להלן החלטה בנושא פסק דין בהעדר הגנה בנושא הפרת זכויות יוצרים: החלטה בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן ביום 17.12.07, בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן בתובענה שעניינה הפרת זכויות יוצרים של המשיבה מס' 1, אשר מוצריה מיובאים לישראל ע"י המשיבה מס' 2. טענות המבקש ; המבקש טוען, כי כתב התביעה כלל לא נשלח אליו, הואיל והכתובת הרשומה ככתובתו - סאפוריה 0007/0 נצרת, איננה קיימת ולכן כתב התביעה כלל אל התקבל אצלו. מוסיף המבקש וטוען כי מיום 11.10.07 ועד יום 11.11.07 הוא שהה בסין, כך שממילא כתב התביעה, אשר נמסר לכאורה, ביום 24.10.07, לא יכול היה להימסר לידיו. לגופה של התביעה טוען המבקש, כי הוא לא הפר זכויות יוצרים של המשיבות, שכן על הטובין, אותם ייבא, מתנוסס השם המסחרי של הטובין המיובאים על ידו, שהינו שם מסחרי (שונה משמה המסחרי של המשיבה 1), הרשום בסין. עוד טוען המבקש, כי סכומי הנזק האמורים בתביעה אינם מבוססים, אלא הינם פרי הערכה של המשיבות ומשום כל אלה, סיכויי הגנתו טובים המה. לחילופין טוען המבקש, כי יש להיעתר לבקשתו, תוך חיוב בהוצאות. טענות המשיבות ; המשיבות טוענות, כי לא היה כל פגם במסירה, שכן היא בוצעה באמצעות שליח, אשר מסר את כתב התביעה בביתו של המבקש, הנמצא בנצרת. לטענתה, גם העובדה שהפסיקתא, אשר ניתנה ע"י בימ"ש זה במעמד צד אחד, נשלחה לאותה כתובת, שם היא התקבלה ע"י המבקש ובעקבותיה הוגשה בקשה זו, תומכת בטענתה, לפיה אמנם בוצעה המסירה בביתו של המבקש. בנוסף טוענות המשיבות, כי הטובין אשר ייבא המבקש עוכבו ע"י המכס, עקב הגשת התובענה דנן, כך שברי שהמבקש ידע גם ידע על הגשתה. לטענתן, לא הצביע המבקש על סיבה טובה לאי הגשת כתב הגנה ולכן לא מתמלא התנאי הראשון לביטול פסק דין שניתן בהעדר. המשיבות מצביעות גם על כך שהתצהיר אשר צורף לבקשה איננו תצהיר כדין, שכן על פי מראהו ניתן לקבוע שהוא נחתם באמצעות הפקס ולפיכך, לשיטתן, יש לדחות את הבקשה גם משום כך שאין היא נתמכת בתצהיר כדין, כנדרש. המשיבות מוסיפות וטוענות, שהמבקש לא הגיש הגנה, ללא כל סיבה ומתוך זלזול בהליכי ביהמ"ש ובנסיבות אלה ביהמ"ש אף אינו נדרש לבחינת התנאי השני, הוא סיכויי ההגנה ועליו לדחות את הבקשה לאלתר. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי להגנתו של המבקש אין סיכוי, לאור כך שעל הטובין המיובאים מוטבע, בגלוי, הסימן הרשום של המשיבה 1, שהוא סימן מסחרי רשום בישראל. בתגובתן מביאות המשיבות צילום הסימן המוטבע על נעל אשר יובאה ע"י המבקש אל מול צילום הסימן הרשום של המשיבה 1 בישראל. דיון ; מסירת כתב התביעה - אינני מקבלת את טענתו של המבקש לפיה הוא לא קיבל את כתב התביעה. על פי תצהירו של מר משה אלגרבלי, השליח מטעם המבקשות, אשר מסר את כתב התביעה, הגיע השליח לביתו של המבקש ולאחר שבני משפחתו של המבקש סירבו לפתוח לו את הדלת, הוא פנה לעזרת שכנים, אשר שיכנעו את בעלת הבית לפתוח את הדלת והשליח ביצע את המסירה, לידיה (אם כי היא סרבה לחתום). בנסיבות אלה, בהן היו מעורבים שכנים של המבקש, האפשרות שקרתה טעות ושכתב התביעה לא נמסר בביתו של המבקש איננה אפשרות ריאלית. זאת ועוד - לאור האמור בתצהירו של המבקש, לפיו כתב התביעה נמסר לבעלת הבית, היה על המבקש לצרף לבקשתו תצהיר של בעלת הבית, הסותר את האמור בתצהירו של השליח ואי צירוף תצהיר כזה פועל לרעתו. טיעונו של המבקש, לפיו הוא שהה בסין, בתאריך ביצוע המסירה, אינו רלבנטי לענין חוקיות המסירה, לאור כך שמסירה לבן משפחה הגר עם הנמען, הינה מסירה כדין. סבורתני, כי גם בטענת המשיבות, לפיה ידע המבקש על הגשת כתב התביעה, מאחר שהטובין עוכבו במכס בשל כך, יש כדי לתמוך בעובדת ביצוע המסירה בכתובתו של המבקש - בביתו, כאמור בתצהירו של השליח ובטענתן לידיעתו של המבקש על הגשת התביעה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהמסירה בוצעה כדין ולפיכך אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. ביטול בשיקול דעת ביהמ"ש - בבוא בימ"ש לשקול בקשה לביטול פס"ד שניתן, בהעדר צד, עליו לבחון שתי שאלות: א. מהי הסיבה למחדלו של הצד שכנגדו ניתן פסק הדין? ב. מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, בהליך העיקרי, אם יבוטל פסק הדין. לשאלה השניה ניתן משקל רב יותר, אולם גם לשאלה הראשונה חשיבות ואין היא חסרת כל משקל - ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ; רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט - נכסים ובניה בע"מ. בין שתי השאלות "יחסי גומלין" - אם, למשל, לא ניתנה סיבה סבירה למחדל, ומתברר, שהמחדל או נסיבות העניין עולים כדי זלזול מופגן כלפי בית המשפט, לא ייעתר ביהמ"ש לבקשה, אלא אם כן יביא הדבר לעיוות דין בולט. בענייננו, לא עמד המבקש, אף לא בדוחק, בתנאי הראשון - להראות סיבה סבירה למחדלו. המבקש לא פירט כל סיבה לאי הגשת כתב ההגנה במועד. אמנם, הוא מציין כי בין התאריכים 11.10.07 ו- 11.11.07 הוא שהה בסין, אולם לאור כך שכתב התביעה נמסר ביום 24.10.07, ברי שהמבקש חזר לישראל עוד טרם עבר המועד להגשת כתב הגנה וגם אם היה דרוש לו זמן נוסף להגשתו, יכול היה להגיש בקשה להארכת המועד. תחת זאת, בחר המבקש ב"שב ואל תעשה", ללא שהוא נותן סיבה כלשהי למחדלו. התנהגות זו של המבקש עולה כדי זלזול בולט בהליכי ביהמ"ש. די בכך, כדי לדחות את הבקשה, אף ללא בחינת סיכויי ההגנה, לגופם. עם זאת, יש לזכור, כי בדחיית תובענה מטעמים של סדרי דין, ולא לגופה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות היסוד של הגישה לערכאות וכבר נפסק, כי מדובר בתוצאה קשה אשר ראוי שלא להגיע אליה, אלא במקרים קיצוניים, מקום בו, למשל, גילה המבקש זלזול בוטה בהליכי ביהמ"ש, או כאשר הליכים אחרים (כגון הטלת הוצאות), אין בהם כדי לרפא את מחדלו של הצד המבקש ביטול פסק הדין. ראו, לעניין זה, דברים שנאמרו בברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על תק-על 2001(2), 217: "... בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית -המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט." לאור כך ולאור חשיבותה של זכות הגישה החוקתית לערכאות, אשר משמעותה היא זכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט, לגופו של ענין [ראו, למשל, רע"א 8743/01 - אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ פ"ד נו(4), עמ' 61 וכן רע"א 8292/00 - גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון], אבחן גם את סיכויי ההגנה, לגופם. דא עקא, שבחינת סיכויי ההגנה מעלה, כי סיכויים אלה הינם קלושים ביותר, אם בכלל. מבט בהדפס האות "D" על הנעליים, אשר יובאו ע"י המבקש אל מול הצורה המיוחדת של האות "D", המהווה סימן רשום, בישראל, של המשיבה 1 מעלה, כי קיימת זהות מוחלטת וברורה בין שני הסימנים. ב"טענת ההגנה" של המבקש, לפיה קיימת בסין חברה כלשהי, אשר שמה הוא DDISC ואשר עיצוב האות הראשונה של שמה זהה לעיצוב הסימן הרשום של המשיבה 1, אין ולא כלום. אמנם, טענת המבקש נתמכת, לכאורה, במסמכים אשר צורפו לתצהירו, אולם גם בכך אין כדי להועיל למבקש וזאת - לאור כך שעל הטובין לא מודפס כל שם החברה, אלא מודפסת רק האות "D", בעיצוב המיוחד, התואם במדוייק, את הסימן הרשום, בישראל, של המשיבה 1, כך שהחשש להטעיית הצרכנים ברור. גם טענותיו של המבקש לענין סכום התביעה אינן מצביעות על סיכויי הגנה, לאור כך שנתבע (ונפסק) פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. אשר על כן, נדחית הבקשה. המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.פסק דין בהעדר הגנהזכויות יוצרים (הפרת)