נישואים עם עובד זר לא חוקי

ביום 2.10.2003 נעצר העותר כשהוא שוהה בישראל בלא אשרת שהייה, כאשר בדרכונו שלוש אשרות שהייה מזויפות. הוגשה בקשה לעיכוב הרחקתו מהארץ לשם הסדרת מעמדו כבן זוגה של אישה ישראלית. האם יש לאפשר לעותרים לצאת לקפריסין לשהות של 48 שעות כדי להינשא, כשהעותר יחזור ארצה, ימתין להחלטת משרד הפנים, ומתחייב לעזוב את הארץ במידה וההחלטה תהיה שלילית ? להלן פסק דין בנושא נישואים עם עובד זר לא חוקי: פסק דין א. מהות העתירה ענינה של העתירה הוא עיכוב הרחקתו מהארץ של העותר לשם הסדרת מעמדו כבן זוגה של הגב' עליזה קליין. לחלופין מבקש העותר לאפשר את המשך שהייתו בארץ כעובד זר סיעודי המטפל בגב' קליין. ב. עובדות רלבנטיות העותר יליד 1957 נכנס לארץ ביום 8.3.1996 באשרה מסוג ב/1 עד ליום 13.12.1997. ממועד זה שוהה העותר בארץ באופן לא חוקי במשך כ - שש שנים. ביום 2.10.2003 נעצר העותר כשהוא שוהה בישראל בלא אשרת שהייה, כאשר בדרכונו שלוש אשרות שהייה מזויפות. בשימוע אשר נערך לעותר טען, כי שילם כסף בגין כל אשרה (500 דולר) וכי הינו ידוע בציבור של הגב' עליזה קליין, עמה הוא חי. העותר עבד בעבודות מזדמנות אצל מעסיקים שונים, על מנת לדאוג לפרנסתו ופרנסת בת זוגו כפי שעולה מתצהירה (סעיף 3.ב). בעקבות השימוע הוצא כנגד העותר צו משמורת, וצו הרחקה. (נספחים ב' ו - ג' לכתב תשובת המשיב מיום 7.11.04). מאחר והעותר לא הביע נכונות לעזוב את הארץ נעשו מאמצים להרחיקו בעזרת המשטרה. כשלושה חודשים לאחר מעצרו נחתם בין הצדדים הסכם ממון. עתירה זו הוגשה ביום 25.1.04, כלומר כ - 4 חודשים לאחר כניסתו למשמורת. בינתיים בתאריך 28.1.2004 שוחרר העותר בתנאים, אותם הוא מקפיד למלא עד היום. בסיום הדיון, ב"כ העותר אינו טוען כי צו ההרחקה הוצא שלא כדין. בקשתו שיתאפשר לבני הזוג להינשא בקפריסין, מאחר ואינם יכולים להינשא בארץ. למטרה זו ביקשו העותרים לאפשר את יציאתם מארץ לתקופת זמן של 48 שעות, ולקבוע מועד של 60 יום שעד אז במידה ומשרד הפנים ייתן תשובה שלילית לפנייתו של העותר לעניין הישארותו בארץ, - כי אז העותר יעזוב את הארץ מרצונו. (עמ' 8 שורות 13-15). ב"כ העותר הצביע על כך כי קיימת הפקדה במזומן של 40,000 ₪, סכום נוסף של 4,000 ש"ח וערבות צד ג' בגובה של 10,000 ₪. ב"כ המדינה התנגד לכך בציינו כי עפ"י הנחיות משרד הפנים הנוהל הוא שזוג שחי ביחד ואחד שוהה בלתי חוקי ומעוניין להינשא, יעשה זאת מחוץ לישראל. לאחר מכן תוגש בקשה ראשונית, שבוחנת על פני הדברים את האפשרות להתיר את הכניסה ארצה, לאור יחסי הכנות השייכים בין בני-הזוג. הליך זה מכונה "בקשה לאשרת כניסה בעקבות נישואין" (להלן - הנוהל הקונסולרי). ביום 23.3.04 ניתן פסק הדין בעניין, בעקבותיו הוגש ערעור לבית המשפט העליון וביום 9.8.04 קבע בית המשפט כי לאור הסכמת הצדדים פסק הדין בטל משום שלא ניתנה למשיב אפשרות להגיש כתב תשובה. ביום 26.10.04 ניתנה החלטה בערכאה זו לאפשר למשיב להגיש את כתב התשובה, כתב התשובה הוגש וצוין בו כי אין צורך בקיום דיון נוסף בעתירה ומשכך אדון עתה בעתירה לגופה. תיאמר האמת שלא שוכנעתי מכתב התשובה, שלא הוסיף מאומה לטיעונים שכבר היו בפני בית-המשפט. ג. ד י ו ן מאחר ופסה"ד שניתן לראשונה בוטל, ולמען הסר ספק, אני חוזרת עליו לאור האמור לעיל, בשינויים מינוריים. צו ההרחקה לא נתקף ונושא השהות במשמורת הפך להיות לא רלבנטי לאור שחרורו של העותר. נותרה השאלה, האם יש לאפשר לעותרים לצאת לקפריסין לשהות של 48 שעות כדי להינשא, כשהעותר יחזור ארצה, ימתין להחלטת משרד הפנים, ומתחייב לעזוב את הארץ במידה וההחלטה תהיה שלילית. בני הזוג נכחו בעת הדיון בבית המשפט. נטען כי העותר מסייע ועוזר לעותרת, ואחת מבקשותיו היתה שהוא יועסק על-ידה בסיעוד. עפ"י מה שנטען ולא נסתר, העותרת אכן זקוקה לסיוע קרוב לידה. בין השניים קיימים הפרשי גיל לטובת העותרת, ובוודאי שבמסגרת הבדיקה של משרד הפנים, לעניין כנות הנישואין, ייבדק נושא זה גם כן. לא דבר שגרתי הוא, שאדם המבקש לעבוד בסיעוד כאחת החלופות, יהיה מוכן לקשור את חייו בקשרי נישואין למטופל מטעמו. קשר שאמור להחזיק אם לא כל החיים, כי אז פרק זמן משמעותי. פרק זמן משמעותי - שמונה שנים - כבר קשר העותר את חייו בחייה של הגב' קליין. עפ"י הנטען הגב' קליין הינה אישה חולה ובודדה, והעותר גם עוזר בפרנסת הבית וגם סועד אותה בשעת הצורך; טיעון זה לא נסתר. שמעתי מב"כ המדינה בחודש ינואר 2004, כי הנוהל שיציאה וחזרה לתקופה קצרה (אינטר ויזה) נמצא כיום בתהליך בדיקה. עתה, בסיום השנה, לא הובאו לידיעתי תוצאות בדיקה כזו. עפ"י מדיניות משרד הפנים כיום, מאפשרים לבני זוג המבקשים להינשא בנסיבות כמו במקרה דנן, לצאת את הארץ ולהישאר ביחד בחו"ל עד שתתקבל החלטה בעניינם. (להלן נוהל חדש). בעבר היו יוצאים בני הזוג את הארץ ולאחר נישואיהם היה חוזר בן הזוג הישראלי ומגיש בקשה עבור בן זוגו לחזור לארץ. מכתב התשובה של המשיב עולה כי נוהל זה שונה משום שהוא פגע בצורה לא סבירה בבני הזוג אשר נאלצו לחיות בנפרד תקופה ארוכה עד לקבלת ההחלטה בבקשתם. בענייננו מדובר באישה מבוגרת הסובלת מבעיות בריאותיות על כך אין חולק, אשר על כן נראה שעבורה הנוהל החדש אינו מתאים כיוון שלא ייטב לה באם תישאר מחוץ לגבולות ישראל לתקופה של חודש ימים. באם תחזור בגפה ארצה הרי שחזרנו לתוצאה הקשה לפיה יפרדו בני הזוג לתקופה ממושכת, תוצאה שאף המשיב ער לה וניסה להימנע ממנה ע"י הנוהל החדש. בפסק דיני אשר צוטט ע"י המשיב, קבעתי כי בנסיבות כפי שהיו באותו מקרה, נוהל משרד הפנים סביר אך ציינתי מפורשות כך: "הנוהל סביר, והפעלתו במקרה הנוכחי- נכונה, כשאין במקרה זה משום טעם מיוחד או נסיבות חריגות להפעיל שיקול דעת נוסף". (הדגשות שלי ד.פ.). (עת"מ 1840/04 צ'ורני פיוטר ואח' נ' משרד הפנים ואח') קראתי בפליאה חלק מנימוקי בית-הדין למשמורת ותמיכת ב"כ המדינה בדרך זו. בית-הדין למשמורת בהחלטתו מיום 27/10/03 כשדן באישור צו המשמורת בפעם ה-3 סבר כי: "משרד הפנים לא ימצא כי המוחזק הוא אכן בן זוגה של אזרחית ישראל בהתאם לדרישות החוק". תפקיד הבחינה הוא של משרד הפנים ולא של בית-הדין למשמורת, ובחיפוש אחר טעמים הומניטריים לא היה צורך דווקא לתעל לאיון שיקול הדעת של משרד הפנים. לענין ויזות מזויפות-, העותר הסביר - וזה הסבר הטעון בדיקה - שהוא ביקש שנושא הויזות יוסדר, אבל הנפיקו לו ויזות מזויפות. בענייננו הרי שיש נסיבות מיוחדות המצריכות הפעלת שיקול דעת נוסף. ייתכן שלאהבה אין גבולות, יתכן ויש, על כל פנים נראה לי כי: מהות הקשר הנוכחי; שהות ממושכת בעבר ביחד עוד לפני מעצרו של העותר; הזדקקות העותרת לסעוד מצד העותר עקב גילה המתקדם ומצבה הבריאותי ; הסכם יחסי הממון שנחתם המעיד על אפשרות של כוונה רצינית למסד את הקשר שביניהם ואני ערה לכך שההסכם נחתם לאחר מעצרו, ברם מגוריו עם העותרת התחילו לפני המעצר; הרצון להינשא, והשינויים האפשריים המדווחים על מדיניות הממשלה בהקשר לעובדים סיעודיים ובהקשר לבני זוג הרוצים למסד את קשרי המשפחה ביניהם, - כל אלה הביאוני למסקנה הבאה, שבהצטברותם יש בכך נסיבות הומניטריות חריגות. המשיב ציטט פסקי דין שונים בהם קבע בית המשפט שאין לעכב צו הרחקה כאשר נטען ע"י העובד הזר שבכוונתו להינשא לאישה ישראלית. פסקי דין אלו לא נעלמו מעיני, אך נראה לי כי לפנינו נסיבות שונות ומיוחדות המביאות אותי למסקנה אחרת. אני מוצאת שההסדר אותו ביקש העותר סביר, לאור מצב בריאותה של העותרת, שאינה יכולה להתנייד לבדה; לפיו יצאו בני הזוג לקפריסין למשך 48 שעות לצורך נישואין, אם תוך 60 יום מהיום לא תימסר תשובת משרד הפנים המאפשרת את המשך שהות העותר בארץ, יצא העותר למולדתו מכח צו ההרחקה שניתן נגדו והערבויות שנתן. הסדר זה אינו פוגע במדיניות משרד הפנים למגר את תופעת ההשתקעות בישראל שלא כחוק ועם זאת מאפשר לבני הזוג להוציא אל הפועל את זכותם הבסיסית להינשא. אשר על כן זו קביעתי. בתקופת הביניים יעמוד העותר בכל התנאים שנקבעו בעת שחרורו ממשמורת, למעט בתקופת שהותו בקפריסין לצורך נישואין.נישואין / חתונהעובדים זרים