נזק לאחות בגלל הרמת קשיש

אחות סיעודית ועובדת נוספת התבקשו על ידי הממונים עליהן להרים ולהעביר את החולה ממקומה במיטה ולהחליף את תנוחתה.

במהלך הרמת החולה על ידי האחות והעובדת הנוספת, לפי ההוראות וההנחיות שהן קיבלו, נפגעה האחות בגב.

להלן פסק דין בנושא נזק לאחות סיעודית בגלל הרמת קשיש:

פסק דין

א.     הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא, כתארו אז, כב' השופט א. רקם) מיום 9.8.04, ב-ת.א. 18465/02, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת לפיצוי נזיקין בגין תאונת עבודה שארעה לה, לטענתה, ביום 10.4.94.

ב.     המערערת הגישה תביעתה כנגד מעבידתה, המשיבה מס' 1, וזו שיגרה הודעת צד ג' כנגד קיבוץ עברון (המשיב מס' 2).

המערערת, ילידת 1966, אחות סיעודית במקצועה, הועסקה מטעם המשיבה מס' 1 בבית האבות של קיבוץ עברון (המשיב מס' 2).
נטען בכתב התביעה שביום 10.4.94 טיפלה המערערת בחולה סיעודית.

המערערת ועובדת נוספת התבקשו על ידי הממונים עליהן להרים ולהעביר את החולה ממקומה במיטה ולהחליף את תנוחתה. במהלך הרמת החולה על ידי המערערת והעובדת הנוספת, לפי ההוראות וההנחיות שהן קיבלו, נפגעה המערערת בגב (סעיף 5 של כתב התביעה).

     לטענת המערערת התרחש הארוע מחמת שהמשיבות לא דאגו לנקיטת אמצעים למניעת פגיעה בעובדות, לא הזהירו את המערערת ואת העובדים האחרים, לא סיפקו אביזרי עזר, לא נתנו הדרכה שיטתית, לא השגיחו על העובדים, לא הנהיגו שיטת עבודה ולא נקטו אמצעים יעילים למניעת פגיעתה של המערערת.

ג.     המוסד לביטוח לאומי קבע למערערת 19% נכות. האורתופד ד"ר מ. בש קבע למערערת, מטעמה, נכות צמיתה בשיעור של 37%.

מטעם המשיבה מס' 1 נבדקה המערערת על ידי הד"ר א. בלנקשטיין שקבע כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה, ואילו המומחה הרפואי שנתמנה על ידי בית המשפט פרופ' מ. רופמן קבע למערערת נכות צמיתה בשיעור של 5%.

ד.     בפני בית משפט קמא הוגש תצהיר עדות ראשית של המערערת וזו נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה (ישיבת 12.1.04). בישיבת בימ"ש קמא מיום 15.4.04 נחקר הד"ר מ. בש מטעם המערערת בחקירה נגדית על חוות דעתו, ולאחריו נחקר הד"ר א. בלנקשיין מטעם המשיבה מס' 1.

ה.     בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי לא מצא בסיס עובדתי או משפטי המבסס את התביעה.

בית משפט קמא מציין שהמערערת אישרה בעדותה כי במסגרת לימודיה כאחות מעשית רכשה את המיומנות הנדרשת לביצוע פעילות החלפת תנוחה לחולים, ואף הודתה כי ביצעה פעולה זו פעמים רבות הן במסגרת לימודי ההסמכה והן במהלך עבודתה.

בית משפט קמא קבע כי ב"כ המערערת טען אמנם כי ראוי היה לנקוט בשיטת עבודה בטיחותית יותר, אך לא הובאה בפני בית המשפט ראיה המעידה על קיום שיטה חלופית הנהוגה, כטענת ב"כ המערערת, במוסדות סיעודיים אחרים.
בית משפט קמא לא שוכנע בכך שהוכחה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית מצד המשיבה מס' 1 אשר דאגה כי פעולת שינוי התנוחה תבוצע על ידי שתי אחיות יחדיו.

גם לא נטען, וממילא לא הוכח, שבנסיבות המקרה נדרש מאמץ חריג להזזת החולה (כגון משקל כבד וכו'). מכיוון שכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה שהתרשלותה הנטענת של המשיבה מס' 1 לא הוכחה, ולפיכך נדחתה התביעה וממילא גם ההודעה לצד שלישי כנגד המשיבה מס' 2.
על כך מונח בפנינו ערעורה של המערערת המלינה על קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא.

ו.     בכתב הערעור נטען שמחמת מחסור בכח-אדם נאלצה המערערת לבצע את הפעולה של הפיכת חולה כבדת משקל במיוחד. נטען בערעור שהכוונה היא לחברת הכנסת לשעבר הגב' חיה גרוסמן ז"ל, שהיתה, כך לטענת ב"כ המערערת, כבדה במיוחד. פעולת שינוי התנוחה בוצעה בסיוע אחות סיעודית אחת בלבד, דבר שאילץ את המערערת להפעיל מאמץ פיזי חריג.

מוסיף ב"כ המערערת וטוען שבסיכומיה של המערערת לא פורט שהמטופלת היתה כבדת משקל במיוחד, אך לגירסתו היתה זו תכונה ידועה של המנוחה.

טוען ב"כ המערערת שהמערערת הודתה כי ביצעה פעולה של שינוי תנוחה לחולים סיעודיים פעמים רבות, אך כל מקרה נדון עפ"י נסיבותיו. יש חולים להם יכול המטפל לבצע שינוי תנוחה בכוחות עצמו, יש שדרושים שני אנשים לביצוע אותה פעולה, ויש מי ששינוי התנוחה לגביהם מחייב כח אדם רב יותר, כגון, המנוחה.

ז.     מוסיף ב"כ המערערת שבסיכומיו הוא ציין מספר חלופות אפשריות מלבד כח אדם נוסף, כגון, הפעלת כלי עבודה נוספים או כלי עזר כגון גלגלת או מנופים, וככל שהמעביד לא בחר בחלופה הפחות מסוכנת, מצביע הדבר על רשלנות מצדו.
עוד טוען ב"כ המערערת שפסק הדין של בית משפט קמא תמציתי ביותר, אינו יכול לבטא נכונה את שאלת אחריותה של המשיבה, ואת כל נזקיה של המערערת, ופוגע באפשרות לערער על הממצאים והמסקנות שבפסק הדין.

מוסיף ב"כ המערערת שבמסגרת ישיבת ההוכחות לא נתאפשר למערערת להסביר עצמה כראוי ולכן נרתעה המערערת ושכחה לציין כי הטיפול במנוחה היה טיפול מיוחד ולא דומה לטיפול בשאר החולים.

ח.     מוסיף ב"כ המערערת שבסיכומיו הוא פירט את החלופות הקיימות שנוהגים להשתמש בהן במוסדות סיעודיים אחרים, והוא מעולם לא נדרש על ידי בית משפט קמא להביא ראיות המעידות על קיום אותן שיטות חלופיות, הגם שחלופות אלה צויינו גם בתחשיב הנזק שהוגש על ידי המערערת, ואילו היה מתבקש להביא אישורים על קיום השיטות החלופיות הוא היה דואג להביאם.

ב"כ המערערת חוזר על טענתו לפיה לצורך פעולת שינוי התנוחה של המנוחה לא די בשתי אחיות וכי בדרך כלל פעולה זו היתה מתבצעת על ידי כח אדם רב יותר הואיל והמנוחה היתה כבדה במיוחד ומכאן, שהמשיבה מס' 1 הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית.

ב"כ המערערת טוען שהעובדה שמדובר במקרה זה במנוחה חברת הכנסת לשעבר חיה גרוסמן ז"ל היתה ברורה וידועה, ולכן אין מקום לקביעת בימ"ש קמא לפיה לא נטען ולא הוכח שבנסיבות המקרה נדרש מאמץ חריג לשינוי תנוחתה של החולה.

ט.     ב"כ המשיבות תומכים בפסק דינו של בית משפט קמא.
ב"כ המשיבה מס' 1 טוען כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה. המערערת לא עמדה בכלל הראיה הטובה ביותר, לא הביאה את העדויות הנדרשות להוכחת טענותיה, לא הגישה חוות דעת של מומחה בטיחות, וכלל לא העלתה טענה שבנסיבות המקרה נדרש מאמץ חריג להזזת החולה.
עוד טוענת המשיבה מס' 1 שלפי מוצג נ/2 טענה המערערת לארוע תאונה עת הרימה משקל כבד גם ב-10.3.94 וגם ב-18.3.94, ולפי הרופא מטעם המערערת ד"ר מ. בש (עמ' 21 לפרוט'), הנזק הראשוני הוא המפריע וגורם הנזק ואילו המערערת לא העידה כלל על האירועים מיום 10.3.94 + 18.3.94 שגרמו לבלט ולנזק.

