לטענת התובע בעת שטייל עם כלבו, בכניסה לבניין, ניגשה אליו הנתבעת ותקפה אותו מילולית בטענה כי כלבו אינו קשור. התובע מוסיף וטוען כי ביקש מהנתבעת שלא תוציא אבן שהחזיקה את דלת הכניסה על מנת למנוע סגירתה, אך הנתבעת לא שעתה לבקשתו וכשניסה להיכנס לבניין, טרקה את דלת הכניסה בפניו כך שזכוכית הדלת התנפצה על ידו הימנית וגרמה לו, חבלה קשה. להלן פסק דין בנושא טריקת דלת על היד: פסק דין מבוא 1. עסקינן בתביעה שעילתה תקיפה על רקע סכסוך שכנים. התובע יליד 1973, התגורר בדירה שכורה, בבית משותף, ברחוב שאול המלך 17 בתל-אביב (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף"). באותו בניין, התגוררה גם הנתבעת. 2. לטענת התובע, ביום 21.6.01, בעת שטייל עם כלבו, בכניסה לבניין, ניגשה אליו הנתבעת ותקפה אותו מילולית בטענה כי כלבו אינו קשור. התובע מוסיף וטוען כי ביקש מהנתבעת שלא תוציא אבן שהחזיקה את דלת הכניסה על מנת למנוע סגירתה, אך הנתבעת לא שעתה לבקשתו וכשניסה להיכנס לבניין, טרקה את דלת הכניסה בפניו כך שזכוכית הדלת התנפצה על ידו הימנית וגרמה לו, חבלה קשה (להלן: "הארוע") התובע הזעיק את אימו אשר פינתה אותו לבי"ח איכילוב, שם אובחנה פגיעה בעצב האולינרי והתובע נותח לצורך תפירת העצב הקרוע. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' יואל אנגל, אשר העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 30%, בגין פגיעה קשה, בעצב האולינרי ביד ימין - ידו הדומיננטית של התובע. 3. הנתבעת הודתה כי התגלע בינה לבין התובע, סכסוך שכנים, אך הכחישה את נסיבות הארוע הנטען בכלל ואת הטענה כי תקפה את התובע, בפרט. הנתבעת ציינה כי תחילתו של הסכסוך, כשבוע עובר לארוע נשוא התביעה, כשהתובע התלונן על רעש בגין עבודות שיפוץ שבוצעו בדירתה ואיים עם כלבו, כלב רצחני מסוג פיטבול, על הקבלן שביצע את העבודות. אשר לארוע נשוא התביעה, לגירסת הנתבעת, כשהגיעה לבניין, ראתה את התובע, מסתובב עם כלבו והעירה לו על כך שהכלב, אינו קשור. הנתבעת מודה כי דלת הכניסה לבניין, היתה פתוחה ואבן חסמה את אפשרות סגירתה אך לדבריה, היות והדלת אמורה להיות סגורה והיות שפחדה מהכלב, סגרה את הדלת ועלתה לדירתה. הנתבעת מכחישה את גירסת התובע כי ביקש ממנה שלא לסגור את הדלת ומכחישה את הטענה כי טרקה את הדלת, על ידו של התובע. הנתבעת מציינת כי כשעלתה לדירתה, שמעה קול נפץ של זכוכית מכיוון דלת הכניסה, אך כיוון שפחדה מהתובע וכלבו, נכנסה לדירתה והסתגרה בה. 4. על פי החלטת כב' השופט אל-יגון, פוצל הדיון ונקבע כי שאלת האחריות, תתברר תחילה. נסיבות הארוע - העדויות 5. מלבד התובע, העידה מטעמו, אימו, גב' בתיה מאור. מטעם הנתבעת העידו; בעלה, מר סטליאן לוזנאנו, קבלן השיפוצים שעבד בדירתה של הנתבעת, מר יצחק דוד (להלן: "מר דוד" או "הקבלן") וגב' אחינועם רווה, המתגוררת אף היא בבניין ושימשה, בתקופה הרלבנטית, כגזברית ועד הבית המשותף. כן הוגשה מטעם הנתבעת, חוות דעת של מומחה לעבודות אלומיניום, מר רונן כהן. 6. בתצהיר עדותו הראשית, תאר התובע את נסיבות הארוע, כדלקמן: "הריני להצהיר כי בתאריך 21.6.01 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, כאשר טיילתי עם כלבי בהיותי חובב בעלי חיים ועובד לשעבר בעמותת תנו לחיות לחיות אשר הינה עמותה הומניטרית למען רווחת בעלי חיים בסמוך לכניסת הבניין, ברחוב שאול המלך 17 בתל-אביב, ניגשה אליי הנתבעת ותקפה אותי מילולית בעקבות ויכוח שהתנהל ביני ובין עובד מטעם הנתבעת מספר ימים קודם לכן אשר ערך שיפוץ בביתה ובעקבותיו נכנס אבק לביתי וכן נגרם לי רעש בלתי פוסק. בעודה נכנסת לתוך חדר המדרגות, ביקשתי ממנה שלא תוציא את האבן ששמתי מתחת לדלת האינטרקום כדי שתשמש מעצור לדלת היות ורציתי להיכנס לבניין. הנתבעת לא שעתה לבקשתי ואמרה לי "אם אתה רוצה מלחמה אז בבקשה" וכאשר ניסיתי להיכנס לתוך חדר המדרגות טרקה הנתבעת את דלת האינטרקום בפניי כאשר אני באופן אינסטנקטיבי הגנתי עם ידי על מנת שהדלת לא תיטרק בפני, בעקבות החבטה החזקה התנפצה הזכוכית של הדלת על ידי וגרמה לי חבלה קשה במרפק יד ימין (ידי הדומיננטית)" (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר, ת/1). התובע הוסיף וציין בתצהירו כי המנגנון ההידראולי שהיה מותקן על הדלת ונועד למנוע את טריקת הדלת, לא עבד, עקב תקלה במנגנון וכי כשחזר מבית החולים, הדלת, לרבות המנגנון ההידרואלי, כבר תוקנו (סעיפים 12-11 לתצהיר). 7. בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי הכלב שהיה ברשותו, היה: "בוקסר מעורב. זה היה כלב שאספתי מתנו לחיות לחיות, עם תעודות. זה היה כלב לא מסוכן ובקושי יכול לזוז" (עמ' 5 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית, הגדיר התובע את הסכסוך שפרץ בינו לבין הקבלן מטעם הנתבעת, כ"קצת יותר מויכוח", אך הכחיש את הטענה כי יצא לחצר, עם שני כלבים וכי איים על הקבלן. התובע הוסיף והעיד כי מדובר היה, בכלב פצוע, אשר כלל לא היה מחוץ לדירה, באותו מעמד וכי מי שהיתה חברתו, באותה עת, הזמינה את המשטרה שכן הקבלן צעק וזרק לעברו, גזע עץ (עמ' 6 לפרוטוקול). אשר לנסיבות הארוע, התובע הודה כי יצא לחצר הבניין, עם הכלב, כשהכלב אינו קשור וללא זמם, אם כי לדבריו: "... הכלב בקושי היה הולך. הוא היה כלב פצוע ומפורק לגמרי. אני לא יודע איך כלב כזה יכול להיות מאיים. נכון שהכלב היה לא קשור וללא מחסום, אבל הכלב לא יכול היה לרוץ ולא לעשות כלום. אני לא מבין למה צריך מחסום, וכשכן הייתי יוצא איתו לרחוב הוא היה קשור רוב הזמן, רק בבוקר מוקדם הוא לא היה קשור" (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי הנתבעת, פנתה אליו, קיללה אותו ואמרה לו שתרעיל את הכלב וכי הוא רצה לנתק מגע ולהיכנס לבניין, וכדבריו: "ביקשתי ממנה לזוז ושתעזוב אותי בשקט. אני בקושי גרתי בבניין שבוע. אני רציתי להיכנס פנימה לבניין, היא עברה לפני. אני קראתי לכלב לפני שנכנסתי לבניין, כשהיא באה מולי לא רציתי להתווכח איתה. כשהיא התחילה עם הצעקות שלה רציתי להיכנס פנימה כדי לא להתווכח איתה בגלל מה שהיה שבוע קודם. אני לא אדם שמחפש בעיות. רציתי להיכנס לתוך הבניין כי חשבתי שהעימות יימשך איתה עוד זמן ורציתי להיכנס הביתה. היא נכנסה לפני. היא הייתה יותר קרובה לדלת ממני. כשהיא ראתה אותי מתקרב לדלת וקורא לכלב היא נכנסה לפני" ובהמשך: "כשבאתי להיכנס היא פשוט החלה ללכת לפני. לא הלכנו במקביל, היא הלכה לפני והגיעה לדלת לפני ואמרה לי עוד משהו ואני אמרתי לה שלא תסגור את הדלת ואז הדלת נטרקה בפני. יש לי מפתח לדלת. אני גר בקומת קרקע, יצאתי לרגע החוצה עם הכלב. לא לקחתי את המפתח, שמתי אבן שתחזיק את הדלת. האבן היא אבן שמשתמשים בה לדלת והיא הייתה בפנים. זו לא אבן שאני הבאתי, האבן הייתה שם בכניסה באופן קבוע, הדלת לא תמיד הייתה סגורה. אני שמתי את האבן כדי שהדלת תישאר פתוחה. הדלת הזו לא נסגרת מאליה, היה לה מתקן הידראולי שלא עבד" (עמ' 13-12 לפרוטוקול). התובע חזר והעיד כי כשראה את הנתבעת, מזיזה את האבן, אמר לה שלא תסגור את הדלת וכי "...היא לא הקשיבה לי וטרקה את הדלת. הזכוכית נשברה מהתנופה של הדלת בטריקה. הרמתי את היד בכדי לעצור את הדלת ואז הדלת התנפצה" (עמ' 16 לפרוטוקול). 8. אימו של התובע, הגיעה למקום, על מנת לפנותו לבית החולים ואין בעדותה כדי לשפוך אור על נסיבות האירוע, בהיותה עדות שמיעה. אשר לסוג הכלב שהיה ברשות התובע, באותה עת, העידה אמו של התובע כי מדובר היה ב"כלב מעורב. זה לא היה פיטבול הוא קיבל אותו ב"תנו לחיות לחיות" (עמ' 19 לפרוטוקול). 9. גירסתה של הנתבעת, באשר להשתלשלות הארועים, שונה כאמור, בתכלית השוני. 10. מר דוד, הקבלן שעבד בבית הנתבעת, העיד לגבי "תקרית" שהתרחשה כשבוע עובר לארוע נשוא התביעה ולדבריו, התובע ביקש ממנו כי יפסיק עבודות שבוצעו סמוך לחלון דירתו ואיים עליו, עם כלב בעל מראה מאיים ומרושע, באומרו: "אתה לא יודע למה הכלב מסוגל". בחקירתו הנגדית, הודה מר דוד כי זרק, לכיוון התובע, בול עץ, אך לדבריו, עשה זאת משום שהתובע עמד לשחרר את הכלב. עוד העיד הקבלן כי שוטר שעבר במקום, עשה, בסופו של דבר, "סולחה" בין הצדדים. 11. הנתבעת ציינה בתצהירה ובעדותה כי העימות שהתרחש בין הקבלן לבין התובע, כשבוע קודם לארוע נשוא התביעה, עורר בליבה, חשש ופחד מהתובע ומהכלב אשר תואר על ידי התובע, ככלב מסוכן, מסוג פיטבול. הנתבעת ציינה כי בהיותה אם לתינוקת, חששה מהכלב המסוכן שכן התובע הוציא את הכלב, לחצר הבית המשותף, כשהוא משוחרר וללא זמם. אשר לארוע נשוא התביעה, העידה הנתבעת כי: "אמרתי לו שהוא שוב מסתובב עם הכלב ושאני מבקשת ממנו לקשור. אני לא זוכרת מה הוא אמר. הוא ענה לי בצורה לא יפה. אני לא זוכרת. לא יכולה לצטט את זה. עמד שם בחור עם גופיה, קעקועים על הידיים. עמד בחצר, הלך עם כלב, בחור. ראיתם את המימדים שלו, גופיה, קעקועים על הידיים, כלב לא קשור ששבוע קודם הוא אמר לי שזה פיט בול, בררתי מה זה ואני עם תינוקת, לא אז, התינוקת לא הייתה למטה אבל יש לי תינוקת אבל מאז שהוא אמר פיט בול פחדתי כי אני יודעת שהכלב הזה עושה לא טוב למי שעומד לידו. אז בסיטואציה הזו אמרתי שהוא לא קשור ועליתי למעלה כל עוד נפשי בי" (עמ' 21 לפרוטוקול). הנתבעת אישרה בעדותה כי הזיזה את האבן שהחזיקה את הדלת שכן, לטענתה, דלת הכניסה לבניין, אמורה היתה להיות סגורה, אך לדבריה, בזמן שנכנסה לבנין וסגרה את הדלת, התובע היה במרחק של כמה מטרים מאחוריה. הנתבעת הכחישה את גירסת התובע והעידה כי התובע לא ביקש ממנה שלא תסגור את הדלת וכי לא אמרה לתובע: "אם אתה רוצה מלחמה אז בבקשה". הנתבעת העידה כי כשהגיעה לדירתה, בקומה הראשונה, שמעה קול התנפצות ובדיעבד, הבינה כי מדובר היה בהתנפצות זכוכית הדלת. כן העידה הנתבעת כי לא שמעה את התובע, צועק לעזרה. 12. הנתבעת נחקרה באזהרה, על ידי המשטרה, בחשד לתקיפת התובע. בחקירתה הנגדית, עומתה הנתבעת עם הגירסה שמסרה בעדותה במשטרה, כדלקמן: "שאלה: האם לפני התקרית עם הדלת, לא איימת על המתלונן בגלל שהוא הסתובב בחצר עם כלבו? תשובה: אמרתי לו שיקשור את הכלב זה כל מה שאמרתי לו. שאלה: המתלונן הניח אבן על מנת לעצור מהדלת להיטרק האם זה נכון? תשובה: כן. ראיתי שיש שם אבן שעוצרת מהדלת להיטרק. שאלה: האם הזזת את האבן וסגרת את הדלת. תשובה: כן. שאלה: האם המתלונן ביקש ממך שלא לעשות זאת מכיוון שהוא אמור להיכנס? תשובה: לא הוא לא ביקש. שאלה: האם לא פנית אל עבר המתלונן ואמרת לו "אם אתה רוצה מלחמה אז בבקשה" וטרקת את הדלת? תשובה: לא. שאלה: האם המתלונן לא ניסה למנוע ממך את טריקת הדלת או סגירתה? תשובה: לא. שאלה: אם כך, כיצד לדעתך המתלונן נפצע? תשובה: לא יודעת. שאלה: האם ראית את ההתנגשות שלו בדלת? תשובה: כן. מהצד השני במדרגות שמעתי את התנפצות הזכוכית וברחתי. שאלה: האם שמעת את המתלונן צועק וקורא לעזרה? תשובה: לא. לא שמעתי אותו קורא לעזרה... שאלה: האם ראית את המתלונן רץ לעבר הדלת? תשובה: לא יודעת, לא ראיתי אותו רץ אבל שמעתי אותו מפחיד אותו שהוא ישסה בו את כלבו... את האיומים שמעתי לפני שהזזתי את האבן ואז עליתי הביתה". ב"כ התובע, הקשה וחזר ושאל את הנתבעת הכיצד מסרה גירסה פוזיטיבית במשטרה במסגרתה השיבה בחיוב לשאלה האם ראתה את התנגשות התובע בדלת. הנתבעת הסבירה כי לא ראתה את ההתנגשות אלא שמעה את התנפצות הזכוכית כשמיהרה לעלות לדירתה מפחד הכלב וכי כך גם השיבה, בחקירתה במשטרה. הנתבעת הוסיפה והעידה כי שמעה את התנפצות הזכוכית ובדיעבד, שיערה את דרך השתלשלות הארועים, כפי שנאמר בתצהירה: "אין לי ידיעה כיצד נשברה דלת הכניסה. אני סבורה שהתובע ניסה לרדוף אחרי ולהפחידני, והיכה בדלת עצמה רבה בדלת הכניסה עד שזכוכית הדלת התנפצה" (סעיף 11 לתצהיר הנתבעת, נ/4). 13. בעלה של הנתבעת, מר לוזנאנו, העיד אף הוא והתייחס בעדותו, לארוע שהתרחש לאחר שהתובע יצא מבית החולים. לטענתו, התובע, איים עליו ואמר לו ולאשתו: "אני אהרוג אתכם" ובגין כך, הגיש כנגד התובע, תלונה למשטרה, בדבר איומים. למען שלמות התמונה יצויין כי התובע מצידו, הגיש תלונה בגין איומים כנגד מר לוזנאנו בטענה כי אמר לו שהוא "לא יצא חי מהבניין הזה". שתי התלונות האמורות, נסגרו מחוסר עניין לציבור. מר לוזנאנו, צירף לתצהירו תמונה של הדלת עם הזכוכית המנופצת והעיד כי על הדלת היה מותקן, מנגנון הידראולי שמנע את טריקת הדלת או סגירתה במהירות וכי המנגנון האמור, היה תקין לחלוטין. מר לוזנאנו, הכחיש את הטענה כי המנגנון ההידראולי, תוקן בעת שהתובע היה בבית החולים. 14. בחקירתו הנגדית, התגלה מר לוזנאנו, כאדם רגזן ומהיר חימה אשר בתגובה לשאלות שהופנו אליו, צעק, נופף בידיו וענה בצורה פרובוקטיבית אם לא לומר, מאיימת והדברים באו לידי ביטוי, ברישום הפרוטוקול (עמ' 35 ו- 37 לפרוטוקול). עוד יש לציין כי מחקירתם הנגדית של הנתבעת ובעלה, הסתבר כי הסכסוך עם התובע, לא היה בגדר ארוע חריג וחד פעמי וכי קיים סכסוך יסודי, בינם לבין בעלת הדירה על רקע טענתם של הנתבעת ובעלה כי מדובר בדירה, "לא חוקית", שהושכרה, כדברי הנתבעת, ל"טיפוסים מפוקפקים", הטורדים את מנוחתם. על רקע זה, התגלע סכסוך גם עם שוכרת אחרת של הדירה, אשה בשם הדה, אשר הגישה כנגד מר לוזנאנו, תלונה למשטרה, תלונה שסופו של יום, נסגרה אף היא (עמ' 26-24 ו- 39 לפרוטוקול). 15. השכנה, גב' אחינועם רווה, אשר שימשה כגזברית הבית המשותף, העידה מטעם הנתבעת כי לאחר הארוע, הזמינה זגג לתקן את דלת הזכוכית. העדה ציינה כי, על פי זכרונה, המנגנון ההידראולי של הדלת, לא תוקן וכי לא מצאה, בספרי החשבונות, קבלה לגבי תיקון המנגנון ההידרואלי. יצויין כי העדה לא הביאה עימה את ספר הקבלות אך העידה כי ביקשה לעיין במסמכי הועד ועברה על כל הקבלות המתייחסות לתקופה הרלבנטית (עמ' 6-5 לפרוטוקול ישיבת יום 6.3.06). 16. כן הוגשה מטעם הנתבעת, חוות דעת בנושא עבודות אלומניום, ערוכה על ידי מר רונן כהן, אשר ערך סימולציות שונות של סגירת הדלת, הכוללת מגיף הידראולי, המונע טריקה וסגירה מהירה של הדלת. מר כהן ציין כי בדלת היתה מותקנת זכוכית בטיחותית כך שבכל אחת מהסיטואציות שנבחנו, במסגרתן נטרקה הדלת כנגד כח נגדי, לא נופצה הזכוכית. ניתוח ומסקנות 17. לאחר ששבתי ובחנתי בקפידה את עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גירסתו באשר לנסיבות הארוע ואת עילת התביעה הנטענת - עוולת התקיפה, בפרט. 18. עדותו של התובע, הן ביחס להשתלשלות הארועים כולה והן ביחס לארוע נשוא התביעה, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין. יצויין כי עדותו של התובע כי עובר לארוע נשוא התביעה, הנתבעת אמרה לו שתרעיל את הכלב, נשמעה לראשונה, בחקירה נגדית ואין לה זכר בהודעת התובע במשטרה או בתצהיר עדותו הראשית. זאת ועוד, יש לציין כי גירסת הנתבעת, בדבר הסכסוך שנפל, כשבוע קודם לכן, בין התובע לבין הקבלן שעבד בדירתה, לרבות האיום באמצעות הכלב ותאורו של הכלב ככלב מסוכן, מסוג פיטבול, פורטה בהרחבה, בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת. למרות זאת, התובע לא ראה להתייחס בתצהירו לטענות ביחס לסוג הכלב ואופיו, ועדותו כי מדובר היה ב"כלב פצוע ומפורק לגמרי" ש"בקושי הלך" ושאינו יכול להראות מאיים, נשמעה, גם היא, לראשונה, בחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 10 לפרוטוקול). עוד יש לציין כי התובע העיד שחברתו לשעבר, היתה עדה ל"תקרית" הקודמת, עם הקבלן. יחד עם זאת, התובע לא מצא לנכון לזמן את חברתו לשעבר, לעדות, על מנת שתתמוך בגירסתו, בדבר טיבו של הכלב וכנגד גירסת הנתבעת והקבלן כי התובע איים ותאר את הכלב, ככלב מסוכן. להמנעותו של התובע מזימון העדה, לא ניתן כל הסבר, ויוזכר, הלכה היא שבעל דין, הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614. 19. אמנם נסיבות ה"תקרית" הקודמת והשתלשלות הארועים בכללותה, אינן חלק מעובדות הארוע נשוא התביעה אלא שמקום בו גרסאותיהם של התובע מחד ושל הנתבעת מאידך, באשר למה שהתרחש באותן דקות ספורות, סותרות זו את זו, בנקודות המרכזיות הרלבנטיות להוכחת גירסת התובע, הרי שיש חשיבות לבחינת מסכת הארועים בכללותה בכדי לנסות ולעמוד על אמינות ואמיתות הגרסאות. יוזכר כי בעוד שהתובע העיד כי ביקש מהנתבעת שלא לסגור את הדלת אך היא טרקה את הדלת בפניו, בכוונה, באומרה: "אם אתה רוצה מלחמה אז בבקשה", הנתבעת הכחישה, הן בעדותה והן בחקירתה במשטרה כי התובע ביקש ממנה שלא לסגור את הדלת, הכחישה כי אמרה את הדברים המיוחסים לה והעידה כי בעת שסגרה את הדלת, לא ראתה שהתובע מאחוריה וכי לא טרקה את הדלת בפניו (עמ' 24-22 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כשגרסאות הצדדים, עומדות זו מול זו וכשעדותו של התובע, הן ביחס לארוע נשוא התביעה והן ביחס להשתלשלות הארועים בכללותה, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין, הרי שלאור הסתירות והפירצות שנתגלו בעדותו של התובע, אשר חלקים ממנה, נשמעו לראשונה, בחקירה נגדית ובהעדר תמיכה, בעדויות חיצוניות שניתן היה להביאן כגון עדות החברה לשעבר, אין בידי לקבל את גירסתו של התובע ולהעדיפה על פני עדותה וגירסתה של הנתבעת. 20. איני מתעלמת מכך שעדותם של הנתבעת ובעלה, גם היא, אינה נקיה מספקות. כאמור, מר לוזנאנו, הצטייר בעדותו, כאיש ריב ומדון והנתבעת אף הודתה בעדותה כי קיים סכסוך, בינם לבין בעלת הדירה בה התגורר התובע ועצם השכרתה של הדירה האמורה, למגורים, אינה לרוחם וגורמת להם למטרד. בנסיבות אלה, הרי שגם אם אניח כי עצם מגוריו של התובע בדירה, היתה לצנינים בעיני הנתבעת ובעלה, הרי שגירסתה של הנתבעת כי התובע החזיק בכלב מפחיד ומאיים ואף איים, בהזדמנות קודמת, באמצעות הכלב, נתמכה בעדות הקבלן ושוכנעתי כי הנתבעת אכן פחדה מהכלב שהוצא לחצר, כשהוא אינו קשור. לא זו אף זו, גם אם לדעת התובע, פחדה של הנתבעת מהכלב, היה פחד מוגזם, הרי שהנתבעת היתה זכאית להתנגד לכך שהכלב יוצא לחצר הבית המשותף, כשהוא אינו קשור, וכאמור אין בידי לקבל את עדותו של התובע, אשר נשמעה לראשונה, בחקירה נגדית כי הנתבעת לא הסתפקה בהערה בעניין זה אלא איימה עליו כי תרעיל את הכלב. 21. כן אין בידי לקבל טענת התובע כי עדותה של הנתבעת, עומדת בסתירה לעדותה במשטרה שכן גם בהודעתה במשטרה, אמרה הנתבעת שאינה יודעת כיצד התובע נפגע, ועל אף שנרשמה תשובה חיובית לשאלה האם ראתה את התנגשות התובע בדלת, הרי קריאת התשובה במלואה: "כן. מהצד השני במדרגות שמעתי את התנפצות הזכוכית וברחתי", תואמת את גירסתה של הנתבעת כי גם במשטרה השיבה כי שמעה את התנפצות הזכוכית, מהצד השני של המדרגות. עצם העובדה שהנתבעת העלתה השערות ביחס לנסיבות הפגיעה, אין בה כדי להצביע על סתירה בגירסתה, ובנסיבות אלה, גם אם קיימת בעייתיות וחולשה מסויימת, בעדות הנתבעת כי לאחר ששמעה את קול התנפצות הזכוכית, לא שמעה את התובע, צועק לעזרה, הרי שאין בכך כדי להוביל לקבלת גירסתו של התובע כי הנתבעת טרקה את הדלת בפניו, בכוונה. כן אין בעצם העובדה שבעלה של הנתבעת, אמר במשטרה, כי אשתו "טרקה" את הדלת, כדי לתמוך בגירסת התובע שכן גם אם אניח שהנתבעת אמרה לבעלה, אשר אין חולק כי לא היה עד לארוע כי "טרקה" את הדלת, לא משתמע מכך שטרקה את הדלת, בפניו של התובע, או מתוך כוונה לפגוע בו. עילת התביעה - עוולת התקיפה - ניתוח משפטי 22. עוולת התקיפה, מוגדרת בסעיף 23 א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), כדלקמן: "תקיפה היא שימוש בכח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם...". לצורך הוכחת עוולת התקיפה, על התובע להוכיח כי הנתבעת התכוונה לפגוע בו. בנסיבות העניין, גם אם אניח שהנתבעת "טרקה" את הדלת ולא רק סגרה אותה, וכי טריקת הדלת הינה בגדר "שימוש בכח", הרי שלא הוכח כי מעבר לכוונה לסגור את הדלת, במהירות, בשל פחדה של הנתבעת מהכלב, היה בכוונתה של הנתבעת לפגוע בתובע, על ידי סגירת הדלת. לא זו בלבד שגרסת התובע כי ביקש מהנתבעת שלא לסגור את הדלת, לא הוכחה, הרי שלא הוכח כי הנתבעת ראתה את התובע, עומד על סף הדלת וטרקה בפניו את הדלת, מתוך כוונה לפגוע בו, או תוך מודעות לכך שהוא עלול להיפגע מטריקת הדלת. בנסיבות אלה, השערת הנתבעת כי התובע נפגע שכן רץ והושיט את ידו אל הדלת, על מנת למנוע סגירתה, הינה השערה מסתברת ואפשרית ומשלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת ראתה אותו וידעה כי הוא עומד על סף הדלת וכי טרקה את הדלת בפניו, מתוך כוונה לפגוע בו, הרי שלא עלה בידו להוכיח את התקיימות יסודות עוולת התקיפה. לעניין זה, ראה פסק דינו של כב' השופט עדיאל בת.א. (מחוזי, י-ם) 1244/97 חרר ואח' נ' קידר ואח' (צורף לסיכומי הנתבעת), שם נאמר: "אולם, מקום בו לא ניתן להגיע למסקנה כי התוקף רצה בתוצאה או למצער, התוצאה היתה כמעט וודאית ויש לייחס לו רציה בשל כך, לא די בהתרשלות כדי לבסס אחריות בגין תקיפה", וכן דברי פרופ' ד' קרצ'מר, בספרו; דיני הנזיקין העוולות השונות - תקיפה וכליאת שווא (המכון למחקר חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי, עורך, 1981): יש להבחין הבחן היטב בין יסוד הכוונה ובין יסוד הזדון. כוונה פירושה, שאדם צופה תוצאה ידועה מפעולתו וחפץ בהתרחשותה. לעומת זאת, זדון פרושו שהמניע מאחורי המעשה של הפועל הוא פסול. סעיף 23 לפקודה קובע במפורש, כי בעוולת התקיפה דרוש יסוד הכוונה. פירוש הדבר שתהיה אחריות אם התוקף צפה שמעשהו יביא למגע פיזי בגופו של הנתקף ושרצה בתוצאה זו" (שם, בעמ' 8), ובהמשך: "לדרישת הכוונה יש השלכה חשובה: אין אחריות במסגרת עוולת התקיפה בשל מעשה התרשלות. אדם העושה מעשה העלול להביא לידי פגיעה פיזית בגופו של הזולת, כגון אדם היורה מבלי להסתכל לאן הוא מכוון את הרובה, ופוגע בפלוני, לא יהיה אחראי בשל תקיפה, אם כי יתכן מאוד, כמובן, שיהיה אחראי בשל עוולת רשלנות" (שם, בעמ' 9). 23. מהמקובץ עולה כי התובע לא הוכיח את יסודות עילת התביעה - עוולת התקיפה ובנסיבות אלה, דין התביעה להדחות. 24. יצויין כי התובע טען, הן במסגרת כתב התביעה והן בסיכומים, לעוולת התקיפה בלבד ולא טען, ולו כטענה חלופית, להתרשלות של הנתבעת, בסגירת הדלת. בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בטיעונו של התובע כמרובה המחזיק את המועט שכן מעבר לכך שב"כ הנתבעת התנגד להרחבת חזית, צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם מגלה הנתבע, בפרוש או מכללו של דבר את הסכמתו לכך", זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 153. למעלה מן הדרוש אציין כי גם לו היה התובע טוען להתרשלות של הנתבעת בסגירת הדלת, הרי בהתחשב בכך שפעולת סגירת הדלת לכשעצמה, היתה בגדר פעולה לגיטימית בכלל ולאור עדותה של הנתבעת כי מיהרה לסגור את הדלת ולעלות לדירתה מפחד הכלב, בפרט, הרי שמשלא הוכח כי התובע ביקש מהנתבעת שלא לסגור הדלת או כי הנתבעת ראתה או ידעה שהתובע עומד על סף הדלת, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת צפתה או היה עליה לצפות שהתובע יפגע מסגירת הדלת ולפיכך אף עוולת הרשלנות, לא הוכחה. סוף דבר 25. סופו של יום, טענת התובע כי הנתבעת ביצעה כלפיו עוולה של תקיפה, לא הוכחה ודין התביעה להדחות. בהתחשב בפגיעתו של התובע ובכלל נסיבות העניין, ראיתי לחייב את התובע בהוצאות מופחתות, בסך כולל של 3,500 ש"ח. טריקת דלתידייםסכסוך שכניםסכסוך