הגדרת כלב משוטט

מהי הגדרת "כלב משוטט" ? התובע טוען כי לפתע, ללא סיבה נראית לעין, קפץ כלבו מעל לגדר חצר ביתו אל הרחוב, ולוכד הכלבים ועוזרו מיהרו לתפסו והכניסוהו לתוך רכבם. הכלב נלקח להסגר, והתובע נאלץ לשלם 470 ₪ על מנת לשחררו. בית המשפט ציין כי במקרה דנן מתעוררת, בראש ובראשונה, השאלה: האם מדובר ב"כלב משוטט". בהעדר הגדרה בחוק, יש לבחון שאלה זאת בהתאם לנסיבות המקרה ועל פי ההיגיון. להלן פסק דין בנושא לכידת כלבים משוטטים - הגדרת כלב משוטט: פסק-דין 1. ביום 12.7.07, קרוב לשעה 20.00, ישבה אשת התובע ביחד עם חברתה, גב' שרית כהן, במרפסת ביתם של התובע ואשתו ביישוב עין שריד. אותה עת שיחקו ילדיהן של השתיים, ובהם בתו של התובע, כבת חמש או שש, עם כלבם של בני המשפחה. אם התובע גרה בבית סמוך, ובין חצרות שני הבתים יש שער-מעבר. הילדים שיחקו עם הכלב בחצרות הללו. אותה עת חנה בקרבת שני הבתים רכב מסחרי בלתי מזוהה, שהסתבר בדיעבד להיות רכב של לוכד כלבים מטעם הנתבעת: המועצה האזורית לב השרון. התובע טוען כי לפתע, ללא סיבה נראית לעין, קפץ הכלב מעל לגדר אל הרחוב, ולוכד הכלבים ועוזרו מיהרו לתפסו והכניסוהו לתוך רכבם. בתו של התובע נבהלה ונכנסה להיסטריה. אשת התובע וחברתה מיהרו לדלוק, ברכבה של גב' כהן, אחר רכב הלוכדים, אך הוא חמק מהן, עד אשר חסמו את דרכו, ואז סירב להזדהות וסירב להחזיר להן את הכלב. הכלב נלקח להסגר, והתובע נאלץ לשלם 470 ₪ על מנת לשחררו (קנס בסך 370 ₪ ו- 100 ₪ הוצאות שהותו של הכלב בהסגר במשך יום). התובע העלה חשד כי לוכד הכלבים השתמש במשרוקית גבוהת-תדר, שקולה יכול להישמע על ידי כלב, אך לא על ידי אדם, על מנת לגרום לכלב לקפוץ מתוך החצר אל הרחוב, באופן שיוכל ללכוד אותו. על כל פנים, התובע טוען כי הכלב לא שוטט ברחוב, אלא נמצא בחצר הבית, ביחד עם בני המשפחה, ולא היתה כל הצדקה "ללכוד" אותו ולקחתו להסגר. התובע תבע מהנתבעת פיצוי בסך 8,000 ₪, בעיקר בגין עוגמת הנפש הקשה שנגרמה לבתו הקטנה, אשר התקשתה להתאושש מהטראומה שחוותה, כשכלבה האהוב נלקח לפתע על ידי זרים. 2. מטעם התובע העידו הוא עצמו, אמו, אשתו, וחברתה - גב' כהן. האם, גב' אילנה דאי, העידה כי הילדים שיחקו בחצר עם הכלב, בעוד אשת התובע וחברתה שותות קפה במרפסת הבית. הגיע רכב שנעמד מול בית שכן, ובו שני אנשים. לפתע ראתה האם את הכלב קופץ מהחצר, ואז יצא אדם מרכב הלוכדים ותפס את הכלב בעזרת חבל. האם פנתה אל אותו אדם ושאלה אותו מדוע הוא עושה זאת, אך האדם התעלם ממנה, הכניס את הכלב לרכבו ונסע. מייד לאחר מכן נסעו כלתה וחברתה בעקבותיו, והאם נותרה בביתה. גב' שרית כהן העידה כי ישבה עם גילה, אשת התובע, במרפסת הבית, והילדים שיחקו עם הכלב בחצר (לדבריה, בחצרה של הסבה). לפתע נשמעו צעקות של הסבה ושל הבת הקטנה: "לקחו את הכלב!" גב' כהן וגילה נכנסו מייד לרכבה של גב' כהן והחלו במרדף אחר רכב הלוכדים. הרכב לא עצר, עד שגב' כהן חסמה את דרכו. היא דרשה מהלוכדים להחזיר את הכלב ונענתה לבל תפריע להם בעבודתם. גב' כהן העידה כי הלוכד לא הזדהה כלוכד מטעם הנתבעת. הלוכדים עקפו את רכבה החוסם של גב' כהן ונסעו. התובע ואשתו הגישו אותו ערב תלונה במשטרה על האירוע (המוצג ת/ 1 מיום 29.1.09). 3. את הנתבעת ייצגו ד"ר יונתן שני, וטרינר, בישיבה הראשונה, ומר יעקב שלום, תברואן, בישיבה השנייה. ד"ר שני מסר כי יש בתחום הנתבעת כ- 40 - 50 מקרים של נשיכות על ידי כלבים. עוד הסביר כי כלב-משוטט "אמיתי" הוא כלב בר, שאין אפשרות ללכוד אותו אלא באמצעות חץ-הרדמה שיורים לעברו. האם ניתן להבין מכך שלכידה באמצעות חבל, כפי שנעשתה במקרה זה, היא לכידה של כלב שאינו "משוטט-אמיתי"? הן ד"ר שני והן מר שלום טענו כי פעולת הלכידה נעשתה כדין, בהסתמך על חוק עזר לדוגמא, שאומץ על ידי הנתבעת. 4. בישיבה השנייה העידו העדות מטעם התובע וכן לוכד הכלבים, מר אורי כהן, שביצע את לכידת כלבו של התובע. מר כהן העיד כי הוא לא הציג את תעודת ההסמכה שלו, כי לא פנו אליו. כשעומת עם עדותה של אם התובע, כי היא פנתה אליו בצעקות, אך הוא התעלם ממנה, השיב: "מה יש לי לענות לה? אם הכלב בחוץ, אני תופס אותו. לפי הנוהל שלי, אני לא עונה לפונים" (בעמ' 6 לפר'). את המרדף של אשת התובע ושל גב' כהן אחר רכבו, וחסימתו, מר אורי כהן "לא זכר". כמו כן, לא זכר שראה ילדה בוכה, ולא זכר שהכלב קפץ מתוך החצר. עדותו של הלוכד עשתה עלי רושם בלתי אמין, ואני מעדיפה את עדויותיהן של עדות התובע, כי הכלב קפץ לפתע מהחצר, ואז מיהרו הלוכדים לתפסו ולהכניסו לרכבם, תוך שהם מתעלמים מבכייה של הילדה ומצעקותיה ופנייתה אליהם של סבתה. איני מאמינה לכהן, ש"אינו זוכר" את המרדף אחריו על ידי שתי הגברות ואת חסימת רכבו על ידן. ככל שמדובר בעובדות האירוע, אני מקבלת את האמור בתביעה, כי הכלב שהה בחצר, במשחק עם הילדים, וכי קפץ לפתע מתוך החצר, ואז נלכד על ידי הלוכד ועוזרו. מר אורי כהן טען כי לעולם לא יקרא לכלב שנמצא בחצר בית ולא יגרום לו לצאת מהחצר, על מנת ללכדו, ולשאלה בדבר משרוקית "אילמת" השיב כי אינו יודע מה זה. גם אם, לשם הזהירות, אמנע מלקבוע כי הלוכד הוא שגרם לכלב לקפוץ מתוך החצר, עדיין תמונת הדברים היא, כי אין מדובר בכלב ששוטט ברחוב ללא השגחה, אלא בכלב שקפץ לפתע מתוך חצר הבית, ובני המשפחה מיהרו החוצה, על מנת למנוע את תפיסתו ולקיחתו על ידי הלוכד ועוזרו, אך הלוכד התעלם מהם, מהטעם כי לפי הנוהל שלו, הוא אינו עונה לפונים (כך, בדבריו שצוטטו לעיל). על פי עדויותיהן של העדות, אין מדובר ברכב לוכדים שנוסע ומבחין בכלב משוטט ללא השגחה, אלא ברכב שחנה בקרבת בתיהם של התובע ואמו במשך זמן מה, עד אשר כלבם קפץ לפתע מהחצר, ואז מיהרו הלוכדים לתפסו ולקחתו, תוך התעלמות מפניית בני המשפחה אליהם. עדותו של כהן הותירה בי רושם בלתי נעים של בעל שררה שמנצל לרעה את תפקידו ואת סמכויותיו. 5. הנתבעת התבצרה, כאמור, מאחורי חוק העזר שלה, תוך התעלמות מנסיבות האירוע. מדובר בחוק עזר לדוגמה לרשויות המקומיות (פיקוח על כלבים וחתולים), התשנ"ו - 1996, שאומץ על ידי הנתבעת (להלן: חוק העזר). בחוק העזר אין הגדרה מה הוא כלב "משוטט". סעיף 6 שלו מטיל על בעל כלב חובה למנוע בעד הכלב לצאת מחוץ לתחום ביתו, אלא אם הכלב מוחזק ברצועה, ופיו חסום בזמם. סעיף 7 (ב) של חוק העזר מסמיך שוטר או מפקח לתפוס כלב משוטט בשטח שמחוץ לשטח בעלו. במקרה דנן מתעוררת, בראש ובראשונה, השאלה: האם מדובר ב"כלב משוטט". בהעדר הגדרה בחוק, יש לבחון שאלה זאת בהתאם לנסיבות המקרה ועל פי ההיגיון. על פי עדויות העדות, שהיו מאד אמינות בעיני, לא היה מדובר במקרה זה בכלב ש"שוטט" מחוץ לשטח בעלו, אלא בכלב שנמצא בתוך שטח בעלו. אמנם, הכלב קפץ לפתע מתוך החצר, מסיבה שלא הובררה, אך איני מאמינה ללוכד כהן שלא ראה זאת, והוא עצמו אישר כי התעלם מפנייתה-זעקתה של הסבתא. מסקנתי היא, איפוא, כי במקרה דנן לא התקיים בכלב תנאי ה"שיטוט", שהוא תנאי בסיסי לסמכות לתפסו ולקחתו להסגר. על כן, פעולת הלכידה נעשתה במקרה זה בחוסר סמכות. הנתבעת השליכה את יהבה בעיקר על סעיף 13 לחוק העזר, שפוטר אותה ואת שלוחיה מתשלום פיצויים "בשל פעולה או מחדל שעשו או שנמנעו מעשייתם, לפי העניין, לפי הוראות חוק עזר זה" (ההדגשה שלי - י.ק.). הדגשתי "לפי הוראות חוק עזר זה", כיוון שמסקנתי היא, שבמקרה זה לא פעל הלוכד לפי הוראות חוק העזר אלא חרג מסמכותו. על כן לא תוכל הנתבעת לחסות תחת כנפי הפטור שבסעיף 13 לחוק העזר. 6. מעבר להיבט המשפטי-פורמלי, שהנתבעת בחרה להתגדר בו, ללא הצלחה, הרי על הנתבעת, כרשות מינהלית, לבצע את הוראות הדין (חוק העזר, במקרה דנן) באופן סביר והגיוני. גם אם נמצא כלב ברחוב ללא רצועה וזמם, אך בעליו נמצא לצידו ומבקש שלא לקחתו להסגר, יכולה הנתבעת להגיש כנגד בעל הכלב כתב אישום בגין הפרת הוראות חוק העזר, באופן שייענש בגין העבירה שביצע. אולם לכידת כלב ולקיחתו להסגר היא סנקציה קשה, שפוגעת בבעלי הכלב, ובמיוחד כשמדובר בילדים, ואין הצדקה למהר ולנקוט בה, כשיש דרכים אחרות להעניש את בעל הכלב, אם אמנם הניח לכלבו להסתובב ברחוב ללא רצועה וזמם. כל זאת - כאשר הכלב "שוטט ברחוב". אולם במקרה דנן, הכלב לא שוטט ברחוב, ועל כן לא היתה ללוכד סמכות לתפסו ולקחתו להסגר, וודאי שהיה עליו להימנע מכך לנוכח פנייתה המיידית והנזעקת של הסבתא אליו, ולנוכח בכייה של הילדה. בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, קשה להשתחרר מהרושם שהלוכד נקט שררה של בעל שרירים, בחסות כביכול של החוק, וכי נהג באטימות שגובלת בזדון, וזאת - נוסף על החריגה מסמכותו. 7. על כן אני מקבלת את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה, שנראה לי מופרז. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪, בגין ההוצאות שגרמה לו, שלא כדין, ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לבני המשפחה, ובמיוחד לבת הקטנה, כתוצאה מה"לכידה" שלא היתה צריכה להתבצע. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 12.11.07, ועד לתשלום בפועל עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪, בהתחשב בצורך לקיים שתי ישיבות (לישיבה הראשונה לא הביאה הנתבעת את לוכד הכלבים לעדות), ובהתחשב גם בהוצאות העדות שהתובע שילם. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.בעלי חייםכלבפיקוח על כלבים וחתוליםהגדרות משפטיות