העותר (מחזיק בתעודת זהות כתומה) שיתף פעולה עם השב"כ, ביקש היתר לשהיית קבע בישראל. בשאלת הסיכון לחיי העותר מהרחקתו לאיזור נפסק כי, עניין זה נתון לבחינתה של ועדת המאוימים האמורה לבחון ולשקול בקשות המופנות אליה בענין זה (בג"צ 11295/03 פלונים נ' משטרת ישראל) בפני הועדה נפרשו העובדות הנוגעות לעניין, ותוצאות הבירור הן כי אין ממש בטענות העותר לפיהן נשקפת סכנה לחייו באזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. להלן פסק דין בנושא ועדת המאוימים: פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זוהי עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים ליתן לעותר היתר לשהיית קבע בישראל. כמו כן מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה להעניק לו רישיון זמני לשהייה בארץ עד שתוכרע בעתירה. 2. העותר, יליד שנת 1981, מחזיק בתעודת זהות כתומה, ובעבר היה תושב הכפר גיית-קלקיליה. הוא הורשע בגין שהייה בלתי חוקית בארץ, ונאסר מיום 5.2.05 ועד ליום 8.4.05. לאחר שהשתחרר מן המאסר, זומן העותר, לטענתו, לפגישה עם אנשי השב"כ, והונפקו לו היתרי שהייה בארץ. לדבריו, הוא עשה כל שהתבקש על-ידי הממונה עליו, כגון איתור מבוקשים מארגון החמאס, והשתתפות במעצרם. שיתוף הפעולה שלו עם השב"כ התגלה, לדבריו, בכפרו, והוא התבקש על-ידי בני משפחתו שלא להגיע יותר לכפר, מחשש לחייו שם. נוכח חשיפתו, כך נטען בעתירה, פחת הקשר בינו לבין מפעילו מהשב"כ, והיתרי השהייה שוב לא חודשו. לטענת העותר, לאחרונה הוא החל בשיתוף פעולה עם משטרת אשדוד, והוא עובד באזור המרכז בענף הבניה כאיש תחזוקה. 3. העותר פנה לעורך דין לצורך הסדרת שהייתו בישראל, והלה פנה בבקשות להנפקת היתר שהייה, בין היתר, לוועדת המאוימים. ביום 29.4.07 דחתה הוועדה את בקשת העותר, נוכח הערכתה כי לעת הזו לא נשקפת לו סכנה באיזור, ובשים לב למידע שהוצג, לפיו העותר שהה בשטחי האיזור בשעה, שלכאורה, על פי דבריו, נשקפה סכנה לחייו. 4. העותר טוען בעתירתו, כי עמדתה של ועדת המאוימים אינה יכולה להתקבל. הוא מודה כי בתקופה האחרונה נכנס פעמיים לכפר, ובסתר; בפעם האחת היה זה לרגל חתונת אחיו, ובפעם השניה ביקש לשאול לשלום אמו, אשר עמדה בפני ניתוח. עם זאת, טוען העותר, באלה אין כדי להצדיק את קביעת הוועדה, כי לא נשקפת סכנה לחייו באיזור. עוד טוען העותר כי הוא אדם נורמטיבי, אשר איננו מוגדר כמסוכן לביטחון המדינה. אמנם, בעבר הורשע בעבירת שהייה בלתי חוקית, אך לאחר מכן הונפקו בעבורו היתרי שהייה. עמדת העותר היא כי מנגנוני הביטחון הישראלי חייבים לדאוג להסדרת שהייתו בישראל ולביטחונו, כפי שהובטח לו במהלך שנות עבודתו בעבורם, ולא להשאירו חשוף לסכנת חיים וללא מקור הכנסה. 5. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות. הם מציינים, כי כאשר באה בקשה לפני ועדת המאוימים, נבחנים שני קריטריונים מרכזיים: האחד, קיומן של אינדיקציות המצביעות על סכנה הנשקפת לחיי המבקש, על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. השני, סכנה העלולה להיגרם לשלום הציבור בישראל ולביטחונו כתוצאה משהיית המבקש בתחומי הארץ. היתרי השהייה ניתנים, ככלל, מטעמים הומניטאריים גרידא, על אף שלפונים לוועדת המאוימים אין זכות קנויה לקבלת מעמד בישראל. במסגרת בדיקת הפנייה, בוחנים הגורמים הרלוונטיים את טענות הפונה, ואוספים את המידע הרלוונטי בעניינו. אשר לעותר שלפנינו נטען, כי כל טענותיו המועלות בעתירה, הובאו אך לאחרונה לדיון בפני הוועדה; הטענות נבדקו, ובסופו של דבר, הבקשה נדחתה על בסיס הערכתה המקצועית של הוועדה כי לא נשקפת לעותר סכנה באיזור. בהתייחס לטענותיו העובדתיות של העותר מוסיפים המשיבים, כי נמסר משירותי הבטחון כי אין כל אינדיקציה ממשית לסכנה הנשקפת לעותר באיזור עקב חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. גם מהמשטרה נמסר כי אין כל מידע בדבר איום על חייו של העותר. מוסיפים המשיבים וטוענים כי, שלא כנטען בעתירה, נמסר ממשטרת ישראל כי העותר לא שימש כסייען. כן נמסר ממקורות השב"כ כי העותר מעולם לא הופעל על-ידו, אף כי נפגש פעם אחת, בחודש מאי 2005, עם גורם ביטחוני. מכאן, ש"שיתוף הפעולה" הנטען של העותר עם גורמי הבטחון של מדינת ישראל משול למעשה, לאפס. 6. בפתח הדברים, עומד המידע שנמסר מהשב"כ ומשטרת ישראל, לפיו העותר מעולם לא שימש כסייען של המשטרה ואף לא הופעל על-ידי השב"כ, והודעות אלה מהימנות עלינו. מכאן, שהעותר אינו יכול ליהנות ממעמד של סייען הראוי לשיקום ולהקלות שונות. שנית, אשר לשאלת הסיכון לחיי העותר מהרחקתו לאיזור, ענין זה נתון לבחינתה של ועדת המאויימים האמורה לבחון ולשקול בקשות המופנות אליה בענין זה (בג"צ 11295/03 פלונים נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, 5.9.07)). בפני הועדה נפרשו העובדות הנוגעות לענין, ותוצאות הבירור הן כי אין ממש בטענות העותר לפיהן נשקפת סכנה לחייו באיזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. לא מצאנו בטענות העותר עילה כלשהי לשנות מקביעתה זו של הוועדה (בג"צ 7249/04 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 9.6.05); בג"צ 11445/04 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 19.2.06)). יתר על כן, מדברי העותר עצמו בעתירתו, הוא נכנס לשטחי האיזור בעת שנשקפה לו מכך סכנת חיים, על פי טענתו. עובדה זו מחלישה ביותר את אמינות גרסתו בדבר הסכנה הנשקפת לו מהרחקתו לאיזור (בג"צ 3466/05 פלוני נ' שר הביטחון (לא פורסם, 26.3.06)). 7. לאור כל האמור, לא מצאנו להתערב בקביעותיה של ועדת המאוימים, ואיננו רואים ממש בעתירה. העתירה נדחית, איפוא. ועדת המאוימים / משתפי פעולה