תביעות קטנות - ליקויי בניה

להלן פסק דין בנושא תביעות קטנות - ליקויי בניה:

בפני תביעה קטנה, אשר מלבד העובדה שהתנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות, אין בינה לבין תביעה קטנה דבר, ולראיה ניתן להיווכח מגודלו הפיזי של התיק, שאינו מבייש כל תיק אזרחי בינוני ומעלה המתנהל בבית משפט השלום, ויש בכך, בין היתר, הסבר לכך שפסק דיני זה, אשר אני מקווה כי יביא סוף להתדיינות הממושכת בין הצדדים, ניתן בחלוף 4 שנים(!) ממועד הגשת התביעה.
גודלו של התיק נובע בעיקר מההתדיינות בין הנתבעת לצדדים השלישיים, שהתנהלה בנפרד מבירור התביעה העיקרית בשל נסיבות שיפורטו להלן, ואשר במסגרתה לא פסח אף אחד מהצדדים (באי כוחם) ולו על טענה כלשהי שניתן היה להעלותה כדי לתמוך בעמדתו.
א. השתלשלות ההליכים בקצרה
1. תביעת התובע בתיק זה הוגשה בגין נזקי רטיבות אשר התגלו בדירת התובע אותה רכש
מהנתבעת בשנת 1999.
2. הנתבעת שלחה הודעה צד ג' כנגד הצדדים השלישיים שהם: חברת הבניה אשר בנתה את
הדירה כחלק מבניית בניין רב קומות ומנהלה, אשר ערב להתחיבויותיה בהסכם שבין הצדדים
(להלן: "הצדדים השלישיים"). (בהמשך אתיחס לצדדים השלישיים כמבצעי הבניה בהעדר מחלוקת על חבותם המשותפת, ככל שזו תקבע).
3. ביום 15.11.2006 ניתן תוקף של פסק דין לפסק בוררות בתביעה העיקרית ולפיו חוייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,000 ₪ (להלן :"פסק בורר רשף").
קביעת הבורר כי לא מצא לנכון לפסוק חיוב כלשהו כנגד הצדדים השלישיים בוטלה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי (בר"ע 909/06 (17.7.07)) לאחר שנקבע כי קביעה זו של הבורר נעשתה בחריגה מהסמכות שניתנה לבורר, וכן מאחר שקביעת הבורר בנוגע לצדדים השלישיים עמדה בסתירה לפסק דין חלקי שניתן עוד ביום 12.7.2006 בהודעה לצדדים השלישיים, ואשר בו חוייבו הצדדים השלישיים כלפי הנתבעת. ביהמ"ש המחוזי נתן לצדדים השלישיים רשות להגיש בקשה לביטול פסק הדין החלקי שניתן כנגדם, חרף חלוף הזמן מאז שניתן.
4. ביום 13.11.07 נעתרתי לבקשת הצדדים השלישיים לבטל פסק דין חלקי שניתן כנגדם כנגד הפקדת סך של 1,200 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת, ובהתאם חודשו ההליכים לבירור חבותם של הצדדים השלישיים לשיפוי הנתבעת בגין הסך של 14,000 ₪ אשר חויבה היא לשלם לתובע בהתאם לפסק הבורר רשף.
5. לאור טענת הצדדים השלישיים לקיומו של מעשה בי-דין ביחס להודעה כנגדם מכוח פסק בורר נוסף שניתן על ידי אלי תומר ביום 4.9.06, במסגרת תביעות הדדיות שהתנהלו בין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים (להלן: "פסק הבורר תומר") הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים בטענה זו בלבד וביום 17.6.2008 ניתנה החלטתי בה דחיתי את טענת הצדדים השלישיים וקבעתי כי פסק הבורר תומר לא יצר מעשה בית דין ביחס להודעה דנן.

לפיכך נותר לדון ולהכריע במסגרת פסק דין זה בחבותם של הצדדים השלישיים לשיפוי הנתבעת בגין הסכום אשר חויבה לשלם לתובע בהתאם לפסק הבורר רשף, אשר הוסכם בין הצדדים כי תיעשה על סמך סיכומים בכתב המבוססים על מלוא החומר המצוי בפני בית המשפט.

ב. טענות הנתבעת/המודיעה


במסגרת ההסכם אשר נחתם ביום 26.9.1997 (להלן :" ההסכם") בין הנתבעת לצדדים השלישיים, התחייבו הצדדים השלישיים לטיב עבודות הבניה שיבצעו בבנין הכולל את דירת התובע, וכן התחייבו לשפות את הנתבעת בגין כל הליקויים אשר יתגלו בדירות אף לאחר תקופת הבדק.
הצד השלישי חב כלפי הנתבעת גם מכוחה של פקודת הנזיקין לשיפוי ופיצוי הנתבעת בגין ליקויים אשר נקבע בפסק הבורר רשף כי קיימים בדירה נשוא התובענה (להלן: "הליקויים").
טענת הצדדים השלישיים לפיה יש להטיל את האחריות לליקויים על הנתבעת מאחר וקיימה בפועל פיקוח על ביצוע העבודה ואף אישרה את קבלתה, דינה להידחות הן לאור סעיף 4.5 להסכם והן מאחר שמדובר בליקויי רטיבות אשר מטיבם מתגלים רק בחלוף הזמן.
הוראות חוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") אליהן מפנים הצדדים השלישיים אינן חלות בעניינו משלושה טעמים: האחד - פרוצדוראלי, והוא שהצדדים השלישיים לא העלו טענה זו בכתב הגנתם ויש בכך משום הרחבת חזית; השני - מהותי, משום שהוראות חוק חוזה קבלנות חלות בתקופת ביצוע הסכם הקבלנות ולא ביחס לנושאים שעילתם בתקופה שלאחר סיום העבודות וקבלת התמורה בגינן; והשלישי – משום שבהתאם לסעיף 8 להסכם הוראות חוק חוזה קבלנות חלות אך ורק באין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם, ובמקרה דנן הוראות ההסכם לעניין אחריות לליקויים ברורות וגוברות על הוראות חוק חוזה קבלנות.
הצדדים השלישיים מנועים מלטעון כי לא הובא לידיעתם דבר קיומם של הליקויים וכי לא ניתנה להם הזדמנות לתקנם, באשר טענות אלה סותרות והפוכות לטענות אשר נטענו במסגרת טיעונם ביחס למעשה בית דין, שם טענו כי עניין הליקויים בדירת התובע הובא לידיעתם והיה כלול בפסק הבורר תומר.


ג. טענות הצדדים השלישיים


הן בהתאם להסכם בין הצדדים השלישיים לנתבעת והן בהתאם להוראות הדין כפי שבאות לידי ביטוי בחוק חוזה קבלנות, עומדת לצדדים השלישיים הזכות לקבל הודעה בדבר טענות המועלות מטעם הדיירים ו/או הנתבעת ביחס לטיב העבודה אשר ביצעו ומתן הזדמנות לתקנם, כאשר אי מתן הודעה בנדון והעדר מתן הזדמנות לתקן את הליקויים פוטרת את הצדדים השלישיים מכל חבות בהקשר לאותם ליקויים.
לאור העובדה כי העבודות נשוא התובענה בוצעו בהתאם להנחיותיה והוראותיה של הנתבעת ותחת פיקוחה והשגחתה ולאור העובדה כי הנתבעת בעצמה בדקה ואישרה את העבודה ומעולם לא באה בטענה אודות טיב העבודה ו/או דרשה ביצוע עבודות תיקון, לצדדים השלישיים קנויה הגנה מכוח סעיף 15 (3) לפקודת הנזיקין.
משעה שהנתבעת בחרה לפנות לקבלן אחר ולשכור את שירותיו לצורך ביצוע תיקון הליקויים ומשעה שתיקונים אלה לא צלחו (לאור קביעת הבורר רשף כי נותרו ליקויים שהפיצוי בגינם הינו בסך של 14,000 ₪), ניתק הקשר הסיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי הצדדים השלישיים לבין כל ליקוי שהתגלה מאוחר יותר בבית התובע, עובר לביצוע התיקון על ידי הקבלן האחר, שכן לא ניתן לקבוע שהליקויים שנמצאו בדירת התובע הינם ליקויים הנובעים מעבודת הצדדים השלישיים או מעבודת הקבלן האחר.
ככל שיחוייבו הצדדים השלישיים בשיפוי כלשהו כלפי הנתבעת, הרי שאין לחייב אותם מעבר ל- 10% מהנזק, זאת לאור מחדלי הנתבעת הן באי מתן הודעה והזדמנות לתקן את הליקויים, הן בשל אישורה לטיב העבודות בזמן אמת, והן בשל שכירת קבלן אחר לביצוע התיקונים אשר לא תיקן את הליקויים בפועל.

 דיון והכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, נחה דעתי יש לקבל את ההודעה כנגד הצדדים השלישיים באופן חלקי, ולחייב את הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת חלק מתוך הסך שחויבה הנתבעת לשלם לתובע וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.


אחריות הצד השלישי לטיב העבודות:
אין מחלוקת בין הצדדים וכך גם נובע מההסכם כי הוראות ביצוע העבודה נמסרו על ידי הנתבעת אשר אף ערכה פיקוח מטעמה על אופן ביצוע העבודה כן הוסכם כי פיקוח מטעם החברה לא יטיל עליה אחריות ולא יגרע מאחריות הקבלן לטיב העבודה ( סעיף 4 להסכם ).
עובדה נוספת הנובעת מההסכם (סעיף 29) ואשר אף עליה אין הצדדים חלוקים היא כי הקבלן יהיה אחראי לטיב החומרים והעבודות לתקופות המנויות בחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר דירות"). אינני מקבלת את טענת הנתבעת המפרשת את סעיף 29(ז) להסכם כמטיל אחריות על הקבלן אף לאחר תקופת הבדק ולו מן הטעם שסעיף 29(ז) מתייחס לליקויים הנוגעים לעמידות המבנה ויציבותו ולא לליקויים כגון הליקוי נשוא התביעה כאן.

אולם, אין די בעובדה כי הצדדים השלישיים אחראים לטיב העבודות בכדי להסיק שאחריותם בהתאם להסכם הינה ללא סייג.

ראשית יש לבחון האם הליקוי בדירת התובע ארע בתקופת הבדק כהגדרתה בהסכם
סעיף 29 להסכם אשר כותרתו "אחריות ותקופת בדק" מסדיר את היקף ומשך תקופת אחריות הקבלן לטיב החומרים והעבודות בהתאם לתקופות המנויות בחוק המכר דירות.
מפאת חשיבותו של סעיף זה אצטט את החלקים הרלוונטיים ממנו :

" 29.א. הקבלן אחראי לטיב החומרים והעבודות לתקופות המנויות בחוק המכר ( דירות) תקנותיו ותוספותיו (להלן לשם קיצור "תקופת הבדק") הקבלן הוא כאילו מוכר דירה לחברה ו/או לדייר....;
ב. הקבלן מתחייב לתקן כל ליקוי...בתוך תקופת הבדק הנובעים מאחריותו של הקבלן כאמור בפיסקה א' לעיל, הכל לפי קביעתה ודרישתה של החברה....לא יאוחר מאשר 30 יום מיום הדרישה...
....
ו. אחריות הקבלן תהא מיום קבלת טופס 4 ו/או תעודת גמר ו/או מסירת הדירות לדיירים או לחברה, הכל לפי המוקדם.
.....
ט. בכל מקרה שהקבלן לא ימלא איזה מהתחייבויותיו לעיל זכאית החברה לעשות בעצמה כל שנדרש מהקבלן וזאת ע"ח הקבלן ומבלי לשחרר את הקבלן מחובתו ואחריותו....."

בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק המכר דירות, תקופת הבדק הינה תקופה המנויה בתוספת שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה ותקופת האחריות הינה תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.
בהתאם לסעיף 2 לתוספת לחוק המכר דירות תקופת הבדק לליקויים מסוג חדירת רטיבות כגון הליקויים אשר התגלו בדירת התובע, הינה בת 3 שנים.

מהמסמכים אשר צרפו הצדדים לא ניתן לדעת בוודאות מהו המועד המדויק בו נמסרה החזקה בדירה לתובע, כל אשר ידוע הוא כי החוזה בין התובע לנתבעת לרכישת דירה נחתם ביום 7.5.1999 ולפיו התחייבה הנתבעת לסיים את בניית הדירה ולמסור את החזקה לקונים עד ליום 30.12.1999 (סעיף 2.א. לחוזה המכר מיום 7.5.1999).

בהעדר ראיה כי הדירה נמסרה במועד מאוחר למועד המצוין בחוזה המכר הרי שהמועדים המנויים בחוק המכר (דירות) החלו להמנות מיום 30.12.1999.

בכתב התביעה אשר הוגש ביום 2.11.2005 מציין התובע כי מדובר על ליקוי רטיבות אשר התגלה בדירתו לפני כשנתיים קרי; בשלהי שנת 2003. מכאן שהליקויים נשוא התביעה ככל הנראה התגלו בתום תקופת הבדק אך בתוך תקופת האחריות, ומכאן שעפ"י הוראות ההסכם אחריות הצדדים השלישייים משתרעת, מבחינת התקופה, על ליקויים אלו.

האם הוצגה דרישה לתיקון הליקוי
בהתאם לסעיף 29(ב) להסכם הקבלן התחייב לתקן, בתוך תקופת הבדק, כל ליקוי הנובע מאחריותו בהתאם לדרישת הנתבעת ולא יאוחר מאשר 30 יום מיום הדרישה.
הוראת הסעיף מתיחסת למצב בו מוצגת לקבלן דרישה לתיקון ליקוי, שאז הוא מחוייב לתקנו בתוך 30 יום ואולם אינה מתייחסת למצב בו לא מוצגת דרישה לתיקון הליקוי ומה משמעות העדר דרישה כזו.

חשוב מאוד לציין כי הנתבעת כלל אינה טוענת כי הציגה לצדדים השלישיים דרישה לביצוע תיקון הליקויים בדירת התובע קודם להגשת ההודעה כנגדם, אלא היא טוענת שלאחר שהציג התובע דרישה לביצוע תיקון הליקויים, פנתה לחברת "איטום – מן", אשר תיקנה את הליקוי והנתבעת אף שילמה לה בגין ביצוע התיקון ( ראה סעיף 7-8 לכתב ההגנה ).

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי הצדדים השלישיים מנועים מלטעון שלא ידעו אודות הליקויים הנטענים וזאת מאחר וטענתם זו סותרת את טענתם שהועלתה במסגרת הסיכומים שהגישו בשאלת מעשה בי-דין לפיה הליקויים נשוא תביעה זו נכללו במסגרת "תביעות עתידיות" לגביהם פסק הבורר תומר, ואשר אליהם צרפו מסמכים המעידים כי הנתבעת פנתה לצדדים השלישיים בדרישות לגבי ליקויים בדירת התובע.

ראשית, יש לדקדק ולציין כי טענת הצדדים השלישיים, אשר בה נדרשתי להכריע בהחלטתי מיום 17.6.08 היתה כי הליקויים נשוא התביעה כאן היו כלולים במונח "תביעות עתידיות" שלגביהן פסק הבורר תומר סכום מסויים לחובת הצדדים השלישיים בפסקו, ולא בשאלה באם הצדדים השלישיים ידעו אודות הליקוי נשוא תביעה זו, אם לאו.

עיון מדוקדק במסמכים שצרפו הצדדים השלישיים (ואשר הינם מסמכים שהוגשו במסגרת הליך הבוררות בפני הבורר תומר) מעלה כי הנתבעת אכן פנתה לצדדים השלישיים ביחס לליקויים אשר נמצאו בדירת התובע, אולם מדובר בליקויים שונים מהליקויים בגינם הגיש התובע תביעתו זו.
כך למשל במכתבים מהתאיריכים: 3.8.2000, 17.8.2000, 2.10.2000, 12.12.2001, אותם שלחה הנתבעת לצדדים השלישיים ובמכתב התובע מיום 17.8.2000 לנתבעת מצוינים ליקויים שונים (כגון: נזילה מתקרת חדר השירותים, ליקויים ברובה בסלון מטבח ומרפסת, מרצפות פגומות ועוד), אך לא מצויין שקיימת רטיבות הנוזלת ממרפסת דירת התובע לקומת המחסנים, שהיא הטענה המפורטת בכתב התביעה כאן.

יתירה מכך, תביעת התובע הינה בגין רטיבות הקיימת בדירתו משנת 2003 בעוד שהמסמכים אליהם הפנו הצדדים השלישיים הינם מהשנים 2000- 2001 ולפיכך ברי כי כלל לא מדובר על אותו ליקויים, אלא בליקוי שהתגלה במועד מאוחר יותר.

לפיכך אני קובעת כי עובר להגשת ההודעה לצדדים השלישיים, לא נערכה פנייה ו/או הוצגה דרישה לצדדים השלישיים בעניין הליקוי נשוא התובענה ולא ניתנה לה הזדמנות לתקנה.

נפקות העדר דרישה ותחולת חוק חוזה קבלנות
אציין כבר עתה כי טענת הנתבעת לעניין אי תחולת חוק חוזה קבלנות דינה להידחות באשר היא נטענה ללא ביסוס עובדתי או משפטי, שכן אין בסיס לטענה חוק חוזה קבלנות חל רק בתקופה שעד לסיום העבודות וקבלת התמורה בעדן, וכן אין בסיס לטענה שהוראות ההסכם באשר לאחריות הקבלן גוברות על הוראות חוק חוזה קבלנות באשר הוראות ההסכם כלל אינן מתייחסות למשמעות שיש ליתן לאי מתן הודעה על קיומו של "פגם".

משכך, בהעדר הוראה בהסכם יש לפנות לדין הכללי החל שהוא הוראת סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות הקובע כי על המזמין להודיע לקבלן על פגם שנתגלה תוך זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו. אם הפגם ניתן לתיקון עליו כאמור, ליתן לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הפגם.

על פי הגישה הרווחת בפסיקה בעבר במידה ולא הודיע המזמין על הפגמים לקבלן, תוך זמן סביר, לא יוכל המזמין לפעול על פי התרופות המנויות לו בחוק (ראה למשל: ע"א (חי') 399/93 שלמה הרשקוביץ נ' מיכל שורר – רמתי, פ"מ תשנ"ו(ב) 171).

אלא שאיתרע המזל, ולא מכבר ניתן פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 155/08 עדירן פיורה נ' עד הואזה בע"מ (21.1.09) אשר בחר לאמץ גישה פרשנית אחרת לסעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות אשר משמעותה הינה כי על אף העדר הודעה על הפגם, אין הדבר שולל באופן גורף מהמזמין את התרופות להן הוא זכאי על פי דין. על אף שגישתו לא אומצה כהלכה פסוקה על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת רע"א 1777/09 עדירן פיורה נ' עד הואזה בע"מ (30.3.09), מאחר והדבר לא נדרש, ציין כב' השופט רובינשטיין כי הגישה הפרשנית שנקט בה השופט עמית מקובלת עליו (ראה פסקה ט' לפסק הדין).

לעניות דעתי הגישה הפרשנית שנקט בה השופט עמית הינה נכונה ותואמת, כלשון השופט רובינשטיין, את "מורכבות המציאות העובדתית והמשפטית, מורכבות ההולכת ומתעצמת במקומותינו ובדורותינו. בתחומים רבים אין "שחור ולבן" מביאים לצדק, ומכאן חיפוש אחר "דגמי ביניים"....", והיא מתאימה בנסיבות המקרה שבפני, ולפיכך אביא את הדברים בשם אומרם:

"12. על פי נוסחו של סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, אי עמידה בנטל, שוללת מהמזמין באופן גורף את התרופות להן הוא זכאי על פי דין, ובהיעדר הודעה של המערערת למשיבה, היא לא זכאית להשבת התמורה.

על שלילה גורפת זו נמתחה ביקורת בספרות המשפטית – א. זמיר "עקרון ההתאמה בקיום חוזים" (ירושלים, תש"ן) עמ' 307; זמיר קבלנות לעיל בעמ' 513 ה"ש 262-263. הוצע לאמץ פתרון מידתי יותר, כך שאי עמידה של המזמין בנטלים של מתן הודעה ומתן הזדמנות לתקן, תביא להפחתת חיוביו של הקבלן רק באותה מידה בה אכן הקבלן נפגע כתוצאה מאי עמידה בנטל. עמדה זו אומצה על ידי מחברי הצעת הקודקס האזרחי של חוק דיני ממונות (להלן: "הקודקס"), וסעיף 204 לקודקס קובע כלהלן:

"הוראות סעיף 170 יחולו, בשינויים מחויבים, על הסתמכות המזמין על אי התאמה לפי פרק זה, ואולם בנוסף לנטלים באותו הסעיף, על המזמין ליתן לקבלן הזדמנות סבירה לתקן את אי ההתאמה או לבצע את המלאכה מחדש, ככל שהדבר סביר בנסיבות הענין".

וסעיף 170 (ב) לקודקס, בפרק העוסק בחוזה מכר, קובע:

"על אף הוראות סעיף קטן (א), לא קיים הקונה נטל מהנטלים האמורים באותו סעיף קטן, זכאי הוא להסתמך על אי ההתאמה באותה מידה שבה אי קיום הנטל כאמור לא פגע במוכר".

לטעמי, איננו צריכים להמתין לכניסתו לתוקף של הקודקס, כדי לאמץ את הביקורת שהובעה בספרות המשפטית. איני סבור כי אי עמידה בנטל ההודעה או בנטל של מתן הזדמנות לתקן, שוללת באופן גורף את התרופות העומדות למזמין. על דרך ההיקש אפנה לפסיקה הנרחבת שעניינה אי התאמות בדירה (ליקויי בניה) עפ"י חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973.

אחת הסוגיות שנדונות תדיר בהקשר זה, היא זכות הקבלן לבצוע תיקונים – ראה, לדוגמה, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ. מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003). באותם מקרים בהם בתי המשפט הגיעו למסקנה כי רוכש הדירה הפר את הנטל המוטל עליו לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים, התוצאה היתה הפחתה של סכום הפיצוי, ובמקום פיצוי לפי מחיר של קבלן מזדמן, נפסק פיצוי נמוך יותר, על פי עלות התיקון לקבלן – ראה, לדוגמה, ע"א 7799/01 סלים וברזילי ואח' נ. שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725 (2002); תא (מחוזי ת"א) 1615/97 תילא כהן פנחס נ' אספן בניה ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 28.11.2006). דהיינו, בתי המשפט לא שללו לחלוטין את הפיצוי מרוכש הדירה בשל אי מתן הזדמנות לתקן.

כך גם בענייננו: שלילת הזכות של המשיבה להשלים את ביצוע העבודות, אינה שוללת באופן גורף את זכות המערערת לתבוע פיצוי או השבה של חלק מהתמורה ששולמה על ידה, אם על פי דיני החוזים או מכוח דיני עשיית עשר ולא במשפט.

הטעם לדבר הוא, שכאשר נמנע מקבלן מלהשלים או לתקן פגמים בעבודה או בשירות, נחסכות לקבלן ההוצאות או הטרחה הכרוכות בביצוע או בהשלמה של העבודות/השירות, וחסכון זה ראוי להעביר לכיסו של המזמין."

