להלן פסק דין בנושא סכסוך ירושה בתביעות קטנות: תביעה ותביעה שכנגד, בגין סכסוך כספי, שמקורו בכספי ירושה אשר התקבלו ע"י התובע. התובע (הנתבע שכנגד) הוא אחיה של חמות הנתבע. הנתבע (התובע שכנגד) הוא עורך דין. ביום 6.2.07 החתים הנתבע את התובע על תצהיר בו הוא מסתלק באופן סופי ובלתי חוזר מחלקו בעזבון בתו שנפטרה, לטובת בעלה של הבת (להלן: "התצהיר"). לטענת התובע (הנתבע שכנגד) - דירת בתו שנפטרה נמכרה והוא לא קיבל את כל הכספים המגיעים לו בגין המכירה. התובע לא הגיש תביעתו כנגד בעלה של הבת ואף לא כנגד האנשים אשר קבלו מבעלה של הבת כספים רבים יותר. לגרסתו, הנתבע החתים אותו על מסמכי המכירה ונתן לו בתמורה סך של 5000$ מתוך התמורה שהתקבלה על סך 57,000$, בגין מכירת הדירה. התובע פנה לנתבע מספר פעמים אולם האחרון הוציא נגדו צו הרחקה. לטענת הנתבע (התובע שכנגד) - חתם בפניו התובע על התצהיר המאשר הסתלקות מחלקו בעזבון לטובת בעלה של הבת, מתוך הבנה מלאה של משמעות חתימתו ותוצאותיה, לאחר שהגיע להסדר עם בעלי הדין הרלבנטיים, בני משפחתו. לנתבע לא היה כל חלק בהסדר שהושג. בהתאם להסדר, חתם התובע שנית על קבלת סכום הכסף, בפני עו"ד אחר תוך הצהרה בדבר הסתלקותו מן העזבון (להלן: "ההצהרה"). לאחר ההסדר, הפך התובע עורו, החל להלך אימים על בני משפחת הנתבע ועל הנתבע עצמו בטענה שרומה. הוסיף התובע והטריד את הנתבע, הגיע למשרדו, כלאו שלא כדין במשרד, הטרידו והוציא דיבתו רעה, עד שהנתבע נאלץ להתלונן כנגד התובע בתחנת המשטרה ולנקוט כנגדו בהליכי צו למניעת הטרדה מאיימת בבית משפט השלום בקריות. בדיון שהתקיים בפני התייצבו והעידו התובע והנתבע. הנתבע העיד מטעמו, עדה שזומנה למשרדו, בעקבות אחד מביקורי התובע, במסגרתו כלא התובע את הנתבע או ניסה לכלאו שלא כדין. העדה אף העידה על איומיו של התובע. בנוסף העיד עורך הדין אשר החתים את התובע על ההצהרה שהינה ככותרתה "הצהרה על ויתור סופי ומוחלט על כל תביעות". בגדרי אותה הצהרה, כנגד קבלת המחאה על סך 20,510 ₪, חזר התובע ואשרר את חתימתו על התצהיר שנחתם בפני הנתבע, בדבר הסתלקותו לטובת בעלה של בתו מחלקו בעזבון הבת. כן הצהיר התובע ואישר, כי לא תהיינה לו בעתיד תביעות, טענות או דרישות מכל מין וסוג שהן כנגד העזבון, כנגד בעלה של בתו כנגד הנתבע וכנגד בני משפחה נוספים או כל אדם אחר, הקשורות במישרין או בעקיפין בעזבון הבת. התובע אף הצהיר, כי התשלום שולם לו במסגרת הסדר אליו הגיע מרצונו עם בני משפחה אשר שמותיהם מצויינים בהצהרה, באמצעות הנתבע. התובע הצהיר עוד, כי על יסוד הצהרתו וחתימתו, משולם לו הסכום האמור והוא מתחייב לפצות כל אדם בגין כל נזק שייגרם לו במישרין ו/או בעקיפין כתוצאה מהפרה של הצהרתו. כן הצהיר, כי הצהרתו וחתימתו נעשות מרצונו הטוב והחופשי, לאחר שניתנה לו ההזדמנות לבדוק את משמעות חתימתו ותוצאותיה. כאן המקום לציין, כי ההצהרה בפני עורך הדין ניתנה ביום 17.9.07 ואילו חתימת התובע בפני הנתבע על התצהיר נעשתה ביום 6.2.07 כשבעה חודשים קודם לכן. משמע, היה בידי התובע זמן לא מבוטל, על מנת לבחון את נכונותו להסתלק מחלקו בעזבון בתו. בדיון העיד התובע, כי קיבל שיחת טלפון ממשפחת הנתבע על פיה עליו לגשת למשרדו של הנתבע, שכן ללא חתימתו לא ניתן יהיה למכור את הדירה. כן העיד, כי הדירה נמכרה ולדבריו - "זרקו לי 5,000 דולר". עוד טען, כי התקשר למשרדו של הנתבע, כי הנתבע לא ענה, כי התייחס אליו בזלזול "כמו לכלב" וסילקו. לאחר כחודש פנה התובע לנתבע פעם נוספת, הנתבע זימן משטרה ובין היתר אגב צעקות הרים עליו כסא. פרט זה, לא נטען בכתב תביעתו. לגישת התובע, הוא זכאי לסכום השווה ל - 20,000 דולר של ארה"ב. התובע טען, כי אין זה סביר שיחתום על המסמך עליו חתם. כן טען, כי לא זכורה לו חתימתו בפני עורך דין אחר. בחקירתו הנגדית לא חסך התובע שבט לשונו מן הנתבע ובין היתר כינה אותו, יותר מפעם אחת, שקרן ורמאי. עוד טען, כי בעת החתימה לא היה רשום דבר על המסמך עליו חתם וכי הנתבע "פיברק הכל". יחד עם זאת, אישר התובע, כי קיבל את השיק מעו"ד אחר, משמע חתימתו על ההצהרה לא זכורה לו, אולם קבלת סכום הכסף מידי עורך הדין האחר זכורה לו. עוד הבהיר התובע, כי היה נוכח בדיון בבית משפט השלום בקריות. הנתבע העיד, כי התנהגותו של התובע היתה חריגה ביותר מבחינתו. הנתבע הסביר שהסדר חלוקת הרכוש הושג בין בני המשפחה ולא הושג עימו. כן הסביר, כי מלכתחילה הסכום לו היה זכאי התובע, על פי דין, הינו נמוך בהרבה מזה אותו הוא דורש. עוד הובהר, כי התובע נתן הסכמתו לקבלת חלקו כאמור, שכן, לגישת הנתבע, היה מודע לכך כי בני משפחתו של הנתבע טיפלו בבתו המנוחה כל חייה. הנתבע הדגיש, כי טרח לערב עו"ד אחר בהחתמת התובע על הצהרתו מיום 17.9.07 לאור נסיגת התובע מעמדתו המקורית ולאחר שכבר פנה בגין התנהגות התובע בתלונה. הנתבע הגיש את פרוטוקול הדיון האחרון מבית משפט השלום בקריות מיום 6.7.08 (ה"ט 08-06-8323) לפיו, התובע לא התייצב לדיון למרות שזומן כדין. בית המשפט בהחלטתו מאותו יום האריך צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 23.6.08 לתקופה של 6 חודשים. העדה מטעם הנתבע העידה, כי הנתבע התקשר אליה בטענה כי במשרדו אדם אלים התוקף אותו. היא עובדת במשרד באותו בנין, לכן פנתה למשרד הנתבע פגשה בתובע עומד במשרד וראתה את הנתבע בחדר אחורי. הנתבע הזעיק את המשטרה. לדבריה, התובע ניסה למנוע מן הנתבע לצאת ממשרדו. בהמשך, מחוץ למשרד, שמעה את התובע אומר לנתבע בין השאר שיחתוך אותו ל - 50,000 חתיכות. כן קרא לו נוכל, רמאי ושקרן וטען כי גזל ממנו כסף. עורך הדין שעשה להחתמת התובע על ההצהרה העיד, כי הסביר לתובע פעם אחר פעם כי ברשותו האפשרות שלא לחתום על הצהרתו. לדבריו השיחה התנהלה בנינוחות. במעמד החתימה נכחה עורכת דין ממשרדו אך הנתבע כלל לא היה נוכח. עורך הדין הסביר, כי הבין את רגישות הענין לכן אף פעל ברגישות המתבקשת. עיינתי ארוכות בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון. הקשבתי בקשב רב לדברי התובע, דברי הנתבע והעדים מטעם הנתבע, התרשמתי מכל הארבעה באופן בלתי אמצעי ולסופו של יום סבור אני, כי יש לדחות את התביעה ולקבל בחלקה את התביעה שכנגד. התובע סבור, כי הנתבע נקט כלפיו בדרכי מרמה וכחש, אלא שכל ראיה בנדון לא הוגשה. אין בדעתי לחוות דעה אודות סכום הכסף שניתן לתובע בגין מכירת דירתה של בתו המנוחה, שכן עסקינן בסכסוך משפחתי הנוגע לדיני ירושה אשר הנתבע אינו צד לו. בית המשפט בהליך הנוכחי אינו הפורום הנאות לטענות התובע ככל שהינן מתייחסות לחלקו בירושת בתו. יחד עם זאת, ברי כי התובע חתם מרצונו הטוב על התצהיר ועל ההצהרה ופער הזמנים בין החתימות נותן משנה תוקף לסברה, כי היה בידי התובע זמן די והותר לבחון את הסכמתו הראשונית, לכלכל צעדיו בהתאם ואף לחזור בו מהסכמה זו, אם סבר כי אינה הוגנת או אינה ראויה. משהסכים בכתב (ולא בפני הנתבע) לקבל את הסכום עליו הוסכם עובר למעמד החתימה השניה, אין מקום לקבל טענתו כי רומה ע"י הנתבע, שכן הנתבע כלל לא היה צד להסכמות שנעשו בין התובע לבין בני משפחתו. יתכן, כי לאחר קבלת הסכום ולאחר ששב ושקל את גובה הסכום אותו קיבל, ניכרו בתובע הרהורים בדבר גובה אותו הסכום. כך, ללא שבחן את הוראות הדין ואת המסמכים עליהם הוא חתום, בהתאם להם פעלו צדדים נוספים בהמשך, מצא לנכון לתהות בדבר גובה הסכום שקיבל. בהתאם למחשבתו והרהוריו, ראה בנתבע אחראי על אותו הסכום וניסה באמצעותו לקבל סכום גבוה יותר מזה לו הסכים מראש. משכשלו דרכיו, בחר לפנות אל הנתבע בדרכים כוחניות ולכנותו פעם אחר פעם שקרן ורמאי. בבית המשפט משהוצגה לתובע חתימתו, אמר לנתבע "זו חתימה של אבא שלך". כן אמר לנתבע "תעשה לי טובה תלך מפה". אין זאת כי בסוג של התנהגות מתלהמת עסקינן. התנהגותו הכוחנית של התובע אף באה לביטוי במעשיו, אותם תיארו בעדות העדה והנתבע אשר דבריהם מהימנים עלי. בנסיבות אלה זכאי הנתבע לפיצוי כתובע שכנגד, שכן התובע, כנתבע שכנגד, הוציא דיבתו רעה, הילך עליו אימים, הטרידו ופקד את משרדו פעם אחר פעם תוך ביצוע מעשים הגובלים באלימות והשמעת דברי איום. יחד עם זאת, נזקי התובע שכנגד קשים לאומדן וכימות. אין ספק כי עורך דין הזוכה לכינויים "שקרן" ו"רמאי" פעמים רבות נפגע באופן ממשי מאמירות אלה והדין בהקשר זה אף לא מחייב הוכחת נזק. כינוי כל אדם בפני אחר "שקרן" ו"רמאי" עונה על הגדרת סעיף 1 (1) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, בפרט כינוי עורך דין אשר מקצועו דורש יושרה והגינות. עם זאת, הובעה לא אחת בפסיקה דעה, כי יש להמעיט בקביעת אחריות בגין מעשים מן הסוג דנן ובמילים הנאמרות בעידנא דריתחא (ר' לדוגמא ת"א (פ"ת) 4768/05 עו"ד אראל ניסים נ' כחלון צורי, פורסם במאגר משפטי, והפסיקה המאוזכרת בו). עוד אציין, כי לכאורה ניסה התובע לבסס בהיותו נתבע שכנגד, טענת הגנה של "אמת דיברתי", אם כי לא שוכנעתי כי יש לה על מה לסמוך. מצבו של התובע שכנגד, בפרט עת הגיע הנתבע שכנגד למשרדו, מחייב שקילה ושיפוי. אולם בל נשכח, המדובר בתביעה קטנה, הנתבע שכנגד אינו מיוצג, הנתבע שכנגד חש כי נגרם לא עוול, גם אם לא בצדק ואף אם לא נגרם בידי התובע שכנגד. עוד נזכור, כי התביעה שכנגד הוגשה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי ויתכן כי התובע שכנגד אף היה נמנע מהגשתה, לאור טיב היחסים השורר בין השניים ורצונו להימנע ממפגשים עם הנתבע שכנגד, מפגשים מסוג זה שהתרחש באולם בית המשפט. יש איפוא לחשב נזקי התובע שכנגד על דרך האומדנא. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. כן הנני מקבל בחלקה את התביעה שכנגד. אני קובע, כי על הנתבע שכנגד לפצות את התובע שכנגד בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום וישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מיום הגשת כתב התביעה שכנגד ועד מועד התשלום המלא בפועל. הנתבע שכנגד ישלם לתובע שכנגד הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. בקציבת הסכום התחשבתי גם בעובדה שהתובע שכנגד הפקיד סכומי כסף לתשלום עבור זימון העדים מטעמו. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום. ירושהתביעות קטנותסכסוך