רטיבות וסכנת החלקה אשר אינה קיימת במקומות אחרים ולפיכך מצופה כי אותם נופשים ינקטו משנה זהירות למניעת ההחלקה, וחבים הם חובת זהירות לעצמם.
רטיבות אפוא באנייה במשטחים חשופים ובסמוך לבריכה בפרט היא בגדר הצפוי והרגיל והחלקה שם היא בגדר סיכון רגיל והסתברותית יכולה להיגרם גם ע"י הנופשים עצמם.

כפי שכבר נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין, החלקה ליד בריכה היא סיכון סביר שכן סביבת הבריכה בדרך כלל רטובה. על אחת כמה וכמה אם מדובר במבקר בבריכה שזו לא הפעם הראשונה שבה הוא מבקר בה.

התובעת אישרה בחקירתה כי היא הפליגה באוניות פעמים רבות:
"ש: נכון שיצא לך להפליג לפני כן?
ת: הרבה פעמים. של מנו אני חושבת שלא, כספי פעם אחת הייתי ובמנו לא הייתי בכלל. ובאוניות שפעם נסענו לאטליה וקופנהגן שם עלינו לאוניות והפלגנו" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 17.1.2007).
וכן אישרה כי השתמשה באותן מדרגות בימים שלפני הארוע (פרוט. 8) ועוד אישרה כי נעלה כפכפים ללא רצועה תומכת (פרוט. 9).

התובעת אף אישרה כי היא יודעת שכשהמדרגות רטובות - צריך להיזהר, כי היא לא שמה לב לקיומם של שלטי אזהרה אלו או אחרים באונייה וכי אינה זוכרת האם אחזה במעקה בזמן הירידה במדרגות (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 17.1.2007).

קבלת טענות התובעת לעניין אמצעי הבטיחות הדרושים ושלא היו במקום (על אף שטענות אלה לא הוכחו) וכן טענתה לעניין אי הצבת שלטי אזהרה (ניידים?) על גבי המדרגות עצמן במקום בו נפלה, משמען להעמיד איש ניקיון על יד כל אחד מנוסעי האונייה על מנת לנגב את המים אשר יכולים להימצא במקום ו/או להציב שלטי אזהרה בכל נקודה ונקודה באונייה ועל גבי כל מדרגה ומדרגה ובפרט כאשר הרטיבות נישאת ע"י הנוסע עצמו ביוצאו מהבריכה לאותן מדרגות נטענות.
דרישות אלה אינן סבירות בנסיבות הזמן והמקום.
זאת ועוד, גם במידה והיו מונחים שלטי אזהרה על גבי המדרגות כפי שציפתה התובעת כי ייעשה וכפי שנעשה הלכה למעשה לאחר אירוע הנפילה, ניתן לסבור כי גם אז, לא היה נמנע האירוע שכן התובעת העידה כי לא שמה לב לכל שלט שהוא על גבי האונייה וכי "באתי להנות לא לחפש שלטים של זהירות" (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 17.1.2007) . קיומו או העדרו של שלט נייד אינו מוסיף או גורע מהיות הרטיבות במדרגות בגדר סיכון רגיל ומחובת הזהירות של המשתמש בהם בנסיבות כמתואר.

התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי על הנתבעת 1 היה לצפות כי קיים סיכון שהוא בגדר סיכון שאינו רגיל ואף לא הוכיחה כי היה על הנתבעת לנקוט באמצעים נוספים מלבד אלו שנקטה כדי למנוע את אירוע הנפילה. אמנם, על הנתבעת 1 (כמו גם על התובעת), היה לצפות כי קיים סיכון של החלקה במדרגות האונייה אולם התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הסיכון להחלקה על מים שמקורם במי הים או במי הבריכה הינו סיכון בלתי סביר ובלתי רגיל אשר בגינו יש לייחס לנתבעת 1 חובת זהירות קונקרטית ואשם. ונזכיר, מפס"ד ועקנין אנו למדים כי אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובה זו אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון כי אם רק בגין סיכון בלתי סביר.

לסיכום, שוכנעתי לקבל את גירסת התובעת לעניין עצם קרות האירוע. ברם, שוכנעתי לקבל את עמדת הנתבעות וטענותיה לפיהן בנסיבות המקרה, החלקת התובעת אינה סיכון בלתי סביר או בלתי רגיל אשר בגינו יש לייחס לנתבעת רשלנות להתרחשותו. לנוכח כל האמור לא מצאתי צורך להתייחס לייתר טענות הצדדים בסיכומיהם וכן לא בנושא הנזק.

אוסיף כי גם אם היה מקום לייחס לנתבעת רשלנות להתרחשות הארוע ראוי היה לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור גבוה ואף מכריע.

סוף דבר, התובעת לא הניחה תשתית ראויה, בעובדה ובדין, שיהיה בהם לחייב את הנתבעות לפצותה בגין נזקיה.

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה במדרגות דירה

  2. נפילה במדרגות בכנרת

  3. נפילה במדרגות בחושך

  4. נפילה במדרגות ג'קוזי

  5. נפילה בירידה במדרגות

  6. נפילה במדרגות רטובות

  7. נפילה במדרגות בעבודה

  8. נפילה על מדרגה ברחוב

  9. נפילה במדרגות מסוכנות

  10. נפילת ילד במדרגות ברחוב

  11. נפילה במדרגות נעות בקניון

  12. נפילה במדרגות בשטח ציבורי

  13. נפילה במדרגות אולם אירועים

  14. כאב וסבל אישה מבוגרת

  15. החלקה במדרגות בעבודה

  16. נפילה בגלל מדרגה שבורה בלי מעקה

  17. נפילה במדרגות - תביעה נגד ועד הבית

  18. נפילה במדרגות בית משותף בגלל רטיבות

  19. האם חובה להדביק פסים למניעת החלקה במדרגות

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון