להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויין בגין נפילה בחניון: פסק דין 1. התובעת עבדה כיועצת ארגונית בבנק הפועלים. בנוסף, עבדה התובעת כעיתונאית עצמאית בעיתון "ידיעות אחרונות" וב"גלובס", וסיפקה שירותי יעוץ ארגוני למשרד העבודה ולאוניברסיטה הפתוחה. 2. ביום 18.4.00, בעת שהתובעת הלכה לעבר מכוניתה בחניון של בניין בנק הפועלים, החליקה ונפלה, לטענתה, על כתם שמן, ושברה את ידה הימנית. 3. התובעת הגישה תביעתה נגד מעבידה ומחזיק החניון - בנק הפועלים (להלן - "הבנק") ומבטחתו, הם הנתבעים 1 ו-2, ונגד חברת הניקיון שהועסקה על ידי הבנק ומבטחתה, הם הנתבעים 3 ו-4. 4. במהלך ישיבות קדם המשפט, בקש המוסד לביטוח לאומי להצטרף כתובע נוסף בתובענה, בתביעת שיבוב בגין תגמולים ששולמו לתובעת בגין התאונה. בקשתו נעתרה, וכתב התביעה תוקן על ידי צירוף המוסד לביטוח לאומי. 5. לאחר צירוף המוסד לביטוח לאומי, הגיעו התובעת והנתבעים להסדר פשרה לפיו ישולם לתובעת לסילוק תביעתה סך של 99,727 ₪, מעבר לתגמולי המל"ל. אך בשל המחלוקת שהיתה נטושה בין הצדדים באשר לשאלת חבות הנתבעות לתאונה, הוסכם כי ימשכו ההליכים בתביעת המוסד לביטוח לאומי נגד הנתבעים, והפיצוי לתובעת ישולם לפי פסק הדין שינתן בשאלת החבות בתביעת המל"ל. 6. נסיבות התאונה בנק הפועלים בו עבדה התובעת, שוכן בשלושה בניינים, המכונים מגדלים A, B, ו- C, ברחוב הנגב 11 תל אביב. מתחת לבניינים קיים חניון בן 4 קומות, ששטחו הכולל כ- 4,000 מ"ר, והוא יכול להכיל כ- 470 מכוניות. רצפת החניון צבועה בצבע אפוקסי, המשרה תחושה של אסטטיקה וניקיון, עד כי המכוניות החונות בחניון משתקפות ברצפה, כפי שעולה בבירור מתמונת החניון נ/1. לתובעת לא היה מקום חניה קבוע, והיא חנתה בכל פעם במקום אחר בחניון. ביום התאונה, חנתה בקומה 4-. בשעות הצהריים, היתה בדרכה למכוניתה כדי להגיע לאירוע של הרמת כוסית לכבוד חג הפסח, שהתקיים במבנה אחר. היא ירדה במעלית לקומה 4- וצעדה באופן רגיל לכיוון המכונית. התובעת לא הבחינה בכל דבר חריג, גם לא בכתם כלשהו. כשהגיעה התובעת בסמוך למכוניתה, החליקה ונפלה. התובעת התקשתה לקום בעצמה בגלל הפגיעה ביד. היא זחלה למכוניתה והמתינה כ-20 דקות כשהיא יושבת על רצפת החניון עד שהזדמן למקום מאבטח אשר הזעיק עזרה. כאמור, התובעת לא הבחינה בכתם, אלא לאחר שנפלה. לדבריה, הואיל ושכבה כ-20 דקות על הרצפה, היה לה זמן להסתכל סביבה, ואז הבחינה בכתם גדול, סביב מכונית שחנתה בחניון ואשר היתה הקיצונית לצד המעבר, שמתחתיה ומסביבה התפשט כתם גדול דיו כדי להחיל שתי מכוניות (עמ' 21 למטה). צבעו של הנוזל היה שקוף, והתובעת הסיקה שמדובר בכתם שמן מאחר והבחינה שפוזר אחר כך חול על הכתם. גדעון דיקר, עובד בנק הפועלים אשר שימש כאב הבית של הבניין, תמך בעדותו בגרסת התובעת באשר לקיומו של כתם שמן במקום נפילתה. הוא אמנם לא היה עד ראיה לנפילה עצמה, אך הוא הוזעק למקום על ידי האבטחה. לדבריו, מצא את התובעת ישובה על הרצפה נשענת על מכוניתה. התובעת הצביעה לעבר מקום נפילתה, במרחק של כ-10-15 מטר ממקום חניית מכוניתה, שם היה כתם שמן גדול. גם מר דיקר אישר כי מדובר