תביעה בגין הפרת מדגם רשום

להלן פסק דין בנושא תביעה בגין הפרת מדגם רשום: פסק דין 1. התובעת טוענת להפרה של שני מדגמים הרשומים על שמה. הנתבעים כופרים בהפרה ובתוקף המהותי של המדגמים. בתום הדיון הגעתי לכלל מסקנה שהדין עם התובעת. 2. בעלי הדין עוסקים בייצור ובשיווק של ספות ומיטות נוער לרבות חלקים של ריהוט זה ואביזרים נלווים. המדגמים 3. התובענה מתייחסת לשני מדגמים רשומים. האחד, 30694, עניינו עיצוב ספה המכונה על ידי התובעת "בומרנג". לפי תעודת רשם המדגמים שנערכה לפי תקנה 55 לתקנות המדגמים, תוקפו של הרישום מתאריך 16.11.1998. המדגם מתואר בנספחים לתעודה ואלה מראים, כרשום שם "ספה נפתחת בעיצוב חדשני, בעלת זרועות חיבור בצורת "בומרנג", ורגליים קדמיות עם גלגל "לכל רגל". עוד צויין: "ספה נפתחת בעיצוב חדשני המתבטא בעיקר ברגליים קדמיות עם גלגל (לכל רגל), ובשילוב הכללי". ב"כ התובעת הדגיש, כי החידוש במדגם מתבטא בשילוב שנעשה בין זרועות החיבור של הספה, שהן כאמור, בצורת "בומרנג", לבין רגלי הספה הנראות כמעין המשך לזרועות החיבור וכאשר בכל אחת מרגלי הספה מצוי גלגל. 4. לעניין התוקף הענייני של המדגם וטענת הפרסום הקודם, הפנו הנתבעים הן לתיק בחינתו של המדגם אצל רשם המדגמים והן לתיק מדגם של מתחרה נוסף, מספר 28671. כן הצביעו הנתבעים בהקשר האמור על מודעה שפורסמה במקומון "תל אביב" ביום 29.12.97 ועל תיעוד נוסף, שהגיע ככל הנראה ממקורות זרים. עיינתי בתצלומים הרלוונטים ואינני סבור שיש בפרסומים עליהם סומכים הנתבעים כדי לשלול את החידוש במדגם הנדון. אין בפניי ראיה ברורה לכך שהפרסומים שהגיעו ממקורות חוץ אמנם פורסמו בישראל לפני המועד הקובע. הפרסום במקומון "תל אביב" אינו ברור. אף אחד מהפרסומים הנדונים אינו מראה את המדגם של התובעת. אף אחד מהם אינו מראה את השילוב הכלול במדגם זה בין זרועות החיבור לבין רגלי הספה. מסקנתי זו עולה בקנה אחד גם אם מסקנת הבוחנים בלשכת המדגמים, שכן לאחר שבהליך הבחינה הופנתה שימת הלב למדגם קודם של מתחרה נוסף, 28671, הסיר הבוחן את השגתו, בעקבות הסברים שקיבל מאת התובעת, וחתם את המדגם נשוא התביעה. 5. המדגם הנוסף עניינו ידית הרמה, מס' 35651. תוקפו של הרישום הוא מיום 24.09.01. כאן נאמר כי הסממן הבולט והייחודי של ידית ההרמה/כיוונון הינו בסיסה דמוי הכיפה המורכב משני חלקים המחוברים זה לזה, כאשר במרכז חלקו הפנימי הקטן יותר של הבסיס נמצא בורג עגול בולט. בקצהו של הבסיס קיים חריץ המשמש כמסילה לתזוזת הידית המוארכת, השולטת על הכיוונון. 6. הנתבעים הציגו בפניי את התיק המלא של רשם המדגמים, אך לא הוגש תיעוד של ממש כשיש בו כדי לבסס טענה של פרסום קודם או העדר חידוש. גם התצהיר של הנתבע 2-מנהל הנתבעת 1 אינו מביא נתונים של ממש בהקשר זה. עיינתי בצילומים שצורפו, ממקורות זרים, לתצהיר האמור ולא ניתן לראות בהם תיאור של ידית הרמה דומה לזו הכלולה במדגם נשוא התביעה. הדברים שאמרתי לעיל בדבר העדר ראיה לפרסום קודם בישראל חלים גם כאן. התקן מיכאני 7. בא כוחם המלומד של הנתבעים טען בסיכומיו בעל פה היום, כי ראוי לשלול את תוקף המדגם המתייחס לידית ההרמה בהיותו התקן מכני גרידא. ראו בהקשר זה ע"א 430/67 שרנוע נ' תנובה פ"ד כב (1 ) 113. לשון אחר: עמדתו היא, שעיצובה של ידית ההרמה מוכתב כל כולו אך ורק על ידי תפקודה המכני. אין בפניי כל ראיה של ממש לנתון עובדתי זה. אני סבור שגם הנתבעים אינם טוענים, כי אפשרית רק צורה אחת לידית ההרמה או הכיוונון. אין טענה של התובעת לגבי מונפולין על המנגנון המכני המתייחס לשינוי צורת הספה. טענת התובעת היא שהמדגם מגן על הצורה החיצונית, השרירותית, שנקבעה על ידי התובעת למנגנון זה. הוכח בפניי, כי קיימים מנגנונים מהסוג הנדון בצורות שונות. גם הנתבעים הצביעו על צורות אחרות מזו שהתובעת כובלת עליה, וכן הובא בפניי צילום של מנגנון בו עושה שימוש מתחרה נוסף של בעלי הדין, שיש בו שוני של ממש לעומת זה שבמדגם נשוא התביעה. אין מחלוקת על העקרונות הכלליים שסוכמו לעניין זה בפסק דינו של השופט ד"ר דן ביין ב- ת"א (חי') 10466/97 רהיטי קיבוץ שמרת נגד א.ב. מילאנו (25.11.97), שצוטטו על ידי ב"כ הנתבעים, אם כי ראוי לזכור שבאותו עניין לא נדונה כלל טענה של הפרת מדגם רשום, אך אין באלה כדי להושיע את הנ'. 8. אני דוחה, איפוא, את הטענות המתייחסות לתוקף המהותי של המדגמים נשוא התביעה. הפרה 9. גם לגבי שאלת ההפרה לא מתעוררת מחלוקת עובדתית של ממש. המוצרים של הנתבעים שהוצגו בפניי אמנם דומים עד כדי להטעות לאלה המתוארים בשני המדגמים נשוא התביעה ובמובן זה הם מפרים את המדגמים ופוגעים בזכות התובעת בהם הקבועה בסעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים. אני מפנה בהקשר זה לצילומים שהוצגו בפניי מתוך קטלוג הנתבעים: ראו נספחים ו'1, ו'2 לבקשה לסעד זמני המראים את ספת "בוסטון" של הנתבעים וכן את הנספחים ה'1, ה'2, ה'3 המראים את מנגנון ההרמה של הנתבעים (בצד זה של התובעת). 10. מסקנתי בשלב זה של הדיון היא, אם כן, שהתובעת הוכיחה את זכויותיה מכוח שני המדגמים הרשומים, וכן הראתה שיש במוצרים המיוצרים והמשווקים על ידי הנתבעים כדי להפר את זכויותיה אלה וזאת בשים לב לזהות הכמעט מוחלטת שבין אלה לבין הספה ומנגנון ההרמה שהתובעת הצביעה עליהם. גניבת עין 11. מעבר לטענות המתייחסות להפרת מדגם רשום טענה התובעת להגנה גם מכוח חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. טענתה היא שיש בספת "בוסטון" ובמנגנון ההרמה, בהם עושים הנתבעים שימוש, כדי לגנוב את עינו של הציבור במובן העוולה של גניבת עין המוגדרת בסעיף 1(א) לחוק האמור. לאור המסקנה אליה הגעתי באשר לעילת התביעה המושתת על המדגמים הרשומים, אינני רואה צורך בניתוח עובדתי או משפטי המתייחס לעוולה של גניבת עין. צו מניעה 12. המסקנה של הפרת מדגמים רשומים, כאמור לעיל, מחייבת מתן צווי מניעה למניעת ההפרה. אני נותן בזאת צווי מניעה בהתאם לעתירות שבסעיף 13.1(א), 13.1(ב) לכתב התביעה. פיצויים 13. בנושא הסעדים הכספיים הסכים בא כוחם המלומד של הנתבעים, כי אוכל לפסוק פיצוי כספי כללי לפי שיקול דעתי על סמך הנתונים שהובאו בפניי. בא כוח התובעת הסכים רק בחצי פה בעניין זה והזכיר את זכותה של התובעת לקבלת דינים וחשבונות בעניין היקף ההפרה הנטענת קודם לקביעת שיעור הפיצוי. התובעת העריכה את סכום התביעה, עם הגשתה, לצורכי אגרה בסך של 100,000 ₪. מדברים ששמעתי במהלך הסיכומים בעל פה עולה, כי סביר להניח שהנתבעים מוכרים ספות דוגמת זו המיפרה וכן עושים שימוש במנגנון ההרמה המיפר, בסדר גודל של מאות בודדות בשנה. לקחתי בחשבון גם, שבשלב מוקדם של המשפט הסכימו הנתבעים למתן צו מניעה זמני בקשר לספה, וכן השכילו בעלי הדין לנהל את הדיון בדרך מקוצרת וללא חקירה של כנגד של מצהירים. גם הסכמת ב"כ הנתבעים לפסיקת פיצוי על בסיס של אומדן תרמה לייעול ההליך. 14. בהסתמך על כלל השיקולים דלעיל ובשים לב לנתונים שהובאו בפניי אני סבור שראוי לקבוע את הפיצוי בגין ההפרות שהוכחו בסכום כולל של 60,000 (שישים אלף) ₪, להיום. אני מחייב, איפוא, את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך הנ"ל של 60,000 ₪, להיום. עוד אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט), וכן שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 (ארבעים אלף) ₪ + מע"מ, להיום.מדגם