תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק

הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה. בית המשפט פסק כי רכב צד ג' לא שמר על מרחק ראוי בין רכבו לבין רכב הניסאן, ואילו היה עושה כן, כי אז לא היה מתנגש ברכב הניסאן, וזה האחרון לא היה נהדף אל עבר רכב המזדה, וזאת בהתאם לחובתו כפי שזו עולה מהוראת ס' 49(א) לתקנות התעבורה הקובע כי לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. ביודעו כי הוא מצוי בטור מכוניות בשעת לילה חשוכה, היה עליו לנקוט אמצעי זהירות גבוהים מהרגיל, תוך שהוא שומר על מרחק ראוי בין רכבו לבין הרכב שנוסע לפניו, ותוך שהוא נוסע במהירות איטית ומדליק אורות כראוי. אילו היה עושה כן, כאמור, התאונה ודאי היתה נמנעת. להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק: א. העובדות הצריכות לענין: זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 5/7/08 (להלן: "התאונה"). התובע היה בעת התאונה בעלי רכב מסוג מזדה מ.ר. 5357127 (להלן: "רכב המזדה"). הנתבעת מס' 1 היתה בעת התאונה מבטחת רכב מסוג ניסאן מ.ר. 2309813 (להלן: "רכב הניסאן"). הנתבעת מס' 2 היתה בעת התאונה נהגת רכב הניסאן. הנתבעת מס' 3 היתה בעת התאונה מבטחת רכב צד ג'. הנתבע מס' 4 היה בעת התאונה נהג רכב צד ג'. הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה. ב. רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...". באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124). לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45). הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681) אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו. בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו. ג 1. נהג רכב המזדה, מר עספור אברהים, אביו של התובע, טען בדיון כדלקמן: לדבריו, במהלך נסיעתו בשעת לילה מאוחרת וחשוכה בטור מכוניות הבחין כי הרכב שלפניו מאט מהירות נסיעתו, ועל כן האט אף הוא מהירות נסיעת רכבו תוך שהוא שומר על מרחק של כ - 3 מ' בין שני כלי הרכב. לאחר שעצר רכבו לחלוטין שמע קול חבטה עזה ברכב שנסע מאחוריו, אשר נגרם כתוצאה מהתנגשות שני כלי הרכב שנסעו מאחוריו זה בזה. מיד לאחר קול החבטה הראשונה ששמע, חש חבטה בחלקו האחורי של רכבו אשר נגרם כתוצאה מהדיפת הרכב שנסע מאחוריו אל עבר רכבו הוא. לטענתו בגלל המרחק ששמר בין רכבו לבין הרכב שנסע לפניו, הוא לא התנגש בו כלל. במענה לשאלות נציגת מבטחת רכב צד ג' ענה נהג המזדה ואמר כי נכון שבעדותו במשטרה אמר כי היתה מכה אחת, אך הוא התכוון כי ברכבו היתה מכה אחת בלבד, אף כי בשטח עצמו היו שתי התנגשויות. במענה לשאלות נציגת מבטחת רכב הניסאן ענה נהג המזדה ואמר כי איננו יודע כיצד תיקון השמשה הקדמית ברכב המזדה בסך 1,600 ₪ איננו קשור לתאונה. 2. נהגת רכב הניסאן טענה בדיון כדלקמן: לדבריה, היא נסעה ביחד עם אמה ועם אחותה מאחורי רכב המזדה, אשר נסע במהירויות משתנות, ובאופן בלתי זהיר, אך הקפידה לשמור מרחק של כ - 2 מ' בין רכבה לבין רכבו. לפתע רכב המזדה עצר באופן פתאומי, והיא בלמה מיד. בעקבות בלימת רכבה התנגש בה הרכב שנסע מאחוריה, ואשר הדפה אל עבר רכב המזדה, שנסע לפניה. 3. נהג רכב צד ג' טען בדיון כדלקמן: לדבריו, הנסיעה בכביש היתה במהירות של כ - 30 קמ"ש, ובשלב מסוים רכב המזדה עצר נסיעתו באופן מפתיע. כן ציין כי הוא רכב הניסאן אשר נסע מאחורי המזדה התנגש בו מיד לאחר שרכב המזדה עצר נסיעתו, ורק לאחר התנגשות ראשונה זו ובעקבותיה התנגש רכבו ברכב הניסאן. הנהג ציין כי איננו יודע לאמוד את המרחק שהיה בין רכבו לבין רכב הניסאן. במענה לשאלות נציגת מבטחת הניסאן ענה הנהג ואמר כי הוא הבחין במו עיניו ברכב המזדה על אף שזה היה מרוחק ממנו. כמו כן הוסיף וציין כי לא הבחין בהתנגשות הראשונה, אך הוא יודע לומר בוודאות כי ההתנגשות בין רכבו לבין רכב הניסאן קרתה לאחר ההתנגשות בין הניסאן לבין המזדה. בנוסף הנהג לא נתן הסבר לדבריו בהודעתו במשטרה כי איננו יודע בין מי ומי אירעה ההתנגשות הראשונה, וזאת בניגוד לאמור על ידו בדיון. ד. 1. שמעתי את טענות הצדדים, אשר בין היתר, אף הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ברכבים, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי מטעם בעלי רכב מזדה, תצלומי נזק המזדה, תצלומי נזק הניסאן ודו"ח השמאי מטעם נהגת הניסאן ועדות נהג המזדה במשטרה. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי תביעת בעלי רכב המזדה מתקבלת כנגד הנתבעים 3+4 בלבד. ה 1. כאמור, אני מקבלת את תביעת בעלי רכב המזדה אך ורק כנגד הנתבעים 3+4, והנימוקים הם כדלקמן: אני קובעת כי עדותם של נהג המזדה ונהגת הניסאן הותירו עלי רושם אמין. נהג רכב צד ג' לא שמר על מרחק ראוי בין רכבו לבין רכב הניסאן, ואילו היה עושה כן, כי אז לא היה מתנגש ברכב הניסאן, וזה האחרון לא היה נהדף אל עבר רכב המזדה, וזאת בהתאם לחובתו כפי שזו עולה מהוראת ס' 49(א) לתקנות התעבורה ("לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה"). ביודעו כי הוא מצוי בטור מכוניות בשעת לילה חשוכה, היה עליו לנקוט אמצעי זהירות גבוהים מהרגיל, תוך שהוא שומר על מרחק ראוי בין רכבו לבין הרכב שנוסע לפניו, ותוך שהוא נוסע במהירות איטית ומדליק אורות כראוי. אילו היה עושה כן, כאמור, התאונה ודאי היתה נמנעת. ראה לעניין חשיבות שמירת המרחק פסה"ד בעניין ע"פ 70554/03 (מפי כב' השוופטת אחיטוב) ויקי ברוקס אבן חן נ' מ"י. 2. לעניין הנזק: הנני מקבלת את חוו"ד השמאי המוסמך מאת בעלי רכב המזדה בסך 11,612 ₪, וכן את שכר טרחת השמאי מטעמו בסך 1,300 ₪. כמו כן אני קובעת כי הנתבעת מס' 3 תישא בתשלום 800 ₪ הוצאות לטובת התובע, והנתבע מס' 4 ישא בתשלום סך 500 ₪ הוצאות לטובת התובע. סך כל נזקי התובע שהתקבלו הינו 14,212 ₪. ו הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לבעלי רכב המזדה את הסכום בסך 12,912 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. ז. ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם. לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה. משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחק