תביעה נגד חברת גרירה

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חברת גרירה בגין נזקים לרכב:

בפניי תובענה כספית מיום 9.11.2008 בסך של 19,270 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :


התובעת הייתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה בעלת הרכב מסוג "מזדה" שמספרו 45-722-19 (להלן : "הרכב") . הנתבעת 1 הינה חברה המספקת שירותי גרירה לרכב . הנתבע 2 הינו קבלן עצמאי בעל עסק פרטי להובלת רכבים . הנתבע 3 היה בזמנים הרלוונטיים לתובענה עובד שכיר של הנתבע 2 , אשר נהג בצוותא חדא עם הנתבע 2 ברכב הגרר (להלן : "הגרר") , אשר גרר את הרכב מרעננה לקרית-שמונה בעקבות תקלה שנתגלעה ברכב .




בתאריך 5.11.2007 יצרה התובעת קשר טלפוני עם הנתבעת 1 בעקבות התחממות יתר של מנוע הרכב . בסמוך לשעה 10:00 יצרו הנתבעים 2 ו – 3 קשר טלפוני עם התובעת וזו הסבירה להם , כי הרכב חונה בחניית בית דודתה בעיר רעננה . לטענת התובעת , בסמוך לשעה 14:00 יצרו עימה הנתבעים 2 ו – 3 קשר טלפוני וזו נשאלה באם הרכב נפגע בעבר וזו השיבה בשלילה . לגרסת התובעת , הגרר הגיע לבית הוריה שבקרית-שמונה בשעה 19:00 ובמעמד הורדת הרכב מהגרר הבחין אביה , כי הרכב פגוע בחלקו הימני ובעקבות כך נתגלע ויכוח קשה בין הנתבע 2 לבין אביה של התובעת .




התובעת צירפה לכתב תביעתה דו"ח שמאי מטעמה (מר אברהם פינקלשטיין) , אשר קובע כי הרכב נבדק על ידו ביום 7.11.2007 במוסך "ארז" הנמצא בקיבוץ גונן , וכי ממצאי הבדיקה עולה כי בחלקו האחורי של הרכב נמצאו נזקים תאונתיים האופייניים לנפילה מרכב הובלה . מהערכת דו"ח השמאי מיום 27.11.2007 עולה , כי שיעור הנזק שנגרם לרכב הינו 10,478.31 ₪ בעוד שערך הרכב הינו 16,290 ₪ , דהיינו 55.15% מערך הרכב , ולפיכך אין כל מקום לתקנו מחדש . בנוסף לכך , צירפה התובעת לכתב התביעה דו"ח חוקר פרטי מיום 2.1.2008 . ממצאי הדו"ח , אשר הועברו לידי הנתבעת 1 עולה , כי קיים חשד סביר לכך שהרכב נפגע במהלך הגרירה מאזור המרכז לקרית-שמונה .




בסופו של יום עותרת התובעת לתשלום הסך של 19,270 ₪ בגין ראשי הנזק הבאים : תשלום מלוא שווי הרכב בשל חוסר הכדאיות בתיקונו בסך כולל של 16,290 ₪ , נשיאה בעלות חוו"ד השמאי בסך של 980 ₪ ונזק לא ממוני (עגמת נפש) בשיעור של 2000 ₪ .




לטענת הנתבעת 1 , במעמד יצירת הקשר הטלפוני עימה ביקשה התובעת כי הרכב יועבר למוסך הנמצא בקרית-שמונה , אולם זו הבהירה בפני נציגי הנתבעת 1 , כי היא איננה יכולה להישאר עם הרכב עד למועד הגעת הגרר, ולפיכך השאירה את המפתחות ברכב . לגרסת הנתבעת 1 , לאחר קבלת ההודעה הטלפונית מן התובעת פנתה הנתבעת 1 טלפונית אל הנתבע 2 , אשר הינו קבלן עצמאי המורשה לספק שירותי גרירה לרכבים . לטענת הנתבעת 1 , הרכב שהה במוסך במשך 26 ימים בין התאריכים 7.11.2007 ועד 2.12.2007 ולאחר מכן אוחסן בחניון רכבים הנמצא בחצור-הגלילית כאשר הנתבעת נשאה בעלויות ההובלה והאחסנה . לגרסת הנתבעת 1 , בתאריך 19.3.2008 הועבר הרכב למגרש רכבים בקרית-שמונה לאחר שהנתבע 2 סירב לשלם את הנזק הטען . כמו כן , נשאה הנתבעת 1 בעלויות מימון הבדיקות במכון הפוליגרף , וכן בעלויות החוקר הפרטי והשמאי . לטענת הנתבעת 1 , זו פעלה בהתאם להוראות הפוליסה וכתב השירות ללקוח , ולפיכך האחריות לנזק אשר אונה לרכב רובצת לפיתחם של הנתבעים 2 ו – 3 בלבד מחמת היותם קבלני משנה של הנתבעת 1 .




לטענת הנתבע 2 היה הנתבע 3 בזמנים הרלוונטיים לתובענה עובד שכיר שלו , ואף הדגיש כי הנתבע 3 נהג את הגרר מכיוון מרכז הארץ ועד לכפר מנשייה זבידה שבצפון הארץ , בו נפגש הנתבע 3 עם הנתבע 2 , אשר נהג בגרר עד לקרית-שמונה . הנתבע 2 מוסיף ומטעים , כי תוצאות בדיקת הפוליגרף , אשר נערכה לו במכון "דינור" ביום 13.2.2008 בה נמצא דובר אמת , מלמדות בבירור על כך שגרסתו העובדתית בכל הנוגע לדרך התרחשות האירועים הינה גרסת אמת . עוד נטען על ידי הנתבע 2 , כי השמאי חרג מסמכותו וקבע בדו"ח החוקר קביעות עובדתיות ביחס לאופן הפגיעה ברכב בניגוד לסמכותו המקצועית .




במהלך ישיבת בית-המשפט מיום 4.2.2009 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה תיערך לצדדים בדיקת פוליגרף על מנת לבחון את הסוגיה באם הנתבע 3 קיבל את הרכב מידי התובעת כשהוא במצב פגום . במסגרת החלטת ביהמ"ש מיום 4.2.2009 נקבע , כי בתחילה תתבצע לנתבע 3 בדיקת פוליגרף וכי לאחר מכן תיערך לתובעת בדיקת פוליגרף ביחס לשאלה השנויה במחלוקת . לאחר שלא עלה בידי הנתבעים 1 ו – 2 לאתר את הנתבע 3 , אשר לא התייצב לישיבת ביהמ"ש מיום 4.2.2009 , התקיימה בביהמ"ש ישיבה נוספת בתאריך 16.9.2009 .




בתאריך 16.9.2009 התקיימה ישיבה במעמד כלל בעלי הדין . בסיום הישיבה נקבע על ידי בית-המשפט , כי תינתן לתובעת ולנתבעת 3 הזדמנות לעבור בדיקת פוליגרף , וכי תוצאות הבדיקה תועברנה לביהמ"ש , אשר יפסוק את פסוקו על יסוד החומר המצוי בתיק ביהמ"ש . ביהמ"ש הוסיף והבהיר בהחלטתו לצדדים למחלוקת , כי השאלה השנויה במחלוקת הינה האם טרם העלאת הרכב על גבי הגרר היה פח הרכב פגוע בצידו השמאלי , או לחילופין כגרסת הנתבע 3 הרכב היה פגוע בצידו האחורי וכי טרם העלאת הרכב מאחור ציין הנתבע 3 , כי הרכב נפגע בעבר בתאונה בצידו האחורי .




בתאריך 4.10.2009 עבר הנתבע 3 בדיקת פוליגרף במכון הפוליגרף "י.הורוביץ" , ואילו התובעת עברה בדיקת פוליגרף במכון דינור" 24.9.2009 . מדו"ח בדיקת הפוליגרף של "מכון הורוביץ" עולה , כי הנתבע 3 נשאל שלוש שאלות : האחת , האם טרם העלאת הרכב ראה הנתבע 3 שהרכב פגוע בחלקו האחורי . השאלה השנייה אותה נשאל הנתבע 3 הינה האם במהלך הובלת הרכב לכיוון צפון הארץ גרם האחרון לרכב לנזק בחלקו האחורי של הרכב . השאלה השלישית אותה נשאל הנתבע 3 היא האם במהלך עבודתו בשירותי הגרירה היה מקרה שבו נדרש על ידי הנתבע 2 למלא טופס הכולל בחובו פירוט של הנזקים , אשר נגרמו לרכב לפני תחילת הגרירה .




ביחס לשאלה הראשונה השיב הנתבע 3 בחיוב , אולם ממצאי הבדיקה העלו כי הנתבע 3 דובר שקר בטענתו , כי ראה שהרכב פגוע בחלקו האחורי של הרכב טרם העלאתו על גבי הגרר . התובע השיב בשלילה על השאלות השנייה והשלישית . ממצאי הבדיקה העלו , כי הנבדק דובר אמת ביחס לשתי השאלות הרלוונטיות דנן , דהיינו , הנתבע 3 לא גרם לרכב לנזק כלשהו בחלקו האחורי לאחר שהרכב הועבר לאחריותו המקצועית . כמו כן , ממצאי הבדיקה העלו , כי הנבדק דובר אמת בעצם הכחשתו את הטענה לפיה טרם העמסת הרכב על גבי הגרר נדרש על ידי הנתבע 2 למלא טופס הכולל בחובו פירוט של הנזקים , אשר נגרמו לרכב בעבר .




כאמור מעלה , התובעת עברה בדיקת פוליגרף במכון "דינור" ביום 24.9.2009 כאשר במהלך בדיקה זו נשאלה שתי שאלות : האחת , האם רכב הגרר הוזמן בשל תקלה במכשיר הרדיאטור של הרכב . השאלה השנייה אותה נשאלה התובעת היא האם הרכב היה תקין בצידו הימני-אחורי טרם הזמנת הגרר . ממצאי הבדיקה העלו , כי התובעת אשר השיבה בחיוב על שתי השאלות דנן , מסרה גרסת אמת ביחס לשתי השאלות שנשאלה .




הנתבע 2 עבר בדיקת פוליגרף במסגרת "מכון דינור" ביום 13.2.2008 וזה נשאל בחקירתו האם הבחין בכך שהרכב פגוע לאחר שקיבל את הרכב מהנתבע 3 , וכן נשאל האם הרכב נפגע בזמן שהועלה על גבי הרכב . הנתבע השיב על השאלה הראשונה בחיוב ועל השאלה השנייה בשלילה וזה נמצא דובר אמת בשתי השאלות אותן נשאל .


דיון והכרעה :


ממכלול בדיקות הפוליגרף , אשר נערכו לצדדים למחלוקת עולה בבירור , כי הרכב לא התקבל להובלה כשהוא פגוע בחלקו הימני . זאת ועוד , בדיקת הפוליגרף מעלה בבירור , כי הנתבע 2 העיד על כך , כי כאשר הלה החל לנהוג ברכב בדרכו לכיוון קרית-שמונה הרכב היה פגוע , וכי הרכב לא נפגע עובר לשלב שבו הנתבע 2 החל לנהוג בגרר .




יתירה מזאת , הנתבעים 2 ו – 3 לא הציגו בפני בית-המשפט דו"ח מתועד של הנזקים , אשר אונו לרכב עובר להעלאתו על גבי הגרר . כמו כן , הנתבעים לא חלקו על גובה הנזק , אשר נגרם לרכב , אלא חלקו על אחריותם לנזק בלבד . זאת ועוד , דו"חות הבדיקה הן של השמאי והן של החוקר הפרטי , אשר צורפו לכתב התביעה , הינם דו"חות מקיפים ביותר ומעידים בבירור על כך שהרכב נפגע במהלך שלב ההובלה . הנתבעים אף לא השכילו להפריך את האמור בדו"חות הנתבעים הן ביחס לנסיבות התרחשות קרות התאונה והן ביחס לגובה הנזק בין אם באמצעות בקשה לזימון המומחים לחקירה בביהמ"ש , או לחילופין באמצעות הגשת חוות-דעת שבמומחיות . יתירה מזאת , הנתבעים לא ביקשו לזמן את עורכי הדו"חות הנ"ל על מנת להפריך את האמור בהם . יודגש , כי מבדיקת הפוליגרף , אשר נערכה לנתבע 2 , עולה כי האחרון לא מסר גרסת אמת ביחס לשאלה האם הבחין שהרכב פגוע טרם שהחל להעלותו על גבי הגרר , אולם בדיקת הפוליגרף העלתה , כי הנתבעים לא הקפידו למלא דו"חות ביחס למצבם הפיזי של הרכבים טרם תחילת הגרירה .




לא מצאתי לקבל את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש (נזק לא ממוני) מאחר ומדובר בנזק רכושי גרידא , וכן מחמת העובדה שהקשר בין הנתבעים לבינה נעשה טלפונית בלבד . יתרה מזאת , התובעת לא פירטה בכתב תביעתה ובסיכומיה את הסיבות המצדיקות מתן פיצוי בגין ראש פרק זה .




בסופו של יום , התובענה מתקבלת . לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים ובדיקות הפוליגרף הנני מחייב את הנתבעים 1 ו -2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד את מלוא שווי הרכב בהתאם לחוות-דעת השמאי , הקובעת כי אין כדאיות בתיקון הרכב בשל הנזק הרב , אשר נגרם לו . כמו כן , מצאתי לחייב את הנתבעים 1 ו – 2 במלוא עלויות חווה"ד אותן שילמה התובעת למומחים השונים . יודגש, כי בנסיבות המקרה דנן לא מתקיימים החריגים הקבועים במסגרת הוראות סעיף 13 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , תשכ"ח – 1968 , ולפיכך לא מצאתי , כי יש מקום לחייב את הנתבע 3 בחיוב מחמת היותו עובד שכיר של הנתבע 2 . יובהר , כי הנתבעת 1 לא צירפה לכתבי טענותיה את נספחי הפוליסה וכתב השירות ללקוח (ראה : סעיף 12 לכתב הגנה) ואף לא הגישה סיכומים מטעמה על אף האורכה , אשר ניתנה לה בהחלטת ביהמ"ש מיום 9.11.2009 , ולפיכך מצאתי לחלק את האחריות לנזק , אשר אונה לרכב , באופן שווה בין שני הצדדים .




הנתבעים 1 ו -2 ישלמו לתובעת את הסך של 16,290 ₪ . כמו כן , הנני מחייב את הנתבעים 1 ו – 2 לשאת בהוצאות בדיקת הפוליגרף אותה ביצעה התובעת במכון "דינור" בסך של 1165 ₪ , וכן בהוצאות חוות-דעת השמאי בכפוף להצגת חשבונית מס המעידה על התשלום . הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין . ככל שהסכומים לא ישולמו במועדם יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה כדין .














לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תרומה של חברה

  2. ערעור מנהל חברה

  3. אחריות חברה משכנת

  4. עורך דין הקמת חברה

  5. עורך דין פתיחת חברה

  6. קיפוח המיעוט בחברה

  7. התחשבנות בין חברות

  8. הברחת נכסים של חברה

  9. סעיף 350 לחוק החברות

  10. תיקון 18 לחוק החברות

  11. סעיף 267 לחוק החברות

  12. תיקון 19 לחוק החברות

  13. סעיף 353 לחוק החברות

  14. תביעה נגד חברת גרירה

  15. ניהול חברה בדרך מקפחת

  16. תביעה נגד חברה מחוקה

  17. סעיף 353א לחוק החברות

  18. תביעה נגד חברת הובלות

  19. סעיף 374 לפקודת החברות

  20. הוכחת חדלות פרעון חברה

  21. סדר היום באסיפה הכללית

  22. ערעור מס של חברת בנייה

  23. תביעה נגד חברת קייטרינג

  24. תיקון מס' 3 לחוק החברות

  25. חוק החברות, התשנ"ט-1999

  26. זכויות שימוש בשם של חברה

  27. פטור מאגרה לחברה בגירעון

  28. פתיחת חברות קש - גזר דין

  29. זכות וטו של המיעוט בחברה

  30. תביעה נגד חברת בקרת איכות

  31. סעיף 207 לחוק החברות החדש

  32. הוראת מעבר למבקרים פנימיים

  33. תיקון בקשה לפי פקודת החברות

  34. חדלות פירעון של חברה ציבורית

  35. בקשה לא לקיים ישיבת דירקטוריון

  36. תביעת חברה נגד סוכן המכירות שלה

  37. חוק החברה לישראל בע"מ, תשכ"ט-1969

  38. תביעה אישית של עובד נגד מנכ''ל חברה

  39. תקנות החברות (אגרות), התשס''א-2001

  40. פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  41. הקמת חברה חדשה תחת זו שהפכה חדלה פרעון

  42. תקנות החברות (חובת דיווח), התשנ''א-1990

  43. תביעה של חברת מענה אנושי לעסקים נגד לקוח

  44. תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס''א-2001

  45. תביעה לפיצויים עבור הנזקים כתוצאה מקריסתה של החברה

  46. הסתרת העובדה שהחברה מצוייה בפועל במצב של חדלות פרעון

  47. תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס''ו-2005

  48. תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש''ס-1999

  49. תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס''ז-2006

  50. תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש''ס-2000

  51. צו החברות (הנהלת פנקסי-סניף במדינת ניו-יורק), תשי"ח-1957

  52. תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש''ס-2000

  53. תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס''ד-2004

  54. תקנות החברות (כהונת דירקטורים מקרב הציבור ביותר משתי חברות), התשמ''ח-1987

  55. תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש''ע-2010

  56. תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית), התש''ס-2000

  57. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס''ט-2009

  58. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש''ע-2010

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון