מכירת חוברת אימון כדורסל

המערער הינו שחקן לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל, אשר עוסק באימון בכדורסל והכשרת מאמנים במוסדות שונים

המשיב הכין במהלך לימודיו מחברת בה ריכז את שיעורי הקורס ומאחר שככל הנראה, מחברת הקורס היתה מוצלחת, מכר המשיב לחבריו בקורס עותקים ממנה, במחיר 60 ₪ לחוברת.

לטענת המשיב, הפר המערער את ההסכם להפקת החוברת ומכירתה, ולכן הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות.

להלן פסק דין בנושא מכירת חוברת אימון כדורסל:

פסק דין

א.     בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 5.9.04 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת מ' ברק-נבו) אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 7950 ₪ בתוספת הוצאות, בגין הפרת הסכם, כפי שיפורט בהמשך.

     ביום 8.2.06 נתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ב.      עובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:
המערער הינו שחקן לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל, אשר עוסק באימון בכדורסל והכשרת מאמנים במוסדות שונים.
המערער, אין חולק, מעביר קורסים בתחום הכדרוסל.
המשיב היה חניך בקורס מדריכי כדורסל, שבו היה המערער מדריך, והתקיים במכון וינגייט, החל מחודש אוקטובר 2001.
המשיב הכין במהלך לימודיו מחברת בה ריכז את שיעורי הקורס ומאחר שככל הנראה, מחברת הקורס היתה מוצלחת, מכר המשיב לחבריו בקורס עותקים ממנה, במחיר 60 ₪ לחוברת.
במהלך שנת 2002, החליט המשיב לערוך את החוברת בצורה מקצועית ולהפיצה בתשלום לתלמידי הקורס.
לכן, פנה המשיב למערער והציג בפניו את רעיון הפקת החוברת. המערער קיבל את רעיון הפקת החוברת, והסכים לממן מימון ראשוני את הדפסת המחברת כחוברת, אשר תשמש את תלמידי קורס המדריכים.
באשר למימון, סוכם בין המערער לבין המשיב, כי המערער יממן את הפקת החוברת בסכום של 6500 ₪ אשר 50% מהם יושבו לו מהמכירות הראשונות של החוברת, ושאר הרווחים יחולקו בין הצדדים 60% למשיב ו- 40% למערער.

לטענת המשיב, הפר המערער את ההסכם להפקת החוברת ומכירתה, ולכן הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות.
המשיב טען בבית המשפט לתביעות קטנות כי הוא זה שכתב את החוברת. לטענת המשיב, מכר המערער בניגוד להסכם עותקים של החוברת בלא הסכמתו, ובלא ליידע אותו על המכירה ובמחירים שונים מהמחירים שסוכמו. כן טען המשיב כי המערער לא שיתף אותו ברווחים ולא העביר לו את חלקו ברווחים.
עוד טען המשיב, כי המערער החליט להפיק בעצמו ספר אשר ישמש בסיס ללימודים בקורס מדריכים, ולפיכך, לא היה לו עוד ענין בהפקת החוברת, בניגוד למוסכם בהסכם.

לטענת המשיב, הפקת הספר המתחרה, שנה בלבד לאחר ההסכם, מהווה הפרה של ההסכם
זאת ועוד, טוען המשיב, כי חלק נכבד מהספר, מועתק מהחוברת המשותפת, לרבות הציורים. המשיב טען בבית המשפט קמא, כי מתוך 89 עמודי החוברת, העתיק המערער 42 עמודים.

לטענת המשיב, מעדיף המערער את הספר על החוברת, ומשתמש בו בקורס המדריכים, ומשכך איבד המשיב הכנסה עתידית מהחוברת.
המשיב תבע מהמערער סך של 3600 ₪ בגין המכירות שבוצעו, 14,000 ₪ פיצוי בגין הפסד רווחים ממכירות עתידיות וכן פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים, ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה למשיב, אשר לטענתו התייחס אליו המערער בצורה בוטה ומשפילה.

ג.     המערער טען בבית המשפט קמא כי החוברת כל כולה שלו, בלעדיו ובלא תרומתו לא היתה החוברת באה לעולם, וכי הוא בעלים היחיד של כל תוכן החוברת. לטענתו, נעתר המערער ליוזמת המשיב, כמחווה של רצון טוב.
המערער טען בבית המשפט קמא, כי אכן השתמש בחומר שבחוברת לספר שכתב, אך לדבריו, מותר היה לו להשתמש בקטעים מהחוברת גם ללא כל רשות מהמשיב, מאחר שזכות לו לקבוע איזה חומר עזר ילמדו בקורס המדריכים.
החוברת היתה, לטענת המערער, מיזם חד פעמי, לכמות קבועה ומסויימת של 300 חוברות, ולפיכך, אין כל פסול בכך שהמערער הפסיק את השימוש בחוברת בקורס המדריכים ועושה שימוש בספרו שלו.

המערער טען בבית המשפט קמא, כי הוא היה רשאי להפיץ את החוברת, על פי ההסכם, וממילא הסכום הראשוני של 3000 ₪, אמור להיות משולם לידיו, לכיסוי ההשקעה הראשונית בסך 6000 ₪ אותה שילם ממקורותיו.
לטענתו, המחיר שסוכם בעל פה היה 50 ₪ לכל חוברת, המשיב הדפיס יותר מ- 300 החוברות שהוסכם עליהם.
סכום ההכנסות נטו היה, לטענת המערער, סך של 11,750 ₪, מהם זכאי המשיב לסכום של 7050 ₪, מסכום זה יש לקזז, לטענת המערער, סכומים שגבה המשיב.

ד.     בית המשפט קמא מצא כי ההסכם שבין הצדדים איננו ברור דיו.
עוד מצא בית המשפט קמא כי בספר שנכתב ע"י המערער, אכן הועתקו פרקים מתוך החוברת, והמערער לא ראה בכך כל פסול.
בית המשפט קמא מצא כי הפקת ספר מתחרה על ידי המערער, זמן קצר לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים, ותוך שימוש בחומרים מהחוברת המשותפת וללא ידיעתו ורשותו של המשיב, מהווה הפרה של ההסכם ביניהם.
בית המשפט קמא מצא גם כי למרות שתרומתו של המערער לחוברת היתה מכרעת, גם המשיב תרם לחוברת תרומה לא מבוטלת, ומשכך, יחסו של המערער למשיב, לא היה מוצדק.
בשל אי הבהירות בהסכם, לא פסק בית המשפט קמא פיצוי בגין הפסד רווחי עתיד, אולם מצא שהנזק שנגרם למשיב, בגין רווחים שלא העביר אליו המערער, מגיע לסך 4450 ₪, וכן הוסיף בית המשפט קמא ופסק למשיב סכום של 3500 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון, בשל עוגמת הנפש שנגרמה למשיב, באשר המערער הפר את החוזה שכרתו הצדדים, וזלזל במשיב זלזול בוטה.

     על פסק דינו זה של בית המשפט לתביעות קטנות, הערעור שבפני.

ה.     לטענת המערער שגה בית המשפט קמא בקביעותיו.
     המערער שב ומעלה בעיקרי הטיעון מטעמו, את הטענה לפיה הידע שצבר המערער וההרצאות שנתן, עמדו ביסוד החוברת שהופקה על ידי המערער והמשיב.
     המשיב, כך לטענת המערער, מבקש לעשות שימוש בידע של המערער ובניסיונו, על מנת להפיק רווחים לעצמו.
בית המשפט קמא קבע, לטענת המערער שלא כדין, כי לא ברורים תקופת החוזה והיקפו וכי לא ניתן להבין מההסכם מה היה אורך חייו המתוכנן של מיזם החוברת ומה התכנון העתידי לגביה. בית המשפט התעלם מהעובדה כי על פי תנאי ההסכם יופקו 300 חוברות בלבד.
עוד טוען המערער כי המשיב לא העלה בתביעתו כל טענה כנגד תוקפו של ההסכם ולא חלק, בתביעתו, על ההערות בכתב יד שהוספו להסכם. בית המשפט קמא, כך לדעת המערער, לא פרש נכונה את ההסכם שבין הצדדים, משהכלל הוא כי יש לפרש את ההסכם על פי אומד דעתם של הצדדים. בענייננו, טוען המערער, כי אומד דעתם של הצדדים מצא ביטויו בהסכם ובהערות שהוספו לו בכתב יד, ומכל מקום שאלת תקפות ההסכם, והתייחסותו ל- 300 חוברות בלבד לא הייתה שנויה במחלוקת. לטענת המערער, כאמור, נוסח ההסכם ברור ומובן, ולא כל מקום לקביעת בית המשפט קמא לפיה המשיב לא נתן את אישורו לתוספות שבכתב יד, בהן הודגש, בין היתר, כי יופקו 300 חוברות בלבד.

עוד טוען המערער כי הספר שנכתב על ידי המערער, אין יסודו בחוברת, אלא הוא כולל חומר שנכתב על ידי המערער במהלך שנים רבות ולמשיב אין כל זכות בחומר זה.
עוד טוען המערער כנגד הפיצוי שפסק בית המשפט קמא למשיב בגין נזק שאיננו נזק ממון. המערער טוען גם כנגד טעויות שטעה בית המשפט בחישוב ההכנסות העתידיות והכנסות העבר מן החוברת.
לטענת המשיב אין כל ממש בערעור. לא הייתה מעולם הסכמה של המשיב להפקת 300 חוברות בלבד, בניגוד לטענת המערער. עוד טוען המשיב כי לספרו של המערער, הועתקו 42 עמודים, מתוך 89 עמודי החוברת המשותפת, ומכל מקום, תומך המשיב בקביעות ביהמ"ש קמא.

ו.     דין הערעור להידחות.
ההלכה הפסוקה היא כי, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, אלא אם נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או נמצא פגם אחר היורד לשורשו של עניין, או אם קביעת הערכאה הדיונית איננה מבוססת על פניה.
"בית-משפט זה כבר חזר וקבע פעמים רבות בעבר, כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו, למשל, ע"א 78/84 עיזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' אלג'ילאני). בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..." (ע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח', פד"י מד(1) 594, בעמ' 598).
(ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פד"י נב (2) 582, 594)

(ראו: א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמוד 619 והאסמכתאות המובאות שם וכן ע"א 2835/04 דוד לובינסקי נ' נצר אחזקות בע"מ (מיום 4.8.05, ט"פ).

וכך, הלכה היא מלפנינו שאין ביהמ"ש של ערעור ממיר את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו שלו. התערבות ערכאת הערעור מוגבלת היא לאותם מקרים בהם מסקנת ביהמ"ש קמא איננה יכולה לתקון, משהיא מבוססת על שיקולים מופרכים ומתעלמת משיקולים עליהם היה ביהמ"ש קמא חייב ליתן דעתו.
     
ז.     בענייננו, בית המשפט קמא דן בתביעת המשיב, שמע את הצדדים והתייחס בפסק דינו למלוא הטענות שהועלו על ידי כל אחד מהצדדים. בית המשפט קמא קבע:
     "... אף אם לא ניתן להבין מההסכם מה היה אורך חייו המתוכנן של מיזם החוברת, ברור שהפקת ספר מתחרה על ידי הנתבע, זמן קצר לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים, תוך שימוש בחומרים מהחוברת המשותפת, ללא ידיעתו ורשותו של התובע, מהווה הפרה של ההסכמה ביניהם. יותר מכך: לפי התרשמותי (גם בדיון), כלל התנהלותו של הנתבע היה בה אכן, כפי שחש התובע, משום זלזול ופגיעה בתובע והתנשאות כלפיו. למרות שהסכמתי עם הנתבע, שהתרומה הסגולית שלו לחוברת היתה מכרעת, וכי בלי שמו וה"גושפנקא" שלו לא היתה לחוברת זכות קיום, הרי שגם לתובע היה בה חלק לא מבוטל. הא ראיה, שהנתבע, בצעד חריג (כך העיד בעצמו), הסכים לממן את הפקת החוברת ולהיות שותף בה, דבר שלא עשה בעבר, למרות שגם בעבר תלמידים ניהלו מחברות קורס מסודרות ויפות ואף הציעו לנתבע להפיצן. מכאן, שלתובע היתה תרומה שבלעדיה אין, בין שזו תרומה של "עבודה שחורה", בין שזו ההתלהבות, הנכונות להתעסק עם הענין או היזמות. מכל מקום - זו היתה תרומה שלא ניתן לרמסה ולעבור הלאה, כאילו לא היה דבר בין הנתבע לתובע.

     מאחר שכאמור, לא ברור מה היה התכנון העתידי לגבי החוברת, בשל אי הבהירות בהסכם, אינני יכולה לכמת פיצוי בגין הפסד רווחי העתיק. אני מוצאת שהנזק שנגרם לתובע בנקודה זו, כפי שהבהרתי לעיל, אינו נזק ממון, ולפיכך אפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שנראה לי בנסיבות הענין, בסך 3,500 ש"ח.

     לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,450 ש"ח בגין החוברות שכבר נמכרו, וסך של 3,500 ש"ח בגין הנזק הכללי שנגרם לתובע בגין הפרת ההסכם, סך הכל 7,950 ש"ח...".

     אינני רואה להתערב בקביעות בית המשפט קמא. ביהמ"ש קמא לא קבל את גרסת המערער לענין הפקת 300 חוברות בלבד וקבע, קביעה עובדתית נחרצת לפיה, לא היתה הסכמה בין הצדדים להפקת 300 חוברות בלבד, כאמור. בית המשפט קמא התייחס, בין היתר, למערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, ונתן ביטוי ברור לדעתו לפיה המערער התייחס בזלזול למשיב ולא מצא לנכון לשתפו בהחלטה להעתיק מהחוברת המשותפת לספר שכתב.
     
     אינני רואה כי נתפס בית המשפט לכלל טעות, בקביעתו לפיה אי אפשר לחשב באופן מדויק את רווחי החוברת כמו גם בקביעתו לפיה ההסכם שנכרת בין הצדדים איננו ברור דיו. קביעת ביהמ"ש קמא לפיה ספק אם היה מפגש רצונות בין הצדדים לגבי תוכנו המלא של ההסכם, מקובלת עלי.
     שותפה אני לקביעתו של ביהמ"ש קמא לפיה הפקת ספר מתחרה ע"י המערער, זמן קצר לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים, תוך שימוש בחומרים מהחוברת המשותפת, מהווה הפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים. נראה לי כי התנהגות המערער היתה חסרת תום לב במערכת היחסים בינו לבין המשיב ואינני רואה להתערב בקביעות ביהמ"ש קמא.

ח.     סוף דבר - הערעור נדחה.
     שקלתי את עניין ההוצאות, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
     הערבון יושב למערער לידי באת כוחו עו"ד גב' פורת ויגלום-נאמן.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון