בסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 נקבע כי; לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענה בין עובד לבית מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה הנובעת מיחסי עובד ומעביד ובתובענה שעילתה בהפרת הוראה הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור. המבקשות טוענות כי חלק ניכר מרכיבי התביעה אינם מצויים בסמכות בית משפט זה, אלא בסמכות בית הדין האזורי לעבודה. כך לעניין סמכותו הייחודית של בית הדין המתבססת על הוראת סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, לפיו, קיימת סמכות לבית הדין לעבודה, לדון בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' לחוק זה, והנובעת מיחסי עובד מעביד, גם לאחר סיומם. תביעת המשיבה הינה למעשה בהגבלת חופש העיסוק של המבקשות 2, 3 על רקע יחסי העבודה שהתקיימו, שלביה"ד עניין לעסוק בהם מעצם טיבו ומהותו, ומכוח הסמכות הנתונה בהוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969, ואשר היא נפרסת גם על צדדים שלישיים בגין תובענה שעילתה חוזה עבודה. להלן החלטה בנושא עוולות מסחריות בין עובד למעביד: החלטה 1. בפני בקשה להורות על דחייה על הסף של רכיבים ועילות תביעה, שאינם מצויים בסמכות בית משפט זה, ולחלופין להורות על תיקונו של כתב תביעה שהוגש בתיק א- 7287/06, על ידי המשיבה, התובעת נגד המבקשות, הנתבעות. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה הפיקה מדריך בשפה הצרפתית המיועד לתושבי אילת ותיירים בעיר. מדריך זה הינו פרי יצירה מקורית של התובעת, והיא בעלת זכות היוצרים בו. המשיבה פרסמה מאז שנת 2003, שישה מדריכים מעין אלה (להלן: "המדריך המקורי"). המבקשת 1 הינה שותפות שהוקמה בשנת 2006, ופרסמה בחודש אפריל 2006 מדריך בשפה הצרפתית, המהווה חיקוי והעתקה במרכיבים רבים, של אחת ממהדורות המדריך המקורי, בניסיון - שהתממש - להטעות את הציבור לסבור כי מדובר למעשה, במדריך המקורי (להלן: "המדריך המתחרה"). המבקשת 2, והמבקשת 3, גיסתה של מבקשת 2, הינן הבעלים והמנהלות של המבקשת 1. בין המשיבה והמבקשת 2, שררו יחסי עובד- מעביד, והמבקשת 2 עבדה עבור המשיבה בתקופות שונות במהלך שנת 2005, כמוכרת שטחי פרסום במדריך המקורי. המבקשת 2 הודיעה למשיבה על הפסקת עבודתה אצל המשיבה בחודש ינואר 2006. על אף שהודיעה למשיבה כי בכוונתה לעבור לתחום עיסוק שונה, הוציאו משיבות 2 ו-3 את המדריך המתחרה, במסגרת מבקשת 1, תוך הפרת זכויותיה של המשיבה. עוד נטען כי המבקשות 2 ו - 3, יצרו מצג שווא אצל לקוחות להן מכרו שטחי פרסום, כאילו הפרסום יתבצע במדריך המקורי. המשיבה טוענת לפיכך בתביעתה כי העתקת "הפורמט, התצורה, טקסטים שלמים" וכיו"ב מהמדריך המקורי מהווים הפרת זכות יוצרים, עוולה של גניבת עין, עשיית עושר שלא במשפט, והכבדת גישה לעיסקה של המשיבה נוכח ההטעיה, בניגוד לחוק עוולות מסחריות, וגזל. בנוסף נטען בתביעה, כי לצורך הוצאת המדריך המתחרה, המבקשת 2 הפרה את חובת הסודיות והנאמנות האמורה לשרור מכוח יחסי העבודה שהתקיימו בין המשיבה והמבקשת 2, ועשתה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים של המשיבה, ובכללם רשימת לקוחות, תנאי התקשרות ותעריפים. עוד נטען כי המבקשת 2, מטרידה את המשיבה ומשפחתה, ומשמיעה בפרהסיה, איומים נגדה, וכן השמצות חסרות בסיס הנוגעות לרמתה המוסרית שיש בהן פגיעה קשה במשיבה והן מהוות לשון הרע, ופגיעה בפרטיות. המשיבה תובעת לפיכך תביעה כספית בסכום של 500,000 (לצורכי אגרה), בגין הפרת חוק זכות יוצרים ופקודת זכות יוצרים, חוק עוולות מסחריות, חוק איסור לשון הרע, והחוק להגנת פרטיות, וכן בקשה להוצאת צוים למניעת הוצאה מתוכננת של מדריך חדש על ידי המשיבות שיש בו כדי לפגוע בזכויות היוצרים של המשיבה, וכן לפנות ללקוחות המשיבה, בעבר ובהווה, ולשדלם לפרסם במדריך המתחרה, תוך שימוש בסודותיה המסחריים של המשיבה. 3. המבקשות טוענות כי חלק ניכר מרכיבי התביעה אינם מצויים בסמכות בית משפט זה, אלא בסמכות בית הדין האזורי לעבודה. כך לעניין סמכותו הייחודית של בית הדין המתבססת על הוראת סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, לפיו, קיימת סמכות לבית הדין לעבודה, לדון בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' לחוק זה, והנובעת מיחסי עובד מעביד, גם לאחר סיומם. תביעת המשיבה הינה למעשה בהגבלת חופש העיסוק של המבקשות 2, 3 על רקע יחסי העבודה שהתקיימו, שלביה"ד עניין לעסוק בהם מעצם טיבו ומהותו, ומכוח הסמכות הנתונה בהוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969, ואשר היא נפרסת גם על צדדים שלישיים בגין תובענה שעילתה חוזה עבודה. המבקשת אינה מתעלמת מכך כי רכיבי התביעה המתייחסים לפגיעה לזכויות יוצרים והוצאת לשון הרע אינם מצויים בסמכות בית הדין לעבודה, אולם בקשתה מושתתת על כך שחלק "נכבד" מהתביעה מצוי בסמכות בית הדין לעבודה, ואין לקבל "התנהלות" המשיבה שהכלילה כל רכיבי התביעה במשותף. 4. המשיבה מבקשת לדחות הבקשה, ולחלופין, להתיר לה הגשת כתב תביעה מתוקן אם קיים צורך בכך. לגבי דידה של המשיבה, מדובר בתביעה, שלב ליבה, "...הפרת זכות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית, גניבת עין, ועשיית עושר שלא במשפט...". יחסי העבודה שהתקיימו הינם "טפלים ושוליים" לתביעה, לא נתבע סעד בגינם, הן פורטו כרקע עובדתי לפעילותן שלא כדין של המבקשות, וניתן להכריע בעניינם באורח נגרר לשאלות שבמחלוקת. (סעיפים 10-13, 22, לכתב התשובה). לבית משפט מחוזי סמכות ייחודית לדון בתביעה על פי חוק זכויות יוצרים וחוק עוולות מסחריות, ולבית דין לעבודה סמכות לדון בתביעה שעילתה גזל סוד מסחרי בלבד, הנובעת מיחסי העבודה בין הצדדים, ועילה זו "טפלה ונגררת" אחר שאר התביעה, והיא מיוחסת ישירות לנתבעות 1, 3 עצמן (סעיף 20-19). הסמכות לדון כלפי צדדים שלישיים הינה בגין גרם הפרת חוזה, וכן בגין שתי עילות נוספות של הפרת הוראה חקוקה והסגת גבול, והתובעת אינה מייחסת עוולות אלה למבקשות 1, 3. פיצול התביעות בפני שתי ערכאות שונות יפגע קשות ביעילות הדיון ובבירור הסוגיות הנתונות במחלוקת, ויש להימנע מכך. הוראות החיקוקים הנוגעות לענייננו הן אלה: 5. על פי הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, נקבע, כי (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון: (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; ..... בסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 נקבע כי; (א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענה בין עובד לבית מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' והנובעת מיחסי עובד ומעביד; (2) בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור. .... פרק ב' האמור, עניינו גזל של סוד מסחרי, המוגדר בין היתר, כ”שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד" (סעיף 6 (2)) חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע בסעיף 40 (א)(4) כי לסמכות בית המשפט המחוזי נתונה "תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); לא יכול להיות חולק נוכח האמור, ונראה כי גם המשיבה עצמה אינה מסתייגת מכך בתשובתה, כי עירוב עילות התביעה המתבססות בחלקן על קיום יחסי עבודה בין המשיבה למבקשת 2, והנתונות לסמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, וחלקן המתבסס על עילות תביעה אחרות, הנתון לסמכות בית משפט זה, אינו יכול להתקיים בכפיפה אחת, במסגרת כתב התביעה דנן. אין לקבל הטענה כי יש להכריע בשאלה הנוגעת לסוגיית יחסי העבודה, הפרת האימון הנובעת מהם כנטען, ועילות התביעה הנוגעות בכך, כשאלת גררא, שעה שמי שאמור לדון בכך מעיקרא, הוא בית הדין האזורי לעבודה, על פי סמכותו הייחודית, ובעת שעקב קיום יחסי עבודה נטענים אלה, מיוחסת למבקשות עילת תביעה נזיקית עצמאית ונפרדת מיתר העילות הנטענות. אין גם מקום לקבל נוכח האמור, את הטענה הנוספת כי יש לברר מכלול סוגיות אלה, ללא תיקון כתב התביעה, בבית משפט זה, נוכח הצורך למנוע כפל דיונים מיותר. במקרים מתאימים, אם אין התובע מוותר על מקצת מטיעוניו או נתבעיו, אין מנוס מפיצול התביעות בערכאות השונות, כפי שנפסק לא אחת. (ראו בעניין זה: ע"א 2618/03 - פי.או.אס. בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3), 497). המבקשת עותרת, במסגרת בקשתה, למחוק מכתב האישום את עילות התביעות המושתתות על קיום יחסי העבודה. עיקרן בטענת גזל הסודות המסחריים, הנתונה כאמור, לסמכות ייחודית של בית דין אזורי לעבודה. גם המשיבה מסכימה בטענה חלופית, כי יש לתקן את כתב התביעה, לאחר שלטענתה הם עומדים בשולי העוולות שנגרמו למשיבה. 6. בנסיבות אלה מורה אני כי המשיבה תגיש תוך 20 ימים כתב תביעה מתוקן, תוך מחיקת כל רכיבי עילות התביעה והסעדים המתבקשים, ככל שהינם מושתתים על קיום יחסי עבודה בין המשיבה למבקשת 2. המבקשות יגישו כתב הגנה תוך 30 ימים מיום המצאת כתב התביעה המתוקן. המשיבה תחוייב בהוצאות בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, שישולמו תוך 30 ימים. עוולה