בית המשפט ציין כי עמדתו של משרד הפנים היא כי מי שפונה לקבלת אשרת שהייה במסגרת הנוהל לטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי - המכונה "נוהל הורה קשיש" חייב לפעול בהתאם לנוהל. נפסק כי על העותרת לצאת את ישראל ולחדול לשהות בה שלא כחוק ואז תיבחן פנייתה ופנית ביתה למשרד הפנים בהתאם לנוהל. למעשה, מבקש משרד הפנים שלא לאפשר מצב בו יקבעו עובדות בשטח בהתנהגות המהווה עבירה ולאחר מכן יינתן, בפועל, יתרון לפניה של זה אשר שהה בישראל שלא כחוק. להלן פסק דין בנושא נוהל הורה קשיש: פסק דין הרקע העובדתי והמחלוקת בתמצית: בפני עתירה המופנית כנגד המשיב בה מבוקש כי בית המשפט יורה שלא להרחיק את העותרת מישראל ולהעניק לה אשרת שהיה בישראל מכוח הנוהל לטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי (להלן: "נוהל הורה קשיש"). ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לסעד ביניים (בש"א 2926/07) בה מבוקש שלא להרחיק את העותרת השוהה בישראל וזאת עד לדיון ומתן אשרה לעותרת לשהות בישראל בהתאם לנוהל הנ"ל. העותרת, אזרחית רוסיה ילידת 1947 וגרושה מזה כ- 18 שנים. לעותרת בת יחידה אזרחית ישראל מזה כעשר שנים. בן שהיה לעותרת נפטר בשנת 1979. בעתירתה מספרת העותרת כי נהגה להגיע לישראל מידי פעם כדי לבקר את ביתה וחתנה ובתום תקופת הביקורים שבה לרוסיה. בסעיף 11 לעתירתה מציינת היא כי משנת 2000 נשארה בישראל לאחר שביתה נזקקה לטיפולי פוריות קשים והיא נשארה לידה כדי לתמוך ולעזור. בשנת 2005 נולדו לבת ולחתנה שלושה ילדים. לאחר הלידה היא נשארה כדי לסייע לבת בגידול הילדים, זאת מאחר והחתן עובד בשתי משרות כדי לפרנס את המשפחה. בנוסף מסיעת היא בטיפול באביו הקשיש של חתנה. כעת מבקשת היא כי תוכר כהורה קשיש של אזרחית ישראל ויותר לה להמשיך ולשהות בישראל כחוק. לטענת העותרת אין לה עוד מקום מגורים או משפחה בחו"ל. הרחקתה מישראל תפגע בה ובמשפחתה שבישראל, הזקוקה לה. בנסיבות אלו עותרת היא להימנע מהרחקתה ולהעניק לה אשרת שהיה כחוק בישראל. עוד יצוין כי הבקשה להכרה בה מכוח נוהל הורה קשיש הוגשה זמן קצר לאחר שמלאו לעותרת 60 והיא נכנסת תחת כנפיו של הנוהל הנ"ל. עמדת משרד הפנים היא כי על העותרת, השוהה בישראל שלא כחוק, לצאת את ישראל. לאחר מכן תוגש הבקשה למתן אשרת שהיה מכוח אותו נוהל הורה קשיש והבקשה תיבחן באמות המידה המקובלות. יצוין להשלמת התמונה כי עד היום לא הוצא צו הרחקה לעותרת אלא שהיא נדרשה לצאת את הארץ. עוד יובהר כי בקשתה לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש טרם נדונה. דיון והכרעה: דין העתירה להידחות הן מטעמים דיוניים והן לגופו של עניין. בסעיף 10 לעתירה מציינת העותרת כי בעבר נהגה להגיע לישראל לביקורים וכי עם תום ביקוריה שבה לרוסיה. בהמשך, בסעיף 11 לעתירה מציינת היא כי לצורך סיוע לביתה נשארה בארץ משנת 2000 ועד היום. בנספח ע/4 לעתירה, שהוא מכתב הפניה למשרד הפנים מתארת העותרת את ביקוריה בישראל ומציינת כי "מעולם לא נוצר מצב של ישיבה בישראל בניגוד לחוק". אלא שתיאור עובדתי זה שבמכתב ע/4 אינו אמת ולא בכדי, ככל הנראה, לא נאמר הדבר בעתירה הנתמכת בתצהיר. העותרת ניסתה ליצור מצג בנוסח סעיפים 10-11 כאילו כל צורות שהייתה בישראל היו כחוק. העותרת נכנסה בעבר לישראל באשרת תייר לחצי שנה ועזבה את ישראל לאחר פקיעת האשרה. בשנת 1999 נכנסה לישראל שוב באשרת תייר שפקעה בפברואר 2000. מאז היא שוהה בישראל שלא כחוק. עובדה זו לא פורטה בעתירה וכאמור במכתב הפניה למשרד הפנים אף נטענה טענה הפוכה, כאילו שהייתה בישראל כל אותן שנים היא שהיה כחוק. אי גילוי הפרטים המלאים מהווה חוסר ניקיון כפיים ודי בו כדי שהעתירה תידחה על הסף, ולו מטעם זה. ראה: בג"צ 3917/03 ג'האד צבחי מחמד עטאאללה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, (2007); בג"צ 9775/06 ראיסה דמישב נ' משרד הפנים, (2007); בג"ץ 1156/03 נאדיה אלסעדי נ' שר הפנים, (2003); בג"ץ 4409/98 ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, (1998); בג"צ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, (1995); בג"צ 413/85 חץ אלקטרוניקה נ' שר התקשורת, פ"ד מא (3) 235. מעבר לכך, העובדה שבפועל פועלת העותרת שלא כחוק לאורך שנים כאשר היא שוהה בישראל ללא אשרה (לא נטען כי פנתה וביקשה אשרה), היא לכשעצמה מהווה התנהגות של חוסר ניקיון כפיים המהווה עילה לדחיית העתירה על הסף. קביעת עובדות בדרך של התנהגות שלא כחוק שוללת את הזכות לקבלת סעד שעניינו סעד מן הצדק. עותר העושה דין לעצמו ומבצע עבירה בפעילותו באותו עניין בו הוא עותר אינו זכאי לסעד מן הצדק במסגרת של עתירה מנהלית. ראה: בג"צ 2658/06 עלי הזימה נ' סלימאן משלב ואח', (2006); בג"צ 7489/06 אריאל גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, (2006); בג"צ 4476/06 רועי בוכבינדר נ' מדינת ישראל, (2006); עע"מ 4525/06 עומר רשואן נ' משרד הפנים, (2006). גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות משרד הפנים. למעשה, המשיב אינו פוסל את האפשרות שלעותרת יינתן מעמד ואשרת שהיה בישראל בהתאם לנוהל הורה קשיש. עמדתו של משרד הפנים היא כי מי שפונה לקבלת אשרת שהייה במסגרת נוהל הורה קשיש חייב לפעול בהתאם לנוהל. על העותרת לצאת את ישראל ולחדול לשהות בה שלא כחוק ואז תיבחן פנייתה ופנית ביתה למשרד הפנים בהתאם לנהל. למעשה, מבקש משרד הפנים שלא לאפשר מצב בו יקבעו עובדות בשטח בהתנהגות המהווה עבירה ולאחר מכן יינתן, בפועל, יתרון לפניה של זה אשר שהה בישראל שלא כחוק. סבור אני כי עמדה זו של משרד הפנים, שעניינה הקפדה על הוראות החוק והנהלים, היא עמדה ראויה. אין מקום ליתן, ולו בעקיפין, הכשר חוקי להפרת החוק. העותרת מפרה את החוק ושוהה בישראל ללא אשרה מזה כשבע שנים. קבלת עתירתה מהווה הכשרה בדיעבד של ישיבתה כאן ללא אשרה ומתן יתרון לעותר המפר את הוראות החוק ושוהה בישראל שלא כדין, על פני אחרים הפועלים בהתאם לנוהל. חובת המשיב לנהוג באמות מידה שוות כלפי כל הפונים לקבלת אשרה בהתאם לנוהל הורה קשיש מחייבת גם להקפיד בקיום הנוהל כלפי העותרת ולא ליתן לה יתרון כתוצאה משהייתה בישראל שלא כחוק. מעבר לאמור לעיל - כידוע, מוענק לשר הפנים שיקול דעת רחב, אם להכיר במעמדו של מי שאינו אזרח הנמצא כדין בישראל המבקש להעניק לו מעמד של תושב קבע. בכך בא לידי ביטוי העיקרון - המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות - כי למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בסמכותו של שר הפנים. ראה: בג"צ 482/71, קלרק ואח' שר הפנים ואח', פד"י כז' (1) 113; בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505; בג"ץ 4182/97 מרקוביץ נ' שר הפנים, (2007); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 527; בג"ץ 2828/00 סבטלנה קובלבסקי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נז(2) 21. עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל (2003); בג"ץ 2527/03 אסעיד נ' שר הפנים, פ"ד נח(1) 139; בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, (2005). העובדה שהעותרת שוהה בישראל כבר תקופה ממושכת וכי כל משפחתה בישראל היא אכן נתון המצביע על קושי ממשי שייווצר מיציאתה מהארץ, כפי שנדרש ממנה. ואולם אין מדובר במקרה חריג. בעבר כבר נפסק כי אין בכך כדי להוות טעם המצדיק מתן אשרת שהיה בישראל . ראה: בג"צ 8093/03 סרגיי ארטמייב נ' משרד הפנים, פ"ד נט(4), 577 (2004). עע"מ (מנהליים) 11538/05 זינאידה נטיוסוב נ' שר הפנים, (2007). למשל: בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.2003)). הדבר נכון במיוחד כאשר המשיב אינו שולל את האפשרות שתינתן לעותרת אשרה, זאת בבוא העת ולאחר שתנהג בהתאם לדרישות הנוהל אותו היא מבקשת להחיל עליה. סיכום: אשר על כן העתירה נדחית ועל העותרת לצאת את ישראל, כפי שהורה לה המשיב. לאחר צאתה תיבחן זכאותה להכרה ולקבלת אשרת שהיה בישראל מכוח הוראות נוהל הורה קשיש. אוסיף לעניין זה כי מאחר וכל הנתונים נמצאים כבר אצל המשיב ראוי הוא כי הבדיקה וקבלת ההחלטה בעניינה של העותרת יעשו בהקדם האפשרי, ובהתאם לאמות המידה המקובלות כלפי כלל הפונים. בכפוף להערה דלעיל העתירה נדחית. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. הסדרת מעמדמשרד הפנים