תביעה נגד חברת גרירה

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חברת גרירה בגין נזקים לרכב: בפניי תובענה כספית מיום 9.11.2008 בסך של 19,270 ₪ . רקע עובדתי וטענות הצדדים : התובעת הייתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה בעלת הרכב מסוג "מזדה" שמספרו 45-722-19 (להלן : "הרכב") . הנתבעת 1 הינה חברה המספקת שירותי גרירה לרכב . הנתבע 2 הינו קבלן עצמאי בעל עסק פרטי להובלת רכבים . הנתבע 3 היה בזמנים הרלוונטיים לתובענה עובד שכיר של הנתבע 2 , אשר נהג בצוותא חדא עם הנתבע 2 ברכב הגרר (להלן : "הגרר") , אשר גרר את הרכב מרעננה לקרית-שמונה בעקבות תקלה שנתגלעה ברכב . בתאריך 5.11.2007 יצרה התובעת קשר טלפוני עם הנתבעת 1 בעקבות התחממות יתר של מנוע הרכב . בסמוך לשעה 10:00 יצרו הנתבעים 2 ו - 3 קשר טלפוני עם התובעת וזו הסבירה להם , כי הרכב חונה בחניית בית דודתה בעיר רעננה . לטענת התובעת , בסמוך לשעה 14:00 יצרו עימה הנתבעים 2 ו - 3 קשר טלפוני וזו נשאלה באם הרכב נפגע בעבר וזו השיבה בשלילה . לגרסת התובעת , הגרר הגיע לבית הוריה שבקרית-שמונה בשעה 19:00 ובמעמד הורדת הרכב מהגרר הבחין אביה , כי הרכב פגוע בחלקו הימני ובעקבות כך נתגלע ויכוח קשה בין הנתבע 2 לבין אביה של התובעת . התובעת צירפה לכתב תביעתה דו"ח שמאי מטעמה (מר אברהם פינקלשטיין) , אשר קובע כי הרכב נבדק על ידו ביום 7.11.2007 במוסך "ארז" הנמצא בקיבוץ גונן , וכי ממצאי הבדיקה עולה כי בחלקו האחורי של הרכב נמצאו נזקים תאונתיים האופייניים לנפילה מרכב הובלה . מהערכת דו"ח השמאי מיום 27.11.2007 עולה , כי שיעור הנזק שנגרם לרכב הינו 10,478.31 ₪ בעוד שערך הרכב הינו 16,290 ₪ , דהיינו 55.15% מערך הרכב , ולפיכך אין כל מקום לתקנו מחדש . בנוסף לכך , צירפה התובעת לכתב התביעה דו"ח חוקר פרטי מיום 2.1.2008 . ממצאי הדו"ח , אשר הועברו לידי הנתבעת 1 עולה , כי קיים חשד סביר לכך שהרכב נפגע במהלך הגרירה מאזור המרכז לקרית-שמונה . בסופו של יום עותרת התובעת לתשלום הסך של 19,270 ₪ בגין ראשי הנזק הבאים : תשלום מלוא שווי הרכב בשל חוסר הכדאיות בתיקונו בסך כולל של 16,290 ₪ , נשיאה בעלות חוו"ד השמאי בסך של 980 ₪ ונזק לא ממוני (עגמת נפש) בשיעור של 2000 ₪ . לטענת הנתבעת 1 , במעמד יצירת הקשר הטלפוני עימה ביקשה התובעת כי הרכב יועבר למוסך הנמצא בקרית-שמונה , אולם זו הבהירה בפני נציגי הנתבעת 1 , כי היא איננה יכולה להישאר עם הרכב עד למועד הגעת הגרר, ולפיכך השאירה את המפתחות ברכב . לגרסת הנתבעת 1 , לאחר קבלת ההודעה הטלפונית מן התובעת פנתה הנתבעת 1 טלפונית אל הנתבע 2 , אשר הינו קבלן עצמאי המורשה לספק שירותי גרירה לרכבים . לטענת הנתבעת 1 , הרכב שהה במוסך במשך 26 ימים בין התאריכים 7.11.2007 ועד 2.12.2007 ולאחר מכן אוחסן בחניון רכבים הנמצא בחצור-הגלילית כאשר הנתבעת נשאה בעלויות ההובלה והאחסנה . לגרסת הנתבעת 1 , בתאריך 19.3.2008 הועבר הרכב למגרש רכבים בקרית-שמונה לאחר שהנתבע 2 סירב לשלם את הנזק הטען . כמו כן , נשאה הנתבעת 1 בעלויות מימון הבדיקות במכון הפוליגרף , וכן בעלויות החוקר הפרטי והשמאי . לטענת הנתבעת 1 , זו פעלה בהתאם להוראות הפוליסה וכתב השירות ללקוח , ולפיכך האחריות לנזק אשר אונה לרכב רובצת לפיתחם של הנתבעים 2 ו - 3 בלבד מחמת היותם קבלני משנה של הנתבעת 1 . לטענת הנתבע 2 היה הנתבע 3 בזמנים הרלוונטיים לתובענה עובד שכיר שלו , ואף הדגיש כי הנתבע 3 נהג את הגרר מכיוון מרכז הארץ ועד לכפר מנשייה זבידה שבצפון הארץ , בו נפגש הנתבע 3 עם הנתבע 2 , אשר נהג בגרר עד לקרית-שמונה . הנתבע 2 מוסיף ומטעים , כי תוצאות בדיקת הפוליגרף , אשר נערכה לו במכון "דינור" ביום 13.2.2008 בה נמצא דובר אמת , מלמדות בבירור על כך שגרסתו העובדתית בכל הנוגע לדרך התרחשות האירועים הינה גרסת אמת . עוד נטען על ידי הנתבע 2 , כי השמאי חרג מסמכותו וקבע בדו"ח החוקר קביעות עובדתיות ביחס לאופן הפגיעה ברכב בניגוד לסמכותו המקצועית . במהלך ישיבת בית-המשפט מיום 4.2.2009 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה תיערך לצדדים בדיקת פוליגרף על מנת לבחון את הסוגיה באם הנתבע 3 קיבל את הרכב מידי התובעת כשהוא במצב פגום . במסגרת החלטת ביהמ"ש מיום 4.2.2009 נקבע , כי בתחילה תתבצע לנתבע 3 בדיקת פוליגרף וכי לאחר מכן תיערך לתובעת בדיקת פוליגרף ביחס לשאלה השנויה במחלוקת . לאחר שלא עלה בידי הנתבעים 1 ו - 2 לאתר את הנתבע 3 , אשר לא התייצב לישיבת ביהמ"ש מיום 4.2.2009 , התקיימה בביהמ"ש ישיבה נוספת בתאריך 16.9.2009 . בתאריך 16.9.2009 התקיימה ישיבה במעמד כלל בעלי הדין . בסיום הישיבה נקבע על ידי בית-המשפט , כי תינתן לתובעת ולנתבעת 3 הזדמנות לעבור בדיקת פוליגרף , וכי תוצאות הבדיקה תועברנה לביהמ"ש , אשר יפסוק את פסוקו על יסוד החומר המצוי בתיק ביהמ"ש . ביהמ"ש הוסיף והבהיר בהחלטתו לצדדים למחלוקת , כי השאלה השנויה במחלוקת הינה האם טרם העלאת הרכב על גבי הגרר היה פח הרכב פגוע בצידו השמאלי , או לחילופין כגרסת הנתבע 3 הרכב היה פגוע בצידו האחורי וכי טרם העלאת הרכב מאחור ציין הנתבע 3 , כי הרכב נפגע בעבר בתאונה בצידו האחורי . בתאריך 4.10.2009 עבר הנתבע 3 בדיקת פוליגרף במכון הפוליגרף "י.הורוביץ" , ואילו התובעת עברה בדיקת פוליגרף במכון דינור" 24.9.2009 . מדו"ח בדיקת הפוליגרף של "מכון הורוביץ" עולה , כי הנתבע 3 נשאל שלוש שאלות : האחת , האם טרם העלאת הרכב ראה הנתבע 3 שהרכב פגוע בחלקו האחורי . השאלה השנייה אותה נשאל הנתבע 3 הינה האם במהלך הובלת הרכב לכיוון צפון הארץ גרם האחרון לרכב לנזק בחלקו האחורי של הרכב . השאלה השלישית אותה נשאל הנתבע 3 היא האם במהלך עבודתו בשירותי הגרירה היה מקרה שבו נדרש על ידי הנתבע 2 למלא טופס הכולל בחובו פירוט של הנזקים , אשר נגרמו לרכב לפני תחילת הגרירה . ביחס לשאלה הראשונה השיב הנתבע 3 בחיוב , אולם ממצאי הבדיקה העלו כי הנתבע 3 דובר שקר בטענתו , כי ראה שהרכב פגוע בחלקו האחורי של הרכב טרם העלאתו על גבי הגרר . התובע השיב בשלילה על השאלות השנייה והשלישית . ממצאי הבדיקה העלו , כי הנבדק דובר אמת ביחס לשתי השאלות הרלוונטיות דנן , דהיינו , הנתבע 3 לא גרם לרכב לנזק כלשהו בחלקו האחורי לאחר שהרכב הועבר לאחריותו המקצועית . כמו כן , ממצאי הבדיקה העלו , כי הנבדק דובר אמת בעצם הכחשתו את הטענה לפיה טרם העמסת הרכב על גבי הגרר נדרש על ידי הנתבע 2 למלא טופס הכולל בחובו פירוט של הנזקים , אשר נגרמו לרכב בעבר . כאמור מעלה , התובעת עברה בדיקת פוליגרף במכון "דינור" ביום 24.9.2009 כאשר במהלך בדיקה זו נשאלה שתי שאלות : האחת , האם רכב הגרר הוזמן בשל תקלה במכשיר הרדיאטור של הרכב . השאלה השנייה אותה נשאלה התובעת היא האם הרכב היה תקין בצידו הימני-אחורי טרם הזמנת הגרר . ממצאי הבדיקה העלו , כי התובעת אשר השיבה בחיוב על שתי השאלות דנן , מסרה גרסת אמת ביחס לשתי השאלות שנשאלה . הנתבע 2 עבר בדיקת פוליגרף במסגרת "מכון דינור" ביום 13.2.2008 וזה נשאל בחקירתו האם הבחין בכך שהרכב פגוע לאחר שקיבל את הרכב מהנתבע 3 , וכן נשאל האם הרכב נפגע בזמן שהועלה על גבי הרכב . הנתבע השיב על השאלה הראשונה בחיוב ועל השאלה השנייה בשלילה וזה נמצא דובר אמת בשתי השאלות אותן נשאל . דיון והכרעה : ממכלול בדיקות הפוליגרף , אשר נערכו לצדדים למחלוקת עולה בבירור , כי הרכב לא התקבל להובלה כשהוא פגוע בחלקו הימני . זאת ועוד , בדיקת הפוליגרף מעלה בבירור , כי הנתבע 2 העיד על כך , כי כאשר הלה החל לנהוג ברכב בדרכו לכיוון קרית-שמונה הרכב היה פגוע , וכי הרכב לא נפגע עובר לשלב שבו הנתבע 2 החל לנהוג בגרר . יתירה מזאת , הנתבעים 2 ו - 3 לא הציגו בפני בית-המשפט דו"ח מתועד של הנזקים , אשר אונו לרכב עובר להעלאתו על גבי הגרר . כמו כן , הנתבעים לא חלקו על גובה הנזק , אשר נגרם לרכב , אלא חלקו על אחריותם לנזק בלבד . זאת ועוד , דו"חות הבדיקה הן של השמאי והן של החוקר הפרטי , אשר צורפו לכתב התביעה , הינם דו"חות מקיפים ביותר ומעידים בבירור על כך שהרכב נפגע במהלך שלב ההובלה . הנתבעים אף לא השכילו להפריך את האמור בדו"חות הנתבעים הן ביחס לנסיבות התרחשות קרות התאונה והן ביחס לגובה הנזק בין אם באמצעות בקשה לזימון המומחים לחקירה בביהמ"ש , או לחילופין באמצעות הגשת חוות-דעת שבמומחיות . יתירה מזאת , הנתבעים לא ביקשו לזמן את עורכי הדו"חות הנ"ל על מנת להפריך את האמור בהם . יודגש , כי מבדיקת הפוליגרף , אשר נערכה לנתבע 2 , עולה כי האחרון לא מסר גרסת אמת ביחס לשאלה האם הבחין שהרכב פגוע טרם שהחל להעלותו על גבי הגרר , אולם בדיקת הפוליגרף העלתה , כי הנתבעים לא הקפידו למלא דו"חות ביחס למצבם הפיזי של הרכבים טרם תחילת הגרירה . לא מצאתי לקבל את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש (נזק לא ממוני) מאחר ומדובר בנזק רכושי גרידא , וכן מחמת העובדה שהקשר בין הנתבעים לבינה נעשה טלפונית בלבד . יתרה מזאת , התובעת לא פירטה בכתב תביעתה ובסיכומיה את הסיבות המצדיקות מתן פיצוי בגין ראש פרק זה . בסופו של יום , התובענה מתקבלת . לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים ובדיקות הפוליגרף הנני מחייב את הנתבעים 1 ו -2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד את מלוא שווי הרכב בהתאם לחוות-דעת השמאי , הקובעת כי אין כדאיות בתיקון הרכב בשל הנזק הרב , אשר נגרם לו . כמו כן , מצאתי לחייב את הנתבעים 1 ו - 2 במלוא עלויות חווה"ד אותן שילמה התובעת למומחים השונים . יודגש, כי בנסיבות המקרה דנן לא מתקיימים החריגים הקבועים במסגרת הוראות סעיף 13 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , תשכ"ח - 1968 , ולפיכך לא מצאתי , כי יש מקום לחייב את הנתבע 3 בחיוב מחמת היותו עובד שכיר של הנתבע 2 . יובהר , כי הנתבעת 1 לא צירפה לכתבי טענותיה את נספחי הפוליסה וכתב השירות ללקוח (ראה : סעיף 12 לכתב הגנה) ואף לא הגישה סיכומים מטעמה על אף האורכה , אשר ניתנה לה בהחלטת ביהמ"ש מיום 9.11.2009 , ולפיכך מצאתי לחלק את האחריות לנזק , אשר אונה לרכב , באופן שווה בין שני הצדדים . הנתבעים 1 ו -2 ישלמו לתובעת את הסך של 16,290 ₪ . כמו כן , הנני מחייב את הנתבעים 1 ו - 2 לשאת בהוצאות בדיקת הפוליגרף אותה ביצעה התובעת במכון "דינור" בסך של 1165 ₪ , וכן בהוצאות חוות-דעת השמאי בכפוף להצגת חשבונית מס המעידה על התשלום . הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין . ככל שהסכומים לא ישולמו במועדם יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה כדין . גרירת רכב