להלן החלטה בנושא צו ביניים נגד גירוש מהארץ: החלטה 1. ביום 5.8.2007 הגישו המבקשים, בני משפחה אחת שמוצאה בטוגו, עתירה מינהלית כנגד המשיב במסגרתה עתרו להסדרת מעמדם מכוח החלטת ממשלה מספר 156 מיום 18.6.2007, ולקבוע זכאות המבקשים 1, 2 ו-5 לקבלת רשיון לישיבת קבע בישראל וזכאות המבקשים 3, 4, 6 ו-7 לקבלת רשיון לישיבת ארעי בישראל. במקביל הוגשה הבקשה דנן לצו ביניים, המורה למשיב להימנע מהרחקת המבקשים מישראל, עד מתן פסק דין בעתירה. 2. ביום 8.8.2007 ניתנה החלטת סגנית הנשיאה בבית משפט זה, השופטת יהודית צור, במסגרתה ניתן צו ארעי, לפיו המבקשים לא יורחקו מן הארץ עד למועד הדיון בעתירה, אשר נקבע ליום 14.11.2007. כמו כן, הורה בית המשפט, כי המשיב יגיש תגובה לבקשה לצו הביניים תוך 10 ימים וכי אי הגשת תגובה במועד תחשב להסכמה כי הצו הארעי יהפוך לצו ביניים, לפיו העותרים לא יגורשו מהארץ עד למועד הדיון בעתירה, בכפוף לזכות המשיב לעתור בכל עת לביטול צו הביניים. 3. ביום 23.8.2007 הוגשה תגובת המשיב לבקשה, במסגרה התנגד ליתן צו ביניים, כמפורט בבקשה, בעניינו של המבקש 5, בשל מניעה פלילית. בנמקו טעמיו להתנגדות, טען ב"כ המשיב, עו"ד גור רוזנבלט, כי המבקש 5 הורשע בביצוע עבירות של השחתת פני מקרקעין, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין, בעטין נגזר עליו ביום 15.4.2007, בין היתר, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. בהתאם להחלטת הממשלה מספר 156, הקובעת הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל, ההסדר אינו חל על מי שקיימת בעניינו מניעה פלילית. יתרה מזאת, ביום 21.5.2007 אף הוצא נגד המבקש 5 צו הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן -"חוק הכניסה לישראל"). ב"כ המשיב ביקש להוסיף ולהדגיש, כי מדיניות המשיב הינה שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים חריגים ביותר, בהם קיימים שיקולים מיוחדים. ככל שמדובר במבקש 5, הרי שהרשעותיו בפלילים מהוות סיבה מוצדקת להחלטת המשיב, כי קיימת בעניינו מניעה פלילית, בעטיה יש להרחיקו מן הארץ. אשר להתערבות בית המשפט בשיקול דעתו של המשיב בהפעילו סמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, הלכה פסוקה היא כי זו תעשה במשורה ובהינתן עילות התערבות מצומצמות, אשר אינן מתקיימות בנסיבות המקרה דנן. 4. בבקשה לצו הביניים, טען ב"כ המבקשים, עו"ד יונתן ברמן, כי נגד המבקש 5, הנמצא בישראל מגיל 3, ניתנו צווי משמורת והרחקה וכי הוא מוחזק כעת במשמורת מכוח חוק הכניסה לישראל, לצורך גירושו מהארץ, בהוסיפו כי ועדת השחרורים החליטה לקצר תקופת מאסרו דלעיל, כאמור בהחלטתה מיום 20.5.2007, אשר לאחריה הוצא נגד המבקש 5 צו ההרחקה. לטענת ב"כ המבקשים, אבי המשפחה, המבקש 6, הגיע לישראל כדין בשנת 1989 לצורך עבודה ברישיון בשגרירות טוגו. בשנת 1992 נכנסו לישראל כדין והצטרפו אליו אשתו (המבקשת 7) ובנו הבכור (המבקש 5). במהלך שנות שהותם בישראל נולדו להם המבקשים 1-4. בהתייחסו למבקש 5, טען ב"כ המבקשים, כי הלה עומד בתנאים הקבועים בהסדר הקבוע בהחלטת הממשלה מספר 156, בהדגישו כי השפה השגורה בפיהם של המבקש 5 ואחיו הינה השפה העברית, כי אלה כלל אינם דוברים את שפת המינה, השפה השבטית המדוברת בטוגו, וכי הם מעורים בחברה הישראלית ומנהגיה וכל חבריהם ישראליים. בהתייחסו להרשעותיו בפלילים של המבקש 5, טען ב"כ המבקשים, כי עבר פלילי אינו שיקול בלעדי במסגרת ההחלטה ליתן מעמד בישראל וכי בכל מקרה יש לאזנו מול שיקולים רלוונטיים אחרים, בין היתר: סיכויי השיקום הגבוהים של המבקש 5, העובדה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי וכי ביצע העבירות בהן הודה והורשע בהיותו קטין, הכל כמפורט בהרחבה בעתירה. יתרה מזאת, המבקש 5 אינו מכיר איש בטוגו וספק אם יצליח להתאקלם ולהשתקם בה, כך שעוצמת הפגיעה הכרוכה בהרחקתו מישראל גדולה יותר וגוברת על שיקול המניעה הפלילית. כן ביקש ב"כ המבקשים להדגיש, כי ההוראה בהחלטת הממשלה, לפיה ההסדר אינו חל על מי שקיימת בעניינו מניעה פלילית, הינה בגדר הנחיה מינהלית, שאינה מגבילה או מפקיעה סמכותו של המשיב ליתן למבקש 5 מעמד בישראל. בסכמו הבקשה, טען ב"כ המבקשים, כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן לא ייגרם נזק של ממש מעיכוב הליכי ההרחקה עד להכרעה בעתירה. דיון 5. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה וליתן צו ביניים, לפיו גם המבקש 5 לא יגורש מהארץ עד למתן החלטה אחרת. בבסיס החלטתי עמדו השיקולים לפיהם הדיון בעתירה נקבע למועד סמוך - ביום 14.11.2007, היות המבקש 5 נתון במשמורת מכוח חוק הכניסה לישראל ובפרט היות המבקש 5 בנם הבכור של המבקשים 6 ו-7, אשר שאלת מעמד כל בני המשפחה בישראל נתון לדיון כולל ומקיף במסגרת העתירה. ויוטעם, חרף עברו הפלילי של המבקש 5, לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לעתירה, לרבות החלטת ועדת שחרורים והחלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, נחה דעתי, כי אין במתן צו ביניים, המונע גירושו של המבקש 5 עד למתן החלטה אחרת, כדי לפגוע באינטרס הציבור ובביטחונו. בנסיבות הענין לא מצאתי להכריע בטענות באי-כוח הצדדים הנוגעות לאיזון האינטרסים, כפי שפורטו בבקשה ובתגובה, לרבות בחינת שיקוליו של המשיב בהכריעו בבקשות ליתן מעמד למבקשים בישראל, עת מקומה של בחינה זו בעת הדיון בעתירה לגופה. יחד עם זאת, דומה כי בשלב זה טרם דיון בעתירה לגופה, יש לבכר אינטרס המבקש 5, אשר מרכז חייו מגיל 3 ועד ליום דנא הינו ישראל, לרבות המשך שהיית הוריו ואחיו בישראל עד מתן החלטה בעתירה, בהעדר התנגדות המשיב לצו ביניים שניתן בעניינם, המונע גירושם מהארץ. סוף דבר 6. אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומורה על מתן צו ביניים, לפיו גם המבקש 5 לא יגורש מהארץ עד למתן החלטה אחרת בעתירה. צו בינייםצווים