כמו כן טוען ב"כ המשיבה מס' 1 שעדות המערערת היא עדות יחידה הגם שניתן היה להביא עדים ומן המסמכים עולה ספק לגבי הארוע ומועדו .
טענותיה של המערערת בדבר קיומה של שיטה פגומה להרמת החולה או חוסר כח אדם או העדר עזרים, לא עלו בעדויות ואינן מעוגנות בראיות שעמדו בפני בית משפט קמא.

המערערת לא טענה כי הפעולה היתה חריגה וכי מדובר בחולה כבדה במיוחד והיא לא הצביעה על דרך אחרת לביצוע העבודה ולא הביאה חוות דעת מומחה או עדות שתצביע על רשלנות המשיבות או מי מהן, וכן לא הביאה חוות דעת מומחה לפיה היה צורך בהעסקת עובדים נוספים לצורך שינוי התנוחה או שהיה צורך בשימוש בכלי הרמה.

המערערת העידה (עמ' 9 לפרוט') על ביצוע שינוי התנוחה כפי שלמדה בביה"ס לאחיות.
לטענת המשיבה מס' 1 המערערת עובדת מקצועית, בעלת נסיון בביצוע פעולת שינוי תנוחה, שלפי טענתה פעלה כפי שלימדו אותה בבית הספר לאחיות, משמע, לפי שיטה מקצועית מקובלת, מכאן שלא היתה רשלנות מצד המשיבות.

לא הוכח כל צורך באספקת עובדים נוספים (בנוסף למערערת והעובדת הנוספת שעסקה בביצוע שינוי התנוחה במקרה הנדון) או בשימוש באביזרים או כלים כלשהם.
לטענת המשיבה מס' 1 גילתה המערערת חוסר מהימנות, והדבר בא לידי ביטוי בדברי המומחה הרפואי פרופ' מ. רופמן שציין בחוות דעתו כי יש הפרזה ניכרת מצד המערערת בהדגמת ההגבלה שלה. כמו כן ניסתה המערערת להסתיר את בעיותיה הרפואיות וכן ניסתה להסתיר כי היא נוהגת ברכב, וכן טענה שאינה מבינה היטב עברית וזקוקה לתרגום, אך במהלך חקירתה הנגדית התברר שהיא מבינה עברית היטב.
גם ב"כ המשיבה מס' 2 סבר בטיעוניו שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

י.     שמענו בישיבת בית המשפט מיום 20.6.06 את טיעוניהם של ב"כ הצדדים, עיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון של הצדדים ובתיקי המוצגים. מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

י"א.     להלן נביא את נימוקינו.
המערערת למדה כאחות מעשית שלוש שנים ומחצה (עמ' 4 לפרוט'). את פעולת ההרמה של החולה הסיעודית לצורך שינוי התנוחה שלה ביצעה המערערת ביחד עם מטפלת נוספת (סעיף 4 בתצהיר העדות הראשית של המערערת). בעדותה, בעמ' 5 לפרוט', הסבירה המערערת שהיא המתינה למטפלת הנוספת עד שזו תתפנה וביקשה כי זו תסייע בידיה ואת הפעולה ביצעו שתיהן.

המערערת הוסיפה ואישרה בעדותה שבמסגרת לימודיה כאחות מעשית למדה כיצד לבצע שינוי תנוחה ועד לארוע נשוא הדיון ביצעה פעמים רבות שינוי תנוחה הן בלימודים והן בעבודה.

אין בתצהיר העדות הראשית של התובעת, גם לא בעדותה בבית המשפט, התייחסות לכך שהיה צורך בעובד שלישי לסיוע בביצוע שינוי התנוחה של החולה הסיעודית או בדבר צורך בשימוש באביזרי הרמה.

המערערת, כאמור כבר לעיל, למדה שלוש שנים ומחצה כאחות מעשית, שימשה בין השנים 1990 - 1992 כאחות מעשית, (עמ' 5 לפרוט'), וכן אישרה בעדותה שעד לארוע התאונה ביצעה פעמים רבות שינוי תנוחה של חולה הן בלימודים והן בעבודה.
אילו היה צורך בסיוע של עובד נוסף או אילו היה צורך לעשות שימוש באביזרי הרמה, היתה המערערת אמורה לדעת על כך, אך אין מצדה טענה על כך, לא בתצהיר העדות הראשית שלה ולא בעדותה.

י"ב.     בהודעת הערעור טוען ב"כ המערערת שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. לדבריו, לצורך ביצוע שינוי תנוחה של חברת הכנסת המנוחה חיה גרוסמן ז"ל היה צורך בכח אדם רב יותר, וכן מכשירי עזר שונים (כגון, גלגלת או מנופים).

ממשיך ב"כ המערערת וטוען בהודעת הערעור ששינוי התנוחה לחולה הספציפית חיה גרוסמן ז"ל התבצע תמיד על ידי מספר אחים, אך מחמת מחסור בכח אדם במועד הארוע נאלצה המערערת להיעזר רק באחות אחת, ולכן הפעילה מאמץ חריג ונפגעה בגבה.

לטענת ב"כ המערערת לא איפשר לה בית המשפט להסביר עצמה כראוי ולכן נרתעה ושכחה לציין כי הטיפול במנוחה חיה גרוסמן ז"ל היה טיפול מיוחד, ולא דומה לטיפול בשאר החולים.

ב"ב המערערת הוסיף וטען בערעורו שלאורך כל הישיבות בבית המשפט היה ברור שהחולה הספציפית היתה המנוחה חברת הכנסת לשעבר חיה גרוסמן ז"ל.

בסיכומיו שהוגשו לבית משפט קמא (סעיף 9 ) טען ב"כ המערערת שהיה על המשיבה מס' 1 לדאוג לציוד מתאים ולשיטת עבודה בטוחה וכח אדם נוסף:

”ובמיוחד כאשר מדובר בחולה שידוע למנהלים ולממונים כי הינה כבדת משקל אשר שהתה במוסד של הנתבעת זמן רב והטיפול בה מצריך כח עבודה גדול יותר”

לטענה זו מתייחס ב"כ המערערת בעיקרי הטיעון בהם הוא אף טוען שחברת הכנסת חיה גרוסמן ז"ל היתה מוכרת כבעלת גוף כבד במיוחד.

י"ג.     אין בידינו לקבל את טענותיה של המערערת.

בצדק כתב בית משפט קמא בפיסקה 2.2 של פסק הדין:

”לא נטען וממילא גם לא הוכח כי בנסיבות המקרה נדרש מאמץ חריג להזזת החולה (כמו משקל כבד וכיו"ב)”

מעיון בכתב התביעה עולה שבסעיף 5, בו פורטו נסיבות המקרה, נטען שהמערערת טיפלה בחולה סיעודית, וכי הממונים עליה הורו לה ולעובדת נוספת להרים ולהעביר את החולה ממקומה במיטה ולהחליף את תנוחתה. אין בכתב התביעה כל טענה על כך שמדובר בחולה כבדת גוף במיוחד. גם בסעיף 7 של כתב התביעה בו צויינו פרטי הרשלנות, אין התייחסות לכך שמדובר בחולה שמשקלה כבד במיוחד.

יתר על כן, הזדמנות נקרתה בפני המערערת לפרט את טענותיה ולתאר את פרטי המקרה בתצהיר העדות הראשית. כל שנאמר בסעיף 4 של התצהיר הוא:

”בתאריך 10.4.1994 נפגעתי בגבי כאשר הרמתי יחד עם מטפלת נוספת חולה סיעודית המרותקת למיטה על-מנת לשנות את תנוחתה ונגרם לי נזק רב”

טענתה של המערערת לפיה בית משפט קמא לא איפשר לה במסגרת ישיבת ההוכחות להסביר את עצמה ולכן נרתעה ושכחה לציין כי הטיפול במנוחה היה טיפול מיוחד, אינה עומדת במבחן הביקורת הואיל ובתצהיר העדות הראשית שלה, שאותו היה באפשרותה להכין בנחת ובקצב הזמן המתאים לה, אין זכר לטענה שלמנוחה היה משקל כבד במיוחד, וכי היה הצורך במספר אחים כדי לשנות את תנוחתה, כך גם באשר לטענה שבמועד הארוע היה חוסר בכח אדם ולכן נאלצה המערערת להסתפק בסיוע אחות אחת בלבד.

כל הטענות האלה נפקד מקומן בתצהיר העדות הראשית של המערערת, אותו היה באפשרותה להכין ולהגיש לבית המשפט מבלי שאיש יאיץ בה או ידרוש ממנה לקצר, ואם כך, מה לה כי תלין על בית משפט קמא?

י"ד.     הטענה שלחולה הסיעודית היה משקל כבד במיוחד שבעטיו היה צורך בכח אדם נוסף, או במכשירי הרמה, היא טענה עובדתית שהוכחתה מוטלת מטבע הדברים על המערערת.
אין ממש בטענה לפיה המנוחה היתה מוכרת כבעלת גוף כבד במיוחד, וכי זהו נתון ידוע שאין צורך להוכיחו.

החובה שהיתה מוטלת על המערערת היתה להוכיח שבמועד התרחשות הארוע היה משקלה של המנוחה כבד במיוחד שחייב כח אדם נוסף (מעבר לאחות האחת שסייעה בידיה) או נקיטת אמצעים מיוחדים כגון אביזרי הרמה, גלגלת וכיוצ"ב. המערערת לא הביאה בפני בית המשפט את הראיות הנדרשות ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

כל שנותר מעדותה של המערערת אינו אלא שהוטל עליה להרים ולשנות תנוחתה של חולה סיעודית, פעולה שאותה ביצעה בעזרת אחות נוספת. מדובר בפעולה שאותה למדה המערערת לבצע במסגרת לימודיה כאחות מעשית.

עד למקרה נשוא הדיון ביצעה המערערת שינויי תנוחה פעמים רבות גם בלימודים וגם בעבודה (עמ' 5 לפרוט').
בעמ' 9 לפרוט' נשאלה המערערת:

”נכון שנהגת לעשות את שינוי התנוחה כפי שלמדו אותך בבית ספר לאחיות”
     ועל כך השיבה המערערת "נכון".

לכן, טענתה של המערערת לפיה האחראית עליה בקיבוץ עברון: "מעולם לא אמרה לי איך להרים ומה לעשות" (עמ' 5 רישא לפרוט'), אין בה כדי לסייע בידי המערערת, וזאת מן הטעם שלא הוכח כי היה בנסיבות המקרה משהו מיוחד.
לא הוכח שנדרש בנסיבות המקרה מאמץ מיוחד, מעבר למאמץ שנדרש מטבע הדברים בביצוע הרמה ושינוי תנוחה של חולה סיעודית, פעולה שאותה לומדים בבית הספר לאחיות כפי שהמערערת אכן אישרה שלמדה, ותירגלה ביצוע פעולה זו פעמים רבות הן בלימודים והן בעבודה.
את שינוי התנוחה ביצעה המערערת, כפי שהיא עצמה מציינת, בעזרת אחות נוספת, וזאת לאחר שהמערערת המתינה לכך שהאחות הנוספת תתפנה כדי לסייע בידיה, דבר שאכן נעשה.

ט"ו.     לא עלה בידי המערערת להוכיח הפרה של חובת זהירות קונקרטית או סטייה מנורמת הזהירות הנדרשת והמקובלת.

המערערת אישרה בעדותה (עמ' 5 לפרוט') שהאחות הנוספת היתה עדה לארוע במהלכו "נתפס" גבה של המערערת, וכן היה עד לארוע גם בעלה של המנוחה חיה גרוסמן ז"ל.

המערערת, משיקוליה, נמנעה מלזמן לעדות את האחות הנוספת הנ"ל ואת בעלה של המנוחה. שני עדים אלה עשויים היו לשפוך אור על הנסיבות של התרחשות הארוע, על אופן ביצוע פעולת ההרמה ושינוי התנוחה במקרה ספציפי זה, על השאלה האם נהגו בדר"כ לשנות את תנוחתה של המנוחה על ידי מס' עובדים, והאם במועד הארוע היה מחסור בכח אדם, וכן לגבי השאלה האמנם היתה החולה הסיעודית בעלת משקל כבד במיוחד.

המערערת ראתה לנכון להסתפק בעדותה היא, ולא זימנה לעדות את שני העדים הנ"ל שאמורים היו להיות באופן טבעי עדים מטעמה.

משנמנעה המערערת מלזמן עדים אלה, ההנחה היא שעדותם היתה פועלת לחובתה דווקא.

ט"ז.     ב"כ המערערת טען בסיכומיו בפני בית משפט קמא (סעיף 4) ששיטת העבודה לא היתה בטוחה ואף מסוכנת, וקיימות חלופות זמינות לצורך סיוע בשינוי תנוחה של חולה סיעודי, כגון הפעלת גלגלת או מנופים או כלי עבודה וכיוצ"ב, ועל כך חזר ב"כ המערערת בעיקרי הטיעון שהגיש בפנינו.
דא עקא, אין די בהעלאת טענה מבלי שמובאות בפני בית המשפט הראיות הנדרשות להוכחתה. שיטת העבודה הנדרשת לצורך הרמה ושינוי תנוחה של חולה סיעודית, ושיטות עבודה חלופיות ככל שקיימות, אינן בגדר ידיעה שיפוטית והן טעונות הוכחה, כגון, על ידי הגשת חוות דעת של מומחה.

במקרה שבפנינו לא הובאה בענין זה ראיה כלשהיא בפני בית משפט קמא שקבע, ובצדק, בפיסקה 2.2 של פסק דינו כי לא הוצגה בפני בית המשפט כל ראיה המעידה על קיומה של שיטה חלופית הנהוגה (לטענת ב"כ המערערת) במוסדות סיעודיים אחרים, ופשיטא שהחובה להביא בפני בית המשפט את הראיות הנדרשות להוכחת קיומן של שיטות עבודה חלופיות בטוחות יותר, היתה מוטלת על המערערת.

י"ז.     משכך, לא נותר בידינו אלא לאשר את מסקנתו של בית משפט קמא לפיה התרשלותה הנטענת של המשיבה מס' 1 (מעבידתה של המערערת) לא הוכחה.
מסקנה זו מקובלת גם עלינו, ולאחר שחזרנו ועיינו בטיעוניו של ב"כ המערערת, לא שוכנענו כי נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

לא הוכח כי המשיבה מס' 1 הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה כלפי המערערת ולכן בדין דחה בית משפט קמא את תביעתה של המערערת, וממילא נדחתה גם ההודעה לצד שלישי כנגד המשיבה מס' 2.

י"ח.     לא נותר בידינו אלא לדחות את ערעורה של המערערת, וכך אנו מחליטים.

אנו מחייבים את המערערת לשלם לכל אחת משתי המשיבות שכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

מזכירות בית המשפט תעביר לבאי כוחן של שתי המשיבות את סכום שכר הטרחה שנפסק מתוך כספי הפקדון שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט. יתרת סכום הפקדון (ככל שתישאר כזו) תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת עבור המערערת.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נזק בזדון

  2. נזק למיכלית

  3. מהו נזק מיוחד

  4. מזיקים במשותף

  5. נזקים של עדר פרות

  6. השבת המצב לקדמותו

  7. נזק למטענים מחו''ל

  8. נזק לרכב במכון רישוי

  9. נזק ניכר מעשה זדון

  10. תביעה לתשלום דמי נזק

  11. נזק לרכב עקב גרירה

  12. נזק לרכב מפגיעת ברד

  13. נזק במכולה ונזק למטען

  14. נזקים מהשורשים של עץ

  15. נזק לרכב במכונת שטיפה

  16. נזק בגין עבודות תשתית

  17. ערעור תביעת נזקים לרכב

  18. תביעה נגד שחר נזקי צנרת

  19. נזק לאחות בגלל הרמת קשיש

  20. חוסר אפשרות לחשב נזק במדויק

  21. פיצויים לצייר על נזק לתמונות

  22. פיצוי בגין נזקי ריסוס והדברה

  23. נזקים בהעברת רכוש פרטי לישראל

  24. פגיעה בשם הטוב - נזק לא ממוני

  25. נזקים במהלך ביצוע צו חיפוש בבית

  26. הבטחת סידור ביתי לקטינים נזקקים

  27. הכרה בנזק קיצור תוחלת חיי העבודה

  28. תביעה נגד נמל אשדוד בגין נזקים למטען

  29. פגיעת ראש קשה עם נזק דיפוזי של רקמת המוח

  30. תנייה הכוללת פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק

  31. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לפגוש האחורי - חור בפלסטיק

  32. פיצוי בגין נזקים שנגרמו לחומה כתוצאה מירידת מי גשמים

  33. פיצויים בשל נזקים שנגרמו לרכב עקב כניסתו לשלולית מים

  34. תביעה לפיצויי בגין נזק שנגרם לרכב עקב פגיעה ע"י שער ברזל

  35. פיצוי בגין נזקים למטע זיתים ולחציר שיבולת על ידי עדר בקר

  36. אומדן נזק מהווה 55.54% מערך הרכב, הרכב הוכרז כאובדן להלכה

  37. ההלכה קובעת כי הנזק שמתחיל את מרוץ ההתיישנות אינו נזק זניח

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון