התובע טען כי, נמצאו בקניון מעשנים רבים, לרבות עובדת הניקיון של הקניון ומפעילת דוכן מפעל הפיס. התובע פנה במכתב להנהלת הקניון וקיבל את תשובתה, אך צעדים ממשיים למניעת העישון בקניון לא נעשו. להלן פסק דין בנושא עישון בקניון: 1. זוהי תביעה לפי חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983 (להלן "החוק"), ותקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים) התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות"). 2. לטענת התובע, הוא עושה דרכו למקום עבודתו וחזרה ממנו, דרך תחנת האוטובוסים הנמצאת בקניון "הגליל העליון" בחצור הגלילית. בנוסף, הגיע לקניון בימי חופשת הקיץ ב-8/07 ובמוצ"ש ה-13.10.07. במועדים האמורים, נמצאו בקניון מעשנים רבים, לרבות עובדת הניקיון של הקניון ומפעילת דוכן מפעל הפיס. התובע פנה במכתב להנהלת הקניון וקיבל את תשובתה, אך צעדים ממשיים למניעת העישון בקניון לא נעשו. בכל פעם שהתובע נכנס לקניון בדרכו לעבודה וממנה, הוא נחשף לעישון המגיע מאנשים רבים בכל רחבי הקניון. במקום מפוזרות מאפרות, והקב"ט המסתובב ברחבי הקניון, ואינו מעיר כלל לאנשים מעשנים, גם כאשר הם נמצאים בסמוך לו. התובע טוען בנוסף, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בכך שלא תלתה שלטים המורים על איסור העישון כל 30 מ', ואפשרה עישון בשטח הקניון. כמו כן התרשלה, הואיל ולא מנעה פגיעה בלקוחות הקניון ובכללם התובע, הן בכך שלא תלתה שלטים האוסרים על עישון, והן בכך שלא הקצתה חדר נפרד לעישון בקניון. בנוסף, התובע מייחס לנתבעת סיוע פעיל בהפרת חוק, בכך שהציבה מאפרות בכל רחבי הקניון, ולא מנעה מעובדים בקניון לעשן בתחומו. כמו כן מיוחס לנתבעת סיוע בתקיפה, שכן עישון כפוי מהווה תקיפה, והנתבעת הפכה לשותפה לעוולת התקיפה של המעשנים בקניון, כנגד התובע. התובע עותר לפיצוי בסך 10,000 ₪. 3. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי עשתה ועודנה עושה כל שביכולתה לאכיפת דרישות החוק. הותקנו שלטים בכל הקניון, המורים על איסור העישון בקניון, הוקצה חדר מיוחד לעישון, קב"ט הקניון והשומרים העובדים במקום מונחים לפנות לכל אדם המעשן בקניון, ולהורות לו לחדול מכך. במערכת הכריזה בקניון מושמעות הודעות חוזרות, המורות על איסור העישון בשטח הציבורי של הקניון. כמו כן, הוסרו החלקים העליונים של פחי האשפה, אשר נחזו לשמש כמאפרות. לטענת הנתבעת, הדין הקובע הינו החוק לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, אשר נכנס לתוקפו ביום 25.10.07. הוראות החוק (לפני התיקון) ותקנותיו קובעות, כי יש להציב שלטים האוסרים על העישון בכל כניסה לקניון ובכל 30 מ' על הקירות ובמקומות נראים לעין, אך לא נדרשת אכיפה אקטיבית של החוק מצד הנתבעת. הנתבעת הציבה שלטים בכניסה לקניון ובכל 20 מטר קיר. לא הוצבו מאפרות כנטען על ידי התובע. אותן "מאפרות" אליהן מתכוון התובע, הן החלק העליון של פחי האשפה המוצבים בקניון. המדובר בקניון רחב ידיים, וייתכן כי מפירי חוק יוכלו לעשן מספר דקות עד שהדבר יתגלה. דיון. 4. הואיל והתביעה מתייחסת למספר מקרים אשר על פי הנטען התרחשו בחודש 8/07 וביום 13.10.07, חל החוק לפני שנכנס לתוקף תיקון מס. 2, תשס"ז-2007, אשר נכנס לתוקפו ביום 7.11.07 (שלשה חודשים מיום פרסומו ביום 7.8.07, בהתאם לס"ח תשס"ז מס 2108, ע. 446). 5. החוק, במתכונתו לפני התיקון, הינו מצומצם יותר, ועל פיו: "2. (א) המחזיק למעשה של מקום ציבורי...יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין". סעיף 16 לתוספת לחוק קובע, כי השטח הפתוח לציבור בקניון, נכלל במקומות בהם חל החוק. אין בחוק לפני תיקונו, חובה של המחזיק של מקום ציבורי, לאכוף על הציבור המבקר במקום את איסור העישון. האכיפה הוטלה על ה"מפקח", כהגדרתו בסעיף 7 לחוק, שהינו שוטר או עובד של רשות מקומית, שהוסמך לכך בהתאם לקבוע בסעיף האמור. 6. בכתב התביעה טוען התובע, כי לא נתלו שלטים המורים על איסור העישון כל 30 מטר קיר, באופן הנראה לעין ובגודל הנדרש, ולפיכך הנתבעת הפרה את חובתה בהתאם לסעיף 2 לחוק, והתקנות שהותקנו על פיו. בעדותו אמר התובע, כי אין שילוט הבולט דיו לעין, אך לא הוצגו ראיות נוספות בעניין זה. מנגד, הנתבעת צרפה לכתב הגנתה תרשים, ובו סומנו המקומות בקניון בהם הוצב שילוט בדבר איסור העישון בקניון. בנוסף, צורפו תמונות, בהן נראה השילוט על גבי דלתות הזכוכית של הקניון, בתחנת האוטובוסים הנמצאת בתוכו, וכן שילוט על גבי עמודים ועל גבי הקיר בקניון. בנסיבות אלה, לא הוכח במידה הדרושה, כי הנתבעת הפרה את החובה להתקין שילוט, בהתאם לחוק והתקנות הרלוונטיות. כפועל יוצא, לא הוכחה עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, ככל שמדובר באי הצבת שילוט כנדרש. 7. טענתו הנוספת של התובע הינה, כי הנתבעת הפרה את סעיף 1 לחוק, בכך שאפשרה לעשן בשטח הקניון. להוכחת טענה זו, הציג התובע מספר תמונות (ת/1), אשר על פי עדותו, צולמו במהלך חודש 8/07. בתמונות אלה נראים מספר אנשים כשהם מעשנים. ואולם, מטעם הנתבעת העיד קצין הביטחון יהודה חתואל, ועל פי עדותו, כאשר נראים מעשנים בקניון, הוא מבקש מהם לכבות את הסיגריה, והם נענים לבקשתו, או יוצאים החוצה. לדבריו, הוא אינו יכל להיות בכל מקום בקניון בכל רגע, ובכך למנוע באופן מוחלט את העישון. עדותו זו, לא נסתרה. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי תשומת לבו של הקב"ט הופנתה למעשן מסוים, וכי נמנע מלדרוש ממנו את הפסקת העישון. אין ספק, כי הנתבעת, כמי שמחזיקה במקום, חייבת לנקוט באמצעים סבירים למניעת העישון בקניון, אך לא ניתן לדעתי, להטיל עליה חובה אבסולוטית, למנוע בכל רגע ובכל מקום בקניון, ממאן דהוא להדליק סיגריה. סביר לדרוש ממנה, כי תפנה לאותו מעשן ותדרוש את הפסקת העישון, כאשר תשומת ליבה מופנית לכך, אך לא זה המקרה הנדון. כל זאת, לפני התיקון לחוק, המטיל על הנתבעת החובה לפקח על יישום החוק, באופן המוגדר בסעיף 2א. לחוק. 9. עוד טוען התובע, (בסעיף ב.4 לכתב התביעה), כי הנתבעת אפשרה לעובדת הניקיון של הקניון ולמפעילת דוכן מפעל הפיס, לעשן בתחום הקניון. להוכחת טענה זו, הוצגה תמונה (ת/4), בה נראית עובדת המעשנת ליד דוכן מכירות בקניון. על פי עדותו של התובע, תמונה זו צולמה ב- 1/08. הנתבעת טוענת, כי כל עובדי הקניון הונחו על ידה שלא לעשן בקניון, ואם התובע היה מסב את תשומת ליבו של הקב"ט לכך, היתה העובדת מטופלת במלוא החומרה. התמונה שהוצגה, צולמה לאחר הגשת התביעה. עילת התביעה מתגבשת במועד הגשת התביעה, ויכולה להתייחס אך לאירועים שהתרחשו לפני הגשתה. לפיכך, אין בהצגת ראיה זו כדי להוכיח, כי לפני הגשת התביעה, עובדת בקניון עישנה, מבלי שהנתבעת נקטה נגדה באמצעים סבירים למניעת העישון. בעניין זה, אין נפקא מינה אם אותה עובדת היא עובדת של הנהלת הקניון, או של גורם אחר בקניון. מן הסתם, לנתבעת האמצעים הדרושים, כדי למנוע מן העובדים בקניון, מלעשן. 10. התובע מייחס לנתבעת התרשלות, בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, בכך שלא פעלה כנגד לקוחות מעשנים, ואף כנגד העובדים מטעמה, ולא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע מהם לעשן בשטח הקניון. לטענתו, על בעל המקום ועובדיו לדאוג מיוזמתם לכך, שהלקוחות לא יעשו במקום (סעיף 14 לכתב התביעה). אכן, למחזיק בקניון חובת זהירות כלפי המבקרים במקום ואין חולק, כי חובה זו חלה על הנתבעת. ואולם, על הנתבעת לנקוט באמצעים סבירים, הכוללים הצבת שילוט, פניה למעשנים ודרישה מהם להפסקת העישון. טענות התובע הינן כלליות ולא מצביעים על מקרה קונקרטי, בו הנתבעת לא פעלה כנדרש. התמונות שהוצגו (ת/1) צולמו במהלך חודש אוגוסט 2007, אך לא מוכיחות, כי לא ננקטו ע"י הנתבעת אמצעים סבירים להפסקת העישון של אותם מעשנים. 11. התובע טוען עוד, כי הנתבעת הציבה מאפרות בכל רחבי הקניון, ובכך סייעה להפרה אקטיבית של החוק למניעת עישון בקניון, ולתקיפת התובע על פי הגדרתה בפקודת הנזיקין. קיומן של אלה, הוכח בתמונות אשר צולמו על ידי התובע (ת/1). הנתבעת מכחישה טענה זו וטוענת, כי המדובר בחלק העליון של פחי האשפה המוצבים בקניון. אני דוחה טענה זו של הנתבעת. המתקנים הנראים הן בת/1 והן בנספח ג' לכתב ההגנה, הינם מאפרות לכל דבר, וכך יראה אותם כל אדם סביר. הם כעורים ומשמשים בפועל כמאפרות. קיומם של מאפרות אלה, סותר באופן ברור את השילוט האוסר על עישון, ויש בהם כדי להוות מסר לציבור, כי העישון מותר במקום. בהצבת המאפרות, הנתבעת סייעה לציבור המעשנים לעשן בקניון, והעישון עונה על הגדרת התקיפה בפקודת הנזיקין. יש בו כדי לגרום נזק לציבור בכלל, ולתובע בפרט. העישון כידוע, גורם נזק הן למעשן האקטיבי והן למעשן הפסיבי, הנאלץ לשאוף את עשן הסיגריות. בכך סייעה הנתבעת לביצוע עוולת התקיפה כנגד התובע. 12. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לו, בסך 1,000 ₪ בצירוף הוצאותיו בהליך זה בסך 250 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 20 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. טבק / סיגריותעישון במקומות ציבוריים