פניה שמאלה - תקנות התעבורה

בית המשפט פסק כי הנתבעת ביצעה את פעולת הפניה שמאלה מהמקום בו עמדה בחוסר זהירות, ומבלי לשים לב למתרחש סביבה בשני נתיבי הנסיעה הנגדיים אותם התכוונה לחצות בדרכה לשטח תחנת הרכבת, וזאת בנגוד להוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה בעניין החובה לבצע פעולת פניה באופן בטוח ומבלי להפריע לתנועה ולסכן אדם או רכוש. תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לא מתירה פניה שמאלה, אלא בבטחה ומבלי להפריע לתנועה ולסכן אדם או רכוש. באופן דומה גם תקנה 65 לתקנות התעבורה, לא מאפשרת כניסה לצומת אלא כאשר ניתן להמשיך בנסיעה וללא הפרעה. תקנה 64(2) לתקנות התעבורה, מחייבת לפני פניה שמאלה, מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול. לכל הוראות אלו לא נשמעה הנתבעת בעוברה על פני נתיבי הנסיעה הנגדיים בדרכה לשטח תחנת הדלק. להלן פסק דין בנושא פניה שמאלה - תקנות התעבורה: א. העובדות הצריכות לענין: 1. זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 19/4/08 (להלן: "התאונה"). 2. התובע מס' 1 הינו בעלי רכב מסוג סובארו מ.ר. 3714108 (להלן: "רכב הסובארו"). 3. התובע מס' 2 הינו נהג רכב הסובארו ביום התאונה. 4. הנתבעת מס' 1 הינה נהגת רכב מסוג רנו מ.ר. 6057915 (להלן: "רכב הרנו"). 5. הנתבעת מס' 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הרנו ביום התאונה. 6. הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה. ב. רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...". באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124). לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45). הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681) אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו. בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו. ג 1. נהג רכב הסובארו טען בדיון כדלקמן: לדבריו, הוא נסע בצידו הימני של הכביש לצד תחנת דלק סמוכה. בעודו נוסע במקום פגע בו רכב הרנו, אשר ביצע פניה שמאלה מנתיב הנסיעה המנוגד, ועקב חוסר שימת לב פגע ברכבו. במענה לשאלות נצית חברת הביטוח ענה נהג הסובארו ואמר כי התנועה במקום היתה שגרתית ולא עמוסה. התובע לא ידע לענות האם בנתיב הנסיעה השמאלי הסמוך לו, זה אשר אותו היה אמור רכב הרנו לחצות בראשונה טרם נכנס לנתיב הנסיעה הימני בו רכב הסובארו נמצא, היו כלי רכב אותה עת. 2. נהגת רכב הרנו טענה בדיון כדלקמן: לדבריה, לפני שביצעה את פעולת הפניה שמאלה עצרה אל מול קו העצירה המשורטט על הכביש, וכן אותתה בהתאם. הרכב שנסע בנתיב הנסיעה השמאלי של הכביש אותו התכוונה לחצות נעצר על מנת לאפשר לה להגיע לשטח תחנת הדלק, ובדרכה לתחנת הדלק התנגש בה רכב הסובארו אשר, כאמור, נסע בנתיב הנסיעה הימני הסמוך לכניסה לשטח תחנת הדלק. עוד הוסיפה הנתבעת ואמרה כי היא מכירה היטב איזור התאונה, וכן הופתעה לנוכח התנהגותו של נהג הסובארו אשר לא טרח לעצור רכבו למראה כל יתר כלי הרכב הנוסעים בנתיב הנסיעה השמאלי הסמוך אליו, והמאפשרים לרכב הרנו להשלים ביצוע הפניה שמאלה בכדי להיכנס לשטח תחנת הדלק. 3. נציגת חברת הביטוח טענה בדיון כי הצומת היה עמוס בכלי רכב מכיוון נסיעתו של רכב הסובארו, אך זה האחרון החליט להתעלם מכוונת כלי הרכב שנעצרו בנתיב הנסיעה השמאלי בכדי לאפשר לרכב הרנו להשלים ביצוע הפניה שמאלה. הנציגה הדגישה עוד כי הנתבעת ביצעה הפניה שמאלה אך ורק לאחר שנעצרה אל מול קו העצירה ששורטט על הכביש וכן לאחר שאותתה על דבר כוונה לבצע הפניה שמאלה. כן הוסיפה הנציגה וציינה כי העובדה שבכביש כה עמוס רק רכב הסובארו הוא זה שנפגע ע"י רכב הרנו מלמדת כי הוא היחיד שלא כיבד החלטה כל כלי הרכב אשר נסעו בשטח שני נתיבי הנסיעה לאפשר תוך כדי עצירתם לרכב הרנו להשלים הפניה לשטח תחנת הדלק. ד. 1. שמעתי את טענות הצדדים, אשר בין היתר, אף הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ברכבים, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי מטעם בעלי רכב הסובארו, תצלומי זירת האירוע והנזקים. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי תביעת בעלי רכב הסובארו מתקבלת. ה 1. לפיכך, אני מקבלת את תביעת בעלי רכב הסובארו, והנימוקים הם כדלקמן: הנתבעת ביצעה את פעולת הפניה שמאלה מהמקום בו עמדה בחוסר זהירות, ומבלי לשים לב למתרחש סביבה בשני נתיבי הנסיעה הנגדיים אותם התכוונה לחצות בדרכה לשטח תחנת הרכבת, וזאת בנגוד להוראת תק' 41 לתק' התעבורה בעניין החובה לבצע פעולת פניה באופן בטוח ומבלי להפריע לתנועה ולסכן אדם או רכוש. תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לא מתירה פניה שמאלה, אלא בבטחה ומבלי להפריע לתנועה ולסכן אדם או רכוש. באופן דומה גם תקנה 65 לתקנות התעבורה, לא מאפשרת כניסה לצומת אלא כאשר ניתן להמשיך בנסיעה וללא הפרעה. תקנה 64(2) לתקנות התעבורה, מחייבת לפני פניה שמאלה, מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול. לכל הוראות אלו לא נשמעה הנתבעת בעוברה על פני נתיבי הנסיעה הנגדיים בדרכה לשטח תחנת הדלק. בקל וחומר ניתן ללמוד מדברי כב' השופט ברנזון בע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, פ"ד כט(2) 341, 342 ולפיהם "...לא למותר להזכיר שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה...", ניתן לומר כי אף במקרה שלנו אל היה על הנתבעת להיכנס לשטח נתיבי הנסיעה הנגדיים אותם התכוונה לחצות בדרכה לשטח תחנת הדלק טרם וידאה בוודאות מלאה עובדת היות נתיבי הנסיעה הנגדיים הללו חופשיים ופתוחים לחלוטין למעבר; העובדה כי הבחינה שכלי הרכב שעמדו בנתיב הנסיעה הנגדי הראשון אותו התכוונה לחצות עצרו על מנת לאפשר לה לחצות נתיב נסיעה זה - לא היה בה די, והיה עליה לודא כי אף בנתיב הנסיעה הסמוך יותר לתחנת הדלק התנועה נעצרה בכדי לאפשר לה להמשיך בנסיעתה. היה על הנתבעת, בהכירה היטב המקום כדבריה, לדעת שהמקום הינו עמוס בכלי רכב, ובכביש ישנם שני נתיבי תנועה, אשר בשניהם נוסעים כלי רכב, אשר עצירתם נדרשת לצורך השלמת חציית נתיבי תנועה אלו בדרכה אל שטח תחנת הדלק. 2. לעניין הנזק: הנני מקבלת את חוו"ד השמאי המוסמך מאת בעלי רכב הסובארו בסך 7,305 ₪ וכן את שכר טרחת השמאי בסך 650 ₪. בנסיבות העניין אינני מוציאה צו להוצאות. סך כל נזקי התובע שהתקבלו 7,905 ₪. ו הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לבעלי רכב הסובארו את הסכום בסך 7,905 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם. לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה. משפט תעבורהתקנות התעבורהפניה