אחריות על תאונות בבית הספר

הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לילד, עת שיחק עם חבריו ללימודים במסדרון בית הספר, הילד נכנס בריצה לתוך כיתת הלימוד, נתקל בשולחן אשר הוצב בכניסת הכיתה, נפל ונפגע.

בית המשפט פסק כי מן העדויות עולה כי לא ניתן היה למנוע את האירוע שעה שהילד רץ לכיתה מבלי להיזהר.

המדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי, ואילו המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטאנית שאינה צפויה מראש.

המדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי שלא ניתן היה למנועו גם לו הייתה מורה תורנית עומדת ישירות מאחורי התובע, שעה שהתובע פורץ בריצה לכיתה.


להלן פסק דין בנושא אחריות על תאונות בבית הספר:

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 16.5.00, עת שיחק עם חבריו ללימודים במסדרון בית הספר, התובע נכנס בריצה לתוך כיתת הלימוד, נתקל בשולחן אשר הוצב בכניסת הכיתה, נפל ונפגע (להלן :ב"התאונה").

2. בין הצדדים קיימת מחלוקת הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה:
3. התובע, יליד 28.5.89, לטענתו, נכנס בריצה לתוך כיתת הלימוד, נתקל בשולחן, אשר הוצב בכניסה לכיתה וחסם את המעבר, נפל ונפגע.
4. על נסיבות אירוע התאונה ניתן ללמוד מתצהירו של התובע :
"בתאריך 16.5.00 בזמן ההפסקה בסביבות השעה 11 לערך, אני שיחקתי עם חברי ללימודים במסדרון בית הספר, בסמוך לכיתה בה למדנו. הכיתה הייתה
מסודרת באופן שונה מהרגיל, לקראת אירוע שהיה אמור להתקיים בה באותו ים, השולחנות והכיסאות בכיתה הוצבו בסדר שונה, בצורה של האות ח'. דלת הכיתה הושארה פתוחה לכניסת תלמידים באין מפריע ולא היה בה או בסביבתה הקרובה, כל מורה משגיח שיאסור על התלמידים להיכנס לכיתה ולשחק בה, או שישגיח עליה בזמן ההפסקה. אני נכנסתי בריצה לתוך כיתת הלימוד, במהלך משחק עם חבר שלי ללימודים שאינני זוכר כיום את שמו, אני נתקלתי בשולחן, אשר הוצב בכניסה לכיתה וחסם את המעבר, נפלתי ארצה ונפגעתי באף שלי בעוצמה רבה".

5. עדותו של התובע בפניי הייתה אמינה בעיניי וגרסתו אף נתמכה בדו"ח תאונה אשר נחתם ע"י הנתבע 2:
"בהפסקה ניסים נכנס לכיתה, נתקל בשולחן וכתוצאה מכך קיבל מכה חזקה באף ובשיניים. האף נשבר ויש תזוזה מינימאלית".

שאלת האחריות:
6. בשאלת החבות נבדקת אחריותם הנזיקית של הנתבעים כלפי התובע בגין התאונה בה
          נפגע. בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות בנזיקין, יש להידרש לשלוש
          שאלות:
          א.          האם המעוול חב חובת זהירות לתובע. תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הציפיות, מסגרתו נבחנת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית;
ב. האם הפר המעוול את חובת הזהירות המוטלת עליו ;
          ג.          האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.
(ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז 122,133 (להלן : "פס"ד ועקנין").

7. הלכה פסוקה היא כי המורים ובתי הספר חבים בחובת זהירות מושגית כלפי תלמידיהם. בע"א 310/89 כהן נ' לנטוש ואח’, פ"ד מו (1) 402, בעמ' 405(להלן :נ "פס"ד כהן") מתווה כב' השופט אור את הכלל הבסיסי לפיו :
"אין מחלוקת שמורים בבית ספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר, וזאת גם שעה שהם נמצאים בהפסקה בין השיעורים, בשטח בית הספר מחוץ     לכיתות הלימוד. אחריות זו מוטלת לפי הנסיבות לעיתים על המורה המחנך, לעיתים על המורה התורן בחצר, לעיתים על מורה אחר ולעיתים על מנהל בית הספר, אשר אחראי אחריות מנהלית לקביעת סדרי עבודה ופיקוח מצד המורים ביחס לתלמידים... ברור כי מהות חובת הפיקוח, הלכה למעשה, ממדיה והיקפה משתנים, בהתאם לנסיבות העניין ובהתאם לגילו ולתכונותיו של מי שנתון לפיקוח. ברור גם, כי אין דומה חובת הפיקוח הנדרש בתוככי חדר הכיתה לזו שאותה יש לקיים בחדר המשחקים. "

8.          חובה זו מושתתת על חובת הזהירות של הורה כלפי ילדו. כדברי כב' השופט אור בע"א 2061/90 מרצלי נ' מ"י ואח’, פ"ד מז (1) 802, (להלן :ו "פס"ד מרצלי") :
" חובתם של המורה ושל ההורה היא בהשגחה על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני - חי או דומם - הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו. ביסודה של החובה עומדים שני אלה :
א. קטין באשר הוא קטין לא פיתח אותם מנגנוני הגנה, מנגנוני בקרה ומנגנוני שיקול דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה יינתן לצפות כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו, בין במעשה ביו במחדל. לכך נוסיף תמונות ילדות מוכרות: שובבות, סקרנות של ילד, היענות לפיתויים בלא להעריך סכנות וסיכויים וכו'...
     ב. גופו של הקטין חלש, והדבר חושף אותו ביתר לפגעי העולם הסובב
     אותו."
9.     אלא שחובה זו אינה מוחלטת, על כך עמד כב' בית המשפט בע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, פ"ד כה (2) 113, בעמ' 119באומרו :
     "כאמור חובת ההשגחה של המנהל נמדדת לפי התאמתה למידת ההשגחה של אב לבנו. חובה זו אינה מוחלטת. באופן תיאורטי ניתן אמנם לתאר גם שיטת השגחה שיש בה כדי למנוע כל אפשרות של תנועה מצד התלמיד שעשויה לגרום לסיכון, ולו הופעלה השגחה כזו אי אפשר היה לשחק במשחקים מסוכנים, אך גם משחקים רגילים היו למעשה בלתי אפשריים ובלתי מהנים. כבר נאמר שאין זה הפתרון וכי מידת ההשגחה הראויה היא עניין של פשרה בין אינטרסים מנוגדים. כזוהי גם מידת ההשגחה שמקיים אב סביר כלפי בנו. גם כאן לא מן הראוי להגזים. "

10. מהאמור לעיל עולה, כי באופן עקרוני קיימת על הנהלת בית הספר וצוות המורים החובה המושגית לדאוג לשלומם של התלמידים הן בכיתות הלימוד והן מחוץ להן. לנתבעים הייתה אפוא אחריות מושגית כלפי התובע, אך האם הייתה גם חובת זהירות בנסיבות העניין הקונקרטיות והאם הופרה חובה זו ע"י הנתבעת?

11. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת לפי מבחן הציפיות, לפי מבחן זה יש לשאול:
"האם אדם סביר היה יכול לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק ואם כן, האם היה צריך כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשות הנזק?" (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 133, בעמ' 126).

12. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי הוכחה התרשלות הנתבעים: הנתבעת 1 לא העסיקה מורים, מפקחים, מנהלים ובעלי מקצוע מומחים, מיומנים וסבירים, בעלי כשירות וידע מתאים, לא הדריכה אותם ולא פקחה עליהם בכלל וכראוי; לא ידעה ו/או התעלמה מלדעת את אשר נעשה בעת ההפסקה; לא נהגה כממונה ו/או כאחראית על מוסד חינוכי סביר וזהירה; לא דאגה לקיום בקרה ו/או שליטה בכלל על הפעילות בבית הספר ו/או על תפקודם של המורים המשגיחים על תלמידים לאחר השיעור; מינתה עובדים לא אחראים, לא מוסמכים ובלתי כשירים להשגחה על התלמידים ומניעת קיום משחקים מסוכנים; לא הוציאה נהלים מסודרים באשר לקיום פקוח יעיל ואפקטיבי בשעת ההפסקה; הנתבעת 2 לא הפעיל את סמכותו ולא נהג כמנהל בית ספר אחראי וזהיר; לא בדק את כשירותם של המורים לקיום פיקוח יעיל; לא ידע ו/או התעלם מלדעת את אשר נעשה בכיתת הלימוד בעת ההפסקה; לא דאג לקיים פיקוח הלכה למעשה על התלמידים במהלך ההפסקה; לא הוציא נהלים מסודרים באשר לקיום פיקוח יעיל ואפקטיבי בשעת ההפסקה; לא הציב מורה ו/או משגיח ו/או מפקח בכיתות בבית הספר; לא נעל את דלת הכיתה ולא מנע מהתלמידים להיכנס לכיתה בה שונה סדר השולחנות; אפשר באין מפריע לשחק בכיתה שלא למדו בה ושעה שלא הייתה מתאימה ומיודעת אותה עת, לשהייה של התלמידים או למשחק בה; לא מנע ולא אסר על התלמידים משחק בכיתה שלא הייתה מתאימה לכך ומיודעת לכך באותה עת; לא הוציא הוראות בטיחות, הנחיות בדבר סידור כיתה וכניסה לכיתה עם סידור מיוחד של השולחנות, הכיסאות ולנעילה בזמן שאינה משמשת ככיתת לימוד והפיכתה למגרש משחקים לתלמידים ללא השגחה ופיקוח; לא נהג כמנהל בית ספר אחראי, זהיר וסביר; הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוגברת שלהם ולא דאגו לשלומו ובטיחותו של התובע ולשמירה על גופו בבית הספר כפי שמחובתם היה לעשות.

13. ומן הכלל אל הפרט:
הנתבע 2, מר אברהם מושקוביץ, מנהל בית הספר דאז, העיד בפניי כי בכל הפסקה, היה קיים פיקוח ע"י צוות של מורים תורניים מבית הספר שהיו מוצבים בחצר ובמסדרונות בית הספר, שתפקידם לפקח על מעשי ההתנהגות של התלמידים. המנהל הצהיר כי בתחילת כל שנת לימודים הייתה מוצבת בחדר המורים רשימה של המורים התורניים. כל מורה ומורה היה מקבל הנחיה ברורה מתי והיכן הוא יוצב לתפקידו כאמור.

14. הנתבע 2 הבהיר כי לא היה איסור לתלמידים לרוץ בזמן ההפסקות, שהרי הינם ילדים, שכן בית הספר, כידוע אינו מוסד סגור או בית כלא. לגבי מסדרונות בית הספר הבהיר:
"אנחנו אסרנו לרוץ במסדרונות בית הספר... גם ביקשנו מהתלמידים לא להישאר בזמן ההפסקות בכיתות... כל מורה היה חייב להשאיר שני תלמידים בכיתה כתורנים, אותם תורנים מבקשים מהתלמידים לצאת מהכיתה אז היו מזעיקים את המורה. אם התלמיד יושב בכיתה, עושה שיעורים קורא ספר-אין בעיה שיישב בכיתה".

15. המורה, גב' שמחון חכמון הצהירה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, שימשה כמורה המחנכת של התובע. באירועים מסוימים, היו מסדרים את הכיתה בצורת ח' אך יחד עם זאת, תמיד הייתה נוכחת בכיתה בשעה שהיו מסדרים את הכיתה בצורת ח'. עוד הוסיפה, כי במהלך ההפסקות היו מורים תורנים שהיו משגיחים על התנהגות התלמידים וכי הייתה תורנות מסודרת של המורים, שכל מורה היה יודע היטב היכן ומתי מקומו להיות תורן וכי המנהל עצמו היה מקפיד ועובר מידי פעם ומוודא שכל המורים יוצאים לתורנות שלהם.

16. אמינות בעיניי עדויות של הנתבע 1 ושל הגב' שמחון חכמון. מן העדויות שהובאו בפניי עולה כי לא ניתן היה למנוע את האירוע שעה שהתובע רץ לכיתה מבלי להיזהר. המדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי, ואילו המורה אינו יכול למנוע פעולת פתע או תגובה ספונטאנית שאינה צפויה מראש.

17. המדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי שלא ניתן היה למנועו גם לו הייתה מורה תורנית עומדת ישירות מאחורי התובע, שעה שהתובע פורץ בריצה לכיתה.

18. מכל מקום, הרי שידועה החשיבות לאפשר חופש פעולה ועצמאות לתלמידים, דבר שטומן בחובו כשלעצמו גם מרכיב של חינוך. ראה לעניין זה דנ"א 2571/94 עזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי:
"אינטרס חשוב נוסף, שיש להביאו בחשבון בקביעת מידת הפיקוח, כרוך בשאיפה לאפשר לתלמידים, בשעת ההפסקה וכן בשעות של פעילות חופשית אחרת, ליהנות ממידה סבירה של עצמות וחופש".

19. הוכח כי בבית הספר היו נהלים, הנחיות, תקנון, ונראה כי הוברר לתלמידים כי אין להשתולל ולרוץ במסדרונות.

20. הנתבעים פעלו כדבעי וכמתבקש בנסיבות העניין. בית הספר הקפיד על הנהלים וההנחיות בכל הקשור לבטיחותם של התלמידים. גם השולחנות שסדרו בצורת ח' לא חסמו את הכניסה לכתה.

העברת נטל הראייה
21. על מנת שחובת ההוכחה לאי קיום התרשלות תעבור לכתפי הנתבעים, לפי סעיף 41
לפקודת הנזיקין, היה על התובע להצביע על קיומם של שלושת התנאים לתחולתו, וביניהם שלתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו היכולת לדעת, מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; כמו כן נדרש שלבית המשפט ייראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם מסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. (ראו ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישואל, נתניה, לה (2) 764).

22. נראה לי כי לא נתקיימו התנאים המוקדמים להפעלת הסעיף, שכן לא ניתן להסיק בענייננו כלל וכלל, שהמקרה דנן הוא מסוג המקרים המתיישבים יותר עם רשלנות הנתבעים מאשר עם אי רשלנותם. אשר על כן נותר הנטל על התובע, והוא לא עמד בו.

23. עולה אפוא, כי לא הונחה בפני תשתית עובדתית וראייתית מספקת לשם קביעת אחריותם של הנתבעים והתובע לא הרים את הנטל הנדרש במשפט אזרחי.

סוף דבר :
24. על כן, עם כל הצער בשל הפגיעה של התובע, אין מנוס מדחיית התביעה נגד הנתבעים. בהתחשב בהיות התובע קטין במועד התאונה, ישא התובע בשכ"ט הנתבעים בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

     זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מבחני מיון לבית ספר

  2. שיבוץ בבית ספר רחוק

  3. ביטול סגירת בית ספר

  4. ליקויי בטיחות בבית ספר

  5. שבר ביד בבית הספר

  6. מכרז מנהל בית ספר חרדי

  7. ארנונה על בית ספר מקצועי

  8. חוק בית ספר מקווה ישראל

  9. רישיון לפתיחת בית ספר פרטי

  10. אחריות על תאונות בבית הספר

  11. הקמת בתי ספר תיכון עיוניים

  12. פיצויים בגין פציעה בבית ספר

  13. עתירה לרישום ילדים לבית ספר

  14. לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר

  15. בקשת אב לרישום ילדים לבית ספר

  16. בחינות מיון לכיתה א' בבית ספר

  17. גמול חינוך מיוחד מנהל בית ספר

  18. תאונה באימון התעמלות בבית ספר

  19. הרחבת תחולת חוק פיקוח על בתי ספר

  20. חוק פיקוח על בתי-ספר, תשכ"ט-1969

  21. התנאים למתן פטור מארנונה בתי ספר

  22. חוק איסור פעילות מסחרית בבתי ספר

  23. תאונת עבודה של עובד אחזקה בבית ספר

  24. הודעה בדבר פטור בתי-ספר מתחולת החוק

  25. אחריות משרד החינוך לפציעות בבית הספר

  26. צו פיקוח על בתי-ספר (החלת החוק), תשל"ז-1977

  27. חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר, התשס"א-2001

  28. כתב תביעה תלמיד בית ספר נזקי גוף מועצה מקומית

  29. תקנות פיקוח על בתי ספר (בקשה לרשיון), תש''ל-1970

  30. תקנות פיקוח על בתי-ספר (עקרונות למתן פטורים), תש''ל-1970

  31. תקנות פיקוח על בתי ספר (אישור להעסקת עובד חינוך), תש''ל-1970

  32. הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בענין מונחי דקדוק לבתי ספר

  33. תקנות פיקוח על בתי-ספר (המועד והדרך להגשת רשימה של עובדי-שירות), תש''ל - 1970

  34. צו בדבר פטור בתי ספר לנגינה שהם בבעלות יחיד מתחולת חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון