להלן החלטה בנושא בקשה לפסיקת הוצאות לעותרים: החלטה 1. לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 07.08. 07) בבקשת העותרים כי יתאפשר להם לשווק ללא הגבלה (למעט דיני כשרות) פירות וירקות לשוק המוסדי בירושלים בשנת השמיטה הנוכחית - תשס"ח. עיקר העתירה נסוב סביב הסכם בלעדיות שנערך בין המועצה הדתית בירושלים לבין שני ספקי פירות וירקות, המשיבים 7-8, לפיו רק מוסדות אשר ירכשו פירות וירקות מספקים אלו יקבלו תעודת כשרות (להלן: ההסכם). העותרים, פעילים שנים ארוכות בתחום שיווק פירות וירקות לשוק המוסדי, טענו כי ההסכם נערך תוך הפרה בוטה של כללי המינהל התקין, בחוסר סמכות ותוך יצירת אפליה ופגיעה בעקרון השוויון ובחופש העיסוק. המשיבים 1-2 והמשיבה 7 הגישו תגובתם לעתירה במסגרתה פורט הרקע להסכם הבלעדיות ונטען, בין היתר, כי יש לדחות את טענות העותרים לעניין לחוסר סמכות ולמשוא פנים ולאפליה. 2. ביום 10.09.07 התקיים דיון בעתירה לפני כב' הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' לוי וח' מלצר במסגרתו קיבלו על עצמם המשיבים בעתירה שבכותרת ובבג"ץ 6998/07 להודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים אם יש בכוונתם ליתן לעותרים תעודת "הכשר לחומרה" ובלבד שיעמדו בתנאי הסף שהציבה המועצה. בהמשך לכך, ביום 18.09.07, הודיעו המשיבים 1 ו-2 כי הם נענים להצעת בית המשפט לפיה תינתן לעותרים, כמו גם לכל פונה אחר, תעודת "הכשר לחומרה", ללא הבחנה בין השוק המוסדי והקמעוני, בכפוף לעמידת הפונה בתנאי הסף של הרב הפוסק שהוגדרו כ"פעולות הכרחיות בהן יש לנקוט על מנת לקבל כשרות של רבנות ירושלים לשנת השמיטה התשס"ח". יחד עם זאת הודיעו המשיבים כי אין בידי המועצה הדתית בירושלים להתחייב כי בדיקת הצעת הפונה אליה תעשה תוך 14 ימים כפי הצעת בית המשפט. בהודעתם מיום 19.09.07 הסכימו העותרים למצות את ההליך המוצע על ידי המשיבים וביקשו כי ככל שתעודת ההכשר לא תינתן במועד שהוצע על ידי בית המשפט הם יודיעו על כך לבית המשפט אשר ייתן עמדתו באשר להמשך ההליכים בעניינם. 3. ביום 24.09.07 הורתה כב' הנשיאה ד' ביניש למשיבים להבהיר מהו המועד בו תינתן, לכל המאוחר, החלטתם בעניינם של העותרים ולאחר מכן יוחלט על המשך טיפול בעתירות. בהמשך לכך, ביום 08.10.07 הגישו המשיבים "הודעת הבהרה" במסגרתה נטען כי העותרים קיבלו כשרות עקרונית ונמצאים במהלכו של הליך אישור. לבסוף, ביום 22.10.07 הודיעו העותרים כי קיבלו סעדם ומשכך ביקשו להורות על מחיקת העתירה ולחייב את המשיבה 1 בהוצאותיהם. זאת מאחר ועמדתם בעתירה אושרה במלואה על ידי משרד ראש הממשלה ועל ידי הרבנות הראשית, ורק בעקבות הגשת העתירה ניתנה להם תעודת הכשרות. 4. המשיבה 1 התנגדה לבקשה בטענה כי רק משהגישו העותרים תכנית שעמדה בדרישות המקובלות, דבר שלא נעשה טרם הגשת העתירה, יכלה תכניתם להיבחן בצורה מהירה ויעילה ועל בסיסה הוענקה להם לבסוף תעודת הכשרות. עמדת המשיבים 1, 2 ו-7 לעתירה, אליה הצטרפו גם המשיבים 3-5, היא כי אין לעותרים להלין אלא על עצמם. המשיבה 1 (להלן: המועצה) ראתה חשיבות רבה בהיערכות ראויה לקראת שנת השמיטה ולפיכך פנתה באמצעות נציגיה כבר בחודשים אפריל 2006 ושוב באוקטובר 2006 לכל הספקים והמשווקים של הירקות והפירות עמם עבדה בשנים הרגילות וציינה לפניהם כי אם הם מעוניינים לספק פירות וירקות בהכשר "מהדרין" בשנת השמיטה הקרובה עליהם להגיש תכנית מסודרת לכך. המשיבה 7 בלבד דאגה להכין תכנית כאמור ולהגישה כבר בנובמבר 2006 ולפיכך התקשרה המועצה עימה. בחודש יוני פנתה המועצה שוב לספקים בבקשה להגשת תוכניות מסודרות. בין היתר, הגישו המשיבה 8, והעותרים תכנית כאמור. לטענת המשיבים, תכנית המשיבה 8 עמדה בכל הקריטריונים הראויים ולעומתה תכניתם של העותרים לא עמדה בקריטריונים הנדרשים. בנסיבות המתוארות, כך נטען, בהן העותרים לא הגישו תכנית מסודרת במועד כה סמוך לתחילת שנת השמיטה, לא נותר למועצה זמן וכוח אדם כדי לבדוק את כל הקרקעות ומקורות היבול של העותרים ולפיכך החליטה המועצה להתקשר בהסכם כאמור עם המשיבים 7 ו-8, ומכל מקום אין עילה לפסיקת הוצאות בנדון. 5. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. זאת, שכן אכן נראה כי רק בעקבות העתירה תיקנו העותרים את הפגמים שנפלו בתכנית שהגישו. במובן זה, לא העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד במובן זה שהמשיבים שינו מטעמיהם (וגם בהחלטת ההרכב מיום 10.9.07 צוין כי מתן התעודה יהיה "בלבד שעומדים הם בתנאי הסף"), אלא שהתאמת פעולת העותרים לדרישת המשיבים מלכתחילה, היא שהביאה לקבלת הסעד. בנסיבות אלו, אכן אין בסיס לפסיקת הוצאות כפי המבוקש והבקשה בנדון נדחית. לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות כנגד העותרים בגין בקשתם זו. פסיקת הוצאות