בית המשפט ציין בעניין אשם תורם בעבודה מסוכנת כי עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. בעת המקרה עבד התובע ליד מכונה לשטיפת פקעות פרחים, כחלק מתהליך השטיפה הפקעות נעות על מסוע ובמהלך תנועתן מוזרמים מי השטיפה. תפקידו של התובע, בין השאר היה לשחרר פקעות שנתפסו בשורשיהן בגלגל השיניים ובשרשרת אשר הניעו את מסוע המכונה. התובע ניסה לשחרר את הפקעות כאשר המכונה ממשיכה בפעולתה ובעת ניסיון השחרור נתפסו אצבעות ידו הימנית בשרשרת המסתובבת ובעקבות אותה תאונה נגרם לתובע שבר. להלן פסק דין בנושא אשם תורם בעבודה מסוכנת: פסק דין מבוא 1. ביום 28.11.99 נפגע התובע יליד 29.3.78 בתאונת עבודה, פגיעה באצבעות מס' 2,3,4 בכף ידו הימנית. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותה תאונה הגיש התובע תביעה כנגד המעביד. בשלב מסוים בחרו שני הצדדים לציין בחלק מהמסמכים נתבעת נוספת-כלל חברה לביטוח בע"מ שהיא כנראה המבטחת של הנתבע, אך מאחר ולא נתבקש תיקון כתב התביעה, יוותרו הצדדים למחלוקת התובע ומעבידו. 2. התובע צרף לתביעתו את חוות דעתה של דר' בתיה יפה לפיה נכותו הזמנית עמדה על 24% נכות ובהמשך צורפה חוות דעתו של פרופ' שטהל לפיה נכותו הרפואית של התובע עמדה על 16.4% נכות צמיתה. 3. הנתבע כפר בחבות ובשאלת הנזק הוא הסתמך על חוות דעתו של דר' מורל בויקו שהעריך נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 7%. 4. משלא צלחו הנסיונות לסיום ההליכים מחוץ לכותלי בית המשפט מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, דר' אבנר קרב אשר בדק התובע והעריך נכותו הצמיתה בשיעור של 18.75%. מאחר והנתבע חלק על קביעה זו נקבע התיק לשמיעת העדויות לרבות חקירת המומחה דר' קרב. לאחר חקירתו של דר' קרב העידו התובע והנתבע והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. העובדות שאינן במחלוקת והשאלות הטעונות הכרעה 5. התובע החל לעבוד אצל הנתבע ביום 1.10.99, חודשיים לפני התאונה. (מיד לאחר שחרורו מהצבא). 6. בעת המקרה עבד התובע ליד מכונה לשטיפת פקעות פרחים, כחלק מתהליך השטיפה הפקעות נעות על מסוע ובמהלך תנועתן מוזרמים מי השטיפה. תפקידו של התובע, בין השאר היה לשחרר פקעות שנתפסו בשורשיהן בגלגל השיניים ובשרשרת אשר הניעו את מסוע המכונה. 7. המכונה הינה מכונה חשמלית שניתן לכבותה ולהדליקה ע"י לחצן הפעלה, במועד התאונה המכונה לא היתה מגודרת. 8. אין מחלוקת כי ביום התאונה- 28.11.99 החל התובע לעבוד בשעה 6:00 ולקראת השעה 9:00 ראה התובע פקעות שנתפסו בשרשרת, התובע ניסה לשחרר את הפקעות כאשר המכונה ממשיכה בפעולתה ובעת ניסיון השחרור נתפסו אצבעות ידו הימנית בשרשרת המסתובבת ובעקבות אותה תאונה נגרם לתובע שבר פתוח לרוחב קצה הגליל האמצעי באצבע ה-2 וקרעים בעור באצבעות 3+4. 9. יש לבחון האם התרשל המעביד והאם יש לייחס לתובע אשם תורם, שתי שאלות נילוות התעוררו בקשר לנושאים אלו. הנתבע טען כי שחרור הפקעות היה צריך להעשות באמצעות מוט עץ והשאלה האם אכן כך היה על התובע לפעול, הנתבע טען בהגנתו כי התובע הגיע לעבודתו באותו בוקר לאחר שהשתתף במסיבה עד שעות הבוקר בה שתה אלכוהול. 10. התובע טען לאחריותו של המעביד גם בשל הפרת חובה חקוקה שנקבעה בפקודת הבטיחות בעבודה, הנתבע טוען כי מדובר בהרחבת חזית ויש לבחון טענות הצדדים בנושא זה. 11. במידה ותקבע חבות יש להכריע בשאלה מהי הנכות הרפואית והתפקודית של התובע והאם יש מקום לסטות במקרה זה מחוות דעת המומחה המוסכם דר' קרב כטענת הנתבע. 12. באשר למרכיבי הנזק השונים בולטת המחלוקת בין הצדדים באשר לשכר הבסיס של התובע לחישוב הפסדי השתכרות בעתיד ובאשר לשיטת החישוב האם גלובלית כטענת הנתבע או אריתמטית כטענת התובע. דיון 13. התאונה ארעה ביום 28.11.99, כאשר התובע צעיר בגילו-כבן 21 יום וחדש בתפקידו, הוא החל לעבוד רק ביום 1.10.99. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם קרות הארוע, אם נחדד הטענות, טוען התובע כי מנהל העבודה לימדו לחלץ פקעות במשיכה-תלישה ידנית, הנתבע בתצהירו טוען כי שחרור פקעות צריך להיעשות "באמצעות מוט מעץ". 14. במחלוקת ספציפית זו עדיפה בעיניי עדותו של התובע על עדות הנתבע, הן בשל אמינותו של התובע והן משום שהנתבע אינו העד הנכון במקרה זה. התובע הסביר כי את שיטת העבודה למד ממנהל העבודה, מנהל עבודה שלא הובא להעיד ע"י הנתבע. הנתבע טען נחרצות בתצהירו כי מוט העץ לשחרור הפקעות סופק לתובע, בעדותו הסתבר כי לא ראה מוט, לא מוט שסופק לתובע ואפילו הוא לא ראה את התובע במהלך עבודתו. למען הסדר אצטט את קטעי העדות מפי שני העדים להמחשת האמור לעיל. ר' עדות התובע כמתואר בעמ' 15-16: "ש. מה קרה לך? ת. התאונה קרתה בסביבות 09:00 או 09:30. אני ראיתי שפקעת עם השורשים מסתובבת סביב הגלגל עם השרשרת ובאופן רגיל כמו שתמיד לימדו אותי, כמו בכל יום כי זה קרה כל כמה דקות,... ש. מה הכוונה מה שאותך לימדו, מי לימד? ת. המעביד, מנהל העבודה. ש. המעביד מנהל העבודה הסביר לך שככה עובדים? ת. כן. ש. שזה קורה מכניסים את היד ככה לימדו אותך? ת. ממש לא. אף אחד לא אמר לי לתקוע את היד בפנים. השיטה היתה שברגע שיש פקעות שנתקעות בגלגל השיניים ובשרשרת היה פשוט לתלוש אותם. וזה חוזר חלילה. ככה זה היה כל הזמן. ש. למה לא בחרת בפתרון סביר יותר לכבות את המכונה במקום לנסות ולשחרר את הפקעות שהמכונה עובדת? ת. בדיעבד אני לא ממציא את הנוהלים אני רואה איך עובדים וככה אני עובד. הפתרון של לכבות את המכונה כמובן שהוא יותר הגיוני מן הסתם אבל אף אחד לא עשה את זה ואף אחד לא אמר לי לכבות את המכונה וזה קורה כל שלוש או ארבע דקות. כולם ראו איך אני עובד. גם הפועל השני עבד ככה וזה היה ברור מאליו שככה עובדים... ש. למה לא ראית לנכון להשתמש במוט מקל שהיה לצורך זה בעבודה שלך? ת. לא היה שם מקל". ר' עדות הנתבע כמתואר בעמ' 23: ש. כאשר הפקעות נתלות בשרשרת האם קשה להוריד או שזה בתלישה קלה יורד? ת. תלוי בשורשים, בקטע הזה אני אומר שיש מנהל בבית האריזה זה מנהל עבודה, אני לא צמוד למקום, אני עובר שם מידי פעם, ככל שראיתי אני ראיתי שמורידים את הפקעות שנתפסו עם מקל.... אני לא יכול להעיד שראיתי את תומר עובד בלי מקל. אם הוא היה עובד בלי מקל בוודאי שהייתי מעיר לו". 15. לו רצה הנתבע לטעון כי שיטת העבודה שהנהיג- שיטת המקל הינה השיטה בה פעלו בפועל, היה עליו להביא לעדות את מנהל העבודה שהיה בשטח ואשר ראה יום יום את התובע, עובד במשך חודשיים, עם מקל או בלעדיו. 16. לאור האמור לעיל הנני קובע כי התובע פעל בידיעת מעבידו הנתבע בדרך של תלישת פקעות הנעות על מסוע הכולל שרשרת וגלגל שיניים באמצעות ידיו. 17. זה השלב לנתח את עילות התביעה ולהבהיר את המסגרת הנורמטיבית. התובע טוען לחבות הנתבע בעילת רשלנותו כמעביד ובעילה של הפרת חובה חקוקה- הפקודה לבטיחות בעבודה, אקדים ואזכיר כי גם אם לא היה מעלה התובע טענה מפורשת בדבר הפרת חובה חקוקה, קיומה של חובה בחוק יכול לתאר מהו גובה רף חובת הזהירות שיש להטיל על מזיק. בימים אלו (15.7.07) ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' חיים מריומה, תק-על 2007(3), 415 , 420 (2007) שאת קביעותיו יש להחיל על המקרה שבפניי. כב' הש' ג'ובראן קובע "אולם כידוע שאלת ההתרשלות אינה נסמכת על הפרתה של חובה סטטוטורית (ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל פ"ד נו(4), 304; ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)) כי אם על השאלה האם ניתן היה באופן סביר לצפות את הסיכון המדובר והאם תוחלת הנזק הנה גבוהה מעלות מניעתו", כב' הש' חיות מצטרפת לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן ומוסיפה "ככל שבעוולת הרשלנות עסקינן, יכול אומנם הציוד הנזכר בתקנות הבטיחות בעבודה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הנדרש בהקשר זה, ... (ראו והשוו: ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג, פ"ד לט(1) 197, 203-202 (1985); ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל, פ"ד לט(4) 266, 273-271 (1985); ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 430-428 (1993); ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני, פסקה 8 (טרם פורסם, 14.12.2006); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139-138 (1982))". 18. גם אם הייתי מקבל את גרסתו של הנתבע כגרסה המתארת את שיטת העבודה הנני סבור כי שיטה זו הינה שיטה המצביעה על רשלנותו כמעביד. מושכלות יסוד בדיני הנזיקין הן כי על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. להורות לעובד לשחרר פקעות באמצעות מקל מעל שרשרת וגלגל שיניים שאינן מגודרים הינה שיטה בלתי בטוחה ומסוכנת ולא במקרה קבע המחוקק סטנדרט זהירות בצורת גידור של חלקי מכונה מסוכנים. 19. ר' למשל סעיף 37(1) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 הקובע "כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח: (1) במנועים חשמליים, בגנרטורים חשמליים ובממירים סיבוביים - כל חלק שלהם וכל גלגל תנופה המחובר אליהם במישרין" או סעיף 45 הקובע כי במכונה המיועדת להפעלה בכוח מיכאני - (1) כל בורג הידוק, לולב או יתד של כל גל סובב, כוש, גלגל או סבבת שיניים יהיו משוקעים, מסוככים או מוגנים באופן יעיל אחר כדי למנוע סכנה. (2) כל תשלובת של גלגלי שיניים או של גלגלי חיכוך, שאינה דורשת כיוונון תדיר שעה שהיא בתנועה, תהא מסוככת מכל צד... 20. אם אזכיר כי מקובלת עליי גרסתו של התובע לפיה נדרש כל מספר דקות לשחרר פקעות שנתפסו בשרשרת, ללא מקל אלא בידיו בלבד הרי שבנסיבות אלו ניתן היה באופן סביר לצפות את הסיכון ועלות מניעותו הינה זולה ביותר, הוספת רשת מגינה כפי שנעשה בפועל לאחר התאונה. 21. לאור האמור לעיל הנני קובע כי המעביד- הנתבע הפר את חובות הזהירות כלפי התובע בהנהיגו שיטת עבודה בלתי בטוחה ובכך שלא נקט את אמצעי הזהירות הפשוטים למדיי למניעת אותו סיכון. 22. לכאורה מתייתר הצורך לדון בעילת היפר חובה חקוקה, אך למען הסדר אבהיר כי לא מקובלת עליי טענת הנתבע כי התובע לא רשאי להעלות טענות אלו בשל הרחבת חזית. התובע טען טענה זו במפורש בסעיף 10 לתביעתו והאמור בסיכומיו באשר להפרת החובה החקוקה מצד המעביד מקובל עליי. רשלנות תורמת. 23. גם בנושא זה אפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3398/05 הנ"ל, כב' הש' ג'ובראן קובע כי "לאחר שהוכחה רשלנותו של המפעל, נטל ההוכחה עובר אל כתפי המפעל להוכיח אשם תורם של המשיב. על כן, משעה שהמפעל לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי המשיב התרשל בהתנהגותו, יפסוק בית המשפט לטובתו של המשיב ...". 24. הנתבע לא הביא לעדות את מנהל העבודה שראה את התובע בעת עבודתו היומיומית ואשר תדרך התובע באשר לשיטת העבודה, די בכך כדי להותיר גרסת התובע כגרסה המשקפת את מה שארע. אמנם התובע לא הפסיק את פעולת המכונה בעת שניסה לשחרר את הפקעות אך גם בנושא זה אזכיר כי מדובר בעובד צעיר ובלתי מנוסה המנסה לרצות את מעבידו ואפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מ"ב (1) 415, 425 בצטטו בהסכמה את דברי השופט לנדוי בע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים ואח', פ"ד יט(3) 205: "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט בכך כרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים..." . לכך אוסיף כי מעביד המפר קיום חובות חקוקות אינו יכול לראות בעובד כמי שאחראי לנזקי רשלנותו. 25. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הנתבע אחראי כלפי התובע למלוא הנזקים שנגרמו לו בתאונת העבודה. גובה הנזק נכות רפואית -נכות תפקודית 26. דר' קרב בדק את התובע ביום 9.6.05. על פי חוות דעתו במ/1 והתשובות לשאלות ההבהרה קבע דר' קרב כי לתובע 10% נכות לצמיתות בגין הפגימה באצבע מס' 2 לפי תקנה 43(2)(ג) ו-5% לכל אחת מהפגימות באצבעות מס' 3 ו-4 לפי תקנות 43(3)ד' ו-43(4)ד'. התקנות דנות במקרים של קטיעה, דר' קרב פעל לפי תקנה 45(2) המתירה החלת התקנות גם במקרה של קשיון בפרקי האצבעות או בפגימות אחרות וזו גם הדרך המומלצת לפי תקנה 75ה' המתייחסת לצלקות ה"מחוברות לרקמות או אברים, אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם להגבלת התנועות או הפגיעות באברים אליהם מחוברות הצלקות" ודרך פעולתו של דר' קרב מקובלת עליי. 27. חשוב לראות כי לפי חוות דעתו של דר' קרב (במ/1) הבעיה באצבעות ידו של התובע הינה בעיה תפקודית, לפי דבריו "כל נגיעה או ניקוש גורמים להפקת תחושת זרמים ואי נוחות". בתשובה מס' 3 לשאלות ההבהרה (במ/2) הסביר המומחה כי הזרמים הנ"ל מתבטאים בכאב בכל מגע לאו דווקא בעקבות לחץ וללא קשר לתנועות. גם בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי לפי בדיקתו "כל נגיעה וכל מישוש גרמה למה שכתבתי", (עמ' 5). 28. לאחר ניתוח עדותו וחוות דעתו של דר' קרב, הנני סבור כי יש לאמץ מסקנותיו במלואן. אזכיר כי דר' קרב מונה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט, בנסיבות אלו לא הוגשו חוות דעת מומחי הצדדים וניתנה לצדדים האפשרות לחקור את המומחה הניטרלי בחקירה נגדית. למרות חקירה נגדית נוקבת עמד המומחה דר' קרב על דעתו בצורה מקצועית ומשכנעת. לכך אוסיף כי בדיקתו של דר' קרב הינה הבדיקה העדכנית והיא עדיפה בעיניי על מימצאים (או העדר מימצאים) מבדיקות שנעשו למשל סמוך לאחר התאונה כמתואר בנ/1 מסמך מיום 15.2.00. 29. מעדותו של התובע התרשמתי כי מימצאי הבדיקה של דר' קרב משקפים את מצבו הרפואי כפי שתואר ע"י דר' קרב ולכן הנני סבור כי התיאור של נכות בשיעור של 10% לאצבע מס' 2 ו-5% לכל אחת מהאצבעות מס' 3 ו-4 משקף את נכותו הרפואית של התובע והנני מעמידה על שיעור של 18.75% לצמיתות. 30. התיאור שתיאר המומחה דר' קרב בדבר כאבים וזרמים בכל מקרה של נגיעה או מישוש בכל אחת מאותן 3 אצבעות משקף לדעתי נכות תפקודית ובהתחשב בתפקודו של התובע למרות הנכות, אך באשר למיקומה -3 אצבעות יד ימין הנני קובע כי שיעור הנכות התפקודית הינו 10% לצמיתות. פיצוי בגין כאב וסבל. 31. לתובע נכות רפואית בשיעור של 18.75% לצמיתות. מיד לאחר התאונה הובהל התובע לבית חולים, שם נותח ואושפז עד ליום 2.12.99. לאחר שיחרורו עבר התובע סדרת טפולי רפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, (ר' המסמכים שצורפו לת/2). כב' הש' ריבלין מסביר בע"א 8757/02 רמי אוזל נ' אילן זגגות רכב בע"מ, דינים עליון, כרך עא' עמ' 263 כיצד יש לאמוד את גובה הפיצוי באשר למרכיב זה "הדין מבוסס על התמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק" (ע"357/80ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762), ו"אין בו תקרה או מפתח נוסחתי להערכת הנזק" (א' ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט' (תשמ"ד) 253)...השומה האינדיווידואלית מביאה בחשבון הפיצוי לא רק נתונים אישיים מיוחדים כי אם גם מדדים קבועים ובהם גיל הנפגע, שעור הנכות שנותרה בגופו, אופי הפגיעה, עוצמת הסבל והכאב ומידת הגריעה מהנאות החיים. ככל שחומרת המאפיינים האלה גבוהה יותר, יהא הפיצוי, מטבע הדברים, גבוה יותר. הצורך להביא את הפיצוי בגדר גבולות צפויים אינו מלמד על הצורך בהענקת פיצוי מעט. פיצוי מדוד אינו בהכרח פיצוי מתון (ספר שמגר, בע' 57), נהפוך הוא: הפיצוי צריך שיהא מלא. פיצוי מלא הוא פיצוי הוגן (פרשת ברדה הנ"ל). זוהי מצוות הצדק המתקן. זהו גם פועל יוצא מן התכלית ההרתעתית שמאחורי דיני הנזיקין". 32. בהתחשב בגיל התובע, באחוז הנכות, במיקום הפגיעה ובטיפולים הרפואים הנני מעמיד את גובה הפיצוי בשיעור של 100,000 ש"ח. הפסדי שכר בעבר 33. דר' רינות אישר לתובע אי כושר עד 1.3.00 והוסיף כי "אח"כ ייקבע ע"י המל"ל", נ/1. בפועל לא עבד התובע 5 חודשים לאחר התאונה והנני סבור כי תקופה זו משקפת את הפסדי השכר שנגרמו לו בפועל, שכרו של התובע לפי מסמכי המל"ל עמד על 2,683 לחודש ובשערוך נכון להיום עומד השכר על 2,964 ש"ח, סה"כ הפסד השכר עבור 5 חודשים בתוספת ריבית מאמצע התקופה עומד שיעור הפסדי העבר על 17,380 ש"ח נכון להיום. 34. התובע עבד לאחר מכן בעבודות שונות, שיעור השתכרותו באותה תקופה היה גבוה יותר מהשתכרותו אצל הנתבע ובהעדר ראיות להפסד שכר בפועל לא אפסוק לזכותו של התובע סכום נוסף בגין מרכיב זה. הפסדי השתכרות בעתיד 35. לתובע נכות תפקודית בשיעור של 10%, התובע פעיל מלא אנרגיה ומנסה להשתכר ולחיות למרות מגבלת הכאבים באצבעות יד ימין בכל נגיעה או מישוש. הנני סבור כי על פי הנתונים שהוצגו פוטנציאל השתכרות של התובע עומד בשיעור של השכר הממוצע במשק- 7,537 ש"ח ובמקרה זה פיצוי הולם לנזקיו העתידיים של התובע יהיה בדרך של חישוב אריתמטי, (האמור בסעיפים 46-47 לסיכומי התובע מקובל עליי). 36. אשר על כן זכאי התובע לפיצוי לפי 10% לחודש מהשכר הממוצע במשק עד גיל פרישה, סכום העומד על 173,834 ש"ח, (בתיק המוצגים יתויק החישוב לפי המשערכת). 37. לא הוכחה זכותו של התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. עזרת צד ג' והוצאות 38. התובע נעזר לאחר הפציעה בבני משפחתו (ר' סעיף 61 לתצהירו), הנני מעריך עזרה זו בשיעור גלובלי של 5,000 ש"ח, בהתחשב בסוג הפגיעה ובמישכה. התובע אינו זקוק כיום או בעתיד לעזרה בגין מרכיב זה. 39. בהעדר קבלות לא זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות למעט החזר שכרו של המומחה פרופ' שטהל, שכר שיושב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: -בגין כאב וסבל- 100,000 ש"ח -בגין הפסדי שכר לעבר-17,380 ש"ח -בגין הפסדי השתכרות לעתיד-173,834 ש"ח. -בגין עזרת צד ג'- 5,000 ש"ח סה"כ- 296,214 ש"ח. 40. מסכום הפיצוי יש לנכות את תשלומי המל"ל- סכום העומד לפי חישובי הנתבע על 45,017 ש"ח (לאחר תוספת ריבית והצמדה), יתרה לתשלום- 251,197 ש"ח. 41. בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הנ"ל בתוספת מע"מ. 42. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 43. הנתבע ישיב לתובע את האגרה ששולמה על ידו ואת שכר הטרחה ששילם עבור חוות דעתו של פרופ' שטהל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל. עבודה מסוכנתאשם תורם