להלן פסק דין בנושא פיצוי על חבילת נופש: לפניי תביעתם של התובעים כנגד הנתבעות, שהינן חברות העוסקות בשיווק חבילות נופש, להשיב להם את כספם ולפצותם בגין נזקיהם. טענות התובעים בתמצית התובעת 2 ביקשה להפתיע את התובע 1 ליום הולדתו ה-40 ורכשה באמצעות הנתבעת 1 חופשת סוף שבוע - חבילת נופש לבודרום שבטורקיה המסופקת על ידי הנתבעת 2. לתובעת 2 הובטח נופש במלון ברמה של 5 כוכבים. בפועל - ביום הראשון של החופשה סופק לתובעים חדר באגף מבודד, שאינו ראוי לאכלוס תיירים, המשמש, ככל הנראה, את צוות עובדי המלון. החדר היה ללא חלון, עם מקלחת לא ראויה, שממנה נדפו ריחות עזים של אלכוהול ועובש. המנעולים בחדר היו שבורים, ולא הייתה כל אפשרות ליצור קשר טלפוני עם דלפק הקבלה. נציג הנתבעת 2, שממנו ביקשו התובעים למצוא פתרון למצב שנוצר, התחמק מיצירת קשר עם התובעים על אף שידע מראש על מה שיתרחש. החדר האחר, שסופק לתובעים החל מהיום השני - גם הוא היה ברמת אחזקה נמוכה. חדר השירותים היה מוכתם, תקרת החדר לא הייתה אטומה וגשם זלג אל תוך החדר. בכתב התביעה טענו התובעים, כי לאחר שהגיעו לטורקיה ובטרם עלייתם לאוטובוס, שאלו את נציג הנתבעת 2 שהיה במקום: "איך המלון?", וזה השיב להם: "בהתחלה תהיו קצת בהלם, אבל אחר כך תתאוששו". במהלך הנסיעה נציג הנתבעת 2 , אף הבהיר כי אין הוא פקיד קבלה וכי כל בעיה בנושא החדרים במלון אינה בתחום אחריותו, ואין לפנות אליו בבקשות בעניין זה. לדברי התובעים, דבריו אלה של נציג הנתבעת 2 מלמדים, כי הנתבעת 2 ידעה שהתובעים, כמו גם לקוחות אחרים שלה, הופנו למלון שאינו עומד בסטנדרטים המקובלים. עוד הם טוענים, כי חדרי המלון, כפי שהוצגו בפרסומים השונים, ממוקמים באגף אחר לחלוטין ובצד אחר של המלון. בקשה שהפנו התובעים להנהלת המלון להעבירם לחדר אחר, טוב יותר, נענתה כי אין מקום פנוי, וכי רק ביום שלמחרת ניתן יהיה לעשות זאת. התובעת ניסתה ליצור קשר טלפוני עם הנתבעות, אולם ללא הועיל. נציג הנתבעת 1 הציע לתובעים לעבור למלון אחר תמורת תוספת של 400 דולרים. הדבר גרם לעוגמת נפש רבה לתובעים והתובעת בכתה ללא הרף. התובעים ביקשו לעזוב את המקום ולחזור לישראל, או, לחילופין, לעבור למלון אחר, אולם הנציג המקומי הסביר, כי אין כל מקום אחר בכל האי, מה שהתברר כלא נכון, שכן במלון אחר היו חדרים פנויים. את הלילה הראשון העבירו התובעים כשהם לבושים באותם בגדים שהם לבשו במשך כל היום, ואף לא פרקו את המזוודות. ביום שלמחרת הם שוכנו בחדר אחר. בלילה האחרון לשהייתם ירדו גשמים באזור. ב-3 לפנות בוקר לערך הם התעוררו לאחר שגשם חדר לחדרם והרטיב את מיטתם. רק כשעה וחצי לאחר מכן הגיע לחדרם איש אחזקה, שלא יכול היה לעשות דבר. בשעות הצהריים של אותו יום אף פוזרו ברחבי לובי המלון דליים, על מנת לאסוף את מי הגשם. התובעים מבקשים להשיב להם את עלות חבילת הנופש שבה נשאו, בסך של 2,860 ₪, הוצאות חניית הרכב בנתב"ג, בסך של 140 ₪, עלות שיחות הטלפון - 800 ₪, וכן לפצותם בגין הוצאות משפט ועגמת נפש. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 11,000 ₪. טענות הנתבעת 1 בתמצית בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1, כי אין מקום לתביעה כנגדה. לטענתה, התובעת ביקשה בתחילה להזמין את הנופש לתאריך 11/09/08. זו לא אושרה על ידי הנתבעת 2 מאחר שלא היו מקומות פנויים באותו מועד. התובעת התעקשה על המלון המסוים, לאחר שלדבריה - ערכה בדיקה על המלון באינטרנט. לאור זאת, היא ביקשה לדחות את מועד ההזמנה ל-18/09/08. עוד טוענת הנתבעת 1, כי הנציג שביצע את ההזמנה עבור התובעים, הבהיר לתובעת 2, כי מעולם לא היה בבודרום וכי הוא אינו מכיר את המלון. הנתבעת 1 מציגה ללקוחותיה מידע על מלונות בהסתמך על הפרסומים של הנתבעת 2, המשמשת כסיטונאית תיירות. לאור זאת, אין מקום לתביעה כנגדה ודינה של זו להידחות. טענות הנתבעת 2 בתמצית הנתבעת 2 טענה, כי לא הייתה כל התקשרות ישירה בין התובעים לבינה, וכי כל מידע שקיבלו התובעים היה מאת הנתבעת 1. המלון מופיע בפרסומים הרשמיים כמלון ברמת 5 כוכבים, ולכן - מידע זה הופיע גם באתר האינטרנט של הנתבעת 2. אין לנתבעת 2 כל קשר להפעלת בית המלון ואין מקום להטיל עליה אחריות בגין כך. המלון נתון לפיקוח של רשות התיירות הטורקית, שהיא זו שמדרגת את בתי המלון השונים. בעניין הטענות שהופנו כלפי הנציג המקומי של הנתבעת 2 - טענה זו, כי הנציג פעל ככל האפשר על מנת למצוא לתובעים מלון אחר, וזאת לפנים משורת הדין. הדבר לא עלה בידו, שכן הייתה תפוסה מלאה במלונות באזור. לסיכום, לא נפל כל פגם בהתנהלותה של הנתבעת 2, שביצעה את ההזמנה עבור התובעים בכפוף לאחריותה לפי דין ולפי תנאי ההזמנה, במיומנות ובמסירות. הדיון במעמד הצדדים בדיון שהתקיים לפניי הופיעו התובעים, נציגת הנתבעת 1, גב' יפעת גורודצקי, ונציג הנתבעת 2, מר גלעד ליפשיץ, ושמעתי את טענותיהם. התובעת טענה בדיון לראשונה, כי בתחילה נאמר לה על ידי נציג הנתבעת 1, שאתו שוחחה במועד ההזמנה הראשונה, כי מדובר במלון איכותי ברמה גבוהה. רק במועד ביצוע ההזמנה השנייה, נציג הנתבעת 1, ששוחח עמה, אמר, כי הוא לא מכיר את המלון. התובעת למדה על המלון מאתר האינטרנט של נתבעת 1. התובעת 2 תיארה את המלון אשר לדבריה היה ברמה נמוכה מאכסניית נוער. לדבריה עקב האמור היא ציפתה לרגע שהחופשה תסתיים והם יחזרו ארצה. התובע אמר, כי רק סמוך ליציאה לנופש אמרה לו נציגת הנתבעת 2, כי מדובר במלון שקרוב ברמתו יותר לרמה של 4 כוכבים ולא 5. בדיון הציגו התובעים פרסום באינטרנט ממנו עולה כי המלון הנו בדרגה של 4 כוכבים. נציגת הנתבעת 1 חזרה והדגישה כי הנציג ששוחח עם התובעת אמר, כי אינו מכיר את המלון, והוא הפנה אותה לברר לגביו באתרים באינטרנט . התובעת בחרה לבצע את הזמנתה לאחר שצפתה באתרים אלה. לתובעת אף הוצע להשתכן במלון אחר אולם היא סירבה לכך. התובעת, כמו גם לקוחות אחרים, חתומה על מסמך שלפיו אין הנתבעת 1 אחראית על דירוג המלון, וכי אם המלון משווק על ידי הנתבעת 2 כמלון בדרגת 5 כוכבים, שעה שדירוגו אחר - אין היא יכולה לדעת על כך. כאשר התובעת הייתה בחו"ל ויצרה עם נציג הנתבעת 1 קשר - ניסו לסייע לה. הנתבעת 1 ביקשה מאת נתבעת 2 לסייע לתובעים ואף ביקשה לפטור אותם מתשלום. הובהר לה שאפשר לפתור את העניין אם התובעים יוסיפו 400 דולרים. פתרון זו הוצע לתובעים. בתשובה לשאלת ביהמ"ש, אישר נציג הנתבעת 2, כי המידע המצוי באתר הנתבעת 1 - מקורו אצל הנתבעת 2. לדבריו, הנתבעת 2 לא יכולה לשלוח נציג לכל מלון המשווק על ידה, כדי שיבדוק את טיבו. הדבר כרוך בעלויות גבוהות ביותר, מה שיגרום לכך שלא ניתן יהיה לשווק חבילות נופש במחירים סבירים. בפרסום הרשמי של המלון הוא מופיע ברמה של 5 כוכבים. לשאלת ביהמ"ש האם נערך בירור עם הנציג שאותו הזכירו התובעים בכתב התביעה, השיב נציג הנתבעת 2 בשלילה. לדבריו, אין באפשרותו לברר מי היה הנציג. לדבריו בתאריך הרלוונטי לכתב התביעה יכול להיות שהיו במקום שני נציגים. התובעים הציגו בדיון תמונות של המלון, שמהן ניתן ללמוד, לטענתם, על מצבו הגרוע. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור, כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2 ולהידחות כנגד הנתבעת 1. שוכנעתי כי התנאים בהם שוכנו התובעים היו בתנאים החורגים מהמקובל ובניגוד למצגים שהוצגו בפניהם טרם ההזמנה. המידע שעליו הסתמכה התובעת טרם ביצוע ההזמנה התבסס על אתר האינטרנט של מי מהנתבעות. אין מחלוקת, כי המידע המצוי באתר הנתבעת 1 - מקורו אצל הנתבעת 2. התובעת הודתה, כי טרם ביצוע ההזמנה, אמר לה נציג הנתבעת 1, כי אין לו היכרות קודמת עם המלון. הטענה של התובעת בדבר המלצה שניתנה לה על ידי נציג זה קודם לכן נטענה לראשונה במהלך הדיון, ולפיכך - מהווה הרחבת חזית שאינני מתיר אותה. שוכנעתי גם, כי כאשר פנתה התובעת אל הנתבעת 1 בעת שהייתה בחו"ל, ניסתה הנתבעת 1 לסייע לה עד כמה שניתן, ואף הציעה לה לעבור למלון אחר תמורת תשלום נוסף, זאת לאור המידע שאותו מסרה לה הנתבעת 2. לאור זאת, אינני סבור, כי יש מקום לחייב את הנתבעת 1 . באשר לנתבעת 2 - כאמור לעיל, שוכנעתי, כי המידע שעליו הסתמכה התובעת היה מצוי באתר האינטרנט שלה. מכאן שהנתבעת 2 אשר מודעת לכך שלקוחות מבצעים הזמנות בהסתמך על פרסומיה, אחראית למצגים בדבר רמת המלון. הנתבעת 2 לא התייחסה במפורש לטענת התובעים, באשר לדברי הנציג שלה בחו"ל ואף לא נערך בירור עמו בעניין זה. דברי נציג הנתבעת 2 לגבי המלון, כי "בהתחלה תהיו קצת בהלם, אבל אחר כך תתאוששו", כמו גם דבריו, כי הוא אינו פקיד קבלה וכי כל בעיה בנושא החדרים במלון אינה בתחום אחריותו, ואין לפנות אליו בבקשות בעניין זה, מלמדים, כי הנתבעת 2 ידעה על רמתו הנמוכה של המלון ועל הבעייתיות שבו. לאור זאת חטאה הנתבעת 2 בהצגת מצגי שווא והטעיית התובעים בכל הקשור לרמת המלון ואיכותו ולפיכך יש לחייבה בתשלום פיצוי לתובעים. בהתחשב בעובדה, כי בכל זאת - התובעים שהו במלון ונהנו, עד כמה שניתן להשתמש במילה זו, בשירותיו, לא מצאתי לנכון לפצותם במלוא עלות החבילה, בסך של 2,860 ₪. לאור האירועים שתוארו לעיל אני סבור, כי פיצוי בשיעור שני שליש מעלות זו, קרי: סך של 1,907 ₪, הינו סביר בנסיבות העניין, וכך אני קובע. בנוסף, התובעים זכאים לפיצוי בשיעור של 2/3 מעלות חניית הרכב בסך של 140 ₪ בשדה התעופה, קרי סך של 93 ₪ וכן לפיצוי בגין עלות שיחות הטלפון בהן נשאו בשל האירוע והצורך ליצור קשר טלפוני עם נציגי הנתבעות בארץ ובחו"ל, בסך של 800 ₪. אשר על כך, תשלם הנתבעת 2 לתובעים סך של 2,800 ₪. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת 2 לתובעים הוצאות בגין ביטול זמנם והוצאות המשפט סך של 800 ₪ נוספים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות העניין, בהיותה של הנתבעת 1 סוכנות הנסיעות שבאמצעותה ביצעו התובעים את ההזמנה איני פוסק הוצאות לטובתה. ניתן לבקש רשות לערער בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים