להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מירס: לפניי תביעה כספית של התובע אשר טוען כי הנתבעת הפרה את התחייבותה ליתן לו שירותי תקשורת סבירים ולפיכך עליה להשיב לו את כספו ולפצותו בגין נזקיו. טענות התובע בתמצית התובע, אשר מושבו בקיבוץ יטבתה, רכש מאת הנתבעת שני מכשירי מירס. בטרם התקשר התובע בעסקת הרכישה, הוא הבהיר לנציג המכירות מטעם הנתבעת כי מקום מושבו בקיבוץ יטבתה שם יש קושי בשימוש במכשירים ניידים. לאחר משא ומתן שניהל עם נציג הנתבעת, אשר הבין את צרכיו של התובע, המליץ הנציג לתובע לרכוש מכשיר נייד מדגם חדש, ואף המליץ לו להתחבר לחבילת תקשורת מסוימת. סכום הרכישה עמד על סך של 2,804 ₪. בגין כל מכשיר שילם התובע במסגרת החבילה סך של 80 ₪ מידי חודש. החבילה כללה גם מכשיר דיבורית לרכב, שלא סופק עד היום, שכן לא היה כזה במלאי בסניף הנתבעת. התובע טוען כי מיום רכישת המכשיר ועד הגשת התביעה לא ניתן היה לבצע שיחות ברמה סבירה מאזור מגוריו. התובע פנה עשרות פעמים אל הנתבעת וטען שלא ניתן לבצע שיחות ממקום מגוריו וביקש להחזיר את המכשיר או להחליפו במכשירים אחרים, אך בקשותיו נדחו. לקראת סוף מרץ 2008 הובהר לו על ידי נציגת מכירות ומנהל שימור הלקוחות של הנתבעת כי יש בעיית קליטה וניהול שיחות באזור מגוריו, וכי בכוונת הנתבעת להתקין אנטנה באזור הקיבוץ, כך שהבעיה תיפתר. לאחר מספר רב של תלונות, ניאות נציג שימור הלקוחות מטעם הנתבעת להחליף את אחד המכשירים החדשים במכשיר מדגם אחר, פחות חדיש, והכול על מנת שלא לבטל את עסקת הרכישה המקורית. גם המכשיר החלופי שקיבל התובע לא עמד בדרישות המינימום לקיום שיחה ללא התנתקות וללא הפרעות, כפי שקיים אצל הנתבעת ואצל חברות תקשורת אחרות באזורים אחרים בארץ. התובע טען כי הוא הפך להיות שפן ניסיונות של הנתבעת בעל כורחו. לאור זאת, הוא מבקש להשיב לו את עלות המכשירים בסך 2,804 ₪ וכן את הסכום החודשי ששולם על ידו במשך 8 חודשים בגין שני המכשירים בסך של 1,680 ₪. עוד הוא מבקש לפצותו בגין הפסד 5 ימי עבודה בסך כולל של 2,000 ₪, וכן פיצוי נוסף בסך 1,500 ₪, שטיבו לא פורט. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 7,984 ₪. טענות הנתבעת בתמצית בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע נקשר בהסכמים שעל פיהם התחייב לעשות שימוש בשירותי הנתבעת משך תקופת זמן מינימאלית של 36 חודשים ממועד קבלת כל מכשיר. תקופת ההתחייבות נקבעה, בין היתר, בשל סבסוד מחיר המכשירים, ירידת ערכם עקב השימוש ובשל הטבות חבילת השימוש אשר ניתנו לתובע בהסתמך על משך תקופת ההתחייבות. לאור זאת, התובע אינו רשאי לבטל באופן חד צדדי את התחייבותו לעשות שימוש בשירותי הנתבעת לפני תום התקופה המוסכמת, אלא בתשלום דמי יציאה. סכום דמי היציאה מגלם את הנזק הצפוי לנתבעת מסיום ההסכם קודם לתום תקופת ההתחייבות. באשר לרמת הכיסוי במכשירים טענה הנתבעת כי, ככלל, רמת הקליטה במכשירי הנתבעת סבירה ומהימנה, וכי, ככל חברה סלולארית אחרת, היא לא יכולה להתחייב לכיסוי מוחלט בכל נקודה ונקודה. מכל מקום, בצומת יטבתה קיים אתר סלולארי שנועד לעבות את הכיסוי במקום. התובע התקשר בשני הסכמים שונים. במהלך השבועיים שחלפו ממועד רכישת המכשיר הראשון ועד לרכישת המכשיר השני הוא עשה שימוש במכשיר הראשון, כך שרמת הכיסוי של המכשיר הייתה ידועה ומקובלת עליו. הנתבעת אף צירפה חשבוניות (נספח ב), המוכיחות כי נעשה במכשירים שימוש על ידי התובע. בעקבות תלונתו של התובע, הנתבעת אף הציעה לחבר את התובע לשירות "מירס דו", המאפשר קבלת שיחות הן למכשיר נייד והן למכשיר נייח שהוגדר מראש על ידי הלקוח, אולם הוא לא היה מעוניין בכך. כמו כן, הנתבעת החליפה את מכשירו של התובע למכשיר מדגם אחר. לסיכום, טוענת הנתבעת כי כל פעולותיה נעשו בהתאם להוראות ההסכם והדין, ואין לתובע כל זכות לבטל את ההסכם קודם לתום תקופת ההתחייבות, אלא בכפוף לתשלום סכום דמי היציאה. באשר לדיבוריות הנטענות - אלה לא הובטחו לתובע. התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם המיועד לשוק הפרטי, כאשר אספקת הדיבורית כרוכה בתשלום נוסף, שעליו לא סוכם עם התובע. הטענות לגבי נזקים או הפסדים כספיים להם טען התובע, נטענו סתמית ולא נתמכו בראיות. תמצית טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני בדיון שהתקיים לפניי הופיעו התובע ונציגת התובעת, גב' מורן סימון. בדיון הסביר התובע כי פער הזמנים בין רכישת המכשיר הראשון לרכישת המכשיר השני נבע מכך שלא היה מכשיר נוסף באילת, ולכן - הוא רכש את המכשיר השני בתל אביב. לטענתו, השימוש שעשה במכשירים היה אפסי. הוא הפנה לחשבונות הטלפון שנשלחו אליו מאת הנתבעת, מהם נלמדת טענתו כי השימוש בטלפוניה הוא אפסי והשימוש במכשירי הקשר - נמוך. לטענת התובע, ההבטחות שקיבל שלפיהן תוך חודש יותקן אתר שיפתור את בעיות הקליטה באזור לא נתקיימו, ולמעשה, עד למועד הגשת התביעה לא נעשה בעניין דבר. על מנת לצמצם את נזקיו, הוא העביר בספטמבר 2008 את אחד המכשירים לאחיו, המתגורר באזור נתניה. התובע תיאר את ההצעות שניתנו לו ושאותן דחה. לטענתו רכישת המכשירים נועדה לקשר בינו לבין אשתו, וההצעות שהוצעו לו לא השיגו מטרה זו. נציגת הנתבעת הסבירה כי בשבועיים שבין רכישת המכשיר הראשון למכשיר השני היה לתובע מספיק זמן להעריך את איכות הקליטה באזור מגוריו. במכשירים נעשה על ידי התובע שימוש סביר - הן במכשירי קשר והן בטלפוניה. הממוצע של לקוח הוא, לטענתה, בין 100 ל-200 דקות, והתובע מצוי בטווח זה. נציגת הנתבעת טענה בנוסף כי באזור מגוריו של התובע, בצומת יטבתה, הותקן בחודש מאי 2008 מגבר, ששיפר את הקליטה וכי אין באפשרות הנתבעת לוודא שבכל הבתים בקיבוץ הקליטה השתפרה. בדיון הציג התובע תמליל של שיחה שקיים עם נציג הנתבעת בחודש נובמבר 2008 (ת/1) לטענתו, מהשיחה נלמד שעדיין לא הוקם אתר, מה שמוכיח כי כל ההבטחות להקמתו של האתר לא קוימו. בתשובה לכך נציגת הנתבעת הסבירה את ההבדל בין המגבר שהותקן לבין בניית אתר לאור מגבלות החוק. לטענתה, התקנת המגבר באזור השיגה את מטרתה. עוד טען התובע כי אין מקום להסתמך על חשבונות הטלפון שצירפה הנתבעת, כיוון שלא ניתן ללמוד מהם על הפריסה הקיימת של אתרי התקשורת השונים של הנתבעת באזור. לטענתו אם הייתה מוצגת פריסת האתרים - ניתן היה ללמוד כי באזור מגוריו לא נעשה שימוש במכשירים. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור כי דין התביעה הכספית להידחות . אציין כי בפתח כתב תביעתו, ציין התובע כי הוא מודע לקשיי השימוש במכשירים ניידים באזור מגוריו עקב בעיות קליטה. כך הדברים הוצגו על ידו לנציג הנתבעת אשר הציע לו להתקשר בעסקה עם הנתבעת. מהאמור בכתב התביעה עולה כי קשיים אלה משותפים לכלל החברות הסלולאריות הפועלות באזור מגוריו . שוכנעתי גם כי התובע עשה שימוש במכשירים שנתנו לו בהיקף שימוש המקובל אצל לקוח ממוצע. אמנם, לא הוצגה לפני ביהמ"ש פריסת אתרי התקשורת המצויים באזור ובאילו אתרים בוצעה ההתקשרות, אולם אין כל ספק כי התובע השתמש במכשירים. אם התובע סבור היה כי הנתבעת אינה עומדת בהתחייבותה כלפיו על אף פניותיו החוזרות ונשנות היה עליו לבקש לבטל את ההסכם ולהימנע מהמשך השימוש במכשירים מיד לאחר שהבין כי הנתבעת אינה מסוגלת ליתן לו את השירות אותו הוא מבקש. התובע לא פעל כך. גם לאחר הגשת כתב התביעה המשיך התובע להשתמש במכשירים. התובע הגדיל לעשות ומסר את אחד המכשירים לידי אחיו, אשר התברר כי הוא עושה בו שימוש רב. יש להבין כי מדובר במכשירים מתכלים, שערכם יורד ככל שחולף הזמן וככל שנעשה בהם שימוש. התובע אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, קרי התובע אינו יכול לבקש את ביטול העסקה ולדרוש להשיב לו את מלוא כספו ובו בזמן ואף לאחר שהוגש כתב התביעה להמשיך לעשות במכשירים שימוש הגורם להם לבלאי. בנסיבות אלה חיוב הנתבעת להחזיר לתובע את תמורת המכשירים ששולמה על ידו נראית לי בלתי צודקת. הדברים נכונים גם לגבי התשלומים החודשיים. התובע שילם בגין כל מכשיר 80 ₪ לחודש, ובתקופה זו עשה שימוש במכשירים. אם כאמור סבר כי הנתבעת אינה עומדת בהתחייבויותיה, היה עליו להפסיק את השימוש במכשירים האלה. לא נראה לי סביר כי התובע ימשיך לצרוך מאת הנתבעת שירותי תקשורת, ובו בזמן ימשיך להלין על כך שהיא מחייבת אותו בדמי שימוש חודשיים. שוכנעתי לאור תלונותיו החוזרות ונשנות של התובע כי לא קיבל את רמת השירות אותה ציפה לקבל. אין באמירתי זו כדי לקבוע כי הנתבעת לא השתדלה על מנת ליתן לתובע שירות סביר. הנתבעת התקינה מגבר באזור בחודש מאי 2008 ובכוונתה אף להקים באזור אתר תקשורת. פעולותיה אלה של הנתבעת מוכיחות כי היא משתדלת לעשות את כל הנדרש מבחינתה. יחד עם זאת הצורך בפעולות אלה משתלב עם טענות התובע כי השירות שקיבל לא עמד בציפיותיו. בנסיבות אלה איני רואה מקום לכך שהתובע יהיה מחויב להמשיך ולהשתמש בשירותי הנתבעת משך 3 שנים. נראה לי כי לאחר שהנתבעת לא עמדה בציפיות התובע כי הוא זכאי להודיע על הפסקת ההתקשרות מבלי שיחויב בתשלום דמי היציאה. במקרה כזה המכשירים, אשר התובע שלם תמורתם יישארו ברשותו והתובע יוכל למוכרם לצד ג' בהתאם לשווים. באשר לנזקים האחרים הנתבעים - התובע טען להפסד 5 ימי עבודה - סך 2,000 ₪ - ולתשלום נוסף של 1,500 ₪, זאת, מבלי לפרט ו/או להוכיח את הטעם לכך. צודקת הנתבעת כי מדובר בתביעה סתמית שלא נתמכה בראיה ולפיכך דינה להידחות. טענת התובע כי הנו זכאי לקבלת דיבורית ללא תשלום, נסתרה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה. התובע לא הוכיח את זכאותו לכך ולפיכך טענתו בעניין זה נדחית. סוף דבר, התובע יוכל להודיע בתוך 30 יום האם הוא מבקש להפסיק את התקשרותו עם הנתבעת. אם יודיע כאמור שאז המכשירים יישארו ברשותו והוא לא יחויב בתשלום כלשהו עקב כך. לאור התוצאה אליה הגעתי. איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן לבקש רשות לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. סלולר (תביעות)