מכאן, שאין באי מתן ההודעה ואי מתן ההזדמנות לתקן כדי לשלול מהנתבעת את זכותה לשיפוי מהצדדים השלישיים, ככל שיקבע כי עומדת לה זכות כזו מכוח הדין, אולם יש בכך כדי להביא להפחתת הפיצוי לו זכאית הנתבעת מהטעמים שהוסברו בפסק דינו של השופט עמית.


אחריות הצדדים השלישיים במישור הנזיקי
לאור קביעתי לעיל יש לבחון האם יש מקום לחייב את הצדדים השלישיים מכוח חבותם בדין, לרבות פקודת הנזיקין. הדבר גם עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 4.5. להסכם הקובעת:
" מוסכם במפורש כי פקוח מטעם החברה... לא מטיל על החברה אחריות כלשהיא ואינו גורע מאחריות הקבלן לטיב העבודות, ולביצוען ע"פ הוראות חוזה זה והנספחים לו וע"פ כל דין."

אינני מקבלת טענות הצדדים השלישיים שיש בקיום הפיקוח מטעם הנתבעת כדי להטיל עליה אחריות או לגרוע מאחריותם של הצדדים השלישיים לטיב העבודות שביצעו, אולם עדיין נדרשת הנתבעת להוכיח כי מדובר בליקוי שמקורו בעבודה שביצעו הצדדים השלישיים.

נכונה טענת הנתבע כי יש בעצם העובדה כי התגלה ליקוי או פגם, במסגרת תקופות הבדק והאחריות שנקבעו בחוק המכר (דירות) כדי להקים חזקה עובדתית כי הפגם מקורו בעבודות שביצעו הצדדים השלישיים אולם במקרה שלפנינו מתחדדת שאלת אחריות הצדדים השלישיים לליקויים לאור העובדה כי בוצע תיקון לליקוי בדירת התובע על ידי קבלן אחר שהזמינה הנתבעת לאחר פניית התובע אליה.

מעבר לכך שיש בכניסתו של קבלן אחר כיד לגרום נזק ראייתי לצדדים השלישיים, הרי שיש בסיס לטענתם כי ביצוע עבודות על ידי קבלן אחר יש בה לנתק את הקשר הסיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי הצדדים השלישיים לבין הליקוי שהתגלה בדירת התובע שכן עבודת הקבלן האחר מונעת אפשרות לקבוע באם מדובר בנזק שמקורו בעבודה לקויה שבוצעה על ידי הקבלן האחר או נזק שמקורו בעבודת הצדדים השלישיים. הנתבעת לא השיבה כלל לטרוניית הצדדים השלישיים באשר לאי צירוף הקבלן האחר לתביעה זו, שכן באם אכן הקבלן ביצע, כטענת הנתבעת, תיקון לליקוי נשוא התביעה, היכן אחריותו לאיכות התיקון שביצע?

יחד עם זאת, לא ניתן על ידי הצדדים השלישיים כל הסבר מדוע, לאחר קבלת ההודעה, ואף במהלך הליך הבוררות (אשר הצדדים השלישיים נטלו בו חלק על אף פסק הדין החלקי שניתן כנגדם), לא בקשו לבצע בדיקה כלשהי, מטעמם, או מטעם הבורר, אשר תברר האם הליקוי שנותר, ואשר בגינו פוצה התובע, מקורו בעבודת הצדדים השלישיים או בתיקון שנעשה על ידי הקבלן האחר.

מכל האמור לעיל עולה כי בהתחשב במהות הליקוי שהתגלה בדירת התובע ובמועד גילויו, קמה חזקה ראשונית כי הליקוי נובע מליקוי בעבודות שביצעו הצדדים השלישיים. אלא שבהתנהלות הנתבעת, לרבות אי מתן הודעה והזדמנות לתקן, וכן בהזמנת קבלן אחר לביצוע תיקון לליקוי, נגרם לצדדים השלישיים נזק, שבחלקו הינו נזק ראייתי ובחלקו הינו שלילת האפשרות לבצע את התיקון בעלות מופחתת, ולפיכך אין הנתבעת זכאית לשיפוי על מלוא הסכום ששולם על ידה לתובע.

אמנם לא הובאו בפני ראיות באשר לגובה הרווח הקבלני ו/או העלות בפועל שהיתה נגרמת לצדדים השלישיים לו ניתנה להם האפשרות לתקן את הליקויים, אולם אני סבורה, במכלול הנסיבות ולאור פסיקה דומה בה עיינתי (למשל: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05); ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) ות.א. (חי') 889/98 אופק ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ ואח' (1.5.05)) כי יש מקום להפחית מהסכום אותו שילמה שיעור של כ-30% רווח קבלני/עלות מופחתת בה היה הצד השלישי מבצע את התיקונים, ועוד כ-30% בגין נזק ראייתי שנגרם לצדדים השלישיים, ולפיכך להעמיד את הסכום שצריכים הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת על הסך של 6,500 ₪.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת/המודיעה את הסך של 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שילמה הנתבעת את סכום פסק הבורר לתובע ועד היום.

כמו כן אני מחייבת את הצדדים השלישיים לשאת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה נקבע בהתחשב בהוצאות הניכרות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהתנהלותם של הצדדים השלישיים, לרבות בנוגע למתן פסק הדין החלקי בהעדר התיצבותם (שבוטל לאחר מכן) ודחיית טענות הצדדים השלישיים באשר לקיומו של מעשה בי-דין, אולם לא במלוא שיעור ההוצאות שנגרמו לה, בשל העובדה כי התנהלותה בהחלט תרמה ל"הסתבכות" ההליכים כפי שפורט בהחלטתי מיום 18.9.07.



הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד תשלומם בפועל.

הסכום המופקד בקופת בית המשפט יועבר לב"כ הנתבעת על חשבון סכום פסק הדין.
בשולי הדברים, ומשהגענו לסופה של פרשה זו (כך אני מקווה), אוסיף כי צר לי שהנתבעת והצדדים השלישיים, אשר התקיימה ביניהם מערכת יחסים ממושכת, לא משכילים למצוא דרך אחרת לפתור את המחלוקות ביניהם, מלבד התדיינויות, בהן לא מוותר אף צד על כל תג ותו, גם כאשר מדובר בתביעה שהיא בהחלט "קטנה" בהיקפה הכספי ביחס להיקף ההתקשרויות שהיו בין הצדדים. אינני בטוחה שהתנהלות כזו יכולה להיות מוסברת במונחים כלכליים, שאני מניחה כי מנחים את התנהלות הצדדים שבפני, אולם לצדדים הפתרונים לתהייה זו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איך מגישים תביעה קטנה ?

  2. ערעור על תביעות קטנות

  3. נטל ההוכחה בתביעות קטנות

  4. תביעה נגדית בתביעות קטנות

  5. סכסוך ירושה בתביעות קטנות

  6. תביעות קטנות - ליקויי בניה

  7. הגשת תביעה קטנה ללא ידע משפטי

  8. תשלום לאינסטלטור - תביעות קטנות

  9. עיכוב במסירת דירה - תביעות קטנות

  10. דחיית תביעת ליקויי בניה - תביעות קטנות

  11. תביעה נגד שוכר בבית משפט לתביעות קטנות

  12. תביעות בין שכנים בבית משפט לתביעות קטנות

  13. תביעה נגד המשטרה בבית משפט לתביעות קטנות

  14. תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בנושא שכירות

  15. ערעור על פסק דין תביעות קטנות - תאונת דרכים

  16. תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל''ז-1976

  17. צו שיפוט בתביעות קטנות (ארגונים מייצגים), תשל"ז-1977

  18. הגשת מספר רב של תביעות לבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ

  19. צו בתי המשפט (שינוי סכום התביעה בתביעות קטנות), התשס"ח-2008

  20. צו בתי המשפט (שיפוט בתביעות קטנות - הסמכת בתי משפט), התשמ"ג-1983

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון