לבן זוג זר של אזרח ישראלי, אין זכות לקבל מעמד בישראל מרגע שפקע קשר הנישואין בינו לבין האזרח הישראלי, בין מחמת גירושין ובין מחמת פטירה, וכל עוד לא הושלם הליך ההתאזרחות. עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים, המצדיקים העברת בקשה להמשך שהייה בישראל לדיון בוועדה המייעצת הבין-משרדית לבחינת האפשרות למתן מעמד בישראל, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 מטעמים הומניטאריים. להלן פסק דין בנושא שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים של אלמנה של אזרח ישראלי: פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, כי בית-משפט זה יורה למשיב להעניק לה אזרחות ישראלית בהיותה אלמנה של אזרח ישראלי. בא-כוחה של העותרת מגדיר את הסעד המבוקש על-ידה בהתייחס לסעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). לטענת בא-כוח העותרת, כבר ביום 31.12.05 היא פנתה פעמים רבות לפקיד בלשכת מינהל האוכלוסין הקרוב למקום מגוריה והגישה בקשה מתאימה למתן מעמד מטעמים הומניטאריים. ברם, פקיד לשכת מינהל האוכלוסין לא העביר את בקשתה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים ומשכך היא נאלצה להגיש את העתירה דנן ולשאת בכל הוצאותיה. עוד טוען בא-כוח העותרת, כי החל מחודש ינואר 2006, הפסיק המוסד לביטוח לאומי מיוזמתו לשלם לעותרת גמלת שארים, לה היא זכאית בעקבות מות בעלה. ביום 28.3.07 הגיש בא-כוח המשיב בקשה מוסכמת לקביעת מועד דיון בעתירה, בה ציין, כי על-מנת שלא לגרום לעיכובים נוספים בעניינה של העותרת, נתבקש בית-המשפט לקבוע את התיק לדיון. בהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי ביום 10.4.07 להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב שלושה. וכך, מועד הדיון נקבע ליום 6.5.08. ביום 9.4.08 הגיש בא-כוח המשיב בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון מאחר והשאלה העומדת בבסיס העתירה דנן עתידה להיות מוכרעת בפסק-דין של בית-משפט זה בעתירות שנדונו במאוחד ובעתירות נוספות שטרם נדונו, אך עניינן זהה. משכך, נתבקש בית-המשפט לדחות את מועד הדיון בעתירה עד למתן פסק-דין בבג"צ 4711/02 והתיקים הקשורים. בינתיים, ביום 12.1.10 הגיש בא-כוח המשיב הודעה מטעמו, בה ציין, כי משניתן פסק-דין בבג"צ 4711/02, סבור הוא, כי אין הצדקה להותרת העתירה דנן תלויה ועומדת ודינה להידחות. בא-כוח המשיב הודיע, בין היתר, כי לאחר בחינת עניינה הפרטני של העותרת ומבלי לגרוע מטענותיו, עניינה יובא בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים ולצורך כך, עליה להגיש בלשכת מינהל האוכלוסין הקרובה למקום מגוריה, תוך 30 ימים, בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטאריים. במסגרת בקשתה, תוכל העותרת להעלות טענותיה בכל הנוגע לזיקתה למדינת ישראל ביחס לזיקתה למדינת מוצאה, ובאשר לטעמים ההומניטאריים המיוחדים בגינם היא סבורה, כי יש ליתן לה מעמד בישראל. בא-כוח המשיב הודיע בתגובתו הנ"ל, כי יימנע מהרחקת העותרת מישראל עד 60 ימים לאחר שתתקבל החלטה בעניינה. ברי, אפוא, כי ככל שיהיה צורך בכך, העותרת תהא רשאית לתקוף החלטה שתתקבל בעניינה בפני הערכאה המתאימה. החלטנו לדחות את העתירה. העותרת נישאה לאזרח ישראלי, אשר נפטר טרם הסתיים ההליך המדורג להתאזרחותה. בנסיבות אלה, נקבע בבג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (להלן: פרשת סטמקה), כי חוק השבות אינו חל בעניינה של העותרת ואין בנישואיה כדי להעניק זכויות מכוח חוק השבות. כך למשל קבע השופט (בדימוס) מ' חשין בפרשת סטמקה: "זכות השבות מוקנית אך לבני משפחה של יהודים טרם עלותם ארצה. לשון אחר: יהודים אזרחי ישראל - בין מלידה בין לאחר שמימשו את זכות השבות - אין בכוחם להקנות זכות של שבות לבני-זוגם הלא יהודים". עניינו של בן זוג של אזרח ישראלי מטופל במסגרת סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 ולפי נהלי משרד הפנים הרלוואנטיים הקובעים את תנאי ההליך המדורג לקבלת אזרחות. ביום 2.8.09 ניתן פסק-דין בבג"צ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים (טרם פורסם, ניתן ביום 2.8.09) (להלן: פרשת הלל). עניינה של עתירה זו ועתירות נוספות שנדונו עמה היה בבקשה, כי בית המשפט יורה למשיבים להעניק לעותרות אזרחות ישראלית בהיותן אלמנות של אזרחים ישראלים, על אף שטרם הסתיים ההליך המדורג להתאזרחותן. כך נקבע בפסק-הדין בפרשת הלל: "לאחר בחינת השתלשלות העניינים בנושא שעל הפרק, ושקילת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין עוד מקום להתערבות בית משפט זה. כפי שהוסבר לא פעם בפסיקה, וכפי שנאמר גם בהחלטתנו הקודמת, סעיף 7 לחוק האזרחות אינו מעניק אזרחות מניה וביה מכוח נישואין, אלא נועד להקל על הליך ההתאזרחות של מי שנישא לבן זוג ישראלי. לכן, נישואין לאזרח ישראלי אינם מקנים כשלעצמם אזרחות לבן הזוג הזר. המבחן המדורג - שחוקיותו אושררה בפסיקה - משקף מדיניות שלפיה הענקת מעמד של קבע לבן הזוג הזר תיעשה בשלבים, תוך בחינת התקיימות המדדים הצריכים לעניין - קיומו של קשר נישואין תקף, מרכז חיים בישראל והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית - על ציר הזמן. ממילא רשאית המדינה שלא להעניק אזרחות באופן אוטומטי כאשר ההליך המדורג נקטע באבו בשל מותו של בן הזוג הישראלי." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] לפיכך, לבן זוג זר של אזרח ישראלי, אין זכות לקבל מעמד בישראל מרגע שפקע קשר הנישואין בינו לבין האזרח הישראלי, בין מחמת גירושין ובין מחמת פטירה, וכל עוד לא הושלם הליך ההתאזרחות. עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים, המצדיקים העברת בקשה להמשך שהייה בישראל לדיון בוועדה המייעצת הבין-משרדית (להלן: הוועדה) לבחינת האפשרות למתן מעמד בישראל, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) מטעמים הומניטריים. לעניין זה גובש "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (להלן: הנוהל), המסדיר גם את דרך הטיפול במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי. עוד נקבע בפרשת הלל, כי הנוהל אינו מגלה עילה להתערבות בית המשפט. וכך נקבע: "...כל אלה, בצירוף "רשת הביטחון" של בחינה נוספת לפי סעיף ד.3 לנוהל החדש - שבוודאי אינה מוגבלת רק לקריטריונים הנקובים אלא מתפרשֹת על מגוון השיקולים ההומניטאריים שעשויים להתעורר במקרה מסוים - מגבשים הסדר שלא קמה לנו עילה להתערב בו". בנסיבות אלה, עניינה של העותרת יובא בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים ולצורך כך, על העותרת להגיש בלשכת מינהל האוכלוסין הקרובה למקום מגוריה, תוך 30 ימים, בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטאריים. במסגרת בקשתה, תוכל העותרת להעלות טענותיה בכל הנוגע לזיקתה למדינת ישראל ביחס לזיקתה למדינת מוצאה, ובאשר לטעמים ההומניטאריים המיוחדים בגינם היא סבורה, כי יש ליתן לה מעמד בישראל. בינתיים, יימנע המשיב מהרחקת העותרת מישראל עד 60 ימים לאחר שתתקבל החלטה בעניינה. ברי, אפוא, כי ככל שיהיה צורך בכך, העותרת תהא רשאית לתקוף החלטה שתתקבל בעניינה בפני הערכאה המתאימה. אשר-על-כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הסדרת מעמדמשרד הפניםשהייה בישראל מטעמים הומניטאריים