בית המשפט פסק כי הנתבע ביקש להתנתק מ-YES וזו בחרה להמשיך ולתת את שירותיה לאשתו אשר שילמה מרגע הודעת ההתנתקות של הנתבע, לתובעת עבור שירותיה. להלן פסק דין בנושא חוב לחברת יס: פסק דין בפניי תביעה בסך 832 ₪, אשר הוגשה ע"י התובעת בעבור שירותי צפייה בטלוויזיה באמצעות הלווין , שסיפקה לנתבע. טענות התובע הנתבע התחבר לשירותיה בתאריך 12.9.00 ובעבור דמי המנוי ושירותיה העמיד לרשותה לצורך התשלומים ,הוראת קבע בבנק המזרחי סניף 429 חשבון מספר 471796 . הנתבע צפה בשירותי התובעת וחויב דרך הוראת הקבע בבנק ובנוסף חויב בעבור ליסינג בעד המפענח בסך 30 ₪ לחודש וזאת ע"פ תנאי ההסכם שבין הצדדים. הנתבע עמד בתשלומי דמי המנוי ותשלומי הליסינג בעד המפענח מדי חודש בחודשו, מחודש אוקטובר 2000 ועד יולי 2004 . בחודש אוגוסט 2004 משנשלח החיוב עבור יולי 2004 ,הוחזרה הוראת הקבע בהיעדר כיסוי. התובעת שלחה לנתבע חשבונית לתשלום ,אולם הנתבע לא שילם את חובו והמשיך לצפות בשירותי התובעת גם בחודש אוגוסט 2004 משלא נענה לפניות התובעת ולא שילם את חובו נותק הנתבע משירותיה ביום 1.9.04. הנתבע לא השיב את המפענח והכרטיס החכם שברשותו לידי התובעת עד ליום 10.8.05 ומשום כך עליו לשלם בעבור החזקתם מיום הניתוק ועד החזרתם. הנתבע אינו טוען כי ביצע העברת שם המתחייב ומקבל השירות לשם גרושתו ולתובעת אין כל קשר למערכת היחסים בינו לבין גרושתו. הנתבע לא מסר כל הודעה בכתב על הפסקת ההתקשרות , כמתחייב בהסכם שבין הצדדים . בהתאם לרישומי התובעת, הנתבע מעולם לא פנה אליה להתנתק או לבצע העברת בעלות. גם אם הוראת הקבע אינה מחשבונו של הנתבע, איך לכך רלבנטיות לעצם התחייבותו ואין משקל למשלם השירות. היה על הנתבע להודיע לתובעת על התנתקותו משירותיה ו/או להעביר את הבעלות לגרושתו. התובעת לא יכולה הייתה להעביר בעלות על דעת עצמה. הנתבע נותר חייב לתובעת בגין דמי מנוי וליסינג עבור המפענח לחודש יולי 2004, דמי מנוי וליסינג בעבור המפענח לחוד ש אוגוסט 2004 וכן עבור החזקת המפענח מחודש ספטמבר 2004 ועד חודש אוגוסט 2005 ובסך הכל עותר לחייב את הנתבע בסך 815.35 ש"ח . טענות הנתבע הנתבע אינו גר בדירה שבה הותקן הציוד של התובעת החל מחודש נובמבר 2002 וזאת לפי הסכם הגירושין שנערך בינו לבין גרושתו. בהתאם לסעיף 5 להסכם הגירושין כל החובות ותשלומי המיסים השונים בדירה חלים על גרושתו (טויבר אולגה). הנתבע ביקש מגרושתו להעביר אליה את כל החשבונות , אולם זו לא עשתה כן. בחודש יולי 2003 התקשר לתובעת וביקש להתנתק משירותיה. הוא הסביר לתובעת כי אינו גר בדירה ומשום כך אינו רוצה לשלם בעבור השרות. נציגת החברה ביקשה ממנו להמתין יום יומיים על מנת לשכנע את גרושתו כי תמשיך בקבלת שירותי התובעת. ביום 30.7.03 קיבלה התובעת את פרטי החשבון של גרושתו, שתשלם בעבור שירותי התובעת. כעבור שבוע בירר הנתבע אצל התובעת והוסבר לו שגרושתו הסכימה להמשיך בשרות ולשלם בעדו. גרושתו של הנתבע שילמה במשך שנה ומחצה עבור שירותי התובעת וביום 2.8.04 עזבה את הארץ ולא שילמה את החשבון האחרון. הנתבע תמה מדוע התובעת לא העבירה כל אותה תקופה את הבעלות על שם גרושתו והסתפקה רק בשינויי שם המשלם. לטענתו, עובדי התובעת לא בדקו את כל המסמכים ולכן מתגלות טעויות . דיון המחלוקת בין הצדדים היא האם חייב הנתבע בתשלום בעבור דמי המנוי . 1. עדת התביעה, הגברת טלי בנבנישתי טענה בפני שקיבלה את הוראת הקבע מהנתבע, אולם לא ידעה להסביר של מי החתימה על הוראת הקבע ומי בעל החשבון וכאשר פרטי בעל החשבון לא מופיעים במסמך. 2. בהמשך אישרה כי הוראת הקבע שהוצגה בפניה, היא אכן על שם גרושתו. לטענתה העובדה שהוראת הקבע היא של גרושתו, זו הוכחה לכך שהם חיו ביחד (עמוד 3 שורה 14 לפרוטוקול). לטענתה, התובעת קיבלה את פנייתו של הנתבע להתנתק משירותיה,הפנייה הייתה של גרושתו. (עמ' 3 שורות 14-16 לפרוטוקול). לאור זאת, נשלחו לנתבע טפסים להעברת בעלות לגרושתו אולם הטפסים לא הוחזרו חתומים. 3. לשאלת הנתבע מדוע לא הועברה הבעלות על הציוד לגרושתו, ענתה עדת התביעה: "צריך להעביר טפסים להעברת בעלות" ומוסיפה " אנשים משלמים גם באמצעות חברים ושכנים וזה לא אומר שהם הבעלים החדשים של המנוי." (עמוד 3 שורות 23-22 לפרוטוקול). 4. לגרסתה מי מטעם התובעת ניסה להתקשר לנתבע, הושארו לו הודעות בטלפון הנייד, טופסי העברת הבעלות לא התקבלו והנתבע לא יצר כל קשר עם התובעת. 5. הנתבע העיד בפניי כי לא הוגשה הודעת צד ג' כנגד גרושתו מאחר והחוב נוצר ביולי 2004 וב-2 לאוגוסט 2004, ברחה גרושתו מהארץ ביחד עם הילדים ולכן לא היה לו את מי לתבוע. לטענתו, הוא החזיר את המפענחים אך אינו זוכר מתי. 6. ככלל נחה דעתי מעמדת הנתבע. נציגת התביעה הגברת בנבנישתי מודה כי הנתבע פנה לתובעת על מנת להתנתק משרותיה (עמוד 3 שורה 15 ועמוד 4 שורה 5 לפרוטוקול). העדה לא ידעה להסביר לשאלת הנתבע מדוע מי מטעמה לא השיב לו טלפונית או בכל צורה אחרת כאשר הנתבע ביקש להתנתק ולא הוכיחה כל התקשרות עימו לאחר בקשתו זו. הגב' בינבנישתי לא ידעה להשיב לעניין החיובים החודשיים שהתבצעו מחשבונה של גרושתו ואישרה כי הוראת הקבע היא ע"ש גרושתו (עמוד 3 שורה 10 לפרוטוקול). החשבון ממנו ניתנה הוראת הקבע, נפתח לאחר הסכם הגירושין, מה שתומך בגרסת הנתבע שאשתו המשיכה את המנוי לאחר שהוא בחר לנתקו. התובעת לא הוכיחה שהייתה התקשרות מחודשת עם הנתבע לאחר שביקש להתנתק משירותיה. 7. לטענת עדת התביעה, מי מטעם התובעת ניסה להשיג את הנתבע בטלפון הנייד שלו, הושארו לו הודעות אולם אישרה שאין לתובעת הקלטות אלא רק רישומים. העדה מודה כי בשנת 2004 צלצלה לגרושתו ולא אליו (עמוד 4 שורה 4 לפרוטוקול). מהמקובץ בפסק דיני עולה הנתבע ביקש להתנתק משירותי התובעת במתן הודעות טלפוניות אשר התקבלו אצל התובעת אשר ביקשה להמתין עד לבירור עם אשתו באם היא מוכנה להמשיך את ההתקשרות והדבר אושר בעדות עדת התביעה. הנתבע אינו גר בדירה החל מחודש נובמבר 2002 . גרושתו של הנתבע פתחה חשבון בנק בהתאם להסכם הגירושין ושילמה לתובעת באמצעות הוראת קבע אשר נמסרה ביום 3.7.03 מחשבון בבנק המזרחי שהוא ע"ש גרושתו. דהיינו, שהנתבע התחבר לשירותי התובעת בחודש ספטמבר 2000, ביקש להתנתק ממנה ולכן גרושתו מסרה לתובעת הוראת קבע מחשבונה בשנת 2003. מחשבון זה שולמו לתובעת כל חשבונותיה עד לחודש יולי 2004. 8. מהמקובץ בפסק דין זה עולה כי הנתבע ביקש להתנתק מהתובעת וזו בחרה להמשיך ולתת את שירותיה לאשתו אשר שילמה מרגע הודעת ההתנתקות של הנתבע, לתובעת עבור שירותיה. הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 400 ₪. טלויזיהחוב