האם יש קשר בין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת ובין מותו של המנוח מסרטן הקיבה ? להלן החלטה בנושא סרטן בגין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בצבא: החלטה א. מושא הערעור והליכים קודמים 1. בפנינו ערעור שהוגש על ידי הוריו של המנוח (להלן: "המנוח") שנפטר בדמי ימיו ביום 12.5.84 עקב מחלה ממארת בה לקה (סרטן הקיבה, להלן: "המחלה"). 2. המנוח גויס לשירות חובה בחודש אוגוסט 1981, לאחר קורס מקצועי הוצב כאלחוטן על ספינת טילים (אח"י חנית). ביום 29.8.83 אושפז המנוח על רקע תופעות של דימום רב מקיבתו והקאות דמיות, במהלך האשפוז אובחנה המחלה והגידול נכרת. בחודש דצמבר 1983 שוחרר המנוח מן השירות הצבאי בעקבות מחלתו. המנוח הגיש עוד בחייו תביעה להכיר במחלתו ככזו שבאה עליו תוך כדי ועקב שירותו הצבאי, תביעה זו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 3.5.84. 3. ביום 10.5.84 אושפז המנוח בבית חולים "קפלן" לצורך מתן טיפול כימותרפי במהלך אישפוזו לקה המנוח בהלם שלווה בירידת לחץ דם והפרעות נשימה. ביום 12.5.84 נקבע מותו של המנוח. 4. הורי המנוח, הם המערערים שבפנינו, חזרו ועתרו בתביעות להכרתו של המנוח כנספה במסגרת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (להלן: "חוק המשפחות"). כל ערעוריהם עד כה נדחו בהחלטות מנומקות של ועדות הערעורים בהרכבים השונים. המערערים לא אמרו נואש וביקשו הכרה לפנים משורת הדין, אך גם בקשה זו סורבה. 5. החלטתו האחרונה בעניין של המשיב ניתנה ביום 7.10.96 במסגרת בקשה לעיון מחדש ובגידרה החליט המשיב: "כי אין קשר בין החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת (להלן: "קרינת אלמ"ג") ובין מותו של המנוח מסרטן הקיבה". 6. החלטה זו, כאמור בה, הושתתה על בסיס חוות דעת רפואית שקיבל המשיב ממומחים מטעמו (דר' נתן עמית, מומחה לרפואה תעסוקתית, מיום 15.7.96 ודר' יעקב ברעם, אונקולוג במומחיותו - מיום 15.8.96). על החלטה זו חוזרים המערערים ומשיגים בפנינו. ב. המסגרת הנורמטיבית ונטל הראיה 1. אין חולק כי המנוח אובחן במחלה שהביאה למותו, תוך כדי שירותו הצבאי, הגם שנפטר לאחר ששלטונות הצבא ראו לנכון לשחררו מן השירות בנימוק כי כתוצאה ממחלתו הפך המנוח כבלתי כשיר לשירות צבאי (ראו תדפיס "סוגי שירות" מוצג 16 בת"ר). 2. סוגיית שחרורו של המנוח טרם סיום שירותו הצבאי מעוררת תחושת אי נוחות עם לא למעלה מזה. עיקר עניין לכך מתייחס לעובדה כי חייל אחר, ששירת על אותה ספינה בתקופה מקבילה לקה אף הוא במחלת הסרטן בשנת 1982 והוכר כנכה (מסמך 46 בת"ר) ולדעתו של דר' עמית (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.98), שחרורו של המנוח נעשה בניגוד לרצון הוריו המערערים (מוצגים 26, 27 בת"ר). 3. אין ספק כי שחרורו של המנוח טרם סיום שירותו הצבאי פגע, בדיעבד, בפוטנציאל ההכרה בו כנספה, נבאר: הוראת סעיף 2 לחוק שכותרתה "מוות בשירות בחזקת מוות עקב שירות" לא חלה על המנוח ובשל כך המשוכה הראייתית הניצבת בפני המערערים גבוהה ומורכבת יותר. אין בנאמר עד כאן כדי לקבוע כי שחרורו של המנוח בנסיבות אלו, נעשו בכוונת מכוון, אולם בהעדר הסבר לשחרורו של המנוח מן השירות (זולת חוסר כשירותו) תחושת אי הנוחות מקננת ומטרידה. סעיף 2 לחוק המשפחות קובע: "לצורך חוק זה חייל או חייל משוחרר שחלה במחלה בתקופת שירותו ומת כתוצאה מאותה מחלה לפני תום ­­­שבע שנים מיום שחלה בה, ויש יסוד להניח כי חלה באותה מחלה עקב שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר; אולם הוראה זו לא תחול אלא אם הוגשה בקשה לתגמול מחמת מותו לפני תום שישה חודשים מיום המוות" (ההדגשה שלי - מ.ב.ח). 4. ב- ע.א. 555/92 עיזבון המנוח בסון נ. ק"ת (ד"ע ל"ה, 470), נקבע כי אין לקבוע סטנדרטים חמורים במיוחד ביחס לחובת ההוכחה הנדרשת בסעיף 2ב’ לחוק ומכאן שאנו למדים כי הנוסח המרוכך בו נקט המחוקק בסעיף 2 לחוק (יש יסוד להניח) אינו מחייב יותר מאשר ראיות במשקל נמוך בבחינת "יש רגליים לדבר". על ההבחנה בין סעיף 2ב’ לחוק (כותרתו: "מוות בשירות") ובין סעיף 2 לחוק עמד ביהמ"ש ב- ר"ע 723/85 אסתר גביש נ. ק"ת (פד"י ל"ט (4) 760): "נוסחו של סעיף 2ב’ הנ"ל מתייחס בהנחה שנוצרת בו אך ורק לחייל שמת ולא למי שמת כאזרח... משמע תנאי לתחולת ההנחה הוא שהפטירה ארעה בזמן שהנפטר היה חייל... פרשנות זו היא גם סבירה כי רק פטירה בתוך השירות יכולה להצדיק קביעתה של הנחה בדבר זיקה סיבתית עם השירות, בכל נסיבה אחרת לא ראה המחוקק טעם והצדקה לכריכתה של הפטירה עם השירות דווקא אלא אם היו לפחות ראיות לכאורה על קשר סיבתי כאמור..." (הדגשה שלי - מ.ב.ח.). 5. הלכות אלו משמיעות לנו כי על המערערים חל נטל ההוכחה במובנו הצר (דהיינו הנטל להביא ראיות) כי המנוח חלה עקב שירותו. היה ויעמדו בנטל זה - יסוב נטל הבאת הראיות על המשיב ועליו להוכיח היפוכו של דבר, ואולם, וזה העיקר בענייננו, נטל השכנוע (במובנו הרחב) חל אף הוא על המערערים. ג. פוטנציאל חשיפתו של המנוח לקרינת אלמ"ג 1. מפקדו של המנוח סא"ל יהודה שחר העיד בתצהירו: "יואב ז"ל תפקד בספינה כקשר ימי ובתפקידו זה הייתה עמדתו בגשר הפיקוד של הספינה... בסמוך לגשר הפיקוד של הספינה, מקום עמדת התפקיד של יואב ז"ל, מצוי תורן הספינה הנושא עליו את האנטנות של מערכות המכ"ם והקשר בספינה, אנטנות שדרכן נפלטת ונקלטת קרינה אלקטרומגנטית". גרסה זו גובתה גם בתצהירו של דוד אברמוביץ, חברו של המנוח לשירות על הספינה ונראה כי גם דר' עמית מסכים עימה (חוות דעת מיום 15.7.96 וכן בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 10.12.98). 2. בהקשר זה של הדברים נוסיף כי חשיפתו של המנוח לקרינת אלמ"ג התרחשה במהלך תקופת מלחמת של"ג (מכתב המערערים לראש אגף השיקום מיום 24.2.92 - מסמך 19 בת"ר). שעה שהספינה הייתה מעורבת בפעילות לוחמה אינטנסיבית. עסקינן בספינת טילים מן הדור הקודם שהינה פלטפורמה קטנה יחסית ומשופעת מכשירים פולטי קרינה, כאשר הנחת העבודה הינה כי בשל פעילותה בתנאי לוחמה, משכי הפעולה של אנטנות השידור והחיפוש (מכ"ם) ועוצמת תדרי השידור יוצרים הנחה בדבר פוטנציאל חשיפה ניכר לקרינת אלמ"ג. ד. חוות דעת רפואית 1. פרופ' יואב הורן הכין את חוו"ד מטעם המערערים, בחווה"ד מיום 21.4.94 נתפס פרופ' הורן לשניות בעייתית שעה שמצד אחד גרס כי "אין ספק כי קיים קשר רב עוצמה בין קרינת אלמ"ג להופעת גידולים ממאירים באדם" ואילו בהמשך חווה"ד הודה כי "הנסתר בכל הנושא של קרינת אלמ"ג רב מן הידוע". גם בחוו"ד מיום 20/1/97 הטעים פרופ' הורן: "שאלת הסיכון מקרינה זו (אלמ"ג- מ.ב.ח.) נשארה בלתי פתורה גם לאחר שינוי תקנים שמזכיר ד"ר עמית". בחוו"ד נוספת מיום 13.4.98 הצביע פרופ' הורן על מאמר שפורסם במהדורת 1998 של העיתון "אפידמיולוגיה" ולפיו נמצא סיכון מוגבר לתחלואה בסרטן הקיבה בקרב העוסקים במקצועות שונים, וכולל זה עובדי אלקטרוניקה, בהמשך אותה חוו"ד נסמך פרופ' הורן על מחקרים בקרב מה שהגדיר "כמערכות ניסוי ביולוגיות", דהיינו עכברים, והוא מסכם את עמדתו כאמור: "מאחר והשינוי התאי הזה הינו בחלקו טרנספורמציה ממאירה, הרי שהשורה התחתונה אומרת כי קיים קשר ברור וישיר בין הקרינה האלקטרומגנטית לקרצינוגניות בבן אדם". 2. אשר למשיב: זה נסמך על חוו"ד של מומחה תעסוקתי (דר' נתן עמית) ועל חוו"ד פרי עטו של מומחה אונקולוגי (דר' יעקב ברעם). בחוו"ד מיום 15.7.96 פירט דר' עמית מספר מקורות בהם נידון הקשר האפשרי בין קרינת אלמ"ג וממאירות ואיפיין את ממצאיהם כ"בלתי מספקים" למעט מה שהגדיר "כהסכמה מוגבלת לקיום קשר בין לוקמיה למכשירים המפיקים עוצמות שדה נמוכות". עם זאת בעדותו לא כותב דר' עמית כי "הידע שלנו באשר לקשר בין הממאירות ובין קרינת אלמ"ג בשנת 1982 היה נמוך" (עמ' 3 לפרוטוקול), ואף הוסיף כי קרינת מיקרוגל (הגלומה בטווח התדרים של מכשירי מכ"ם) "עלולה להזיק לבריאותו של אדם ולגרום לו לתופעות ביולוגיות שונות" (שם בעמ' 3). 3. דר' ברעם טען בחוו"ד מיום 15.8.96 כי גם אם נחשף המנוח לקרינת אלמ"ג הייתה זו חשיפה ברמות שבגבול התקן להלן הטעים כי אין בקרינת אלמ"ג כדי לגרום לנזק בחומר הגנטי (D.N.A). ד"ר ברעם הוסיף כי בהעדר תיעוד לגבי ריבוי ממשי של סרטן הקיבה כתוצאה מקרינת אלמ"ג - חסר בסיס עובדתי. דר' ברעם הטעים כי "למרות העלייה החדה בכמות חשיפה לקרינה זו (אלמ"ג) באוכלוסיה, חלה ירידה בשכיחותו של סרטן הקיבה באותה אוכלוסיה". בעדותו בפנינו הסכים דר' ברעם כי קרינת מיקרו גל הנפלטת ממכשיר מכ"מ עלולה להזיק לאדם החשוף לה (עמ' 10 לפרוטוקול). 4. עמדתו הבוטחת של מומחה המערערים נסדקה לא במעט במהלך חקירתו (ישיבת יום 24.6.99), שעה שהעיד כי אינו יודע לאיזו כמות קרינה נחשף המנוח (עמ' 9) ואף הסכים כי יש חשיבות לעוצמת הקרינה ולזמן החשיפה (שם בעמ' 10). יתר על כן, פרופ' הורן הסכים כי אין בנמצא מידע חד משמעתי בנוגע לגורמים האטיולוגיים האפשריים של המחלה בה לקה המנוח (עמ' 11, 12) וכי אינו מודע לקיומה של אסכולה רפואית בעניין זה (שם). ה. דיון וממצאים ב"כ המערערים הירבה לפרוט על הנימה לפיה נמנעו שלטונות הצבא מלספק מידע ספציפי באשר לעוצמות הקרינה בספינה, ומאידך הצביע על העובדה כי הדרג הרפואי הצבאי טרח להצביע על סיכוני בריאות הנלווים לקרינת אלמ"ג, על יסוד שני נדבכים אלו טען ב"כ המערערים, כי שלטונות הצבא נמנעו מלהמציא מידע זמין באשר לצעדי הזהירות שנקטו שלטונות הצבא (אם בכלל) כדי לגדר את סיכוני הקרינה. אשר לבחינת הסוגיה הטמפורלית, טען ב"כ המערערים כי בדיקת בטן שנערכה למנוח במהלך אשפוזו בבי"ח ברזילי בחודש מרס 1982 הניבה ממצאי תקינות (מע /7) ועדותו של פרופ' הורן בעמ' 8 לפרוטוקול), מכאן גרס ב"כ המערערים כי מתקבל מאוד על הדעת כי הגידול הסרטני פשה בגופו של המנוח לאחר אותה בדיקה וכי גודלו מצביע על התפתחותו המהירה תוך זמן קצר יחסית (עמ' 19 לסיכומי המערערים). 3. המשיב, לעומת זאת, נסמך גם על ממצאי דוח מסכם של ועדת מומחים שהוקמה ביוזמת המשיב "לבחינת הקשר שבין חשיפה לקרינת רדיו ומחלות ממאירות" (להלן: דו"ח המומחים (מע/14). צוות המומחים שחבר לעריכת הדו"ח כלל מומחים לרפואה תעסוקתית, מומחים אונקולוגים ומומחה בפיסיקה גרעינית. על צד תוכנו מדובר במסמך מתועד ורב תימוכין הסוקר מחקרים בבעלי חיים לצד מחקרים אפידמיולוגיים, אלו פורטו ברשימת מקורות הזמינה לכל מעיין. אשר למתודולוגיה של דו"ח המומחים הבהירו שניים ממחבריו (ד"ר ברעם וד"ר עמית) כי מדובר בדו"ח הסוקר את הספרות הרפואית להבדיל מדו"ח המתבסס על נתונים סטטיסטיים (עדות פרופ’ לרמן בעמ’ 12 לפרוטוקול). 4. בפרק הסיכום של הדו"ח נאמר: "לסיכום ניתן לומר כי המחקרים האפידמיולוגיים שפורסמו עד כה סובלים לרוב מהערכה לקויה למדי של רמות החשיפה האלקטרו-מגנטית של אוכלוסיית המחקר. במרבית המחקרים באיכות סבירה ומעלה לא נמצאה עדות ברורה לקשר סיבתי בין חשיפה לקרינת ותחלואה מוגברת בסרטן... לא נמצאה כל עקביות בתוצאות המחקרים השונים וכן לא נמצא קשר בין מנת החשיפה להיקף התחלואה הנובע ממנה.. לא ניתן לקבוע את תקופת החביון המינימלית הדרושה בטרם ניתן יהיה להבחין בהשפעות הקרינה האלקטרומגנטית". 5. ב"כ המערערים תקף באופן בוטה את דו"ח המומחים אך יותר משנדרש לבחינת ממצאיו ומסקנותיו של הדו"ח, התרכז ב"כ המערערים בניסיון ממוקד לבטל את ערכו של הדו"ח בשל פגמים בדרכי עריכתו ובמועד עריכתו. 6. ייאמר מיד כי גם דעתנו אינה נוחה ממספר גילויים המעידים על אי סדירות בהכנתו של הדו"ח (בכלל זה הסתירות באשר לתאריך הכנתו, חתימת המומחים והגשתו למשיב), אולם מכאן ועד לטענותיו הדמגוגיות של ב"כ המערערים, בדבר אפסותו של הדו"ח כמו גם הטענה לפיהן קופחה, כביכול, זכותם של המערערים להביא חוו"ד סותרת מטעמם, ארוכה הדרך: ב"כ המערערים התעלם מן העובדה כי בישיבת יום 11.9.01 נעתרה בקשתם של המערערים להגיש חוו"ד מגיבה לדו"ח המומחים אלא שהמערערים הודיעו כי חזרו בהם מכוונתם להגיש חוו"ד כזו. 7. גם הטענה לפיה "בין צוות המומחים שחיבר את הדו"ח מצויים אנשים המוכנים לחתום על כל מה שמוגש לחתימתם, ללא התנצלות בחוסר הגינות בחוסר תום לב ובבחינת אני ואפסי עוד" (סעיף 87 עמ' 31 לסיכומי המערערים) - הינה בבחינת התגוללות חסרת בסיס על צוות המומחים שאינה מכבדת, בראש ובראשונה, את כותב הדברים. ד"ר לרמן העיד בפנינו ולא ראינו מקום לפקפק בדבריו "כי קרא את הדו"ח וחתם עליו כי הוא מכיר את רשימת המקורות" (עמ’ 4). 8. חרף מטח הבליסטראות שהטיח ב"כ המערערים בדו"ח המומחים ובמחבריו הוא רואה לקבוע כי "הדו"ח גם הוא מוביל לעבר הקביעה כי קיים קשר סיבתי" (עמ' 38 לסיכומיו). 9. מטעמים מובנים אנו בוחרים שלא להיגרר אחר מסכת ההשתלחות של ב"כ המערערים ומבכרים על פניה את בחינתו העניינית של הדו"ח תוך בחינת הראיות הנוספות. העידו בפנינו שניים מחברי צוות המומחים: בעדותו הבהיר דר' מרגליות כי קיימת טכניקה פשוטה למניעת חשיפה לקרינת אלמ"ג בספינות והיא התקנת אנטנות מכל הסוגים מעל מישור הסיפון (עמ' 4 לפרוטוקול). מטבע הדברים ממוקמות האנטנות בספינה מעל מישור הסיפון (על תורן הספינה כפי שהעיד סא"ל שחר) וזאת על מנת שקרן השידור לא תיתקל במכשולים. לא הובאו בפנינו נתונים לגבי עוצמות הקרינה שנמדדו בספינה וזאת כיוון שהספינה נמכרה לצי זר. 10. עם זאת, מצאנו כי נתוני בדיקה באניה אחרת (אח"י גאולה) מלמדים כי באיזור אנטנת ת"ג של המפקד נמצאה קרינה חריגה מעבר למותר רק באזור המעבר שבין המכוון למעקה (ראו מכתב דר' פליפ רמ"ד בריאות תעסוקתית ליום 29.7.81 - מצוי בתיק המשפחות). אין בפנינו כל ראיה כי המנוח שהה באזור המעבר ונחשף לקרינה חריגה. גם פרופ' לרמן, שהעיד בפנינו משך מספר ישיבות, ציין כי אין סיכון לבחינת חשיפה לקרינה אם עומדים מאחורי או מצידי המקור המשדר (עמ' 11 לפרוטוקול). 11. בפרק מחקרים אפידמיולוגים בדו"ח הועדה נסקרו מספר מקורות שבחנו הקשר בין הארעות ממאירויות שונות ובין קרינת אלמ"ג (מחקרים 3, 4, 5, 6) כן נסקרו בדו"ח האמור תוצאות מחקר שהדגימו תחלואת יתר של סרטן אשכים בקרב קציני משטרה בארה"ב שהשתמשו במכשירי רדאר המוחזקים ביד לפחות 4 שנים קודם לתחלואה. עם זאת בפרק המסקנות ציינו מחברי הדו"ח: "ניתן, אפוא, לסכם כי מתוך ניתוח שיטתי של המחקרים האפידמיולוגים שצויינו לעיל, לא ניתן לקבוע קיומו של קש"ס ברור בין חשיפה לשדות אלקטרו מגנטיים ותחלואת סרטן מוגברת...". מקבץ המחקרים ומסקנות המומחים כפי שנסקרו בדו"ח המומחים מלמד, איפוא, כי העמדה המצדדת בקשר שבין קרינת אלמ"ג ותחלואת סרטן מוגברת אינה אמנם בבחינת "הררים התלויים בשערה", אולם אין בהם כדי לענות על דרישת ההוכחה של קש"ס משפטי. בית המשפט העליון נדרש בהרחבה לסוגית נטל ההוכחה בערעורי נכים ב- רע"א 8873/96 רפאל מאיר ואחר' נ. קצין התגמולים (פ"ד נ"ז (1), 931). בבחינת הפרשה שעמדה שם לדיון (סוגיית הקשר הסיבתי שבין תנאי השירות הצבאי ותחלואה ממחלת הקרוהן) נעזר ביהמ"ש בחוו"ד של פאנל מומחים שמינה מטעמו, חוו"ד של הפאנל שם גרסה: "נכון להיום אין נתונים מוסכמים לגבי מהות הגורם הסביבתי המשוער במחלת קרוהן... ייתכן שעם התקדמות בהבנתה יהיה מקום לבחינה מחודשת של הקשר בינה לבין השירות הצבאי. אין תמיכה בקשר כזה לגורם המחלה." ניסוח כזה של המסקנות מזכיר בעיקרו את הנוסח שננקט בדו"ח המומחים. על יסוד עמדת פאנל המומחים דחה בית המשפט בפרשת מאיר את טענות המערערים לקיום קש"ס. בפרשת מאיר הנ"ל צוטטה חוו"ד של כב' השופט מצא בפרשת רזי (ע.א. 6274/92 פד"י מ"ח(3), 326) ולפיה: "נראה לי כי ביחס למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר וחד משמעי יש להבחין היטב בין מקרה שבו אסכולות רפואיות שונות חלוקות ביניהן בדבר סיבותיה ובדרך עלילותיה לבין מקרה שבו שום גורם רפואי בר סמכא אינו טוען לדרך עלילות מסויימת... כי אז אין לחייל התובע במה להאחז ודין תביעתו להידחות. חשוב להטעים כי העדר יכולת לשלול קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה) אין כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קש"ס". ב- ד.נ. 38/84 לוי נ. ק"ת (לא פורסם) גרס הנשיא שמגר: "אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני למחלה אלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור..." ו. ההכרעה 1. הגענו למסקנה כי לא הוכח בפנינו כי רמת החשיפה לקרינת אלמ"ג על סיפון הספינה אח"י חנית הייתה חורגת מן המותר עד כדי סכנה לבריאותו של המנוח, יתר על כן לא מצאנו בחוו"ד הרפואית מטעם המערערים את מידת הוודאות הצריכה ("מתקבל מאוד על הדעת") להוכחת קשר סיבתי משפטי המתבסס בבחינת תנאי בלעדיו אין על קיום קשר רפואי אטיולוגי או אפידמיולוגי בין קרינת אלמ"ג מזה והתפתחות מחלת המנוח מזה. 2. אנו סבורים כי דו"ח המומחים הגורס כי לעת הזאת אין תימוכין בדבר קשר סיבתי רפואי כזה, הינו מסמך מתועד ומפורט כדי להצדיק מסקנה זו, וכי עמדתו הבלתי מבוססת והסתורה של פרופ’ הורן, כפי שנסקרה לעיל אינה מספקת בסיס לסתירת ממצאי הדו"ח. 3. בנתון לכך, וחרף אהדתנו למערערים, אשר נפשם אינה יודעת מרגוע מאז פטירת יקירם, הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור. 4. אנו ממליצים, עם זאת, כי לאור ההחלטה בעניינם של אנשי השייטת - מן הראוי כי תישקל הכרה לפנים משורת הדין, בעניינו של המנוח. הודעה זכות הערעור. צבאקרינה / רדיואקטיביותשירות צבאי