הכרה במחלת אסטמה בצבא

להלן החלטה בנושא הכרה במחלת אסטמה בצבא:

החלטה

זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 18.11.04 אשר הכיר במחלת האסתמה של המערער ככזו שהחמירה בשיעור של רבע, מדרגת הנכות הכוללת, על חשבון השירות. לטענת המערער יש להכיר בו כמי שנכותו נגרמה עקב השירות, ולא רק החמירה.

ההליך והעובדות

  1.      המערער נולד בשנת 1962 והתגייס לצה"ל בתאריך 31.03.1981 בפרופיל 97, ושובץ לחיל הים. המערער עדיין שירת בעת הגשת הערעור. המערער החל את שירותו בספינת טילים, עבר קורס קצינים והמשיך לשרת בצבא קבע כקצין כוח אדם ומשאבי אנוש בחיל הים. בתקופת עבודתו בחיפה מיולי 1994 ועד אוגוסט 1998, עבד במשרד שהיה צמוד לעמדת ניקוי בחול של ספינות חיל הים, ונחשף במהלך כל אותה התקופה לאבק שהגיע מעמדת הניקוי שכלל אף תרסיסים ואדים של חומרים כימיים ובכללם אפוקסי, אנטי-פאוילינג, וצבעים.
  2.      לכתב הערעור אשר הוגש על ידי המערער צורפו מכתביהם של שלושה רופאים, אשר טיפלו בו בעת שירותו בבסיס בחיפה. במכתבו של ד"ר נעם אסנה מחודש מרץ 2002 נכתב, כי בין השנים 1995-1997 בהן שימש כרופא בבסיס חיל הים בחיפה, פנה המערער מספר פעמים למרפאה עקב אירועים חוזרים של קוצר נשימה ובבדיקתו נשמעו צפצופים מעל שני שדות הריאה, וכי המערער טופל באמצעות אינהלציות מרחיבי סימפונות ללא סטרואידים ללא צורך בחמצן, ולאחר טיפול זה נצפתה הטבה במצבו (מסמך 23 בתיק הרפואי). במכתבו של ד"ר ניר זיידר מיום 08.11.01, נכתב כי בתקופה שבין יוני 1995 ועד דצמבר 1996 בה שירת בתפקיד קר"פ בבסיס חיפה, פנה אליו המערער לפחות 3 פעמים בתלונות של קוצר נשימה (מסמך 21 בתיק הרפואי). במכתבו של ד"ר כרמון ארז מיום 04.04.02 נרשם, כי הוא מכיר את המערער מתקופת שירותו בקצין רפואה בכיר בבסיס חיפה בשנת 1998, וכי המערער מוכר לו מפניות חוזרות עקב תלונות של קוצר נשימה, וכי בחלק מהמקרים טופל באינהלציות ובאחת הפעמים הופנה לחדר מיון (מסמך 26 בתיק הרפואי).
  3.      בחודש אוגוסט 1998 עזב המערער את הבסיס בחיפה, ועבר לשרת בקריה בתל אביב. בחודש מאי 2000, לאחר שבוצע לו מבחן תגר נשימתי במכון למחלות ריאה בבית החולים ע"ש א. סוראסקי, אובחן המערער כחולה אסתמה. בשנת 2002 הורד הפרופיל הרפואי של המערער והועמד על 45, וזאת לאור האסתמה ממנה סבל. (מסמך 19 בתיק הרפואי).
  4.      המערער הגיש תצהיר, והצדדים הגישו חוות דעת מטעם, וזאת כפי שיפורט להלן, המערער והמומחים נחקרו.

טענות הצדדים וחוות הדעת הרפואיות
5.     לטענת המערער יש להכיר בקשר של גרימה בין החומרים אליהם נחשף בין השנים 1994-1998 עת עבד בצמוד לעמדת ניקוי הספינות, למחלת האסתמה ממנה הוא סובל כיום, ולא רק בקשר של החמרה.
6.     המשיב דוחה טענותיו של המערער. לטענת המשיב אומנם נגרמה למערער אסתמה במהלך השירות אך היא הייתה קלה ביותר, כאשר ההחמרה במחלה חלה בשנת 2000 ונבעה מדלקת ריאות ו/או GERD ולא מתנאי השירות.
7.     טענות המשיב נתמכו בחוות דעתו של ד"ר אשר מזר, מומחה למחלות פנימיות ומחלות ריאה. בחוות דעתו מיום 15.04.04 קבע ד"ר מזר כי כאשר מתפתחת אסתמה בגיל מבוגר אין קשר לרקע אלרגי או משפחתי ויש לבדוק שלושה גורמים אתיולוגיים אפשריים שהם לדעתו : 1. חשיפת המערער לעמדת ניקוי הספינות. 2. אירוע דלקת ריאות אשר אובחן למערער בסוף 99 תחילת 2000, הידוע, לטענתו, כגורם אתיולוגי השכיח ביותר לגרימת והחמרת האסתמה בגיל מבוגר. 3. GE REFLUX (GERD) - שגם הוא ידוע כגורם שכיח לגרימת והחמרת מחלות ריאה חסימתיות. לטענת ד"ר מזר מהמסמכים הרפואיים שהונחו בפניו עולה כי מחלת המערער החלה במהלך שירותו בחיל הים ואף החמירה עקב החשיפה הסביבתית במהלך השירות, אך בתקופת השירות היא הייתה קלה. ד"ר מזר בודק האם השינוי בחומרת המחלה בשנת 2000 קשורה לחומרים אליהם נחשף המערער במהלך השירות או לגורמים חדשים שגרמו לתפנית. ד"ר מזר קובע כי ההחמרה המשמעותית של המערער נבעה מדלקת הריאות, שהנה גורם שכיח ביותר לגרימה והחמרת מחלת האסתמה. עוד מוסיף ד"ר מזר כי אף ה- GERD, אשר הוזכר במכתבו של פרופ' קיויתי, ידוע כגורם החמרה שכיח במחלות הריאה. על בסיס קביעותיו הנ"ל קבע ד"ר מזר, כי משקלם של שני הגורמים האחרונים, קרי דלקת הריאות וה- GERD הנו כבד יותר והשפיע על החמרת המחלה והפיכתה מאסתמה סמויה אפיזודית לאסתמה כרונית, ועל כן המליץ לזקוף רק 25% מנכות המערער על חשבון תנאי השירות.
8.     טוען המערער כי יש להכיר בקשר של גרימה בין מחלתו לתנאי השירות. טענתו נתמכה בחוות דעתם של ד"ר מרדכי יגלה, מומחה לרפואה פנימית ומחלות ריאה, מיום 16.12.04, ומיום 27.10.03. ובמכתבי הערכה תעסוקתיים של פרופ' שמואל קיויתי, מנהל המרכז לאלרגיה ואסתמה במרכז הרפואי ע"ש א. סוראסקי, מיום 11.11.03, ומיום 30.12.04.
9.     בחוות דעתו של ד"ר יגלה מיום 16.12.04, הוא מסכים עם קביעותיו של ד"ר מזר, כי המערער חלה באסתמה במהלך שירותו הצבאי וכי אכן מחלת האסתמה של המערער החמירה בשנת 2000. עוד הוא מסכים כי במחלת אסתמה בגיל מבוגר יש לחפש אחר הגורמים האתיולוגיים- המחוללים, של מחלת האסתמה. טוען ד"ר יגלה כי גורם אתיולוגי הוא גורם מחולל, ומכיוון שהאסתמה של המערער החלה בעת שירותו הצבאי, אזי לא ניתן להתייחס למצבים שקרו או אובחנו לאחר מכן כגורמים מחוללים, לכל היותר ניתן להתייחס אליהם כגורמים מחמירים. ד"ר יגלה חולק על קביעתו של ד"ר מזר, אשר לטענתו לא נתמכה בכל אסמכתא, לפיה מחלה זיהומית גורמת ואף מחמירה משמעותית את מחלת האסתמה, שכן לשיטתו מחלה זיהומית יכולה להחמיר באופן זמני את מחלת האסתמה, אך לא לגרום לה. בהתייחס לקשר בין מחלת ה-GERD לאסתמה, ציין ד"ר יגלה כי הקשר בניהם הנו מורכב, שכן מחלת הריאות והטיפולים בה יכולים לגרום ל-GERD, אשר יכול להחמיר את המחלה החסימתית. ד"ר יגלה סבור כי ה-GERD, שהופיע אצל המערער בשנת 2000 הנו סיבוך של האסתמה והטיפולים הנלווים לה, ולא כמצב שהופיע פתאום והחמיר את האסתמה.
10.     במכתב ההערכה התעסוקתי מיום 11.11.03, קובע פרופ' קיויתי, כי מחלת האסתמה התפתחה כתוצאה מחשיפת המערער לחומרים אשר פורטו לעיל, ואשר אליהם נחשף המערער כאמור במהלך עבודתו בבסיס בחיפה בין השנים 1994-1998. עוד מציין פרופ' קיויתי, כי אסתמה מסוג זה שיש למערער יכולה להמשך למרות הרחקת הגורם להתפרצותה, ולהפוך למחלה כרונית הדורשת טיפול ממושך, וזה אכן המצב בו מצוי המערער. במכתב הערכה התעסוקתי של פרופ' קיויתי מיום 30.12.04 התייחס פרופ' קיויתי להשפעה של מחלה זיהומית על מחלת האסתמה, וקבע כי נכון לאמר כי מחלה זיהומית בגיל מבוגר גורמת להחמרה, אך לא להתפרצות של אסתמה. אין המדובר בגורם אתיולוגי- לא עקב המחלה הזיהומית הופיעה האסתמה, אלא היא הייתה שם והחמירה לאחר המחלה הזיהומית. בהתייחס ל- GERD ציין פרופ' קיויתי כי ה- GERD יכול להחריף אסתמה אך הוא אינו גורם להתפרצות האסתמה. פרופ' קיויתי מציין כי שעה שד"ר מזר הכיר בכך שהמחלה נגרמה עקב החשיפה התעסוקתית של המערער עקב השירות, אין זה משנה אם החמירה לאחר מכן על ידי גורמים אחרים, שכן דינה של אסתמה להחמיר על ידי מחלות זיהומיות וחומצה קיבתית, וכי ברור הוא כי לולא התפתחות המחלה בזמן השירות והחשיפה התעסוקתית, הרי היא גם לא הייתה כלל מחמירה.
11.     בחוות דעתו המגיבה של ד"ר מזר מיום 11.04.05, בה התייחס לחוות דעתם של ד"ר יגלה ופרופ' קיויתי, הוא מציין כי אף שמחלת האסתמה של המערער התגלתה לראשונה בתקופת השירות בחיפה על רקע חשיפה סביבתית, הרי שאותה העת המחלה הייתה אפיזודית והתבטאה במספר התקפי קוצר נשימה חריפים, שהצריכו רק טיפול באינהלציות ולא לטיפול קבוע. כאשר המפנה במחלה אירע בשנת 2000, עת כבר לא שירת בחיפה, אז נקבע כסובל מאסתמה כרונית. ההחמרה נובעת לשיטתו משני הגורמים הידועים כגורמים המחמירים את המחלה: דלקת ריאות ו- GERD. מאחר ועד אז סבל רק מאסתמה אפיזודית, ואילו תנאים אלו הם שהחמירו אותה לאסתמה כרונית, הומלץ על ידו לזקוף נכות בשיעור של 25% על חשבון השירות.
דיון והכרעה
12.     לאחר שמיעת העדויות בתיק, ועיון בטענות ובראיות הצדדים, מצאנו כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי מחלת האסתמה ממנה סובל המערער נגרמה עקב השירות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.
13.     הצדדים מסכימים בניהם היא מחלת האסתמה פרצה תוך כדי השירות של המערער ועקב שירותו, עיקר המחלוקת בניהם היא באשר לשאלה האם יש לזקוף את מלוא הנכות של המערער על חשבון השירות, או שמא יש להתייחס לכך כי רק בשנת 2000 הוא הוכר כחולה אסתמה כרוני וכי בשנים 1999-2000, היו גורמים אחרים, אשר השפיעו על כך כי המחלה פרצה ביתר חומרה, ועל כן יש לזקוף לטובת השירות רק רבע מנכותו של המערער.
14.     מצאנו להעדיף במקרה זה את חוות דעתו של פרופ' קיויתי, אשר אף מתיישבת עם הפסיקה בנושא כפי שיובהר בהמשך, בה הוא קובע כי "במכתבו מציין ד"ר מזר בכבודו ובעצמו כי המחלה החלה בתקופת השירות הצבאי בחיל הים בחיפה, ואף מציין כי סביר להניח שנגרמה או החמירה עקב החשיפה התעסוקתית במהלך השירות. כלומר מכיר ד"ר מזר בעובדה שהמחלה הנה תולדה או התוצאה של החשיפה התעסוקתית. לגמרי לא משנה אם המחלה החמירה לאחר מכן על ידי גורמים אחרים, שכן זה דינה של אסתמה המחמירה על ידי מחלות זיהומיות וכן חומצה קיבתית. כך שניתן לאמר וזאת על פי מכתבו של ד"ר מזר, כי המחלה החלה בזמן השירות הצבאי. מרגע זה ואילך המחלה יכולה להתנהג כאסתמה רגילה הנתונה להשפעה של גורמים רבים. ברור הוא כי לולי התפתחות המחלה בזמן השירות והחשיפה התעסוקתית הרי היא גם לא היתה כלל מחמירה".
15.     אף בעדותו מיום 16.01.06 בתשובה לשאלה אשר הופנתה אליו על ידי יו"ר הועדה האם הוא עדיין עומד על כך כי יש לזקוף את מחלת המערער כולה על חשבון השירות ולא רק רבע ממנה, וזאת לאור טענת המשיב שדלקת הריאות החמירה את מצבו של המערער, השיב פרופ' קיויתי:
"לומר לך את האמת. השאלה הזו אישית עוד לא ברורה לי, ואני אגיד לך למה בעצם. כי אם אנו באים ואומרים, רבותי, לא היתה לו מחלה, והמחלה שלו התפתחה בגלל הגורם התעסוקתי, הרי כל מה שבא לאחר מכן לא היה גורם להחמרה או להתקפים אסטמטיים אילולא היתה לו המחלה הזאת, הדברים האלה קשורים אחד בשני. אם הוא לא היה נחשף, אם קצין התגמולים בא ואומר, אני מכיר בעובדה שהמחלה שלו התפתחה בגלל החשיפה התעסוקתית, כל מה שבא אחר כך זה רק בגלל זה........זאת אומרת כאן החלוקה הזאת      נראית כל כך מלכותית ולא מוצדקת, וברגע שאנחנו מודים בעובדה שהמחלה שלו נגרמה      בגלל המחלה התעסוקתית.......כל מה שבא אחר כך היה רק בגלל הגורם הזה. אך איך אנחנו יכולים לעשות את ההפרדה?".
(עמ' 19 שורות 10-27 לפרוטוקול מיום 16.1.2006).
16.     במקרה הנדון אין מחלוקת כי המערער לקה במחלת האסתמה, לאחר שנחשף לחומרים בסביבת עבודתו, וזאת במהלך ועקב שירותו הצבאי. כמו כן, אין מחלוקת כי טרם שהמערער שירת באותה סביבת עבודה, קרי עד שנת 1994, הוא לא סבל מבעיות בדרכי הנשימה וכי מצבו הרפואי, בכל הנוגע לאספקט זה, היה תקין לחלוטין, ואף נשללה האפשרות כי הופעת המחלה בגיל כה מאוחר נובעת מבעיה אלרגית או משפחתית.
17.     לאור האמור לעיל, ומאחר ונקבע כי המחלה התפרצה במהלך שירותו ועקב שירותו של המערער, חזקה היא כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו. ראו דעתו של כב' השופט שרשבסקי בע"א 188/75 גיורא ביבר נ' קצין התגמולים פ"ד ל(3), 172 ,בעמ' 177-178 (להלן: "פסק הדין ביבר"):
"בדבר השאלה אם היתה גרימה או החמרה של נכות המערער, אני סבור שהיתה גרימה. עילת התביעה לגמלאות על-פי החוק היא נכות החייל, זאת אומרת שכשרו לפעול פעולה רגילה אבד או פחת כתוצאה ממחלה או החמרתה או חבלה שאירעו תוך כדי ועקב שירותו צה"ל (סעיף 1 לחוק, הגדרת "נכות"). הנקודה המרכזית איפוא איננה המחלה וכו' אלא הפגיעה בכשרו של החייל לפעול. כל עוד שאין פגיעה כזאת, לא קיימת נכות גם אם מבחינה רפואית המחלה כבר קיימת. וכך גם ההיפך : תחילת פגיעה כזאת, כפוף לתנאים שבחוק בדבר הקשר עם השירות, כמוה כיצירת נכות, כלומר המחלה וכו, אם ומהזמן אשר היא מביאה לפגיעה כנ"ל, כמוה כגרימת הנכות ולא רק כהחמרתה. זאת היא הסיבה שאין בעובדה גרידא שהמדובר במחלה תורשתית או קונסטיטוציונלית כדי לנתק את הקשר בין השירות ובין הפגיעה. אדרבא, רקע רפואי כנ"ל עשוי לעשות את האיש עוד יותר מוכשר לקבל את טומאת הפגיעה אם היה בשירות כדי להביא להתפרצותה. המעבר ממצב הרדום של המחלה, היינו של מצב של חוסר פגיעה כנ"ל, אל התפרצותה, אם היא תוצאה - ולו רק בחלק כלשהו - מהשירות, המביא לפגיעה כנ"ל, כמוהו איפוא, מבחינה משפטית, כגרימת      הנכות ולא רק כהחמרתה. על החמרת נכות יכולים איפוא לדבר רק אם לפני השירות כבר היתה קיימת מידה מסויימת של פגיעה כנ"ל, ולא רק של המחלה גרידא".
ור' לעניין זה גם ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, בעמ' 210-11, שם אימץ בית המשפט את החלטת כב' השופט שרשבסקי לעיל, וקבע את הדברים הבאים:
"בשורת החלטות קבע בית-משפט זה, כי מקום שמחלתו של תובע פרצה לראשונה בעת שירותו, והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה עוד בטרם השירות של נטייה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על-ידיו. גישה זו יסודה בשלושה טעמים: ראשית, לא היו גילויים של המחלה לפני השירות; שנית, אין אפשרות לאמת באופן פוזיטיבי את ההשערה הרפואית כי הנטייה לחלות במחלה הייתה יוצאת מן הכוח אל הפועל גם אלמלא השירות ושלישית, מדובר בקביעתו של קשר סיבתי משפטי, להבדיל מקשר סיבתי עובדתי-רפואי גרידא".
18.     וראו גם ע"א (ת"א) 1203/92 וייס ירמיהו נ' קצין התגמולים (לא פורסם), אשר עסק במחלת הטרשת הנפוצה ושם אימץ כב' השופט אבן ארי (בסעיף 2 לפסק דינו) את פסק דין ביבר, ואשר דבריו יפים אף לענייננו:
     "בענינינו אין מחלוקת בין חכמי הרפואה כי מחלת הטרשת הנפוצה מופיעה בצורת "גלים". דהיינו: מדובר במחלה לאטנטית השוכנת בגופו של החולה וזאת באופן הסמוי מן העין. המחלה מתעוררת מדי פעם בפעם כמו למשל מחלת הקצרת (האסתמה), מתפרצת היא מדי פעם בפעם ועל כן הוגדרה על דרך "הגלים", המופיעים ונעלמים לפרקים בלתי מזומנות, וזאת מבלי שניתן, בדרך כלל להצביע על הסיבה המיידית או הישירה להופעתו של "הגל" הספציפי, או להתפרצות המחלה. כשם שאין לומר כי משחלף ההתקף-האסתמתי הבריא החולה לחלוטין, אלא ברגיל יאמר כי משחלף ההתקף הרי שב החולה לאיתנו, ולא נאמר כי החולה הבריא ממחלת הקצרת. נושא המחלות הלאטנטיות הבאות לידי ביטוי בהתקפים ("גלים") נזכר כבר בפסיקה. כב' השופט שרשרבסקי הגדיר מחלות מסוג זה בהאי לישנא, תוך התייחסות לקשר הסיבתי שבין התפרצות המחלה לתנאי השירות:
"המעבר ממצב רדום של המחלה, היינו מצב של חוסר פגיעה כנ"ל, אל התפרצותה אם היא תוצאה - ולו רק בחלק כלשהו- מהשירות, המביא לפגיעה כנ"ל, כמוהו איפוא, מבחינה משפטית,כגרימת הנכות ולא רק כהחמרתה. על החמרת נכות יכולים איפא לדבר רק אם לפני השירות כבר היתה קיימת מידה מסויימת של פגיעה כנ"ל, ולא רק של המחלה גרידא, (ההדגשה בגוף פסה"ד). (ראה ע"א 188/75ע"א 188/75, גיורא ביבר נ' קצין התמלוגים, פ"ד ל'(3) עמ' 172 בעמ' 177/178)."
באותו פסק דין, הדן במחלת הסוכרת, אשר פרצה לראשונה תוך תקופת השירות הצבאי נאמר על ידי כב' השופט ח' כהן כדלקמן:
"אין מחלוקת שאפילו עברה חלפה ההחמרה, מכח הפיקציה שבהחלטת קצין-התגמולים, על כל פנים המחלה לא חלפה ולא עברה אלא בחומרתה ובחריפותה עומדת מאז כן עתה", (שם, עמ' 173 אל מול האות ה'). במערער נתגלו לראשונה סמני המחלה תוך כדי שירותו הצבאי ואין לומר כי המדובר במחלה אשר חלפה ועברה. "המסקנה המשפטית המתחייבת על-פי העובדות... שהמדובר כאן בגרימה ולא רק      בהחמרה.במילים אחרות, אחרי שהוועדה ענתה בחיוב על שאלת הקשר הסיבתי בין השירות ומיחושיו של המערער, ובצדק עשתה כך, לא היה מקום להגביל את הקשר בכיוון החמרה בלבד ולא להכירו כגרימה. למסקנה זו אנחנו מגיעים על-פי ההלכה שנפסקה פעמים רבות על ידי בית משפט זה, ואין צורך להרבות כאן בהבאת מובאות בנדון זה...... ........לאור כל האמור לעיל סבורני כי יש לראות במחלתו של המערער כמחלה אשר לא רק הוחמרה אלא נגרמה תוך ועקב שירותו הצבאי, באשר הופעתה הראשונה היתה בעת השירות הצבאי. ולפיכך הייתי מציע לחברי המלומדים להחזיר את הדיון לועדה הרפואית ע"מ שתקבע את שיעור נכותו של המערער אשר נגרמה עקב שירותו הצבאי".
19.     במקרה הנדון, ולאחר שאף ד"ר מזר קבע כי מחלתו של המערער ככל הנראה אינה נובעת עקב נטייה קונסטיטוציונלית (ראו חוות דעתו של ד"ר מזר מיום 15.04.04), ולאחר שהמשיב עצמו הכיר בהתפרצותה של המחלה בזמן השירות ועקב השירות, אזי בהתאם לפסיקה יש לראות במחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות.
20.     לטענת ב"כ המשיב מאחר וההחמרה במצבו של המערער אינה נובעת מגורמי סיכון הקשורים לצבא, אזי אין לקבוע כי יש לייחס את מלוא הנכות בגין המחלה בחומרתה כיום לשירות. ב"כ המשיב ביקשה להתבסס על פסקי הדין הבאים כתומכים בפרשנותה: ע"א 459/89 ק"ת נ' חריטן ואח', פ"ד מה (5) 374 (להלן: "פסק הדין חריטן"). ע"א 4241/97 (מחוזי י-ם) פרנסה סלים נ' ק"ת (לא פורסם). לשיטת הועדה אין בפסקי הדין אשר צוטטו על ידי ב"כ המשיב כדי לסייע לה במקרה הנדון. בפסקי הדין הנ"ל הדיון התמקד במחלות קונסטיטוציונליות, אשר ההחמרה במחלה הנה פועל יוצא טבעי של מהלכה של המחלה, והחשש כי התפתחותה הטבעית והחמרתה עקב התפתחותה הטבעית של המחלה תיזקף על חשבון השירות. במקרה זה אין המדובר במחלה קונסטיטוציונלית כי אם במחלה אשר נגרמה עקב השירות בלבד, ואשר כל החמרה אשר באה לאחריה נובעת מהגרימה הראשונית של המחלה, בהיותה כמתואר בפס"ד לעיל מחלה הבאה בגלים.
21.     לטענת המשיב הסיבות העיקריות להחמרת האסתמה של המערער, אשר עד לשנת 1999 היתה קלה, נעוצות בדלקת הריאות/הזיהום בו לקה המערער בסוף שנת 1999, תחילת שנת 2000, ומחלת ה- GERD, אשר אובחנה למערער על ידי פרופ' קיויתי במכתב הערכה תעסוקתי מיום 11.11.03. בין הצדדים לתיק זה הייתה מחלוקת באשר לשאלה האם המערער סבל מדלקת ריאות בטרם פנה לאבחון אצל פרופ' קיויתי או שמא המדובר בהחמרה של מחלת האסתמה אשר גרמה להצללה אשר אופיינה כדלקת ריאות, והאם דלקת ריאות יכולה לגרום ו/או להחמיר את האסתמה. עוד חלוקות הדעות בין הצדדים באשר לשאלה האם מחלת ה- GERD יכולה להחמיר את מחלת האסתמה, או שמא האסתמה הטיפול הניתן בעקבותיה הם הגורמים ל- GERD.
22.     במקרה דנן, בעת שקבע מומחה מטעם המשיב, כי המערער חלה במחלת האסתמה, בזמן ועקב תנאי השירות, אף אם המדובר במחלה אשר חומרתה היה קלה יחסית, הרי שכל החמרה או הקלה במצב המחלה תהיה על חשבון השירות הצבאי. זהו הכלל והוא נקבע בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969. אותן תקנות דנות בסוגיות של החמרה כתוצאה מ"פגימה מוסבת" ו"פגימה בלתי מוסבת" וכן מה "דין פגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת". נזכיר, כי סוגייה זו נדונה ככלל רק בפני הועדה הרפואית וזאת מאז פסק דין חריטן. לכן, הדרך הנכונה שעל המשיב ללכת בה היא קביעת קשר של גרימה בין מחלת האסתמה לבין שירותו הצבאי של המערער וכאשר יעמוד המערער בפני הועדה הרפואית תוכל זו לשקול האם מצבו היום ואחוזי הנכות המגיעים לו הינם בכללם על חשבון השירות אם לאו. אולם לא לנו וגם לא קצין התגמולים בכובעו כקובע קשר סיבתי לבחון סוגייה זו. דווקא הטיעון של ב"כ המשיב בסעיף 43 לסיכומיה, כי לו היה מגיש תביעה בשנת 1998 נכותו היתה נקבעת על פי מצבו אז, משכנע כי יש לקבוע קשר של גרימה בשיעור 100% בין תנאי השירות לבין האסתמה, ולהניח לוועדה הרפואית לבחון את מצבו היום, ואת שיעור הנכות המגיע לו הנובע מן השירות הצבאי וממהלך המחלה הרגיל, ולא כתוצאה מגורמי סיכון, שאינם קשורים לשירות ולמהלך המחלה הרגיל.
23.     למען הסר ספק, לו היינו נדרשים לסוגייה זו, הרי ששוכנענו מפרופ' קיוויתי כי גם אם המערער חלה בדלקת ריאות (דבר שפרופ' קיויתי מטיל בו ספק), הרי שמדובר בהחמרה שהיא זמנית וחולפת וממילא מדובר בתקופה שבה היה המערער עדיין בשירות הצבאי. אמנם ד"ר מזר העיד כי דלקת ריאות יכולה להיות טריגר למחלת האסתמה (ר' גם סעיף 17 לסיכומי המשיב), אולם במקרה שבפנינו מדובר באסתמה קיימת, אשר פרופ' קוויתי הסביר, כי מחלה זיהומית תחמיר את מצבה באופן זמני וחולף ולאחר מכן תשוב המחלה למהלכה הרגיל, כאשר מהלכה הרגיל יכול לכלול גם החמרה. אשר ל- GERD השתכנענו גם כן מפרופ' קיויתי כי מדובר במחלה שהיא תוצאה מהאסתמה ולא גורמת לה. פרופ' קיויתי הסביר כי במקרה של אסתמה שהתפתחה כתוצאה מחשיפה תעסוקתית, הרי מדובר בדרך כלל בהליך שיחל בצורה קלה ויחמיר עם השנים (ר' עמ' 10 לפרוטוקול מיום 16.1.03) וכך אכן קרה עם המערער.
24.     ברצוננו להעיר כי המסמכים שהוצגו ע"י המערער זכו לאמון המומחה מטעם המשיב, ואף לאמון קצין התגמולים, והוועדה אף היא מוצאת לנכון להסתמך עליהם ואינה מקבלת את עמדת ב"כ המשיב בעניין זה בסיכומיה (ר' סעיף 43 לסיכומי ב"כ המשיב).
לסיכום
מכל האמור לעיל עולה כי אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי מחלת המערער נגרמה עקב שירותו הצבאי.
המשיב ישלם למערער את הוצאות חוו"ד של המומחים מטעמו (עד לסכום של 5,000 ₪) כנגד קבלה מקורית, וזאת בתוך 30 יום מן היום שבו תומצא הקבלה.
     התיק הרפואי מוחזר למשיב.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הכרה בפגיעה בגב בצבא

  2. הכרה במחלת אסטמה בצבא

  3. החוק החדש הכרה בטינטון

  4. התנאים להכרה בליקוי שמיעה

  5. הכרת במחלת BCC כפגיעה בעבודה

  6. אוסטיאופורוזיס - הכרה במחלה

  7. הכרה במחלה ברגל כתאונת עבודה

  8. הכרה במחלת הסרטן עקב שירות במשטרה

  9. תביעה להכרה במחלת ריאות כתאונה בעבודה

  10. אי הכרה בליקוי שמיעה באוזן ימין וטנטון

  11. התיישנות תביעה להכרה במחלת סרטן בעבודה

  12. תביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה

  13. הכרה במחלת האסטמה על פי תורת המיקרוטראומה

  14. הכרה במחלת סרטן תאי הבסיס (BCC) בביטוח לאומי

  15. הכרה במחלת עור כמחלת מקצוע - מינוי מומחה רפואי

  16. הכרה במצב הרפואי כפגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה

  17. הכרה בצרידות כפגיעה בעבודה, או מחלת מקצוע או מיקרוטראומה

  18. שאלת קיום התנאים הקבועים בחוק להכרה בליקוי השמיעה והטנטון

  19. תביעה להכרה בכאבים בברכיים כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה

  20. הכרה באירוע מוחי כ"תאונת עבודה" - סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי

  21. תביעה להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי

  22. תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון 0 סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

  23. הכרה בנזקים בגב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע

  24. תביעה להכרה בפגיעת אוזניים כ"תאונת עבודה" לפי בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון