להלן החלטה בנושא רישיון זמני לניהול עסק: החלטה 1. בפני בקשה למתן צו ביניים שיורה לעירית הרצליה ליתן למבקש רשיון זמני לניהול עסק של קיוסק ומזנון ב"חוף הנפרד" בהרצליה (להלן: "העסק"), עד להכרעה בעתירה המנהלית שהוגשה ע"י המבקש, בעקבות דחיית בקשתו לקבל רשיון לניהול עסק, שבה נתבקש לחייב את המשיבה ליתן לעותר רשיון לניהול עסק. לטענת המבקש הוא מחזיק בעסק ומפעילו מזה למעלה מעשרים שנה לאחר שהמבנה ניתן לו ע"י ראש העיריה דאז מר לנדאו לצורך שיקומו לאחר שחרורו ממאסר. לטענת המבקש, בשנים 94 - 93 הוא הוחתם בחוסר תום לב על הסכם של "בר רשות", כשהוא המשיך לנהל את העסק גם לאחר שפג תוקפו של הסכם הבר רשות, בידיעתה ובהסכמתה המלאה של המשיבה. לטענת המבקש, בשנים האחרונות החלו להתנכל לו פקחי העיריה במטרה לסגור את העסק תוך סירוב לבקשתו לרשיון עסק בחוסר תום לב והוצאת צו הפסקה מינהלי והגשת כת"א ללא הצדקה, כשביום 16/3/06 נדחתה בקשתו לקבלת רשיון לניהול העסק, ללא הפעלת שקו"ד ובהמשך לגישה השלילית והשרירותית של המשיבה. 2. לטענת המשיבה, המבקש החל בניגוד לדין לנהל עסק ללא רשיון עד שהוצאו כנגדו צווים מינהליים, נקטו נגדו בהליכים פליליים והוצאו כנגדו צווים שיפוטיים המורים על סגירת העסק ולמרות זאת מנסה המבקש להמשיך ולהפעילו. לטענת המשיבה מדובר בנסיון לקבל צו ביניים שלא כדין שמשמעותו למעשה צו עשה, הזהה לסעד העיקרי, בנסיון לקבל גושפנקא לנהל עסק ללא רשיון במבנה המצוי בחזקת המשיבה שאין למבקש כל זכות בו ותוך נסיון לעקוף את ההליכים המינהליים והפליליים שהתנהלו כנגדו וכנגד אחרים, הליכים שבמסגרתם ניתנו צווים שיפוטיים כבר לפני למעלה משלוש שנים המורים על הפסקת העיסוק בעסק. לטענת המשיבה, למבקש אין כל זכות לכאורה לקבלת רשיון לעסק והוא מנסה לשנות את המצב הקיים בו העסק סגור מזה זמן רב בהתאם להחלטות וצווים שיפוטיים וזאת בחוסר תום לב, חוסר נקיון כפיים, הסתרת עובדות ותוך עשיית דין עצמי. לטענת המשיבה, יש לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי בקיום שלטון החוק ואכיפת צווים שיפוטיים והעובדה שהרשות מצויה במהלך להריסת המבנה שהוקם ללא היתר, בניית מבנה חדש תחתיו, שבכוונתה לצאת למכרז לצורך הפעלת עסק בו. 3. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו הביניים וזאת מן הנימוקים כדלקמן: (א) מדובר לכאורה בנסיון לעקוף צווים שיפוטיים שניתנו בהליכים פליליים בדרך של הגשת עתירה מינהלית. הלכה פסוקה הינה כי אין לעקוף צווים שניתנו בהליך פלילי בדרך של הגשת עתירה מינהלית, כשהפעלת עסק ללא רשיון כדין ונסיון לעקוף צווים שיפוטיים בעזרת הליכים אזרחיים בבית המשפט לעניינים מנהליים מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שאין להתירו. [ראו ע"א 1025/01 ש.א.י מועדונים בע"מ נ' הרשות לאיכות הסביבה, תקדין עליון 2001 (1) 847, בר"מ 3436/01 שותפות פאב אמזונס ואח' נ' עירית ת"א יפו, תקדין עליון 2001 (2) 868, בר"מ 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית, תקדין עליון 2003 (3) 1562, רע"א 5891/00 ש.א.י מועדונים בע"מ נ' מד"י, תקדין עליון 2000 (4) 461]. במקרה דנן, כנגד העסק וחצריו הוצא ביום 6/5/03 צו הפסקה מנהלי עפ"י חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 כנגד ה"ה איטלי וביזאוי (נספח ב' לתשובת המשיבים). ביום 4/6/03 הוגש כת"א כנגד ה"ה איטלי וביזאוי שהפעילו את העסק וביום 1/7/03 הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין שלפיהם הודה איטלי בעבירה של עיסוק בעסק ללא רשיון תוך איסור עליו או מי מטעמו לנהל עסק טעון רשוי במבנה וצו פינוי למבנה מ-15/10/03 (נספח ב' לתשובת המשיבה), כשבשלב זה לא עלה בדיונים שמו של המבקש שטוען שמחזיקו מנהל את העסק כ-20 שנה. ביום 27/5/04 הוצא צו הפסקה מינהלי לעסק כנגד מר רפי קדושים (נספח ה' לתשובת המשיבה), בעקבותיו טען העותר שהוא המפעיל של העסק ובעקבות כך הוצא צו הפסקה מינהלי נוסף כנגדו ביום 31/5/04 (נספח ו' לתשובת המשיבה). המבקש פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 2/6/04 בבקשה לבטל את צו ההפסקה המנהלי מיום 31/5/04 וביום 30/6/04 דחה ביהמ"ש לעניינים מקומיים ע"י השופטת שרון את הבקשה (נספח ח' לתשובת המשיבה) תוך קביעה שמעולם לא ניתן לו רשיון לניהול עסק ושמדובר בעסק חדש המופעל על ידו תוך ביצוע שינוים במבנה ללא היתר והפעלת העסק ללא רשיון, תוך דחיית גירסתו של המבקש. ביום 1/7/04 הוגש לביהמ"ש לעניינים מקומיים כנגד המבקש כתב אישום וביום 21/7/04 ניתנה החלטה שהצו בדבר איסור הפעלת העסק יישאר בתוקפו עד למתן החלטה בתיק (נספח ט' לתשובת המשיבה). ביום 28/5/05 נסגר העסק בסיוע המשטרה לאחר שהתברר שהעסק מופעל שוב ע"י מר איטלי ומר ביטון (נספח י' לתשובת המשיבה). ביום 6/7/05 הודה הנאשם בכתב האישום בבית המשפט לעניינים מקומיים והורשע בניהול עסק ללא רשיון, כשביהמ"ש הטיל עליו בגזה"ד קנס והורה לו להפסיק את העיסוק בעסק וכן שלא ינוהל עסק בחצרים טעון רישוי ללא רשיון או היתר זמני כדין ושהמבקש לא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רשיון או היתר זמני כדין לניהול עסק כזה (נספח י"א לתשובת המשיבה), תוך קביעה שהצווים יכנסו לתוקף לגבי הקיוסק ביום 30/9/05. לאחר שהמבקש הפר גם את גזה"ד ונמצא שמר איטלי שוב מפעיל את העסק נסגר העסק שוב ע"י נציגי הרשות ובסיוע המשטרה. המבקש פנה ביום 2/10/05 לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה להארכת המועד שנקבע לביצוע צו ההפסקה השיפוטי בגזה"ד ובית המשפט דחה ביום 31/10/05 את בקשתו, תוך ציון שהמבקש פעל שלא בנקיון כפיים כאשר לא כיבד את צו בית המשפט (נספח י"ב לתשובת המשיבה). העותר הגיש עתירה מנהלית בעת"מ 2518/05 אותה משך ביום 24/1/05 (נספח ט"ו לתשובת המשיבה). כנגד העותר הוצא גם צו הריסה מנהלי כנגד בניה שנעשתה במתחם העסק ביום 15/5/03 (נספח י"ג 1 לתשובת המשיבה) שגם בוצע (נספח י"ג 2 לתשובת המשיבה). ביום 16/3/06 הגיש המבקש לראשונה בקשה לרשיון לניהול עסק (נספח ט"ז לתשובת המשיבה). בקשתו זו נדחתה ביום 5/4/06, עקב זאת שהמבנה הינו ללא היתר בניה, בכוונת הרשות להרוס את המבנה שהוא בחזקת המשיבה ולמבקש אין כל התקשרות חוזית תקפה עם המשיבה ביחס למבנה (נספח י"ד לעתירה). יש לציין שההסכם האחרון שנעשה בין הצדדים לשימוש בנכס בקיוסק הינו הסכם משנת 1994 שבו הוענקה למבקש זכות שימוש מוגבלת כבר-רשות להשתמש במבנה ל-7 חודשים בלבד עד ליום 30/11/94 (סעיף 7 להסכם - נספח ד' לעתירה). בנסיבות אלו, עולה שהמבקש פועל בריש גלי בניגוד לצווים שיפוטיים תוך נסיון לעקוף החלטות שיפוטיות אלו ותוך התעלמות מהן ומהחוק במטרה לשנות את המצב הקיים שבמשך שנים רבות אין לעסק רשיון וזאת במסגרת בקשה לצו ביניים. (ב) המבקש גם לא הוכיח זכות לכאורה המקנה לו זכות לקבלת רשיון לניהול העסק. בכל מקרה וגם בלא להכריע בכך, אין מקום ליתן למבקש צו ביניים המקנה לו רשיון זמני לעסק. המבקש מנסה למעשה לקבל צו עשה של מתן רשיון עסק, תוך שינוי המצב הקיים וקבלת סעד זמני שהוא זהה למעשה לסעד העיקרי, כך שלא מדובר בהקפאת ושמירת מצב קיים אלא יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו, כשגם מאזן הנוחות לא נוטה לטובת המבקש הפועל לכאורה בניגוד להחלטות שיפוטיות ובניגוד לחוק, כשבכל מקרה במידה ויגרם נזק למבקש הוא ניתן לפיצוי כספי. [ראו לגבי שינוי המצב ומאזן הנוחות: בר"מ 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומית - נציבות המים ואח' (לא פורסם), בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח' (לא פורסם)]. 3. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בעתירה. רישיון עסק