בכתם שהיה בהיר מאד. הוא אישר שמדובר היה בכתם שמן, וכי הכתם טופל על ידי ספיגתו בסמרטוטים ופיזור חול. 7. עדויותיהם של התובעת ושל העד דיקר בעניין זה, מהימנות עלי. אני מקבלת את דברי התובעת כי גם אם לא הבחינה בכתם עובר לנפילתה ולא היתה מודעת לקיומו, הרי שאחרי נפילתה, היה סיפק בידיה להתבונן סביבה בזמן שהמתינה לבואה של עזרה כלשהי, ואז הבחינה בכתם של נוזל במקום שבו מעדה. התובעת הבחינה כי בגדיה התלכלכו ונוצרו עליהם כתמים, ולאחר שהגיעו עובדי הנקיון הבחינה כי שפכו חול (כנראה נסורת) על אזור נפילתה, טענה שקבלה גיבוי מלא בעדותו של מר דיקר. בנסיבות אלו, אפשר לקבוע כי התובעת, בעת שצעדה בחניון לעבר מכוניתה, החליקה על כתם של נוזל שקוף - כנראה שמן - ונפלה. הכתם טופל מיד לאחר גילוי נפילתה של התובעת, נספג ונוקה. 8. חבות הנתבעים אין ספק, כי הבנק, כמעבידה של התובעת, חב כלפיה חובת זהירות מושגית. על מעביד לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח, ולהזהירם מפני סיכונים בלתי נמנעים באותו מקום [ע"א 515/83 בשיר עגור נ' דב איזנברג ואח' וערעור שכנגד, לט(1) 197]. כדי להבטיח סביבת עבודה בטוחה, חייב היה המעביד לדאוג לניקיונו של מקום העבודה, לרבות החניון בו נהגו עובדי הבנק להחנות את רכבם, ואשר היה בחזקתו המלאה של הבנק. מדובר בחניון גדול יחסית, בשטח של 4000 מ"ר, אשר השתרע על 4 קומות והכיל כ- 470 מקומות חניה והיתה בו תנועה מתמדת של נכנסים ויוצאים. כדי לשמור על הניקיון, התקשר הבנק ביום 3.1.1999 עם אשמורת 1968 בע"מ, היא הנתבעת 3 (להלן - "אשמורת") בהסכם לספק שירותי ניקיון לחניון (להלן - "ההסכם"). הסכם זה מתווסף על הסכם אחר שהיה בין הבנק לאשמורת ואשר התייחס לניקיון הבניינים, שאינו מענייננו. "השירות מועדו וביצועו" הוגדרו בסעיף 3 להסכם ובמפרט הטכני שצורף כנספח א' להסכם (להלן - "המפרט"). באשר למועדי ביצוע שירותי הניקיון בחניון, נקבע בסעיף קטן ג' לסעיף 3 להסכם כדלקמן: "(1) מוסכם ומוצהר כי שירותי הניקיון יבוצעו ע"י הספק שלא בשעות העבודה הרגילות של המזמין כפי שאלו יהיו מעת לעת אלא אם כן ייתן לכך המזמין הסכמתו מראש ובכתב. הספק מתחייב לתאם את זמני ביצוע שירותי הניקיון עם המזמין והוא מצהיר כי ידוע לו כי שירותי הניקיון יבוצעו פעם אחת בכל יום. (2) מוסכם ומצהר כי למרות האמור בסעיף 3(ג)(1) הרי אותו חלק משירותי הניקיון המופיע במפרט הטכני נספח א' תחת הכותרת "ניקוי חוזר" חלק זה יבוצע בשעות העבודה הרגילות של המזמין כפי שיהיו מעת לעת. (3) מספר הפעמים ביום בהם יינתן שירות, טיבו ומועדיו יהיו כמפורט במפרט הטכני". בסעיף ה"סיכום" נרשם במפורש כי "שעות ניקוי החניונים משעה 20:00 עד 06:30 בבוקר". בנוסף, התחייבה אשמורת לבצע את שירותי הניקיון "במיומנות, ביעילות, ברציפות ובאיכות טובה" (סעיף 3(ד) להסכם). 9. ההסכם מגדיר את "מפרט הנקיון" של החניונים: "טאטוא ושטיפת החניון בעזרת מכונות שטיפה (מכונות קרצוף ויניקה בפעולה אחת)". ההסכם אפילו מגדיר את סוג המכונות - מכונות בעלות מברשת ניילון עדינה לניקוי פני השטח הצבוע. עוד קובע המפרט כי חריצים עמוקים יטופלו על ידי מכונות לחץ עדינות ולא באמצעות זרנוקי מים הממוקמים בחניונים. הניקיון יבוצע על ידי עובד קבוע צמוד למבנה, החל משעה 20:00 ועד השעה 01:00 לפנות בוקר מידי ערב, לפי קטעים. קיומם של כתמי שמן בחניון בו חונות מכוניות אינו דבר נדיר, למעשה מדובר באירוע די שכיח, כפי שהסכים גם מר דיקר בחקירתו הנגדית [ראה עמ' 32], ועל כן היתה התייחסות מיוחדת בהסכם לניקוי כתמי שמן בחניון, ונקבע כי במקרה של הסרת שומנים ניתן להוסיף למכונת השטיפה סבון על בסיס של מסיר שומנים, ביחס מים לסבון 1:10, ואף צויינו הסבונים המומלצים. מכאן שניתן להסיק כי גם ניקוי כתמי שמן בחניון היה באחריותה של אשמורת. 10. בנוסף לניקיון החניונים, נספח ד' של ההסכם מפרט את עבודות הניקיון השוטפות שהיה על עובדי אשמורת לבצע במהלך היום, ואת כמות העובדים בכל משמרת. לטענת מר דיקר, אב הבית מטעם הבנק, בנוסף ל- 11 עובדות הניקיון אשר עבדו במשמרות הבוקר במשרדים, ישנו מפקח ניקיון בין השעות 06:30 - 16:00 וחצרן בוקר, שנמצא אף הוא בחניון בין השעות 06:30 - 16:00. במסגרת תפקידו החצרן מוביל סחורה מהכניסה לחניון ועד לקומה -4 ברכב תפעולי, ובעת המעבר בין הקומות בחניון, עליו לבדוק קיומם של מפגעים ולדווח על כל מפגע בטיחותי שהוא מגלה (ראה: סעיף 5 לתצהירו של מר דיקר). אשמורת חולקת על טענה זו של אב הבית מטעם הבנק. מר רחמייב, מנהל משמרת הערב מטעם אשמורת העיד, כי במשמרת הבוקר היו 15 עובדי ניקיון (ולא 11) אך הם לא עבדו בחניונים אלא כולם עבדו במשרדים ובכל קומה היה עובד ניקיון אחד (עמ' 26), ובנוסף עליהם היה החצרן, שברשותו היה רכב חשמלי, ומתפקידו - בין השאר - היה להסתובב בכל השטחים הציבוריים, לרבות בחניונים "לבדוק מפגעים, קרטונים, הצפות מים, בדיקת כתמים ופינוי החומר המיועד לגריסה מקומות המשרדים" ולהתריע על מפגעים של ניקיון בחניון. כאשר החצרן העובד במשמרת היום מגלה כתם שמן באחת הקומות, הוא מעביר הודעה, ואשמורת מבצעת טיפול מיידי על ידי פיזור נסורת על הכתם, פינוי הנסורת וניקוי עם מכונה מיוחדת המסירה את השמן לגמרי (עמ' 25). למרות זאת, לדבריו של העד רחמייב, האחריות לאיתור כתמי שמן בבוקר הינה משותפת ונופלת על ועד הבית מטעם הבנק ועל חברת הניקיון (עמ' 25). 11. התמונה המצטיירת מן העדויות שנשמעו ומן ההסכמים שהוגשו הינה, כי ניקיון של החניון נעשה פעם אחת ביממה, בשעות הערב. פעולת הניקיון כללה שטיפה של החניון באמצעות מכונות מיוחדות. במסגרת הניקיון היומי היה על אשמורת לטפל גם בכתמי שמן בחניון ולנקותם בדרך שנקבעה בהסכם. במשך היום, לא הוקצה עובד ניקיון לחניון. כל עובדי הניקיון במשך היום, הועסקו במגדלי המשרדים בלבד. בנוסף לעובדי הניקיון, שעבדו כאמור במשרדים ולא בחניון, הועסק במשך היום גם חצרן. תפקידיו היו רבים ומגוונים: לדאוג לשינוע סחורות למחסן, פינוי חומר גריסה מן המשרדים - ויש לזכור כי מדובר בשלושה בניינים בני 11 קומות כל אחד, איתור תקלות כמו הצפות, סילוק מפגעים כמו קרטונים, ובין השאר - גם איתור כתמי שמן בחניון ודיווח עליהם על מנת שינוקו. ברי, ולכך מסכימים כולם, כי כתמי שמן יכולים להתהוות במשך כל שעות הפעילות של החניון, גם ביום וגם בלילה. העובדה, שהחניון מנוקה באופן יסודי אחת ליממה בשעות הלילה, אינה יכולה למנוע התהוות של כתם שמן כתוצאה מחניית רכב שיש לו נזילה, במשך היום. לכן, וגם לכך מסכימים כולם, אחד מתפקידיו המוגדרים של החצרן במשך היום, היה לאתר כתמי שמן ולדאוג לניקיונם לאלתר, ולא להמתין לניקיון היומי המתבצע בלילה. אין לדעת מתי התהווה כתם השמן עליו החליקה התובעת. יחד עם זאת, לית מאן דפליג, כי כתם השמן שעליו החליקה התובעת, לא אותר על ידי החצרן, ולא נוקה אלא לאחר נפילתה של התובעת. 12. הנתבעים מנסים להשליך זה על זה את האחריות לקיומו של כתם השמן. קיומו של כתם השמן בחניון, במקום המשמש מעבר של העובדים לרכבם - מהווה הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית שחב המעביד כלפי התובעת. אמנם, אחריותו של מעביד אינה אחריות מוחלטת, אך במאמץ לא גדול, כפי שיובהר להלן, ניתן היה למנוע את המפגע ולסלקו, ובכך למנוע את התאונה. מספרם של עובדי הניקיון שעבדו במשך היום, ותפקידיהם הוכתבו על ידי הבנק. בהסכם שלו עם אשמורת, הבנק לא הקצה עובד ניקיון לחניון, שתפקידו יהיה לסקור את קומות החניון ולנקות מפגעים, לרבות כתמי שמן שנוצרו במשך היום. את תפקיד הביקורת של החניון במשך היום, הפקיד הבנק בידי החצרן, שידיו היו עמוסות עבודה: היה עליו לפנות חומר לגריסה מהמשרדים ששכנו בשלושה מגדלים בני 11 קומות כל אחד. היה עליו לשנע את האספקה שהגיעה לקומת המחסן, היה עליו לדאוג לסילוק קרטונים ומפגעים אחרים. ברי, כי המטלות הללו גזלו זמן רב, ואת הביקורת על המפגעים בחניון ביצע אגב אורחא, בעת שנע על הרכב התפעולי בין קומות החניון תוך כדי ביצוע המטלות האחרות. בכך, מסתבר לא היה די. היה על הבנק לצפות לכך כי חניון שבו יש תנועה ערה של כלי רכב במשך כל שעות היממה, ובו חונים מאות כלי רכב, מטבע הדברים שיווצרו בו מפגעים שסילוקם אינו סובל דיחוי עד לניקיון היומי המתבצע בשעות הלילה. לפיכך, היה על הבנק להקצות עובד ניקיון לחניון, גם בשעות היום, כפי שהוקצה עובד ניקיון לכל קומה במגדלי המשרדים, על מנת שיבדוק קיומם של מפגעים, לרבות כתמי שמן, וידאג לסילוקם וניקיונם אל אתר, וזאת במיוחד גם על רקע העובדה כי רצפת החניון היתה עשויה מחומר אפוקסי שאינו סופג נוזלים. משלא עשה כן, בהתקשרות שלו עם אשמורת, הפר הבנק את חובת הזהירות שהוא חב כלפי עובדיו, ובכללם התובעת. 13. מאידך, גם אשמורת אינה פטורה מאחריות. אשמורת היתה מודעת לאפשרות לקיומם של כתמי שמן שנוצרים במשך שעות היום בחניון. לפיכך, היה עליה להורות לחצרן לבצע בדיקה יזומה של החניון אחת לפרק זמן מסויים, כדי למנוע מצב שבו מפגע יוותר בלתי מטופל. כאמור, אמנם אחד מתפקידיו הרבים של החצרן היה גם לדאוג לסילוק מפגעים מן החניון במשך היום, לרבות - דיווח על כתמי שמן, אך מטלה זו בוצעה על ידו אגב אורחא, אם במהלך תנועתו מהכא להתם גילה מפגע כזה. מסגרת תפקידו של החצרן נקבעה אמנם על ידי הבנק, אך הפיקוח על אופן ביצוע תפקידו של החצרן היה מוטל על אשמורת. אשמורת כשלה במתן הוראות לחצרן בכל המתייחס לביצוע הביקורת בחניון, ובפיקוח על ביצוע ההוראות, וגם היא נושאת באחריות לתאונה. 14. הנתבעים נמצאו אחראים כלפי התובעת לאירוע התאונה. הנני מוצאת כי מידת אחריותם כלפיה שווה ועל כן עליהם לחלוק בנטל פיצוי התובעת בחלקים שווים ביניהם. 15. האם קיים אשם תורם מצד התובעת? ההלכה שהשתרשה בפסיקה קובעת, כי בתאונות עבודה, יש לדקדק דווקא עם המעביד, בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה, ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ולבחון שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונה [ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד ל"ו(2) 592]. הנטייה הינה שלא לייחס לעובד "אשם תורם" אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד בולט לעין וגרם או תרם לתאונה [ראה: ע"א 663/88, שם]. התובעת העידה, כי עובר לתאונה הלכה לכיוון מכוניתה באופן רגיל לחלוטין, לא נחפזה ולא מהרה. התובעת גם לא הבחינה עובר לתאונה בכתם - שהיה גדול למדי, והתפשט על שטח של שתי מכוניות. אמנם הכתם היה שקוף, אך כשם שנדרש מן החצרן להבחין בכתם - כך נדרש היה גם מן התובעת להבחין בו אם היתה שמה לב למדרך רגלה. גם התובעת, כמשתמשת סבירה בחניון היתה צריכה לצפות למפגע מן הסוג האמור, למרות רצפתו האיכותית והבוהקת. יחד עם זאת, מידת אחריותה נמוכה מאד לעומת אחריות הנתבעים, והנני מעמידה שיעורה על 10% בלבד. ויצויין, כי במסגרת הסדר הפשרה אליו הגיעו התובעת והנתבעות - הוסכם על סכום הפיצוי שתקבל התובעת - ואין להפחית מסכום זה את אשמה התורם. האשם התורם ילקח בחשבון רק לצורך תביעת המל"ל. גובה הנזק 16. טענת בפי הנתבעות כי המל"ל אינו זכאי לסכום כלשהו מאחר הפיצוי שהוסכם על תשלומו לתובעת, מכסה את מלא נזקיה. 17. השבר שנגרם לתובעת בשורש כף יד ימין התאחה בעמדה לא אנטומית, ויוצר עיוות. העיוות אינו רק אסטטי אלא גם תפקודי, כפי שקבעה ד"ר פטיש, המומחית שמונתה על ידי בית המשפט, והוא מפריע לתנועת הכיפוף הגבי ובתנועת ההטיה האולנרית של שורש כף היד. בשל כך, התפתחו אצל התובעת שינויים שחיקתיים הפוגעים בכושרה לבצע כמעט כל פעולה ידנית, כמו נשיאת משא, עבודות משק הבית. נכותה הוערכה על ידי ד"ר פטיש בשיעור 15%. התובעת מתלוננת כי בנוסף לקשיים התפקודיים האמורים, היא מתקשה בכתיבה ביד ימין, כושר הכתיבה ומהירות הכתיבה פחתו וחלו שינויים בכתב ידה שהפך פחות קריא. בשל כך, אף עברה לכתוב באמצעות מחשב כף יד. התובעת עבדה כשכירה בבנק וכן כעיתונאית פרילנסרית. בשנת 1998 שכרה החודשי הממוצע היה כ- 40,000 ₪ ברוטו ובשנת 1999 - 45,000 ₪, אשר שווים להיום כ- 53,000 ₪. התובעת היתה באי כושר מלא במשך 6 חודשים, בהם המשיך הבנק לשלם את שכרה ודמי הפגיעה שולמו למעביד. יחד עם זאת, טוענת התובעת כי לאחר תקופת אי הכושר חזרה לעבודתה בבנק אך הפחיתה את עבודתה הפרטית. שיטת העבודה של התובעת כפרילאנסרית היתה כזו, שהתובעת כתבה מאמרים, שלחה לעיתונים, וכאשר העיתון החליט לפרסמם - קבלה שכר סופרים. לטענתה, בשל הנכות שנותרה המקשה עליה את הכתיבה, הפסיקה את ההתקשרות עם עיתון 'גלובס', ונותרה לעבוד רק עם 'ידיעות אחרונות'. אין חולק, כי שכרה של התובעת בבנק הפועלים לא נפגע, מאז התאונה ועד היום. באשר לעתיד, קשה להניח כי יחול שינוי לרעה בשכרה בבנק עד פרישתה. יחד עם זאת, יתכן וקידומה ולכן יש לשום את הפגיעה האפשרית בהשתכרותה כשכירה בסכום המוערך על ידי בסך 115,000 ₪. הכנסותיה כעצמאית לא היו גבוהות יחסית לשכרה בבנק: בשנת 1999 השתכרה מעסק 18,613 ₪. בשנת 2000 - 19,000 ₪. בשנת 2001 - 9,060 ₪, בשנת 2002 - 11,237 ₪. החל משנת 2003 - אין לה יותר הכנסות מעסק. לא הוצגו שומות לשנים מאוחרות יותר, אף שהתובעת מודה כי המשיכה לעבוד כעצמאית עבור 'ידיעות אחרונות'. צמצום עבודתה של התובעת כפרילאנסרית נבע מגורמים נוספים, כמו מחלתו הקשה של בעלה, ולא רק כתוצאה מפגיעתה בתאונה. בהתחשב בהכנסותיה מעסק בתקופה לפני התאונה, הנני מעריכה את ההפסד הקשור לתאונה בסך של 1,000 ₪ לחודש [בערכים של יום פסק הדין]. הפסדיה לעבר, החל משנת 2003 מוערכים בסכום של 56,000 ₪ ולעתיד עד גיל 70 - 81,300 ₪. 18. אין ספק כי התובעת מתקשה גם בתפקודיה במשק הבית. יחד עם זאת, מודה התובעת כי עובר לתאונה העסיקה עוזרת בית בהיקף של 5 שעות שבועיות וגם לאחר התאונה המשיכה להעסיק עזרה באותו היקף. כך שלעבר, לא חל שינוי בהוצאותיה בגין עזרת צד ג', ולמעשה לא נגרם לה הפסד. ואף אם קבלה התובעת עזרה מבעלה בתקופה הסמוכה לתאונה, עזרה זו אינה חורגת מן המקובל בין בני משפחה ולא מצאתי לנכון לפסוק בגינה פיצוי. יחד עם זאת, השינויים השחיקתיים עלולים להחמיר וגם ד"ר פטיש לא הוציאה מכלל אפשרות כי התובעת תזקק בעתיד לניתוח לקיבוע שורש כף היד, אף שהסיכויים לכך קטנים מאד. במקרה כזה התובעת תזקק לעזרת צד ג' בהיקף גדול יותר מאשר כיום, וזאת בעטיה של הפגיעה בתאונה. אשר על כן, נכון יהיה לקחת בחשבון במסגרת פיצוי התובעת סכום גלובלי של 100,000 ש"ח. 19. הוצאות רפואיות, לרבות בגין חוות דעת, הסתכמו לפי קבלות בסכום של 12,000 ₪, אותם יש לפסוק לתובעת. 20. באשר לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב במהות הנכות, בשיעורה, בתקופת אי הכושר והשיקום שנדרשו לתובעת, בעיוות שנותר בשורש כף היד ובמגבלות התפקודיות שלה, ובסיכון להחמרת הנכות בעתיד והצורך להיזקק לניתוח - מועמד הפיצוי על סך של 80,000 ₪. נזקיה של התובעת מסתכמים, איפוא, בסכום של 444,300 ₪ (ללא שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט). 21. סוף דבר: -נקבעה אחריותם של הנתבעים כלפי התובעת בחלקים שווים ביניהם. -נקבע אשמה התורם של התובעת בשיעור 10% -נזקיה של התובעת מסתכמים בסכום של 444,300 ₪, לפני ניכוי אשם תורם, וללא שכר טרחת עו"ד. -סכום הפיצוי המוסכם לתובעת הינו 99,727 ₪ (כולל שכר טרחת עו"ד). -תגמולי המל"ל הסתכמו בסכום של 302,641 ₪. -לאור האמור לעיל, נדחית טענת הנתבעים כי המל"ל אינו זכאי לסכום כלשהו מאחר והפיצוי שהוסכם עליו עם התובעת משקף את מלא הנזק. -תביעת המל"ל הוגשה נגד הנתבעות 3-4 בלבד, בהיותם צדדי ג'. -לפיכך, על הנתבעות 3-4 לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין בשיעור 45% מגובה תגמולי המל"ל - בהתחשב באשמה התורם של התובעת. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.נפילהחניון