להלן פסק דין בנושא ביטול צו גירוש לרוסיה: פסק דין 1. העותרת 1, אזרחית רוסיה והעותרת 2, שהיא בתה, ואזרחית המדינה, עתרו לביטול צו הגרוש שניתן נגד העותרת 1 וכן כי תוענק לעותרת 1 אשרה מסוג א/5 של תושבת ארעית, או אשרת ביקור ב/1. המשיב טען כי דין העתירה להדחות. א. העובדות: 1. העותרת 2 נישאה לבעלה רומן (להלן:"רומן"), שהוא אזרח המדינה, בדצמבר 1997 ברוסיה. בספטמבר 1999 הגיעה העותרת 2 ארצה, ולאחר זמן הוחל לגביה ההליך המדורג לשם קבלת אזרחות. העותרת 2 ובעלה התיישבו באשדוד וקנו שם דירה. במחצית שנת 2002 הרתה העותרת 2 לאחר שעברה טיפולי הפרייה. 2. העותרת 1, שהיא כבת 53 (ילידת שנת 1952), גרושה מזה 15 שנים, ופרט לאביה בן ה-85 המתגורר ברוסיה, בתה, העותרת 2, הנה קרובת משפחתה היחידה. 3. העותרת 1 הגיעה ארצה ביום 23.08.01, לאחר שקיבלה אשרת תייר מסוג ב/2 כדי לבקר את בתה העותרת 2. האשרה שהוענקה לעותרת 1 הוארכה שלוש פעמים, עד לנובמבר 2002. לאחר מכן נותרה העותרת 1 בארץ ללא אשרה. 4. ביום 17.11.02 נעצר רומן בשל בקשת רוסיה להסגרתו. לאחר שהתקיימו הליכי הסגרה, הוסגר לרוסיה בינואר 2004. ביולי 2004 שב רומן ארצה לאחר שהאישומים ברוסיה בוטלו. כתוצאה מהליכי ההסגרה וההליכים ברוסיה נכנסו העותרת 2 ורומן למחויבויות כספיות כבדות. 5. לאחר מעצרו של רומן נשארה העותרת 1 בארץ כדי לתמוך בבתה. ביום 20.1.03 פנתה למשיב בבקשה להאריך את אשרת השהייה שלה בארץ, ואכן אשרתה הוארכה עד לסוף חודש מרץ 2003, לאחר שמסרה התחייבות לצאת מהארץ בתוך חודשיים, ואף הציגה כרטיס טיסה בתוקף. 6. לטענת העותרות במרץ 2003 פנתה העותרת 1 ובקשה להאריך האשרה בשל מצב בתה העותרת 2 שהיתה אז בהריון ובעלה היה עצור, אך לא קבלה כל תשובה ממשרד הפנים. 7. בחודש יוני 2003 נולדה בתם של העותרת 2 ורומן. 8. בדצמבר 2004 נעצרה העותרת 1 ע"י משטרת ההגירה בשל שהייה בלתי חוקית,והוצא נגדה צו הרחקה, וכן צו משמורת. עד למעצרה, נטען על ידי העותרות, נשארה העותרת 1 בארץ לצד בתה וסייעה לה בגידול בתה הקטנה, כדי שהעותרת 2 תוכל לעבוד ולהתמודד עם הקשיים הכלכליים שאליהם היא ורומן נקלעו כתוצאה ממעצרו. 9. העותרת 1 הגישה ערעור לבית הדין למשמורת. ביום 24.12.04 שוחררה בתנאים מגבילים וחויבה לעזוב את ישראל תוך חודשיים ימים. כדי להעניק לעותרת 1 את האפשרות לפנות למשיב בבקשה לאישור שהייתה בארץ, הוארכה תקופת שהייתה בארץ עד ליום 24.06.05. ביום 01.02.05 פנתה העותרת 1 למשיב עם בקשתה, וביום 16.05.05 התקבלה תשובתו השלילית, שהיא נשוא העתירה. את דחיית בקשת העותרת 1 נימק המשיב בכך "שאינה זכאית לקבלת מעמד כלשהו בארץ". יצויין כי ביום 21.8.2005 תוקן "נוהל הטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי", (להלן "הנוהל") שהוא הנוהל הרלבנטי לענינן של העותרות, כך שכיום ניתן לתת מעמד בישראל להורה של אזרח ישראלי שהינו קשיש מעל לגיל 60, ובודד, היינו כי אין לו ילדים נוספים בחו"ל מלבד האזרח. ב. טענות הצדדים: 10. לטענת העותרות, הקריטריונים להענקת מעמד לזרים שנקבעו במהלך השנים, לא נקבעו כפועל יוצא של מדיניות מסודרת ולא אושרו ע"י שר הפנים או הממשלה. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן:"החוק") אומנם העניק לשר הפנים שיקול דעת רחב לקביעת קריטריונים כאמור, אך לטענת העותרות, הם נקבעו לא על ידו אלא ע"י פקיד בכיר במשרדו, ולפיכך, אין ליתן לקריטריונים אלה משקל של ממש. 11. כן נטען על ידי העותרות כי אומנם העותרת 1 אינה עונה על קריטריון הגיל בנוהל, בהיותה כבת 53, אך המדובר באשה ללא ילדים פרט לעותרת 2, אליה היא מאוד קרובה, ואב מבוגר בן 85 אשר אינו יכול לסייע לה נפשית וכלכלית. לפיכך, נופל ענינה של העותרת 1, בגדר אותם חריגים והמקרים המיוחדים המצדיקים סטייה ממדיניותו הרגילה של המשיב. 12. עוד טענו העותרות, כי מעצרו והסגרתו של רומן, פגעו בהליך ההתאזרחות המדורג של העותרת 2, משלא הסכים המשיב לחדש לה את האשרה בטענה כי בני הזוג אינם חיים יחד. תהליך ההתאזרחות חודש אך לאחר חזרתו של הבעל לארץ. החלטת המשיב להפסיק את ההליך היתה בלתי סבירה, לטענת העותרות, ואילולא החליט כאמור, היתה העותרת 2 מקבלת זה מכבר אזרחות, מעמד אשר היה משליך על מעמדה של העותרת 1. העותרות אף טענו כי בשל מעצרו של רומן, מצבם הכלכלי של בני הזוג הורע משמעותית, ולכן העותרת 1 היתה "קרש הצלה ממש" עבור בתה וחתנה . העותרת 1 מעניקה לעותרת 2 ובעלה עזרה פיזית ונפשית ומסייעת בגידול בתם בת השנתיים הקשורה לסבתה מאוד. הדבר מאפשר לבני הזוג לעבוד ולהשתכר באופן סביר על מנת לשלם את חובותיהם. 13. לטענת ב"כ המשיב, העותרת 1 אינה עונה על קריטריון הגיל הקבוע בנוהל, לא עפ"י הנוהל אשר היה תקף בעת מתן ההחלטה על ידו, היינו בטרם התיקון שהוכנס בנוהל ושאז הדרישה היתה כי ההורה יהיה מעל לגיל 65, ולא עפ"י הקריטריון הנוכחי שההורה יהיה מעל לגיל 60. הצורך של העותרת 2 לתמיכה נפשית ופיזית, אינה מהווה, לטענת ב"כ המשיב, טעם הומניטרי מספיק לשם מתן מעמד לעותרת 1. למרות זאת, בחן המשיב האם קיימת הצדקה לחרוג מהנוהל בנסיבות העניין אך מצא כי אין הצדקה לכך. לפיכך, טענה ב"כ המשיב, כי החלטת המשיב נופלת בגדר הסבירות ואין לבית המשפט סמכות להתערב במקרה זה. ג. דיון: 14. שיקול דעתו של המשיב, בבואו לקבוע קריטריונים למתן אשרת כניסה וישיבה בישראל, אכן רחב הוא. בבג"ץ 3403/97 אנקין ורה ואח' נ' משרד הפנים (פ"ד נא(4), 522 ,525) צויין כי "שרי הפנים מאז ומתמיד ראו את הסמכות המסורה להם על פי חוק הכניסה לישראל כסמכות המעניקה לשר שיקול דעת רחב ביותר לסרב לרשיון לישיבת קבע וביססו עמדה זו על אופיה של הסמכות ועל כך שאין למבקש על פי חוק זה זכות קנויה לרכישת מעמד של תושב קבע. אכן נכונה הטענה כי מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית משפט זה.". לא מצאתי ממש בטענת העותרות בדבר אופן קביעת הקריטריונים ע"י המשיב, באמצעות עובדי משרדו, מבלי שאושרו ע"י שר הפנים או הממשלה. חוק הכניסה לישראל מעניק לשר הפנים את שיקול הדעת לקבוע למי תינתן אשרה ורישיון ישיבה בארץ ולמי לא. הטענה כי הקריטריונים לא אושרו ע"י שר הפנים, אך נטענה בעלמא ולא הוכחה. אף אם נאמר כי הקריטריונים לא נקבעו באופן אישי ע"י שר הפנים, אלא ע"י עובדי משרדו, די בכך, לנוכח סמכות האצילה הנתונה על פי חוק לשרים. 15. כאמור הנוהל חל, מאז 21.8.05 על "הורה קשיש בודד מעל גיל 60 שאין לו ילדים נוספים בחו"ל". נראה כי אין מחלוקת כי העותרת 1 עומדת בקריטריונים שנקבעו בנוהל, פרט לקרטריון הגיל - שכן טרם מלאו לה 60 שנה. קרוב לארבע וחצי שנים נמצאת העותרת 1 בארץ, אמנם שחלק מהזמן בניגוד לחוק, כאשר במהלך כל הזמן היא נמצאת בקירבת בתה, שנטען כי היא בתה היחידה, ונטען כי היא תומכת בה, ונתמכת על ידה. הסיבות והנסיבות אשר בעטיין נקבע הנוהל, לכאורה קיימות בעניננו. נטען בעתירה כי העותרת 1 ""שרפה את כל הגשרים" מאחוריה ברוסיה כשנחלצה לעשות דבר שכל אם אוהבת במקומה היתה עושה : עומדת לצד בתה במצבה הקשה ומסייעת לה כמיטב יכולתה". כן נטען כי אם תשוב העותרת 1 לרוסיה "היא לא תוכל למצוא שם בגילה ובמצבה הכלכלי עבודה ומגורים" וכי לאחר שאביה ילך לעולמו "היא תשאר שם (ברוסיה ר.א.) לבד ללא קרוב וללא בן משפחה וללא עזרה לה תזקק במשך השנים כאשר תלך ותזקין". 16. סעיף ג.17 לנוהל קובע כי "בקשה שאינה עומדת בקריטריונים, אולם מדובר במקרה הומניטרי או חריג יש להעבירה לדיון בוועדה בינמשרדית בהתאם לנוהל 5.2.0022". אף כי צויין על ידי המשיב כי בחן האם קיימת הצדקה לחרוג בנסיבות העניין ממדיניותו הכללית, כפי שתוארה בתשובה לעתירה, לא נאמר כי ענינן של העותרות הובא בפני הוועדה הבינמשרדית. סבורתני כי ענינן של העותרות הינו, כלשון נוהל - עניין "הומינטרי וחריג", ולכן ראוי היה להביאו בפני הוועדה הבינמשרדית. מאחר ויש לאפשר את מיצוי דרכי הסעד המנהליים הפתוחים בפני העותרות, טרם יבוא ענינן לביקורת שיפוטית, יש להביא את ענינן של העותרות בפני הועדה הבינמשרדית. 17. אשר על כן ענינן של העותרות יובא בפני הועדה הבינמשרדית - אלא אם כן תודענה כי אינן מעונינות בכך - ועד לקבלת החלטה על ידי הועדה, יעמוד בעינו הצו האוסר על גירושה מהארץ של העותרת 1. בנסיבות אין צו להוצאות. משרד הפניםגירוש מארץצווים