מושג השוויון המהותי מהווה תרכובת של שני יסודות יוצרים אלה: יסוד השוויון. יסוד המהותיות (שבשוויון). יסוד השוויון, כשהוא לעצמו, יסוד קר ומנוכר הוא. אין בו טעם, אין לו ריח ואין הוא שולח לעברנו כל מסר חברתי. באומרנו כי 5=2+3, או, כי 2=2 לא אמרנו כל דבר תוכני אלא כי 5=2+3, או, כי 2=2. היסוד השני, יסוד המהותיות - קרא: ההקשר החברתי הספציפי שבו מבקשים להטמיע את עקרון השוויון - הוא המפיח רוח חיים בשוויון. לא זו בלבד, אלא שבהפיחו בו רוח חיים משנה ההקשר המהותי את משמעותו הראשונית של השוויון, בהופכו אותו משוויון "טכני" (שוויון פורמלי) לשוויון מהותי. עקרון השוויון המהותי, אפוא, פנים רבות לו. מהווה הוא מעין אגד שריגים שהשוויון מהווה מרכיב דומיננטי בצופן הגנטי שלהם, אלא שציבעם של השריגים יכול שישתנה מהקשר דברים אחד למישנהו. כנדרש מכך, לבחינה מקרוב של השוויון המהותי בהקשר פלוני שומה יש לבודד את השריג שלעניין ולבוחנו בקפדנות תחת עין המיקרוסקופ. שוויון "מהותי" אינו אלא אחת מנגזרות הצדק וההגינות. לצדק ולהגינות פנים הרבה, ואחד מפניהם הוא השוויון. ניתן לנסח את עקרון השוויון בדרכים הרבה, שאינן זהות זו לזו: שוויון בסיכויים, שוויון בתוצאות, שוויון בנקודת המוצא, שוויון בהקצאת משאבים, שוויון בצרכים וכולי. ואולם "שוויון מהותי" בכל אחד מאלה נרדף הוא - גם להלכה וגם למעשה - לצדק ולהגינות כנראה להם לבני חברה מסויימת בתקופה מסויימת, לאמור: שוויון המוליך אל צדק, שוויון שדרכו היא דרך ההגינות להלן פסיקה בנושא שוויון מהותי: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור 3. בג"ץ 7111/95, 8195 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסתעקרון השוויון