להלן פסק דין בנושא מינוי אישה מנהלת בתי דין רבניים: פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים שעניינה דרישה למינוי אִשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. 2. ביום 11.6.2010 החליטה הוועדה למינוי דיינים לקצוב את כהונתו של המנהל המכהן של בתי הדין הרבניים כך שתסתיים ביום 11.8.2010. הליך מינויו של מנהל בתי הדין הרבניים מוסדר בסעיף 13 לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן - החוק). הסעיף קובע, כי שר המשפטים, הוא המשיב לעתירה, ימנה לתפקיד דיין או אדם הכשיר להיבחר כרב עיר. כן נקבע, כי מינויו של מי שאינו דיין דורש את אישור הוועדה למינוי דיינים. ביום 22.7.2010 החליט המשיב על הקמת ועדה מייעצת לעניין המינוי (להלן - הוועדה). כבר עתה יצוין, כי הוועדה מונה חמישה חברים, מהם אִשה אחת. כן נקבע, כי המועד האחרון להגשת מועמדות לתפקיד יהיה ביום 8.8.2010. העותרים, ארגונים הפועלים למען מעמד הנשים בחברה הדתית ובחברה הישראלית בכלל, פנו למשיב ביום 17.6.2010 וביום 27.6.2010 בבקשה שתתקבל מועמדות של נשים לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים וכן שיפעל לשם מתן ייצוג הולם לנשים בהרכב הוועדה. ביום 6.7.2010 קיבלו העותרים אישור לכך שפנייתם למשיב התקבלה, אך לא קיבלו תשובה לגוף הדברים. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה מבקשים העותרים כי יינתן צו על תנאי אשר יורה למשיב לנמק מדוע לא ימנה אִשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים; מדוע לא יינתן ייצוג הולם לנשים בוועדה; ומדוע לא ייקבע כי יש לפרש את סעיף 13 לחוק באופן המאפשר למנות אִשה לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. לחלופין, מתבקש בית משפט זה לקבוע כי סעיף 13 בנוסחו דהיום הינו בלתי חוקתי. כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים לפיו יימנע המשיב מהמשך הליכי איתור המועמדים לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. 3. דין העתירה להידחות על הסף. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים שני סעדים עיקריים. הסעד הראשון נוגע למינויה של אִשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. בכל הנוגע לסעד זה, העתירה דנא הינה מוקדמת. זאת, שכן לפי הודעת המשיב טרם נעשתה בחינה לגופה של אלה שהגישו מועמדות לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. לעניין זה יוער, כי מתשובת המשיב לעתירה עולה, כי אִשה אחת הגישה את מועמדותה לתפקיד. כן מציין המשיב, כי השאלה האם ניתן למנות אִשה לתפקיד נוכח הוראות סעיף 13 לחוק טרם נבחנה לגופה. היינו, במועד זה טרם נתקבלה כל החלטה על ידי הרשות המינהלית ועל כן אין מקום שבית משפט זה יידרש לשאלת מינויה של אִשה לתפקיד. כמובן, שלעותרים תהיה שמורה הזכות לפנות למשיב ואף לבית משפט זה, אם יהיה בכך צורך, לאחר שתתקבל ההחלטה בדבר המינוי. סעד נוסף שנתבקש בעתירה נוגע לייצוג ההולם של נשים בוועדה המייעצת. כאמור, בוועדה ישנם חמישה חברים, מתוכם אִשה אחת. לטענת העותרים, אין די בכך לשם עמידה בתנאי של ייצוג הולם לנשים. ואולם, לאחר שפורסם הרכב הוועדה לא פנו העותרים למשיב בטענה כי מינויה של אִשה אחת אינו מספק. במובן זה, ניתן לומר כי העותרים לא מיצו את ההליכים בסוגיה זו טרם הפנייה לבית המשפט. כמו כן, העותרים לא פירטו מדוע בנסיבות העניין מינויה של אִשה אחת מבין חמישה חברים בוועדה אינו מהווה ייצוג הולם. גם מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף. 4. סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בית דין רבני