להלן פסק דין בנושא החזר היטל ביוב: פסק דין השופט נ. הנדל: 1. ושוב נדרשים אנו לסוגיית הסמכות העניינית של תובענה להשבת היטלים ואגרות ששולמו לעירייה. המערערת, חברה בע"מ, הגישה תביעה להחזר כספי על סך כתשע מאות אלף ש"ח בגין היטלי ביוב, אגרת חיבור מים ואגרת הנחת צינורות מים. העירייה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות. בית משפט קמא נעתר לבקשה (בש"א 1575/02 בית משפט השלום באשדוד, כב' סגן הנשיא חמדני). לגישתו, פסק דין יזום (רע"א 2425/99, עיריית נס-ציונה נ' יזום, פ"ד נד(4), 481) שם "קץ למחלוקת, משנקבע כי הסמכות נתונה לועדת הערר ולשר הפנים, בהתאמה". הערעור המונח בפנינו מופנה כנגד התוצאה של דחיית התובענה. 2. בתקופה האחרונה הביע מותב זה את עמדתו בסוגיות הרלוונטיות לערעור זה (ראה: ערעור אזרחי 1203/02 גילרן בע"מ נ' עיריית ערד). כאן, כמו שם, הוזמנו הצדדים לדיון טרם מתן פסק דין במגמה למנוע פיצול של מקום ההתדיינות. העירייה היא זו אשר עמדה על הכרעה עקרונית וזכותה בידה. אין לבית משפט אלא לפסוק על פי הדין. כתב התביעה, אשר דל"ת אמותיו יקבעו היכן ישכון ההליך, מורכב מנושאים משלושה סוגים - היטלי ביוב, אגרת חיבור מים ואגרת הנחת צינורות מים. טרם אתייחס לכל אחד מהנושאים אקדים ואעיר שפסק דין גילרן מסכם את המצב המשפטי ונימוקיו תואמים לענייננו, על כן אין צורך להרחיב יתר על המידה. 3. סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב - 1962 מסמיך את הרשות לדרוש תשלום בגין היטל ביוב. סעיף 30 קובע: "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה בפני ועדת ערר". בהחלטת כב' השופט מצא בבקשה לדיון נוסף בהלכת יזום הובהר שהסמכות בנדון כוללת "לא רק בירור של עניינים טכניים אלא גם בעניינים עקרוניים כמו תוקפן של הוראות החיקוק שבכוחן הוצאו דרישות התשלום; וכן כי לגופי הערר סמכות לדון בשאלות מקדמיות לתקופת החיוב וכן להכריע בשאלות מקדמיות הנוגעות לסמכותם שלהן לדון בהליך המובא לפניהן" (דנ"א 6951/00). אמנם, נכון הוא כי נפתח פתח להעברת הליך מעין זה לבית משפט במקרים מיוחדים אך אין בסיס לסווג את המקרה דנא ככזה. ניסיון המערערת לטעון שעסקינן בפלוגתאות מיוחדות בתיק זה לא יצלח. אין לאפשר לצד לעקוף את כוונת המחוקק בדבר המותב המכריע, על ידי הוספת טיעונים בכתב התביעה שאין בהם ייחוד וכן שאין בהם לשנות את מהות הדרישה. בית המשפט העליון קבע כלל מנחה בכגון דא ואין לקבל טיעון שבכוחו להפוך את השגרה לדבר היוצא מן הכלל. טול לדוגמא תושב עיר שטוען בהליך מעין זה שנפגעה זכותו הקניינית ומשום כך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עומד לצידו. האם די בכך בכדי להוציא את העניין מהמעגל של ועדת ערר? הרי אם ייפסק כך מה קושי להוסיף את הטיעון הקונסטיטוציוני בכל מקרה? תוצאה כזו אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק. עיון בכתב התביעה בתיק זה תומך במסקנה שמקום הבירור של מחלוקת זו הינו בועדת הערר. 4. בית משפט קמא התייחס לאגרת חיבור מים ואגרת הנחת צינורות מים כמקשה אחת. לגישתו סעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים) 1936 קובע הליך של ערעור בפני שר הפנים. לדעתי גישה זו אינה מדוייקת. סעיף 28 אכן מרשה למי שמוצא עצמו מקופח לערער בפני שר הפנים, אך זאת "על פי סעיף 20 לפקודה זו". סעיף 20 עניינו וכותרתו: חיבור צינורות מים. משמע חיבור צינורות ולא הנחת צינורות. תושם אל לב התייחסותו של כב' השופט מצא בדיון הנוסף בפסק דין יזום לעניין סמכותו של שר הפנים לדון בעררים על היטלים בגין הנחת צינורות מים. עוד ראה פסק דין אוניל בג"צ 1290/02, שם נקבע (הרכב כב' השופטים: דורנר, בייניש וריבלין) שאין להרחיב את סמכות שר הפנים לסוגיית חיוב באגרה בגין הנחת צינורות מים. הומלץ לרשויות להקים דרך תיקוני חקיקה נאותים ועדת ערר שתדון גם בהשגות על אגרות בגין הנחת צינורות מים. ההצעה לתקן מלמדת על המצוי. כפי שצוין בפסק דין גילרן: "אין דין אחד להיטלי מים וביוב. בדומה אין דין אחד להיטלי מים. אמנם פרט ליוצא מן הכלל של גזירת ים סוף, קשה להפריד בין מים למים". אולם, לעניות דעתי הדין והפסיקה דוגלים בהפרדה בין הנחת צינורות מים לבין חיבור צינורות מים בסוגיית הסמכות העניינית. בא כוח המערערת, המעוניין שהעניינים כולם כאחד ידונו בפני בית משפט, הפנה לפסקי דין של בית המשפט העליון בהם הסכימו הצדדים לתוצאה בה הוא חפץ. ברם, הסכמה לחוד והכרעה ללא הסכמה לחוד. ניתן להסכים בנושא הסמכות העניינית שכן לא מדובר בסמכות ייחודית רגילה אלא קיים פתח לסמכות מקבילה במקרה המתאים. אגב, ניתן לסנגר על התוצאה המפוצלת בנימוק שיש נושאים בהם טוב שתדון ועדת ערר מיוחדת המתמצאת בנושא המובא בפניה. כך או כך, ברי כי הפרשנות של בית המשפט העליון לאור הדין היא המחייבת. חשוב בסוגיית סמכות שהכללים המחייבים בכל נושא יישומו בעקביות. 5. עולה מהמקובץ שדין הערעור להידחות בנושא היטל הביוב ואגרת חיבור מים. באשר לאגרת הנחת צינורות מים הייתי מציע לחברי לקבל את הערעור באופן שמרכיב זה של התביעה, ומרכיב זה בלבד, יוחזר להמשך דיון בפני בית משפט השלום באשדוד. לנוכח התוצאה אליה הגעתי הייתי מציע לחברי לחייב את המשיבה בהוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ להיום. __ נ. הנדל - שופט כב' ס. הנשיא י. טימור: אני מסכים ___ י. טימור - ס. נשיא אב"ד כב' השופטת ש. דברת: אני מסכימה ___ ש. דברת - שופטת לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט הנדל.אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב