הסבר לחולה על אפשרות טיפול רפואי חלופי

המערער טוען, כי במהלך ניתוח, נגרמה לו פגיעה עצבית ובגינה אין הוא יכול לפלוט זרע בעת קיום יחסי מין, ולכן אינו יכול להפרות אישה בקיום יחסי מין, אלא רק בדרך של הפריה ובאמצעות הזרע שהוקפא.

המערער טוען, כי רק לאחר קיום הניתוח, התברר לו, כי היתה קיימת, במועד הניתוח, חלופה ניתוחית אחרת, שיכלה למנוע את הפגיעה העצבית ממנה סבל.

המערער העיד, כי לא נמסר לו המידע אודות החלופה הניתוחית, אשר תשמר את העצבים וכי לו היתה מובאת לידיעתו היה בוחר בה וכך הנכות בה לקה - היתה נמנעת.

להלן החלטה בנושא הסבר לחולה על אפשרות טיפול רפואי חלופי:

החלטה

  1.      זהו ערעור על החלטת ק. תגמולים מיום 16.11.00, ולפיה אין קשר בין המחלה באשך ימין והניתוחים, שעבר המערער בגין המחלה, ובין שירותו הצבאי. המחלה באשך ימין ממנה סובל המערער הינה סרטן. השאלה העומדת בפני הועדה, היא מתחום ה"רשלנות הרפואית" והיא, האם בוצע למערער הניתוח הראוי והאם נמסר לו כל המידע הנדרש, על פי הידע הרפואי שהיה קיים במועד הניתוח.
  2.      המערער נולד ביום 4.6.79 והתגייס ביום 12.10.97 לשירות חובה. אין מחלוקת, כי תנאי שירותו הצבאי, לא הם שגרמו להתפתחות סרטן האשך והתביעה הינה תביעה אך ורק על בסיס העילה, של אי מתן מידע מספק ע"י הרופאים שטיפלו במערער לפני הניתוח שבוצע בו, דבר, שלטענתו, גרם לו לנזק, באשר היה קיים באותו מועד ניתוח, שתוצאותיו לעניין הסרטן זהות, אך ללא הפגיעה העצבית באפשרות פליטת הזרע, כפי שאירע למערער, כתוצאה מן הניתוח שעבר.
  3.      המערער הופנה ע"י רופא צבאי בתאריך 15.3.00, לביה"ח אסף הרופא, בשל ממצא של נפיחות באשך ימין ובפטמות. המערער נבדק בחדר המיון ונמצא אשך ימין מוגדל ונוקשה עם ממצא בתוכו. למערער הוסבר, כי הממצא באשך עלול להיות גידול. עוד באותו יום נותח המערער ובוצעה לו כריתה של אשך ימין וחבל הזרע (ר' סיכום מחלה מהמחלקה האורולוגית בבי"ח אסף הרופא מיום 17.3.00, מסמך 7 לת"ר).
  4.      ביום 22.3.00 נשלחה תשובה פתולוגית ולפיה, אכן היה גידול סרטני באשך.
  5.      ביום 27.3.00 ביצע המערער בדיקת C.T. של בטן ואגן. ביום 28.3.00 הורו בבית החולים, על ביצוע הקפאת זרע אותה ביצע המערער.
  6.      הרופאים המליצו למערער לבצע ניתוח נוסף של כריתת קשרי לימפה אחור צפקיים, והוא זומן לבצע אותו ביום 25.5.00.
  7.      ביום 22.5.02 המערער שוחרר מן השירות הצבאי בניגוד לרצונו (ר' סעיף 10 לתצהיר).
  8.      ביום 25.5.00 אושפז המערער ועבר ניתוח בבית החולים אסף הרופא, כאשר "במהלך הניתוח נכרתה ריקמה רכה עם קשריות לשד קטנות אנטריורית לאאורטה ובינה לבין ה - IVC. ריקמה נוספת בכמות קטנה מימין ל - IVC ומעל ILIAC V באותו הצד. בנוסף בוצעה כריתה של הוריד הספרמטי מימין עד כניסתו ל - IVC" (ר' בחומר מבי"ח "אסף הרופא", תיאור מהלך הניתוח חתום ע"י ד"ר אמיר קופר).


טענות המערער
9.     המערער טוען, כי במהלך הניתוח השני, נגרמה לו פגיעה עצבית ובגינה אין הוא יכול לפלוט זרע בעת קיום יחסי מין, ולכן אינו יכול להפרות אישה בקיום יחסי מין, אלא רק בדרך של הפריה ובאמצעות הזרע שהוקפא. המערער טוען, כי רק לאחר קיום הניתוח השני, התברר לו, כי היתה קיימת, במועד הניתוח, חלופה ניתוחית אחרת, שיכלה למנוע את הפגיעה העצבית ממנה סבל. המערער העיד, כי לא נמסר לו המידע אודות החלופה הניתוחית, אשר תשמר את העצבים וכי לו היתה מובאת לידיעתו היה בוחר בה וכך הנכות בה לקה - היתה נמנעת.
10.     המערער טוען, כי מתן מידע, כאמור, בדבר אפשרות טיפול חילופית, הינו חלק מהטיפול הרפואי, ולפיכך הנזק שנגרם לו עקב אי מתן המידע, הינו נזק שנגרם תוך ועקב השירות. על אחת כמה וכמה במקרה זה, בו הופנה המערער לביה"ח המסוים (בי"ח אסף הרופא) רק בשל עובדת היותו חיל, ובעוד שאם היה נזקק לטיפול כאזרח, היה מופנה לפי מקום מגוריו לבי"ח אחר.

המחלוקת הרפואית
11.     המחלוקת הרפואית הינה בשאלה, האם במועד בו נותח המערער היתה קיימת בארץ חלופה ניתוחית, שיכלה לשמר את העצבים, אשר היתה מתאימה למצבו של המערער והאם היתה מוכרת ומקובלת ברמה המספקת, ובנוסף מה הסיכוי שהנזק העצבי היה נמנע לו חלופה זו היתה ננקטת.
12.     נתחיל בכך, שאין מחלוקת בין הרופאים, כי המערער היה, במועד הניתוח, מה שמוגדר stage one, כלומר, מצב מחלת הסרטן היה מפושט ברמה נמוכה יחסית (ר' עדותו של ד"ר זיסמן עמ' 43 שורות 18-17).
13.     ד"ר אברבנאל, המומחה מטעם המשיב, כתב ארבע חוות דעת, כאשר בשלוש חוות הדעת הראשונות לא התייחס כלל לשאלה שבמחלוקת, דהיינו לשאלת החלופה הניתוחית, שיכולה לשמר את העצבים, אלא רק בחוות הדעת הרביעית, לאחר שהושמעה בפני הועדה עדותו של ד"ר אילן ליבוביץ, אורולוג, מנהל מחלקה בבית חולים מאיר בכ"ס.
14.     ד"ר אילן ליבוביץ העיד בפני הועדה ביום 14.7.03, כי המטרה בכל שיטות הטיפול בסרטן מהסוג בו חלה המערער, היא לכרות את הבלוטות. ד"ר ליבוביץ העיד, כי בהתחלה היו מבצעים ניתוח בהיקף נרחב מאוד, אולם, עם הזמן, והתפתחות הכימוטרפיה המתאימה, החלו להקטין את מימדי הניתוח עד שהפך מניתוח דו צדדי לניתוח חד צדדי ואף לכזה המשמר את העצבים. הניתוח משמר העצבים נקרא Nerve Sparing Technique. התפתחות אחרונה זו של הניתוח פתרה את הבעיה הגדולה ביותר שלו, שהיא הפגיעה בפליטת הזרע (ר' עמ' 14 לפרוטוקול מיום 14.7.03). ד"ר ליבוביץ העיד כי הפגיעה בעצבים בשיטה העדכנית הגיעה לאפס אחוזים.
15.     ד"ר ליבוביץ הסביר, כי המערער נותח בשיטה חד צדדית, אולם ללא שימור העצבים. עוד העיד, כי משנת 1995 הוא עצמו ניתח בארץ אך ורק בשיטה זו. כמו כן, מאז 1994 מנתח בארץ בשיטה זו פרופ' ז'ק דניאל, בבי"ח תל השומר. ד"ר ליבוביץ גם העיד, כי לא ראה בתיק הרפואי של המערער, מניעה לנתח את המערער בשיטה המשמרת את העצבים. ד"ר ליבוביץ הביא עמו ספר הנחשב לספר לימוד מקובל ובו מצוין הניתוח הנ"ל, כטכניקה משמרת עצבים למקרים המתאימים, אשר לדעתו המערער התאים לאותם מקרים, באשר מצבו היה, כאמור stage one. מדובר בטקסטבוק הקלאסי בנושא אורולוגיה של קמבל (Campbell`s Urology, 8th edition,), בעמ' 2930 בו נאמר: Appropriate "candidates for nerve-sparing technique include patients with clinical stage 1.. . "
16.     עוד העיד ד"ר ליבוביץ, כי רופאים אונקולוגים אחרים, מכירים את השיטה הזו והוא אף מוזמן לבצע את הניתוחים הללו בבתי חולים אחרים. עוד העיד כי, השיטה מוסברת ונלמדת גם בכנסים של אונקולוגים בישראל. לסיכום, העיד ד"ר ליבוביץ, כי זו השיטה המובילה בכל בתי החולים המובילים בארצות הברית וכן במרכזים אחרים בעולם וכי הניתוחים האלה אין בהם שום פשרה מבחינת הבטיחות האונקולוגית.
17.     ד"ר אברבנאל, בחוות דעתו הרביעית בה התייחס לסוגיה בה אנו דנים, הסביר ארוכות, כי, לדעתו, אין הבדל עקרוני בין שתי השיטות, מאחר וגם בשיטה הלא משמרת הסיכוי לפגיעה בעצבים הינו 30%. עוד הוא מציין, כי ניסיון של 5 שנים, שהיה לד"ר ליבוביץ בניתוחים כאלה בארץ בשנת 2000, אינו ניסיון מספיק ואינו מהווה זמן מעקב ארוך דיו, כדי לומר, שהניתוח המשמר מהווה חלופה טובה יותר. עוד הוא מציין, שעליו לבצע מחקר השוואתי, אקראי ופרוספקטיבי, על מנת לומר שהחלופה טובה יותר.
18.     ד"ר אמנון זיסמן, סגן מנהל מחלקה אונקולוגלית באסף הרופא, העיד גם הוא בתיק מטעם המשיב. ד"ר זיסמן העיד, כי רק משנת 2002 החלו בביה"ח אסף הרופא לבצע את השיטה המשמרת, למרות שהשיטה היתה קיימת בארץ עוד קודם לכן והובאה ע"י ז'ק דניאל ואילן ליבוביץ בשנים 94' עד 95'. ד"ר זיסמן העיד, כי בתחילה פנה המשיב לצורך מתן העדות בתיק, לפרופ' לינדנר, שהוא זה שניתח את המערער בבית חולים אסף הרופא, אולם הוא ביקש שלא להעיד ולכן פנו אליו. כאשר נשאל ד"ר זיסמן האם כיום, דהיינו במאי 2004, במועד מתן עדותו היה מבצע למערער ניתוח חד צדדי או ניתוח משמר, ענה, שבוודאי היה מבצע ניתוח משמר (ר' עמ' 46 לפרוטוקול שורה 10). אשר לשנת 2000, אמר ד"ר זיסמן כך: "את יודעת שאפילו ב - UCLA ב - 2000 הגישה לא היתה לגמרי חיובית. זה מוהל בתוכו הרבה ניואנסים, שהם חלקם גם לא רפואיים, של יוקרה, של אנחנו UCLA הם אינדיאנה, יש כל מיני, אבל אני לא חושב שזה המרכיב העיקרי יש ענין של כמה אתה הולך עם משהו חדש, כמה מוקדם אתה הולך עם משהו חדש, כמה נתונים אתה צריך...."(עמ' 46 שורות 16-13). בהמשך, לשאלה איזה מידע אתה נותן לחולה, ענה ד"ר זיסמן: "ב-2000 ב UCLA היינו אומרים שיש ככה ויש ככה ואני חייב להגיד, שהיו חולים לא מעטים שנסעו לאינדיאנה והיו חולים שבחרו להינתח בשיטה המשמרת ב - UCLA" (עמ' 46 שורות 26-24). ובסופו של דבר, אמר ד"ר זיסמן, כי לא היה ולו מקרה אחד שמישהו שהיה במצבו של המערער, דהיינו הסרטן שלו הוגדר כ-STAGE ONE , וביקש להיות מנותח שלא בשיטה המשמרת (ר' עמ' 46 לפרוטוקול מיום 24.5.04).

המחלוקת המשפטית
19.     המחלוקת המשפטית בין הצדדים היא, האם אי מסירת מידע לגבי השיטה המשמרת, הינה סטייה מכללי האומנות הרפואית עד לכדי רשלנות, וכי אם היא מגיעה לכדי רשלנות, האם היא נכנסת בגדר "עקב השירות".
20.     לענין אי מסירת מידע, מפנה ב"כ המערער לסעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק זכויות החולה") וכן לפסקי דין בענין ע.א. 434/94 פלוני נ' מור, פ"ד נ"א (4) 205 וכן ע.א. 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נ"ו (4) 746. ב"כ המערער מציינת, כי מקום שמוכח כי המטופל לא היה נותן את הסכמתו לקבלת הטיפול שגרם לו לנזק, אילו קיבל את המידע הדרוש, כי אז זכאי הוא לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו מאותו טיפול.
21.     באשר לשאלה של עקב השירות, מפנה ב"כ המערער לפסק דין של הועדה בע"נ 368/98 זהבית סיבוני נ' ק. תגמולים (לא פורסם) בו נקבע, כי הרופא כשל במילוי חובת הגילוי לצורך הסכמה מדעת לחיילת בשרות קבע ולכן יתמלא התנאי של עקב השירות הצבאי והוכרו תוצאות הניתוח בהחמרה, שכן, המערערת באותו תיק סבלה מתסמינים קליניים, עוד קודם וללא קשר לניתוח. לפיכך, מבקשת ב"כ המערער, כי הועדה תכיר בתוצאות הניתוח במלואן כנגרמות עקב השירות.
22.     ב"כ המשיב מצידו טוען, כי המערער שוחרר מן השירות הצבאי קודם שבוצע בו הניתוח ולכן לא מתקיים התנאי של "במהלך השירות הצבאי" ואשר לתנאי ה"עקב", הרי שהמערער לא הראה קשר, בין השרות הצבאי ובין הפגיעה ביכולתו לבחור וכן לא עמד המערער בנטל להראות, כי היה בוחר בוודאות בשיטת ניתוח אחרת. עוד טוען ב"כ המערער, כי היקף חובת הגילוי על השיטה המשמרת לא היה קיים בתקופה בה מדובר בשנת 2000.
23.     ב"כ המשיב טוען עוד, כי מדובר בשאלה היפוטיתית, דהיינו מה היה המערער בוחר לבצע לו ניתנה הוצבו בפניו שתי האפשרויות ובשל היותה שאלה היפוטתית, הרי שאין לדעת מה היה בוחר המערער, כאשר לדעת ב"כ המשיב, החסרונות של השיטה המשמרת היו כאלה שהיו גוברים על יתרונותיה. עוד הוא טוען, כי היקף חובת הגילוי לא חייב את הרופאים לציין בפני המערער את השיטה הניתוחית החילופית, כאשר ביצעו בו את השיטה הרפואית המקובלת באותו מועד ולפיכך, אי מסירת המידע אינה עולה כדי פעולה בניגוד ל "כללי האומנות הרפואית" ומכאן שאין קשר סיבתי עם השירות.

דיון והכרעה
24.     לדעת הועדה דין הערעור להתקבל.
שאלת הרשלנות
25.     דווקא ד"ר אמנון זיסמן, סגן מנהל מחלקה אונקולוגית בבי"ח "אסף הרופא", בו טופל המערער ואשר הובא ע"י המשיב, סיפק בעדותו את התשובות לשאלה, האם "האדם הסביר", שהיו פונים אליו ומציעים לו את שתי השיטות, כאשר הוא במצבו של המערער מבחינת סרטן האשכים, דהיינו stage one, היה בוחר בשיטה המשמרת. ד"ר זיסמן הוכיח לנו, כי כאשר במרכז רפואי גדול כ- UCLA בארה"ב, הציעו בשנים 2000-2002 את שתי השיטות, לא זכור לו, ולו מקרה אחד, בו ביקשו את השיטה הלא משמרת, כאשר מצבו של החולה היה מוגדר srage one בוודאות, שאין מחלוקת שזה היה מצבו של המערער.
26.     עוד סייע לנו ד"ר זיסמן בכך, שגם הוא מודה, שכיום היה מציע לאדם במצבו של המערער את השיטה המשמרת, משום שאין בה התפשרות בנושא הסרטן והיא השיטה הנכונה. הוא גם הסכים, כי שיטה זו היתה כבר ידועה בארץ בשנת 2000, במשך לפחות 5 שנים, ואף ידעו מי מבצע אותה, אם כי בבי"ח אחר.
27.     מכאן שלו היה מוצע למערער, שהיה חייל צעיר כבן 20, בחירה בין שיטה המשמרת את העצבים ויכולת פליטת הזרע, לבין שיטה שאינה משמרת זאת, כאשר ברור שמבחינת הסרטן אין בכך פשרה, אלא רק פגיעה קטנה יותר בחולה, אין ספק כי היה מעדיף את השיטה המשמרת.
28.     מכאן ברור, כי על פי פרשנות הפסיקה לסעיף 13 לחוק זכויות החולה או ביתר דיוק למידת המידע, שמוטל על הרופא ליתן לחולה, יש לענות בחיוב לשאלה, האם פעל בית החולים שלא על פי מידת הגילוי הנדרשת, כאשר לא יידע את המערער בקיומה של השיטה המשמרת.
29.     בע"א 4960/04 סידי נ' קופ"ח כללית ואח' (טרם פורסם) מסכם כב' השופט ריבלין את ההלכה ועל פיה :
"הגישה האדנותית, הגורסת כי הרופא יוצא ידי חובתו כלפי המטופל לעניין מסירת מידע אם הוא נוהג על-פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, נדחתה אפוא. אין ספק, להיבטים המקצועיים-רפואיים משקל רב בכגון דא. בידי הרופאים מונח הידע לגבי הטיפולים השונים והבדיקות האפשריות, והם גם מי שעומדים מול החולה הבודד, לעיתים ברגעיו הקשים, ונדרשים להעביר לו את המידע ולקבל יחד עמו את ההחלטות הנדרשות. זוהי משימה קשה. היא מערבת שיקולים מקצועיים-רפואיים, שיקולים אנושיים ולא אחת גם שיקולים תקציביים-מנהלתיים. היא מחייבת מתן משקל למכלול האינטרסים הרלבנטיים, ובראש ובראשונה - לאינטרס של החולה ולזכויותיו, שהרי הוא, בסופו של יום, חש ונושא על גופו את תוצאות ההחלטה המתקבלת. על כן, בפסיקתנו נקבע סטנדרט גילוי, המצוי גם בפסיקה אמריקנית והמקובל בקנדה ובאוסטרליה, המבוסס על צרכיו של המטופל הנדרש לגבש הסכמה לטיפול רפואי (פרשת פלונית נ' מור הנ"ל). יצוין, כי מבחן זה משתקף גם בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, הקובע, בסעיף 13 שבו....". (ההדגשה הוספה- הועדה).
30.     ובהמשך כותב כב' השופט ריבלין:
"אין ספק בליבי, כי המבחן שעניינו צרכי המטופל הסביר צריך לחול לא רק ביחס לטיפול שנעשה, אלא גם ביחס לטיפול שאינו נעשה ושניתן לעשותו במסגרת אחרת... מבחינה עקרונית, אותם שיקולים העומדים ביסוד הבחירה במבחן החולה הסביר ביחס להתערבות פעילה, יפים גם לגבי גילוי מידע ביחס למגבלות הבדיקה הנעשית והאפשרויות הנוספות הפתוחות בפני החולה... מבחינה עקרונית, אותם שיקולים העומדים ביסוד הבחירה במבחן החולה הסביר ביחס להתערבות פעילה, יפים גם לגבי גילוי מידע ביחס למגבלות הבדיקה הנעשית והאפשרויות הנוספות הפתוחות בפני החולה הציבורית בארץ. הבריאות עומדת בראש... מעיינם של רוב בני האדם, וברגיל, אל לו לרופא להכמין מידע העשוי - ולוּ בהשקעת ממון רב - ליתן סיכוי עדיף לריפוי. את בחירה עליו להותיר בידי החולה; אל לו לצאת מן ההנחה כי ממילא אין החולה מסוגל להגיע לכלל הכרעה מושכלת."
31.     איננו מתעלמים מדעתה החולקת, דעת המיעוט, של כב' השופטת נאור, בעניין סידי הנ"ל, אולם גם היא דנה בסוגייה של הפנייה לרפואה פרטית, בעוד שבמקרה שלפנינו הניתוח המשמר היה יכול להינתן במסגרת הרפואה הציבורית, אולם בבי"ח אחר מביה"ח אליו נשלח המערער. לכן נראה, כי בנסיבות תיק זה, גם כב' השופטת נאור, על פי השקפתה כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין (ר' דבריה: "איני חולקת על חברי הקובע כי בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית - ואולי אף במסגרת שירותי רפואה מעבר לים. כך יש לעשות, אכן, כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם זמינים ברפואה הציבורית בארץ.", סעיף 3 לפסק דינה), היתה מצרפת דעתה לדעת הרוב.
32.     לדעתנו, אין ספק, כי על פי ההלכה הפסוקה, הייתה קיימת חובה של הרופאים בבי"ח אסף הרופא, לספר למערער על קיומה של השיטה המשמרת ולאפשר לו לבחור והוא כ"אדם סביר" היה בוחר ב"שיטה המשמרת".
33.     גם סוגיית הקשר הסיבתי הוכחה בפנינו. אנו מקבלים את עדותו של ד"ר ליבוביץ, כי מדובר בניתוח חסר סיכון לעניין העצבים ואנו דוחים לעניין זה, את חוות דעתו של ד"ר אברבנאל, אשר אינו מומחה בתחום זה.
34.     מכאן שבית החולים התרשל בכך, שלא גילה למערער על קיומה של השיטה המשמרת והנזק, שנגרם כיום למערער הינו תוצאת ההתרשלות הזו.
"עקב השירות"
35.     מכאן לשאלה של "עקב השירות". דהיינו, האם אי מסירת מידע לחולה המגיעה כדי רשלנות של המערכת הרפואית הינה "עקב השירות". אך ראשית, נסלק את "אבן הנגף" - שחרורו של המערער בניגוד לרצונו.
36.     הצטערנו לראות, כי המשיב נתלה בעובדה, שקיום הניתוח היה יומיים לאחר שהמערער שוחרר מצה"ל בניגוד לרצונו, כדי לטעון שאין קשר בין ההליך הרפואי לשירות. אולם טענה זו דינה להידחות מייד, באשר ללא קשר לקיום הניתוח במועד כזה או אחר, הרי הייעוץ לעניין הניתוח ומסירת המידע החלקי לגביו נעשו בהיות המערער חייל בשירות, ולכן הואיל וההתרשלות היא במועד מתן המידע, הרי שמדובר במועד בו היתה לצה"ל אחריות לגבי הטיפול הרפואי במערער.
37.     ככלל, ולמעלה מן הדרוש, נבקש לציין, כי סוגיית השחרור עקב מצב רפואי, שלא בהסכמתו של החייל, היא בעייתית ביותר ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק שירות הבטחון [נוסח משולב] תשמ"ו - 1986 (להלן: "חוק שירות בטחון"). על פי סעיף 17א (ב) לחוק שרות הבטחון, חייל בשירות סדיר, רשאי להתנדב לשירות למשך 180 יום לצורך טיפול רפואי. ועל פי סעיף 17א(ב)(2) " זכותו של חייל להתנדב כאמור בפסקה (1), תובא לידיעת החייל בדרך שתיקבע בפקודות הצבא" (ההדגשה הוספה - הועדה).
38.      במקרה זה לא טען המשיב, כי הוצע לחייל להתנדב והוא סירב לכך. ההפך הוא הנכון, המערער הוא שטען, כי שוחרר בניגוד לרצונו ונראה כי מיהרו לשחררו, בלא שהסבירו למערער את זכויותיו, ובלא שהציעו או אפשרו למערער לעבור את הליך ההתנדבות. לכן כאשר הרשות המינהלית, שהיא המכירה את הדין, לא הציעה למערער את האפשרות להתנדב, וזאת בניגוד להוראות חוק שירות הבטחון, והוא שוחרר בניגוד לרצונו ובניגוד לאינטרס שלו, ורק כדי למנוע ממנו טענה כלשהי בדבר אחריות שלטונות הצבא לעניין הניתוח, שהוצע לו תוך כדי תקופת השירות הצבאי, הרי שהיא מנועה מלהישמע כעת בטענה שיום הניתוח לא היה תוך כדי השירות.
39.     על פי ההלכה המשפטית בעניין שוקרון: "זכאות כזו (הקשורה בטיפול רפואי- הועדה) יכול ותקום כאשר המחלה נגרמה או הוחמרה עקב טיפול רפואי שניתן בתקופת השירות..." ובהמשך: " ברם מקום שהטיפול הרפואי שניתן לאדם בתקופת שירותו הצבאי סטה מ"כללי האמנות הרפואית", ומקום שבו בשל סטייה זו נגרמה מחלתו של החייל או הוחמרה, נקשר הקשר הסיבתי הדרוש" (סעיף 8 לפסק דין רע"א 8317/99 שוקרון נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(5) 321).
40.     כעת משקבענו, כי על פי ההלכה כאשר "הרופאים סוטים "מכללי האמנות הרפואית" בטיפול בחייל, הרי זה נכנס לגדר "עקב השירות", ומשקבענו, כי כך נהגו הרופאים, כאשר לא פרשו בפני המערער את המידע על הניתוח המשמר, ומשקבענו, כי לו הוצא למערער בזמנו הניתוח המשמר, הרי כאדם צעיר סביר היה בוחר בטיפול המשמר, הרי שתוצאות הניתוח הבלתי משמר, דהיינו הפגיעה בעצבים, הינה "עקב" השירות הצבאי.
41.     לא מצאנו, כי המערער סבל מבעייה כלשהי הקשורה בעצבים אלו קודם לניתוח, ולכן הקשר שנקבע הוא קשר של "גרימה".

סוף דבר
הועדה מקבלת את הערעור וקובעת קשר של גרימה בין הפגיעה העצבית ואיבוד יכולת השפיכה ממנה סובל המערער לבין שירותו הצבאי.
המשיב ישלם למערער את הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעמו כנגד קבלה מקורית וזאת בתוך 30 יום מן היום שבו תומצא הקבלה. תשלום זה מוגבל לסך של 3,500 ש"ח. כמו כן ישלם המשיב למערער שכר טירחת עורך דין בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה ע"י ב"כ המשיב.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכויות אח רפואי

  2. רישום ציוד רפואי

  3. עורכי דין רפואיים

  4. הוצאה רפואית חריגה

  5. נזק רפואי ללא תיעוד

  6. טיפול בקנביס רפואי

  7. נזקים למכשיר רפואי

  8. הסכמה להשתלת איברים

  9. פסילת מסמכים רפואיים

  10. אי הפניה לבדיקות רפואיות

  11. עו"ד מימוש זכויות רפואיות

  12. עורכי דין זכויות רפואיות

  13. מקורות מימון מגן דוד אדום

  14. החזר הוצאות רפואיות בחו''ל

  15. התאמת מצב רפואי לסעיף ליקוי

  16. כניסה לארץ לצורך טיפול רפואי

  17. חוק השתלת אברים, התשס"ח-2008

  18. התנגדות הורים לטיפול רפואי בילד

  19. הסכמה מדעת של קטין לטיפול רפואי

  20. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה

  21. הסבר לחולה על אפשרות טיפול רפואי חלופי

  22. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות רפואיות

  23. סמכות אחות סיעודית לקבל החלטות רפואיות

  24. הפחתת פיצויים מהביטוח עקב הסתרת מידע רפואי

  25. מאגר ארצי המכיל את כל תוצאות בדיקות מח עצם בישראל

  26. תקנות מס הכנסה (ניכוי בעד ביטוח רפואי), תש''ם-1980

  27. תקנות פיקוח על בתי-ספר (בדיקות רפואיות של עובדים), תש''ל-1970

  28. שאלות ותשובות


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון