תביעה נגד אל על גניבה ממזוודה

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד אל על גניבה ממזוודה:

א. העובדות הצריכות לעניין עפ"י כתבי בי-הדין:
1. בכתב תביעתו טען התובע כי ביום 23/6/08 חזר עם משפחתו בטיסת אל-על מחופשה באמסטרדם, ולאחר שלקח את מזוודותיו מהמסוע, יצא מנמל התעופה, ועלה על מונית בדרך לביתו שבנהריה. התובע ציין כי עת קיבל את מטענו, לא נראו כל סימנים מחשידים על גבי תיק הבד בו אוחסנו. כשהגיע לביתו נוכח לראות כי באחת משלוש מזוודותיו נשבר המנעול, ונעקר ממקומו, ואילו הרצועה שנכרכה מסביב לאותה מזוודה, נותרה במקומה. כמו כן הבחין כי מוצרים נלקחו מהמזוודה, כגון סיגרים, גבינות הולנדיות, בגדים ובהם מעילים, מכנסיים, חולצות ונעליים. למחרת בבוקר הוא הודיע לסוכן הנסיעות שלו, שמוליק כהנא, מסוכנות הנסיעות דיזנהוייז, על דבר הגניבה, וזה הורה לו להגיש תלונה במשטרה, ולאחר מכן להגיע אליו על מנת לנסח יחדיו מכתב תלונה ל"אל-על". עוד אמר לו, לטענתו, סוכן הנסיעות כי רק לאחר קבלת תגובה מחברת "אל-על", יש לפנות לחברת הביטוח. לאחר שנשלח המכתב ממשרדו של סוכן הנסיעות לחברת "אל-על", המתין התובע כחודש ימים, לשווא. בחלוף חודש הימים פנה במכתב נוסף לחברת "אל-על", ונענה כי לאור האיחור בהגשת התלונה, אין "אל על" מטפלת בתלונה, ועל התובע לפנות לחברת הביטוח שלו. גם פניותיו של סוכן הנסיעות לחברת "אל-על" לא זכו לתגובה הולמת, ולכן נאלץ התובע לפנות להליך המשפטי.

2. בכתב הגנתה של הנתבעת מס' 3 טענה היא מדובר בתביעה כוזבת, אשר דינה להידחות, וזאת בגלל סתירות מהותיות בדבריו של התובע, וכן לאור ממצאי חקירה שנוהלה לאחר הגשת התלונה. לטענתה, מהותה של תביעה זו בניסיון להוציא כספים שלא כדין מהנתבעת, לאחר שניסיון קודם של התובע זהה לחלוטין בפרטיו ובניסוחו עלה יפה מבחינתו של התובע.

לטענתה של הנתבעת היא הוציאה לבקשת התובע פוליסת ביטוח לתקופת ביטוח שבין 15/6/08-22/6/08.

לדבריה, שנתיים לפני הגשת התלונה דנן הגיש התובע תלונה זהה לחלוטין, אשר נענתה ועקב כך שולמו לו ע"י הנתבעת מלוא הכספים שביקש, כספים אשר רק בדיעבד נסתבר לנתבעת כי שולמו לו שלא כדין ומבלי שאלו מגיעים לו כלל ועיקר.

בעקבות הזהות המוחלטת בין 2 המקרים – העניין עורר חשד אצל הנתבעות 1 ו – 2, ולכן שכרה הנתבעת מס' 3 שירותי חברת חקירות על מנת לבדוק את אמיתות הטענות הפעם. החשדות נגעו לא רק לעצם האירוע אלא גם למחדלים של התובע, אשר טען כי הינו כבר שבע גניבות (למשל – אי הגשת דרישת התשלום בזמן לחברת התעופה, אי בדיקת המזוודות מייד בנמל התעופה, וגילוי הנזקים רק בביתו, ללא עדים היכולים לאמת טענותיו).

3. בכתב הגנתה של הנתבעת מס' 2, סוכנות הנסיעות, טענה היא כי התובע רכש אצל נציגה, מר שמוליק כהנא, כרטיסי טיסה בחרת "אל-על" לו ולבני משפחתו, וכן ביקש לעשות ביטוח רפואי וביטוח מטען עבורו ועבור בני משפחתו. הנתבעת מס' 2 טענה כי מלוא האחריות לקרות נזקיו של התובע, אם וככל שתוכח, מוטלת על כתפי הנתבעת מס' 1 בלבד, וזאת בהתאם להוראת ס' 18(1) לאמנת וורשה הקובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם במקרה של השמדה אבדן או היזק של כבודה רשומה או טובין, אם המקרה שגרם לנזק אירע תוך כדי ההובלה האווירית".

לגופן של טענות התובע מגיבה הנתבעת מס' 2 באומרה כי היה על התובע לבדוק מייד בשטח נמל התעופה את כבודתו, ולפנות מיד למחלקת אבידות ומציאות של "אל על".

4. בכתב הגנתה של הנתבעת מס' 1 טענה היא כי רק כחודש ממועד אבדן הכבודה הנטען דווח לה ע"י התובע על אודות דבר האובדן, בעוד שס' 26 לאמנת וורשה החל בעניין זה מחייב הגשת מחאה בגין נזק לכבודה בתוך 7 ימים לכל היותר מהיום בו הועמדה הכבודה לרשותו של בעליה.

ב. הדיון:
1. בדיון שנערך ביום 4/6/09 הודה התובע כי שנתיים קודם אכן הגיש תלונה בגין גניבה באופן זהה, ממזוודתו לאחר ששב גם אז מטיול באמסטרדם, אך אין בין המקרה ההוא לבין המקרה הנוכחי כל קשר שהוא, ויש לדון בתביעה דנן לגופה של עניין ובלא לקשור בינה לבין התלונה הקודמת. באשר לתלונה הקודמת טען התובע כי לא הוכח שהיא היתה תלונת שווא, וכל עוד לא הוכח כך, אזי זכותו ליהנות מהספק שתלונתו אמיתית, והראיה לכך היא ששולמו לו כל הכספים אותם תבע מחברת הביטוח, הנתבעת דנן. נכון הוא שמדובר בצרוף מקרים מוזר, מקום בו מתרחשות 2 גניבות מתיקו של התובע, בדיוק באותו אופן ודווקא כשהוא חוזר מאותו יעד בחו"ל, אך אין במקריות זו, לטענתו של התובע, כדי לשמוט את הקרקע תחת התביעה דנן, ודינה להתברר כראוי ובפני עצמה.

לשאלת ביהמ"ש מדוע לא טרח לבדוק המזוודות בשטח נמל התעופה לאחר שנטלן מהמסוע ובמיוחד לאור העובדה שהוא "שבע גניבות מן העבר" לטענתו, ענה התובע כי לא היה לו פנאי לבודקן במקום, לאור העובדה שבטיול הנוכחי היה מלווה בשני ילדיו הקטנים (לשאלת ביהמ"ש ענה כי גילם שש שנים ועשר שנים), אשר לא אפשרו לו לבצע הבדיקה. הוא הוסיף ואמר כי חשש עקב אירועי העבר שתיקיו ייפרצו, וכן ידע כי פעולת הבדיקה אורכת שניות ספורות בלבד, אך לא חשב שמזלו יבגוד בו בשנית.

באשר לשאלה כיצד לא הבחין במקום אף ללא בדיקה פרטנית ומיוחדת בתיקים כי הללו נפרצו, וזאת בהתאם לנפח התיקים (שהרי תיקים מהם נגנב רכוש כה רב כמתואר, ודאי נפחם יורדם לאין שיעור), אמר התובע כי לא היתה אפשרות להבחין בכך במבט אחד וראשון ללא ביצוע בדיקה יסודית, מאחר שהתיק היה עמוס לעייפה ומשקלו היה רב מלכתחילה.

2. נציגת חברת הביטוח אמרה בדיון כי העובדה שמדובר בשתי תלונות זהות לחלוטין, יצרה חשד למעשה מרמה, וזו שכרה שירותיה של חברת חקירות, בכדי לעמוד על טיבן של התלונות ועל אמינותן. ממצאי החקירה הובילו למסקנה כי שתי התלונות מבוימות, וכי השניה הוגשה בעקבות הצלחת התובע להערים על הנתבעת בתלונתו הראשונה ולהוציא ממנה כספים שלא כדין.

3. העד מטעם חברת הביטוח, החוקר מר דב ברנע, אמר בדיון כי כשהגיע לביתו של התובע הציג עצמו כמי שמטפל מטעם חברת הביטוח בתביעתו, וכי בהודעה עצמה כתוב עליה חתום התובע כתוב מפורשות כי הינו "חוקר". בחקירתו הוא שאל את התובע בין היתר על אודות נסיבות האירוע, גובה הנזק הנטען, העבר הביטוחי כולל האירוע הקודם.

העד הוסיף ואמר כי המסקנה בעקבות החקירה היתה שהתובע אינו דובר אמת באופן חד משמעי.

התובע טען למשמע דבריו של העד כי אילו ידע שהוא איננו נציג חברת הביטוח, אזי ודאי לא היה מוסר לו כל פרט מידע שהוא על אודות נסיבות האירוע. כמו כן אמר כי לא מצא לנכון לתעד את הראיות מהשטח (המנעול הפרוץ, המזוודה). כן ציין כי על אף הטראומה מהגניבה הקודמת לא ראה לנכון להקפיד שבעתיים ולמגן מזוודתו ע"י כריכת חגורות נוספות או התקנת אביזרים מיוחדים.

4. נציגת חברת "אל על" טענה בדיון כי בשני המקרים התובע פנה אליה באיחור, וזאת בניגוד להוראות בעניין. התמוה בעניין הוא אי לימוד לקחים מניסיונו של התובע מהאירוע הקודם. כי אם היה פועל אחרת, הגניבה לכאורה היתה נמנעת כמו למשל אחסון הפריטים היקרים, אשר נגנבו לכאורה בכבודת היד.

5. בסיכום דבריו טען התובע כי לא איחר בפניה ל - "אל על", וכי ביצע הפניה בתוך מגבלת 7 הימים הקבועים בחוק.

התובע הוסיף ואמר כי לא כרך חגורות נוספות סביב המזוודה שכן איננו מחויב בנקיטת אמצעי זהירות מקסימאליים כי אם – מינימאליים.

ג. הכרעה:
1. לאחר שקראתי כתבי בי הדין של הצדדים, שמעתי טיעוניהם באריכות רבה במשך שעות מספר, ולמדתי היטב החומר שהוגש בתיק לרבות תמלול השיחה שנערכה בין החוקר מטעם חברת הביטוח לבין התובע אני קובעת כי התביעה נדחית עם צו להוצאות, וזאת מן הנימוקים הבאים:

לפנינו תביעה שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעות להחזר השווי הכספי של מוצרים אשר נגנבו ממזוודתו, לטענתו, עת שב מטיול באמסטרדם.

2. מעיון בתמליל החקירה שהוגש ע"י חברת הביטוח וכן משמיעת החוקר אשר חקר את התובע ושמיעת התובע עצמו אין לי אלא לקבוע כי התביעה שלפנינו הינה ניסיון של התובע לזכות בכספים אשר אינם מגיעים לו ולהתעשר שלא כדין, וזאת כפועל יוצא מהצלחתו לעשות כן בפעם הקודמת.
אני רואה לנכון לצטט אחת לאחת נוסחי שתי התלונות שהגיש התובע לחב' "אל על" בהפרש של שנתיים בזו אחר זו:





התלונה הראשונה –
"אתמול חזרנו לארץ אשתי ואני בטיסה מס' 338 חב' "אל על" מאמסטרדם לישראל (2/1/06). נחתנו בארץ בשעה 19:00.
קבלתנו את המטען שלנו שכלל מזוודה גדולה וכן תיק צ'ימידן גדול. שני התיקים (מזוודה) היו נעולים במנעול.
לכאורה היה נראה שהכל כשורה ועזבנו את השדה ונסענו הביתה לכרמיאל.
הגענו הביתה בשעה 23:00 ואז פתחתי את התיקים ונוכחתי לראות שמנעול תיק הצ'ימידן הגדול שבור ופתוח. תוך כדי בדיקה נוכחתי לדעת שנגנבו דברים מהתיק כמו סיגרים, בגדים שונים, מעיר עול, ונעליים.
היום בבוקר הודעתי על כך לשמוליק כהנא סוכן הנסיעות שלי וכן נאמר לי על ידו לגשת למשטרה ולהגיש תלונה על כך, וזאת עשיתי.
מצ"ב קבלות בחלקם על פרטים שנקנו באמסטרדם.
לטיפולכם, אפטר זאב.
נ.ב. מצ"ב צילום אישור משטרה, פירוט הציוד שנגנב וקבלות".

התלונה השניה –
"בתאריך 22/6/08 הגעתי ארצה בטיסה 338 מאמסטרדם לישראל בשעה 19:00 לערך יחד עם אשתי ו-2 ילדים קטנים.
ברשותי היו 3 מזוודות מתוכם אחת גדולה ושחורה.
על פניו כאשר קבלתי את המטען היה נראה לי שהכל כשורה, היות ועברתי יום ארוך מאוד והילדים היו מאוד עייפים וכן לפנינו עוד נסיעה של שעתיים לכרמיאל, עזבנו את השדה ונסענו הביתה.
הגעתנו סמוך לשעה 22:00 לביתנו בכרמיאל. בבית נוכחית לראות שמנעול של המזוודה הגדולה השחורה חסר, מה שהסתיר את חוסר המנעול זו חגורה צבעונית שהיתה סגורה סביב המזוודה על מנת שיהיה לי קל לזהותה.
היום בבוקר הלכתי מיידית לתחנת משטרה ודיווחתי על כך. במקביל הודעתי לסוכן הנסיעות שלי שמוליק כהנא במשרד נסיעות דיזנהויז בכרמיאל.
מצ"ב פירוט הדברים שנגנבו מהמזוודה:
סיגרים שונים בשווי 356.65 יורו;
גבינות מסוגים שונים 117.80 יורו;
מוצרי ספורט שונים 149.95 יורו;
מוצרי ספורט לילדים 55.95 יורו;
נעלי ספורט של לידן 34.99 יורו;
בגדים 29.50 יורו;
לכל הפריטים הנ"ל מצ"ב קבלות על הרכישה.
מעיל פליז של עומר כ – 150 ₪;
מעיל פליז של לידן כ – 150 ₪".

לטענת התובע צרוף מקרים ייחודי ונדיר ביותר הוא שהביא למצב בו הפך קורבן לשתי גניבות בחזרתו מאותו יעד חופשה – אמסטרדם, באותו אופן בדיוק – שבירת מנעול המזוודה (על אף שהתובע סתר עצמו כשאמר לחוקר כי בגניבה הראשונה המנעול נשאר בשלמותו, בעוד שבתלונה הראשונה, ציין כי הגנבים שברו את מנעול המזוודה) וכן המוצרים שנגנבו הם בדיוק אותם פריטים יקרי ערך כגון סיגרים, מוצרי הלבשה שונים, נעלי ספורט, מעילים.

התובע לא ידע לתת הסברים מדוע לא נקט אמצעי זהירות ובטיחות מוגברים יותר בטיסה השניה בעקבות הגניבה, לכאורה, שארעה לו בטיסה הראשונה.

כמו כן התובע לא סיפק כל הסברים מניחים את הדעת בקשר למחדלו לבדוק בנמל התעופה עצמו, עוד טרם יצא את בית הנתיבות, מצב המזוודות; אדם אשר עבר טראומת גניבה לפני זמן לא רב, היה נוקט אמצעי זהירות ובטיחות מוגברים בטיסה הבאה, ואילו התובע, לא ראה לנכון, לדבריו, לעשות כן, שכן לא שיער בנפשו שייפול קורבן לגניבה נוספת. ילדיו, שאינם תינוקות, העייפים שהיו בגילאים 6 ו – 10, אינם בוודאי תירוץ לאי בדיקת התיקים.

התובע לא סיפק כל הסבר הגיוני כיצד לא הבחין בשינוי נפח התיק ממנו נגנבו, לכאורה, הפריטים, על אף שעיון ברשימת הפריטים אשר הגיש לביהמ"ש מגלה מכילה פרטים רבים ובעלי גודל משמעותי אשר נפחם המצטבר ודאי משפיע על צורתו החיצונית של תיק הבד בו הם היו מאוחסנים.

זאת ועוד: העובדה כי התובע לא דאג לתעד נזקיו בדמות צילום התיק ממנו נגנבו הפריטים, אלא רק לאחר שהגיע לביתו כפי שנהג בגניבה הראשונה, מעלה גם כן ספק בדבר אמינות התלונה. שהרי כפי שנאמר לעיל – אדם אשר חווה טראומת גניבה פעם אחת, ואיתרע מזלו וחווה שוב גניבה באותו מקום ובאותו אופן, ידאג ודאי לתעד תוצאות הגניבה מיידית מידית וללא כל דיחוי, ואף תוך הסתייעות באחרים אשר היו עדים למראה התיק הפרוץ.

כמו כן, כאמור לעיל נתגלו במהלך חקירתו של התובע ע"י החוקר מטעם חברת הביטוח מספר סתירות ותמיהות, המעלות יותר מאשר חשד סביר, בקשר לאמינות תלונתו זו כמו גם תלונתו מן העבר ובין היתר העובדה כי התובע אמר לחוקר כי הוא לא מעוניין לפרט בפניו אילו פריטים נגנבו ממזוודתו, מחשש שמא יסתור את אשר אמר בתלונתו במשטרה. ברי כי אדם אשר טוען כי נגנבו ממנו פריטים יקרים ומיוחדים, ואשר מאמין באמונה שלמה בטיעוניו, זוכר היטב אילו פריטים נגנבו ממנו. סתירה מהותית נוספת אשר עלתה בחקירתו היא באשר לאופן הגניבה באירוע הגניבה הראשון – בחקירה ציין כי הוא זוכר היטב שלא נפרץ המנעול, וכי הגניבה בוצעה תוך חיתוך החוצץ המפריד בין תא אחד של המזוודה לבין התא השני ממנו נגנבו הפריטים, בעוד שבתלונה עצמה לחברת התעופה ציין כי המנעול הוא זה אשר נפרץ.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כאמור, כי התביעה נדחית.
על התובע לשלם לכל אחת מ-3 הנתבעות סך 800 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם.
לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה.







רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון