לטענת התובע על כתב סילוק זויפה ולטענת הנתבע, התובע חתם עליו באופן אישי. זאת למד הנתבע מהעובדה, שהוא אישית כתב בכתב ידו את כתב הויתור ואימת את חתימת החותם. המומחית מטעם התובע קבעה נחרצות כי חתימת התובע זויפה והמומחה מטעם הנתבע קבע והסביר, כי לא ניתן למצוא קשר בין החתימה שבמחלוקת לבין הדוגמאות אשר הומצאו לו נוכח העובדה שמסמכי ההשוואה נחתמו בערבית ובחתימה שבמחלוקת משולבות אותיות לועזיות. להלן פסק דין בנושא זיוף חתימה על כתב סילוק: פסק דין בפני תביעה כספית בסך 65,000 ₪ להם עותר התובע לחייב את הנתבע, בגין נזק ועוגמת נפש, להם טוען התובע כי נגרמו לו בגין טיפולו המשפטי של הנתבע בפיצוי בגין תאונת דרכים אשר נגרמה לו, ותביעה שכנגד בסך 100,000 ₪ להם עותר התובע שכנגד לחייב את הנתבע בגין לשון הרע. בפסק דין זה: התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"). הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע). תמצית טענות התובע: התובע, מנהל בחברה להיסעים ובעל חברת אוטובוסים להסעות וטיולים, נפצע בתאונת דרכים סיום 3.12.03. כתוצאה מפציעתו הוכרו לו 56 ימי אי כושר ראשונים וכן עבר טיפול רפואי ראשוני ומעקב אצל הרופא המטפל. לאחר מכן קיבל עוד 14 ימי אי כושר. התובע פנה אל חברת הביטוח, אשר מסרה את הטיפול הרפואי לעו"ד אדטו אורלי וביום 18.8.04 פנה אליה התובע, כדי שתעביר את הטיפול המשפטי לעו"ד ברדוגו דניאל. עו"ד אדטו לא פעלה כפי שביקש והתובע מסר את עותקי המסמכים אשר היו בידו לעו"ד ברדוגו, אשר פנה ביום 12.1.06 אל חברת הביטוח "הכשרת הישוב בע"מ" וזו השיבה לו כי התביעה סולקה כבר ביום 6.11.05. התובע, אשר לא חתם על כתב סילוק ולא ידע דבר לגבי סילוק התביעה, פנה אל סוכן הביטוח, ואז הסתבר לו, כי התביעה סולקה על ידי הנתבע תמורת הסכום של 1,200 ₪ ביום 16.11.05. זאת, למרות שהתובע לא הכיר כלל את הנתבע ולא חתם לטובתו על יפויי כוח ו/או כתב סילוק למבטחת. בעקבות פניית סוכן הביטוח אל הנתבע, הגיע האחרון אל משרד סוכן הביטוח והסביר, כי קיבל את התיק המשפטי מעו"ד אדטו, וסגר את התביעה כנגד קבלת סך 1,200 ₪, אותם שכח להעביר לידי התובע. באותו מעמד, אף השאיר שיק בסכום זה במשרד סוכן הביטוח אשר הועבר לב"כ הנתבע. עוד הסתבר, כי הנתבע אף העביר לחברת הביטוח כתב סילוק, חתום לכאורה בידי התובע, אך התובע מעולם לא הוזמן למשרד הנתבע לחתימה על כתב הסילוק, לא חתם עליו וכלל אינו מכיר את הנתבע. לטענת התובע, כבעלים של חברת אוטובוסים הוא השתכר בתקופה הרלוונטית 10,000 ₪ לחודש ולכן ,הגיע לו סכום גבוה של לפחות 50,000 ₪, בגין הפסד 70 ימי עבודה. התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את סכום התביעה כפיצוי לנזק שנגרם לו בגין התאונה ועוגמת הנפש אשר גרם לו התובע. תמצית טענות הנתבע: לטענת הנתבע, כתב התביעה הינו רצוף השמצות נגדו, בעוד שפעל נמרצות לטובת התובע להשגת כסף בגין תאונה אשר ספק אם ארעה כלל. לגרסת הנתבע, הוא טיפל עבור התובע בתאונה ברכב טויוטה מ.ר. 7212723 (להלן: "הטויוטה") ולא באוטובוס מ.ר. 3725000 (להלן: "האוטובוס"), כנטען בכתב התביעה. הוא מעולם לא ייצג את התובע בתאונה אשר ארעה לטענתו, ביום 30.12.03 ולתובע אין כל מסמך רפואי, המעיד על כל פגיעה אשר נגרמה לו כתוצאה מאותה תאונה. לא ברור כי המסמכים הרפואיים הקיימים ואשר הומצאו על ידי התובע הינם בקשר עם אותה תאונה וטשטוש ראייתו נובע מיתר לחץ דם, ממנו סובל התובע. הנתבע גם מכחיש את טענת התובע, לפיה קיבל אובדן ימי כושר, כיוון שהאישור הרפואי הינו מיום 23.2.04 כשלושה חודשים לאחר התאונה הנטענת, אין לו כל קשר אליה ואין מדובר באישור אשר ניתן עקב תאונת דרכים. אישור המחלה אשר המציא התובע, בקשר עם התאונה הנטענת, הינו למשך 4 ימים בלבד, ניתן 3 חודשים לאחר התאונה ולא קשור עמה. הנתבע מעולם לא טיפל בתאונה שבה היה מעורב אוטובוס, בגינה פנה התובע אל עו"ד אדטו, אשר עבדה בשיתוף עם הנתבע ולמיטב ידיעתו, עו"ד אדטו העבירה לידי עו"ד ברדוגו כל מסמך שנדרשה על ידי התובע. לאור כל האמור לא ברור חישוב הפיצוי הנטען על ידי התובע בסך 50,000 ₪, כאשר מדובר בתובע שהוא בן 66. טענת התובע לזיוף חתימתו על כתב הסילוק מול חברת הביטוח, לא נתמכת בחוות דעת המומחה אשר הגיש התובע והנתבע אף היה מוסמך לחתום בשם התובע על מסמך זה, על פי הכללים שהיו נהוגים בתקופה הרלוונטית. הנתבע, עורך דין במקצועו, הגיש נגד התובע כתב התביעה שכנגד בו עותר לחייב את התובע לשלם לו 100,000 ₪ בגין לשון הרע. לטענתו, בחודש יוני 2004 פנה התובע אל עו"ד אדטו, אשר עבדה בשיתוף עם הנתבע כדי שתייצגו בעניינים שונים. בין היתר, ביקש ממנה התובע, כי תפנה בשמו בדרישה אל חברת הביטוח הכשרת היישוב, לקבלת פיצויים בגין תאונת דרכים שארעה לו לטענתו ביום 31.12.03 כאשר נהג ברכב טויוטה. לצורך טיפול משפטי זה, חתם התובע לעו"ד אדטו על יפויי כוח כללי, אשר כלל רשות להעביר את הטיפול בתביעות לכל עו"ד שתמצא לנכון. התובע ושאר השותפים במשרד פעלו בנמרצות מול חברת הביטוח אשר השיבה להם, כי קיים ספק לעצם קרות התאונה כלל ואם התובע נפגע והציעה פיצוי בסך 1,200 ₪. לאור עמדת חברת הביטוח ומפאת החומר הרפואי הדל שהיה ברשות התובע בקשר עם התאונה, הסתיים התיק בהצעת חברת הביטוח וההמחאה על סך 1,200 ₪ הועברה למשרד הנתבע, אשר הודיע לתובע על כך. התובע טען כי אינו מכיר בנתבע כבא כוחו ובהמשך, הגיעה פנייה טלפונית מטעם סוכן הביטוח, אשר דרש סכום של 20,000 ₪ מהנתבע. התובע דחה את ניסיון הסחיטה, פנה אל חברת הביטוח הכשרת הישוב בעניין התנהגות סוכן הביטוח, וכל הנטען בכתב התביעה הינו בדייה גמורה. הנתבע עותר לחייב את התובע לשלם לו את סכום התביעה בגין הכפשת שמו הטוב בתיאור בכתב התביעה, מה שגרם לו לפגיעה במוניטין ובפרנסתו. בכתב התשובה לתביעה שכנגד, טוען התובע כי פרשת התביעה מטעמו נסמכת על טעות סופר, כאשר בכתב התביעה נכתב "אוטובוס" במקום "רכב". הנתבע לא "מגלה" בכתבי טענותיו, מי חתם על כתב הסילוק, בו זויפה חתימת התובע, ומדוע פדה את ההמחאה בסך 1,200 ₪ אשר נמסרה לו על ידי חברת הביטוח לסילוק כתב התביעה. כמו כן אינו מגלה מדוע החזיק סכום זה במשך כחצי שנה, עד שהעביר המחאה בסכום זה לסוכן הביטוח. הנתבע טיפל בתביעה המשפטית מטעם התובע ללא הרשאה ולא צירף כל אסמכתא לפניית חברת הביטוח בדבר הספק לעצם אירוע התאונה. ממילא, הנתבע לא הודיע כלל לתובע על טענתה זו של חברת הביטוח. דיון: המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלות: - עצם אירוע התאונה ופציעת התובע - האם הנתבע פעל בטיפול התביעה המשפטית של התובע, שלא בהרשאתו. - האם הנתבע הגיע להסדר עם חברת הביטוח שלא כדין ומבלי לעמוד על זכויות התובע לפיצוי גבוה יותר. - מדוע הסכום שהגיע מחברת הביטוח נפרע על ידי הנתבע והוחזק בחשבונו. - האם המפורט בכתב התביעה מהווה הוצאת לשון הרע לגבי הנתבע. בתצהירו מתקן התובע את סוג כלי הרכב המצוין בכתב התביעה ואשר לטענתו היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא תיק זה. בתצהירו טוען התובע, כי הרכב אשר היה מעורב בתאונה הינו מסוג טויוטה מ.ר. 2112723. התובע מפרט בתצהירו את אירוע התאונה, אשר ארעה לטענתו, כאשר רכב שהגיע לצומת פגע בצידו השמאלי קדמי של רכב התובע. התובע נפגע בכל חלקי גופו ואובחנה אצלו המטומה בכל חלקי הגוף, פגיעה בעצמות האף וטשטוש בשתי עיניו. כתוצאה מהתאונה היה באי כושר עבודה במשך 70 יום וסבל מכאבים וטשטוש בראייה. התובע צירף לתצהירו מכתב רפואי מיום 23.2.04 בו מפורט כי היה מעורב בתאונה ביום 31.12.03. כן צירף אישור רפואי מיום 2.2.04 לפיו לאחר התעטשות של יומיים איבד את ראייתו למספר שניות תוך כדי נהיגה. כן צירף התובע אישור ביקור במיון אורטופדי מיום 3.10.01, כשנתיים טרם אירוע התאונה הנטען על ידו. אין במסמכים אלה כל רמז לתאונה המדוברת, למעט טענת התובע לאירוע. התובע צירף חוות דעת מומחה של גב' אורה כבירי, אשר בדקה את שטר הסילוק של חברת הביטוח הכשרת היישוב וקבעה, כי החתימה שבמחלוקת שונה מחתימת התובע ואין בין השתיים כל קשר. הנתבע מפרט בתצהירו, כי בתקופה הרלוונטית ניהל משרד עורכי דין, אשר עסק בתביעות נזיקין ועו"ד אדטו עבדה בשיתוף עם משרדו. היא קיבלה את התיק המשפטי של התובע מחברת הביטוח והחתימה את התובע על יפויי כוח, לפיו, היא רשאית להעביר את הטיפול המשפטי לכל עורך דין אחר, היא רשאית להתפשר בכל עניין הנובע מתאונת הדרכים ולחתום על כל פשרה בשמו. הנתבע טוען, כי משהתקבלה הצעת חברת הביטוח, למרות מאמציו הרבים, הוא לא הצליח להשיג את התובע בעצמו והודיע טלפונית למי שהזדהה כבנו של התובע, כי עליו להעביר חומר רפואי נוסף ולחתום על שטרי סילוק. לכן, ביום 6.11.05 חתם התובע על שטרי סילוק, אשר ערוכים בכתב יד הנתבע ומאומתים על ידו. לגרסת הנתבע, הוא מעולם לא ייצג את התובע בקשר עם תאונה דרכים אשר אירעה ביום 30.12.03. לגרסתו, לכתב התביעה צירף התובע פנייה לעו"ד אדטו להפסקת הטיפול בתיק אחר, מכתב אשר כלל אינו מדבר על התביעה נשוא תיק זה, ומשכך עו"ד אדטו לא הייתה אמורה להעביר אליו את הטיפול בתיק משפטי זה שעניינו תאונה מיום 31.1.203. לטענתו, מעולם לא הייתה בקשה של התובע להעברת הטיפול המשפטי בתיק זה מידיה של עו"ד אדטו. לטענת הנתבע, הוא שלח בדואר המחאה אל התובע, בגובה סכום ההמחאה שקיבל מחברת הביטוח, אך התובע סירב לקבל את המכתב אשר חזר למשרד התובע מהסיבה "לא נדרש". הנתבע צירף לתצהירו את העתק צילום מעטפת המשלוח וההמחאה. הנתבע צירף חוות דעת מומחה - אמנון בצלאלי, אשר מצא כי החתימה שבמחלוקת אינה מתאימה להשוואה עם דוגמאות החתימה שקיבל. דהיינו, שעל סמך המסמכים שקיבל לא ניתן לקבוע מה הקשר בין החתימה שבמחלוקת לבין כותב הדוגמאות. בצלאלי הדגיש, כי לא קיבל מקור חתימות וכי בחתימה שבמחלוקת משולבות אותיות לועזיות בעוד הדוגמאות הינן בערבית. בנוסף בקשותיו לקבל דוגמאות אקראיות נוספות להשוואה, לא נענו. ככלל, נחה דעתי מגרסת ההגנה. מעדות הנתבע אשר לא נסתרה, עולה כי עו"ד אדטו העבירה לידיו את הטיפול בדרישת התובע מול חברת הביטוח לאור התאונה הנטענת על ידו. החתימה על מסמך הויתור: לטענת התובע חתימתו על המסמך זויפה ולטענת הנתבע, התובע חתם עליו באופן אישי. זאת למד הנתבע מהעובדה, שהוא אישית כתב בכתב ידו את כתב הויתור ואימת את חתימת החותם. המומחית מטעם התובע קבעה נחרצות כי חתימת התובע זויפה והמומחה מטעם הנתבע קבע והסביר, כי לא ניתן למצוא קשר בין החתימה שבמחלוקת לבין הדוגמאות אשר הומצאו לו נוכח העובדה שמסמכי ההשוואה נחתמו בערבית ובחתימה שבמחלוקת משולבות אותיות לועזיות. אין מנוס מהקביעה, שלא ניתן היה להשוות בין שתי חתימות, שבהן אותיות בשפות שונות. כדי להחליט כי החתימה שבמחלוקת מזויפת, היה על הגב' כבירי לבקש מהתובע להציג בפניה גומאות חתימה בהן אותיות באותה שפה. בנוסף, הבדיקה של גב' כבירי נעשתה על מסמך שהועבר בפקס ולא על מקור המסמך. סבורני כי יש לקבל את מסקנתו של מר בצלאלי, ולפיה בפני שני המומחים לא נמצאו חתימות להשוואה ואין למצוא בחוות הדעת של הגב' כבירי פתרון למחלוקת נשוא תביעה זו. התאונה: כתב התביעה עוסק בתאונת דרכים אשר אירעה לתובע ביום 30.12.03 ברכב מסוג אוטובוס ותצהיר עדות ראשית של התובע עוסק בתאונה מאותו מועד ברכב מסוג טויוטה והתובע טוען בתצהירו כי מדובר בטעות סופר. בפועל, כלל לא הוכח בפני כי התקיים אירוע תאונה באותו מועד ובאמצעות אחד משני רכבים אלו. התובע לא הציג בפני כל אסמכתא לעצם אירוע התאונה. לא הוצגה בפני כל חוות דעת שמאי ו/או הצעת מחיר לתיקון ו/או קבלה לתיקון נזק אשר אירע לאחד משני הרכבים הנטענים על ידו כי היו מעורבים באותה תאונה. כמו כן לא הוצג כל צילום של הרכב אשר נפגע ולא הוצגה כל תלונה למשטרה אודות התאונה, ולהזכירנו, מדובר לטענת התובע בתאונה עם נפגעים. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) התובע לא העיד מטעמו את הצד השני לאירוע התאונה ו/או התכתבות ביניהם לעניין פיצוי בגין נזקי פח. "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.) התובע לא המציא כל אסמכתא לכך שביקר בבית חולים לאחר אירוע התאונה. האישורים הרפואיים הינם מתאריך 20.2.04 והפנייה הראשונה למשטרה בעניין התאונה הינה מיום 2.1.04. מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידי התובע לכתב תביעתו ולתצהירו, עולה כי מדובר ב- 60 ימי אי כושר עבודה אשר ניתנו לו ביום 30.12.03, דהיינו כשלושה חודשים לאחר אירוע התאונה הנטענת, כך שאין כל תיעוד רפואי לגבי פציעתו במועד הנטען על ידו, לעצם אירוע התאונה ולפציעתו. מכתב התובע אל עו"ד אדטו מיום 18.8.04 הינו בעניין העברה לעו"ד ברדוגו את הטיפול המשפטי בתאונה אשר אירעה לאוטובוס מספר 3725000. כאמור, התובע לא המציא כל הודעה למשטרה על התאונה ו/או פנייה לטיפול רפואי בזמן אמת של אירוע התאונה הנטען על ידו. כן ניתן ללמוד מהאישורים הרפואיים אשר הוגשו על ידי התובע ומתיקו הרפואי אשר צורף לסיכומי הנתבע, כי הינו סובל מלחץ דם זמן רב עוד טרם אירוע התאונה הנטען על ידו, הגורם בין השאר לטשטוש בראייתו וזאת, כמובן ללא קשר לפציעתו. התובע כלל לא הוכיח את עצם קרות התאונה ואת פציעתו ולא הוכיח את התרשלות הנתבע הנטענת על ידו. אני מקבלת את גרסת הנתבע, לפיה, התובע ועו"ד אדטו עבדו בשיתוף פעולה, ובהתאם להרשאה שהייתה לעו"ד אדטו ביפויי הכוח שקיבלה מהתובע, העביר בשלב מסוים את הטיפול בתיק המשפטי לנתבע, אשר פעל מול חברת הביטוח, הגיע עמה לפשרה, כפי שהורשה על ידי התובע ביפויי הכוח וקיבל המחאה על סך 1,200 ₪. בהעדר כל גרסה אחרת, אין לי אלא לקבל את טענת הנתבע ולפיה, אם לא היה מייצג את התובע מול חברת הביטוח, הייתה תביעתו נדחית על הסף, כיוון שחברת הביטוח טענה כי לא נגרם לתובע כל נזק. התובע לא טרח להעיד לעניין זה מי מטעם חברת הביטוח כדי לסתור את גרסת הנתבע. דברי לעניין אי הבאת עד יפים גם לכאן. מטענות הנתבע אשר לא נסתרו, עול כי הוא אף שלח את ההמחאה אל התובע, אך זו לא נדרשה על ידו, ומשכך סכום ההמחאה נותר בחשבון הנתבע. מהמקובץ עולה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות. התביעה שכנגד עוסקת בשאלה האם המפורט בכתב התביעה מהווה עוולת לשון הרע כנגד הנתבע. בתי המשפט עסקו באריכות בשאלה האם המפורט כתבי טענות ו/או דברים הנאמרים בדיון משפטי, חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965, שנוסחו: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי ..... (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". הפסיקה עסקה בשאלה אם מדובר בחיסיון מוחלט או יחסי. החל מע"פ 364/73 שלמה זיידמן נגד מדינת ישראל ודנ"א 6077/02 דרור חוטר ישי נגד עדנה ארבל (אתרים משפטיים), בהם נקבעה הלכת החיסיון המוחלט בסעיף זה ונקבע כי מדובר בהגנה מוחלטת, ועד לע"פ 546/92 רם דורון נגד טליה טריינין גורן, עו"ד (אתרים משפטיים), שם לא נקבע כי יש חסינות מוחלטת אלא יחסית, אך הורחבה תחולת הגנת הסעיף גם לגבי הליכים הקשורים להליך הנדון באולם בית המשפט, אך נאמרים מחוצה לו. הפסיקה אשר צמצמה את הגנת הסעיף וקבעה כי החיסיון הינו חלקי ומשמעותו כיו אין להתבטא בצורה זדונית שהינה השתלחות גרידא, קבעה כי הגנת הסעיף לא תחול במקרים חריגים ויוצאי דופן, וכאשר מדובר בהשתלחות חסרת מעצורים, המגיעה לדרגה שפלה ובוטה, עד שבשום אופן לא ניתן להכניסה תחת כנפי החסוי. (ע"פ 546/92 הנ"ל). בת.א. 15440/08 עו"ד ברק מלכית נגד. רון באור, עו"ד 2. באור השקעות (1995) בע"מ 3. מרדכי אורבך 4. אי.אר.אי.אס שירותי נדל"ן בישראל בע"מ קבעה כב' השופטת אביגיל כהן: ".....באשר לחסינות המוקנית מכוח סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 קיימת מחלוקת, האם מדובר בחסינות מוחלטת או שמא מדובר בחסינות יחסית.......... ביום 31/8/08 במסגרת ע"א 1348/07 פלוני נ' אלמוני. [פורסם בנבו], כב' השופט שנלר לא הכריע באותו עניין, אם מדובר בחסינות מוחלטת או בחסינות יחסית, אך ציין כי גם לפי הפסיקה הקובעת כי מדובר בחסינות יחסית, מדובר בחסינות רחבה וניתן לסטות מההגנה במקרים בהם "הזדון והרשעות מאפיינים את הדברים וכאשר התובע פעל בתום לב". ......... ביום 17/9/08 ניתן פסק דין במסגרת ע"א 1682/06 עו"ד רסקין נתן נ' אברהם לב. כב' השופט שנלר בדעת מיעוט קבע, כי מדובר בחסינות מוחלטת וכב' השופט ורדי והשופטת לבהר שרון סברו, כי מדובר בחסינות יחסית. אך גם שופטי הרוב ציינו, כי למונח "תוך כדי דיון" יש ליתן פירוש רחב שכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות כתבי בי דין, התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון". גם אם תאומץ הגישה לפיה החיסיון אינו מוחלט, נקבע, כי מדובר בחסינות רחבה אשר חלה על הדברים שנכתבו במסגרת כתב התביעה. הפרסום בכתבי הטענות בתביעה דנן, אינו בבחינת השתלחות חסרת רסן ואינו מקרה חריג המחייב סטייה מהחיסיון בסעיף זה. קל וחומר אם נגיע למסקנה כי הפרסום חוסה תחת הגנת הסעיף אם נאמץ את גישת החיסיון המוחלט. המפורט בכתבי הטענות בתביעה דנן, הועלו על הכתב על מנת להדגיש בפני בית המשפט את צדקת טענות התובע ועל מנת להביא את מלוא גרסתו בפני בית המשפט. לאור המפורט, גם דינה של התביעה שכנגד להידחות סוף דבר: התביעות ההדדיות תדחנה ללא צו להוצאות.מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותזיוףזיוף חתימה