סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 בעוסק באיסור פרסום חקירה משטרתית, אוסר על פרסום תיעוד קולי או חזותי של חקירה במשטרה ללא רשות בית המשפט: "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)." בית המשפט ציין כי המדובר בהרחבה של איסור הפרסום הכללי הקבוע בסעיף 71(א) לחוק בתי המשפט וחל על עניין התלוי ועומד בבית המשפט ועל פרסום שיש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו. הסדר ספציפי זה, בעניין תיעוד קולי או חזותי של חקירה, מקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט בבואו לבחון האם יש להתיר פרסום של חומר חקירה כזה, תוך שקילת שיקולים של הגנת הפרטיות והגנת תקינות ההליך המשפטי מול חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. ברירת המחדל בעניין זה, כפי שעולה באופן ברור מנוסח החוק, היא שהפרסום אסור עד כדי עבירה פלילית. על המבקש את התרת הפרסום, נטל ההוכחה להראות שקיימים טעמים מוצדקים לפרסום החומר. ראה דברי כב' השופט המר בב"ש 92681/05 (ת"א) - רשת נגד מדינת ישראל (לא פורסם. משטרהחקירה משטרתיתאיסור פרסוםפרסום