התובעת טוענת כי בעת התאונה נפגע רכבה רק מאחור, וכי הנזק לחזית רכבה לא נגרם כתוצאה מהתאונה. על כן טוענת היא כי נזק זה נגרם על ידי הנתבעת שגררה את הרכב ממקום התאונה. להלן פסק דין בנושא נזק לרכב עקב גרירה: 1. ביום 29.7.07, סמוך לשעה 8:00, בצומת בית יצחק (כביש 57), נפגע רכבה של התובעת מאחור על ידי רכב נהוג בידי X (להלן: הרכב הפוגע). לאחר שהתובעת וכן הנוסעת ברכבה ואף נהג הרכב הפוגע פונו ממקום התאונה באמבולנס, נגרר רכבה של התובעת, על פי הוראת בוחני המשטרה, על ידי גורר של הנתבעת: גרר אסולין כפר סבא בע"מ. 2. ברכב התובעת נמצאו נזקים, הן בחלקו האחורי והן בחזיתו, והוא הוכרז רכב באובדן מוחלט. מבטחת הרכב הפוגע, חב' ביטוח ישיר, שילמה לתובעת חלק מנזקיה: הנזק למוקד האחורי, על פי חוות דעת שמאי התובעת, חלק יחסי משכר טרחת השמאי וכן הוצאות הגרירה. התובעת טוענת כי הנזק לחזית רכבה נגרם על ידי נהג הגורר מטעם הנתבעת, ובתביעה דנן היא תבעה מהנתבעת את יתרת סכום הנזקים, שלא שולם על ידי חב' ביטוח ישיר, וכן נזקים נלווים שטענה להם. התובעת צירפה לכתב התביעה את החומר שבתיק המשטרה לגבי התאונה. 3. הנתבעת טוענת כי הנזק לחזית רכב התובעת נגרם לפני שהגיע הגורר מטעמה למקום התאונה. אין מחלוקת כי כשהגיעה התובעת למגרש הנתבעת על מנת לקחת משם את רכבה, היא חתמה על טופס הגרירה מבלי לציין בו את טענתה כי הנזק לחזית הרכב נגרם על ידי הנתבעת (הטופס עם חתימת התובעת צורף לכתבי הטענות של הצדדים). הנתבעת טוענת כי די בכך כדי לדחות את התביעה, אך על כל פנים, הנתבעת כופרת בטענת התובעת כי הנזק לחזית הרכב נגרם על ידה. 4. התובעת טוענת כי בעת התאונה נפגע רכבה רק מאחור, וכי הנזק לחזית רכבה לא נגרם כתוצאה מהתאונה. על כן טוענת היא כי נזק זה נגרם על ידי הנתבעת שגררה את הרכב ממקום התאונה. את חתימתה על טופס הגרירה ללא הערות הסבירה בכך שמנהל הנתבעת, מר אסולין, אמר לה, שחתימתה דרושה רק לגבי העובדה, שהרכב נגרר על ידי הנתבעת ומשוחרר ממגרשה. לדבריה, היא התלוננה לפני מנהל התובעת על נזק החזית, והוא השיבה כי הרכב הגיע אל הנתבעת עם נזק זה. 5. התובעת העידה כי בעת התאונה נפגע רכבה רק מאחור. לדבריה, היא יצאה מרכבה לאחר התאונה ובדקה אותו, לרבות את חזיתו, ונוכחה כי לא נגרם כל נזק לחזית הרכב. מטעם התובעת העידה גב' פטרה רומי שנסעה עמה ברכבה. לדבריה, התובעת עצרה לקראת רמזור אדום, בעקבות כלי רכב שעצרו לפניה, ובמרחק "סביר, רגיל" מהרכב שלפניה. "לא היה שום לחץ בעצירה" (בעמ' 3 לפר'). לפתע התנגש הרכב הפוגע ברכבם, מאחור, בעוצמה רבה. העדה מסרה כי לאחר התאונה היא הלכה סביב הרכב והתבוננה גם בחזיתו, אך לא היה כל נזק בחזית הרכב, והפגיעה היתה רק מאחור. עוד העידה כי רכב התובעת והרכב הפוגע היו שני כלי הרכב היחידים שהיו מעורבים בתאונה. מטעם התובעת העיד אף נהג הרכב הפוגע, מר חיון, אך הוא מסר כי סמוך לאחר התאונה הוא לא התבונן בחזית רכבה של התובעת, אלא רק בנזק שגרם לחלק האחורי של רכבה. את הנזק בחזית הרכב ראה חיון רק במגרש הגרירה של הנתבעת. עדויותיהן של התובעת ושל גב' רומי עשו עלי רושם אמין, ואני מאמינה להן כי בעת התאונה נפגע רכב התובעת רק מאחור, ולא בחזיתו. 6. בתום הישיבה הראשונה בתיק אמרה התובעת: "מפנה לדו"ח הפעולה של השוטר, פקד איציק סוויסה, אשר בנספח שלו הוא סימן פגיעה ברכבי רק מאחור, בניגוד למה שכתוב בדו"ח של הגרירה, שיש מכת חזית-אחור. אני טוענת כי הגרר עובד עם שוטר, ולכן יכול להיות בכך הסבר לסתירה שבין הסימון של השוטר בדו"ח הפעולה המשטרתי, לבין מה שכתוב בדו"ח שנמסר לנתבעת" (בעמ' 4 לפר'). בדיעבד הסתבר כי התובעת טעתה ועירבה בין שני מסמכים שונים של המשטרה, שנערכו על ידי שוטרים שונים. פקד יצחק סוויסה ערך אמנם דו"ח פעולה, ואף תרשים של מיקום כלי הרכב לאחר התאונה, כפי שיפורט להלן; אולם התרשים שבו מסומנת פגיעה ברכב התובעת מאחור בלבד לא נערך על ידי פקד סוויסה, אלא על ידי רס"ר זיידאן זאהר, שגבה את עדותה של התובעת ביום התאונה. תרשים זה צורף לטופס הודעה על תאונת דרכים, שבו רשם רס"ר זיידאן את עדותה של התובעת, ובעמוד השני שלו סימן נזק רק בחלק האחורי של רכבה. ניתן להבין את טעותה של התובעת, כיוון שהחותמת עם פרטיו של רס"ר זיידאן, שהוטבעה בעמוד השני של טופס ההודעה על תאונת דרכים, היא מטוטשת לחלוטין, ואין ניתן לקרוא את שם החותם. בישיבה השנייה בתיק מסרה התובעת (בעמ' 8 לפר') כי במשטרת כפר סבא נאמר לה, שפקד סוויסה הוא שערך את "דו"ח הפעולה", שבו סומנה הפגיעה רק בחלק האחורי של רכבה, ועל כן טענה - בישיבה הקודמת - כי יש סתירה מהותית בין הסימון על ידי פקד סוויסה באותו "דו"ח פעולה", לבין חתימתו של פקד סוויסה על טופס הגרירה של הנתבעת, שבו צויינו נזקים הן בחלק האחורי של הרכב והן בחזיתו. 7. לנוכח טענתה של התובעת בדבר הסתירה שבין שני דו"חות, ששניהם נחתמו לכאורה בידי פקד סוויסה, זומן פקד סוויסה לעדות. בעדותו מסר פקד סוויסה כי הוא משרת כקצין ביחידת משטרת תנועה ארצית (ימת"א) שרון. עדותו נשמעה כשנה וארבעה חודשים לאחר מועד התאונה, והוא לא זכר את המקרה מ"זיכרון חי". עדותו ניתנה בהתבסס על דו"ח הפעולה שערך ועל הנוהלים שמוכרים לו. פקד סוויסה העיד כי בדרך כלל אינו מטפל בתאונות דרכים, אך על פי דו"ח הפעולה שערך הוא מסיק כי ככל הנראה נמצא בקרבת מקום התאונה, בעת שהתרחשה, ועל כן הוזעק למקום (בדו"ח הפעולה נכתב כי פקד סוויסה קיבל את ההודעה על אירוע התאונה בשעה 08:05:51, היינו - סמוך לאחר התרחשותה). בטקסט של הדו"ח כתב פקד סוויסה כי בהגיעו לצומת בית יצחק, הוא זיהה שני כלי רכב שעומדים בנתיב השמאלי, ובהמשך נרשמו פרטיהם של הנהגים בשני כלי הרכב, ואף פרטיה של הנוסעת, גב' רומי, אשר שלושתם פונו במצב קל לביהח"ל לניאדו. בסוף הדו"ח כתב פקד סוויסה כי נאמר לשלושת האנשים הללו "להגיע לבוחנים-שרון"; וכן - "בהנחיית הבוחן ביבי, הרכבים הוזזו והוזמן גרר לגרור את שני כלי הרכב". פקד סוויסה ערך תרשים של מקום התאונה, ושל מיקומם של שני כלי הרכב המעורבים, כפי שראה אותם כשהגיע למקום. בתרשים זה נראה רכבה של התובעת ראשון (כיוון חזיתם של שני כלי הרכב), ומאחוריו - הרכב הפוגע. פקד סוויסה אישר כי הוא זה שחתם על דו"ח הגרירה של הנתבעת, במקום שמיועד לחתימת שוטר, כאשר הגורר מטעמה הגיע למקום התאונה וגרר את כלי הרכב. כשנשאל למשמעות חתימתו זו, הדגיש כי היא נועדה אך ורק לאשר את גרירת הרכב על ידי גורר של הנתבעת, ואין בה משום אישור לנזקים ברכב הנגרר, כפי שנרשמו בטופס הגרירה: "הדבר היחיד שחתימתי מאשרת זה שהרכב נגרר. אין בה כדי לאשר תיאור של פגיעות/נזקים ברכבים. חתימתי בחלק השני של דו"ח הגרירה אינה מהווה אישור לסימון הנזקים שצויינו בחלקו הראשון של הדו"ח" (בעמ' 7 לפר'). פקד סוויסה העיד כי הוא לא בדק את הנזקים בכלי הרכב, כיוון שאין זה מתפקידו (בעמ' 7 לפר'); ובהמשך - "לא נתתי דעתי לבדוק נזקים" (בעמ' 10 לפר'). פקד סוויסה העיד כי כשיש תאונה עם נפגעים, מגיע למקום שוטר שיוצר קשר עם יחידת הבוחנים. אותו שוטר מוסר לבוחן התורן תיאור של נסיבות התאונה ומידת חומרתה, ועל פי תיאור זה מחליט הבוחן התורן אם להגיע פיזית למקום התאונה. אם החליט הבוחן שלא להגיע, הוא נותן היתר לפנות את כלי הרכב ממקום התאונה. על פי מה שרשם פקד סוויסה בדו"ח הפעולה שערך, ניתן במקרה זה היתר כאמור, על ידי בוחן בשם ביבי. התובעת שאלה את פקד סוויסה: "אני אומרת לך שאני ביקשתי להביא גרר שאני אזמין, כדי לגרור את רכבי, אך אתה אמרת לי, וגם לנהג שפגע בי, שאתה מחוייב להזמין את גרר אסולין". פקד סוויסה השיב: "זו היתה הקביעה של הבוחן. הבוחן מוסמך לקבוע כי דרושה גרירה משטרתית, וכשנקבעה גרירה משטרתית אנו מזמינים את אסולין" (בעמ' 8 לפר'). פקד סוויסה העיד כי חתימת השוטר על דו"ח הגרירה נעשית, בדרך כלל, לאחר שהרכב הפגוע הועמס כבר על הגורר. מכך הסיק, כי הוא נכח עדיין במקום התאונה, כשהגיע הגורר, אך הוא לא זכר כלל את פעולת ההעמסה ואף לא יכול היה לומר אם שני כלי הרכב הפגועים הועמסו על אותו גורר. מר אסולין ביקש מפקד סוויסה להתייחס להפרש הזמן שבין השעה, שבה קיבל את ההודעה על התאונה והגיע למקום (דקות ספורות לאחר השעה 8:00), לבין שעת הגעתו של הגורר למקום: בשעה 9:00, כפי שנרשם בדו"ח הגרירה. פקד סוויסה השיב: "זה זמן סביר שלוקח לגורר להגיע" (בעמ' 10 לפר'). 8. בישיבה השלישית בתיק העידו רס"ר זיידאן, שערך את טופס ההודעה על תאונת דרכים, ומר יוני מגנזי, נהג הגורר מטעם הנתבעת. רס"ר זיידאן הוא מפקד נקודת המשטרה בתל-מונד. הוא ציין, כי אינו בוחן תנועה, וכי הוא עצמו לא הגיע למקום התאונה. התובעת אישרה, כי רס"ר זיידאן הוא השוטר שגבה את עדותה ביום התאונה. הדבר היה לאחר ששוחררה מביהח"ל לניאדו, שם שהתה מספר שעות, וכשיצאה מביהח"ל הגיעה לנקודת המשטרה בתל-מונד, ושם גבה ממנה רס"ר זיידאן את עדותה, שנרשמה בטופס ההודעה על תאונת דרכים. התובעת אישרה אף את תוכן עדותה, כפי שנרשמה על ידי רס"ר זיידאן. בעדות זו מסרה התובעת (בין היתר): "יש לי נזק ברכב מאחורה, נזק רציני". רס"ר זיידאן העיד כי בהתאם לעדות זו הוא סימן, בעמוד השני של טופס ההודעה, נזק בחלק האחורי בלבד של רכב התובעת. אף את תרשים התאונה, באותו עמוד, ערך בהתאם לעדותה של התובעת. רס"ר זיידאן העיד כי התובעת לא אמרה לו דבר על נזק בחזית הרכב. לאחר שהתובעת מסרה את עדותה, ולאחר שרס"ר זיידאן נועץ בבוחן מיחידת הבוחנים, נתקבל אישור לשחרר את רכבה של התובעת ממגרש הגרירה של הנתבעת, ורס"ר זיידאן ערך מזכר, בהתאם, אל הנתבעת, שמצוי אף הוא בחומר תיק המשטרה (עדות זיידאן, בעמ' 14 לפר'). 9. לאחר שנשמעו עדויותיהם של פקד סוויסה ושל רס"ר זיידאן, התבהרה התמונה, לגבי שני המסמכים המשטרתיים (דו"ח הפעולה וטופס ההודעה על תאונת דרכים), ואף לגבי חתימתו של פקד סוויסה על דו"ח הגרירה, והוסר חשדה של התובעת כי היתה קנוניה בין המשטרה לבין הנתבעת לגבי הנזק לחזית רכבה של התובעת. 10. נהג הגורר, מר יוני מגנזי, העיד כי הגיע למקום התאונה בשעה 9:00. לדבריו, הוא מצא את כלי הרכב, שהיו מעורבים בתאונה, "בשוליים הימניים, לפני הרמזור, מטרים ספורים לפני בית יצחק" (בעמ' 15 לפר'). המיקום "בשוליים הימניים" אינו ברור די הצורך, בהעדר ידיעה מאיזה כיוון הגיע מגנזי למקום. פקד סוויסה ציין את מיקומם של כלי הרכב, בהגיעו למקום, "קצת לפני הצומת, ממזרח למערב, בנתיב שמאלי מתוך 2" (בדו"ח הפעולה ובתרשים שערך). מגנזי העיד כי לפני העמסת רכב פגוע על הגורר הוא בודק את הנזקים ברכב ומתעד אותם בטופס דו"ח הגרירה. בבדיקה של הנזקים ברכב התובעת - "ראיתי מכה מקדימה, בחלק התחתון של הרכב, פגוש קדמי. מכה מאחור בדלת האחורית" (בעמ' 15 לפר'). נזקים אלה רשם מגנזי בדו"ח הגרירה: "מכה חזית + אחור". לשאלה אם הנזק שראה בחזית הרכב דומה למה שנראה בתצלומי השמאי נ/ 1 ו- נ/ 2, השיב מגנזי: "אני מאמין שכן. אני לא זוכר ממש היטב, אבל כשאני מסתכל בתצלום נ/ 1 אני יכול לומר שכאשר הגעתי ראיתי שהפגוש הקדמי יצא ממקומו" (בעמ' 18 לפר'; יש להביא בחשבון כי עדותו של מגנזי נשמעה קרוב לשנתיים לאחר התאונה, וכי במסגרת עבודתו הוא גורר כלי רכב רבים שנפגעו בתאונות). מגנזי העיד כי לפני תחילת ההעמסה על הגורר, הוא בודק את הנזקים בכלי הרכב ורושם אותם בטופס הגרירה: "אני ממלא קודם את הטופס עם תיאור הנזקים שאני רואה, לפני שאני מתחיל בהעמסה. אני רושם את הפגיעות בטופס, תוך שאני הולך מסביב לרכב. רשמתי כאן "מכה חזית + אחור, מגש מפורק... (מדובר במגש שבתוך הרכב). אני עומד מאחורי הדברים שרשמתי" (בעמ' 20 לפר'). 11. מר מגנזי העיד כי סדר עמידתם של כלי הרכב, כשהגיע למקום, היה: "הקליאו אחרי הרנו הגדול יותר" (בעמ' 18 לפר'; הקליאו הוא הרכב התובעת, והרנו הגדול יותר הוא הרכב הפוגע). עוד העיד כי המרחק בין שני כלי הרכב היה קרוב מאד, לא יותר ממטר, ואולי פחות. מגנזי העיד כי תחילה העמיס על הגורר את הרכב הפוגע, שעמד "ראשון" בשורת שני כלי הרכב, ואחריו העמיס את רכב התובעת, שהיה ה"שני". התובעת ציינה בהקשר זה כי אחרי התאונה ולפני שפונתה מהמקום באמבולנס, היא עצמה הזיזה את רכבה לשול הימני, לבקשת שוטר שהיה במקום, ואותו שוטר הסיע את הרכב הפוגע והחנה אותו מאחורי רכבה, ולא מלפניו. התובעת זכרה זאת, כיוון שלפני עלייתה לאמבולנס היא ניסתה לפתוח את תא המטען של רכבה והתקשתה בכך, כיוון שהרכב הפוגע הועמד על ידי השוטר צפוף מאחורי רכבה. התובעת טענה כי היא בטוחה בכך שכאשר פונתה ממקום התאונה, היא ראתה את שני כלי הרכב, כאשר הרכב הפוגע עומד צמוד מאחורי רכבה, ולא לפניו, כפי שטוען מגנזי שמצא את כלי הרכב כשהגיע למקום (עדות התובעת, בעמ' 18 - 19 לפר'). התובעת לא זכרה כמה זמן לאחר התאונה עזב האמבולנס שבו פונתה את המקום, אך היא זכרה כי כאשר נסעה משם, הגורר טרם הגיע למקום. לעניין זה ניתן להסתייע בעדותה של גב' רומי, הנוסעת ברכב התובעת. לשאלה מתי הגיע האמבולנס למקום, השיבה גב' רומי: "הוא הגיע מהר לשטח. לא עבר יותר משתי דקות". לגבי העיתוי של הזזת כלי הרכב ממקום התאונה, העידה גב' רומי: "עד כמה שאני זוכרת, כשהתארגנו בכניסה לאמבולנס, השוטר התחיל לפנות אותם הצידה" (בעמ' 3 לפר'). 12. מהעדויות שנסקרו לעיל עולים סימני שאלה לגבי הזזתם של כלי הרכב ומיקומם, לאחר התאונה: פקד סוויסה, שהגיע למקום דקות ספורות לאחר התאונה, מצא את כלי הרכב בנתיב השמאלי מבין שניים, כשחזיתם לכיוון מערב, כפי שתיאר בדו"ח שלו ובתרשימו. בדו"ח זה נאמר כי כלי הרכב הוזזו ממקום התאונה, על פי הנחיית בוחן, אך לא צויין כיצד ולהיכן הוזזו. התובעת וגב' רומי העידו, כי כלי הרכב הוזזו טרם נסיעתו של האמבולנס מהמקום. גב' רומי העידה כי השוטר שהיה במקום החל לפנות את כלי הרכב "הצידה", והתובעת העידה כי היא עצמה הזיזה את רכבה לשול הימני של הכביש, על פי בקשת השוטר. התובעת לא אמרה כי התבקשה להעביר את רכבה לצד הנגדי של כביש 57 (מעבר לשטח ההפרדה ששורטט בתרשים של פקד סוויסה). לפיכך, "השול הימני" שבדברי התובעת צריך להיות לפי כיוון נסיעתם ועצירתם של כלי הרכב בעת התאונה, כלומר - כשחזיתם לכיוון מערב. על פי עדות התובעת, הרכב הפוגע הועמד על ידי השוטר מאחורי רכבה-שלה, קרוב מאד אליו. מר מגנזי העיד כי מצא את כלי הרכב "בשוליים הימניים", אך לא ברור מאיזה כיוון. עוד העיד כי מצאם בסדר הפוך מזה שהתובעת העידה, כלומר: הרכב הפוגע ראשון, ורכב התובעת קרוב מאד אליו, מאחוריו. על פי סדר זה הוא העמיס את כלי הרכב על הגורר. על פי לוח הזמנים שעולה מהעדויות, האמבולנס הגיע למקום דקות ספורות לאחר התאונה, ותוך זמן קצר פינה משם את שלושת הפצועים. הגורר הגיע למקום רק בשעה 9:00 (פקד סוויסה העיד כי זה זמן סביר להגעתו), ואין מחלוקת כי האמבולנס עזב את המקום לפני שהגורר הגיע. לעניין זה מקבלת אני את דבריו של מר אסולין, כי יש להביא בחשבון זמן של כ- 40 עד 45 דקות בין עזיבת האמבולנס לבין הגעת הגורר. ממכלול הראיות הללו, אין לשלול את האפשרות כי מיקומם של כלי הרכב שונה במשך זמן זה, לעומת המיקום וסדר העמידה שלהם, כפי שהתובעת תיארה. 13. מר מגנזי מסר עדות מפורטת לגבי אופן ההעמסה של כלי הרכב על הגורר. הוא העיד כי הגורר הוא בן "שתי קומות", ובכל קומה מועמס רכב אחד בלבד. תחילה העמיס את הרכב הפוגע וקשרו באמצעות רצועות הקשירה המיועדות לכך. מגנזי העיד כי רצועות קשירה אלה מאבטחות את הרכב הנגרר, באופן שאינו יכול לנוע על גבי המשטח שעליו הועמס. לאחר שהרכב הפוגע נקשר ברצועות הקשירה, "עולה ה"פלטה" שעליה הוא נמצא לקומה העליונה", ורק אז הועמס רכב התובעת ב"קומה התחתונה" של הגורר (בעמ' 16 לפר'). לשאלה אם שני כלי הרכב הללו היו היחידים שהועמסו על הגורר, ואם אסף רכב נוסף בדרך, השיב מגנזי, כי אלה היו שני כלי הרכב היחידים, וכן - "הנסיעה היתה ישירות ממקום התאונה למגרש, כאשר כל אחד משני הרכבים מועמס ומאובטח במקומו. לא אספתי רכב נוסף בדרך" (בעמ' 16 לפר'). מגנזי תיאר בפרוטרוט את הטכניקה של העמסת כלי הרכב על הגורר, בעזרת כננת, והמחיש זאת בתרשים שערך, נ/ 3. 14. עדותו של מגנזי עשתה עלי רושם אמין. הנתבעת היא חברת הגרירה, שהמשטרה מזמינה דרך קבע לגרירת כלי רכב ממקום תאונה (כך, על פי עדותו של פקד סוויסה). הגיוני כי נהג הגורר מטעם הנתבעת נדרש לבדוק את כלי הרכב שניזוקו בתאונה ולרשום את הנזקים שראה בהם, לרבות בתוך הרכב, טרם שיתחיל בהעמסתם על הגורר. מעדותו של מגנזי עלה, כי הוא נהג במקרה זה על פי שיגרת עבודתו, וכי רשם בטופס הגרירה את הנזקים שראה ברכב התובעת, טרם העמסתו על הגורר. אף הפרטים שמסר מגנזי אודות הטכניקה של הגרירה, ואודות אופן ההעמסה וקשירת הרכב על הגורר, עשו עלי רושם מקצועי ואמין. לא מצאתי בעדותו של מגנזי פירכה שעשוייה להצביע על כך, שהנזק לחזית רכבה של התובעת נגרם בעת ההעמסה או הגרירה, וכי מגנזי שיקר בדבריו, שראה את הנזק באזור הפגוש הקדמי של הרכב, כשהגיע למקום התאונה. לכך יש להוסיף את אי הבהירות לגבי השינוי שחל במיקומם של כלי הרכב, ובסדר עמידתם, בזמן שלאחר התאונה, טרם הגיעו של הגורר למקום. 15. על פי כל האמור, מסקנתי היא כי לא הוכח, שהנזק לחזית רכבה של התובעת, באזור הפגוש הקדמי, נגרם כתוצאה מגרירתו על ידי הנתבעת, ולא קודם לכן. לפיכך אני דוחה את התביעה. החלטתי שלא לחייב את התובעת בהוצאות, כיוון שמלכתחילה היה בסיס לחשדה, כי הנזק לחזית רכבה נגרם על ידי הנתבעת. אני מאמינה לתובעת, כי נזק זה לא נגרם בעת התאונה עצמה. עדותה של התובעת בעניין זה נתמכת על ידי עדותו של פקד סוויסה, כי לא היה רכב נוסף מעורב בתאונה, אלא רק רכב התובעת והרכב הפוגע. אין מחלוקת כי רכב התובעת נפגע בתאונה מאחור. תמיכה נוספת לעדות התובעת בעניין הפגיעה בתאונה מאחור בלבד מצוייה בעדותה המשכנעת של גב' רומי, וכן בכך שהתובעת מסרה בעדותה במשטרה רק על נזק מאחור, ועדות זו נמסרה לפני שהתובעת הגיעה למגרש הגרירה, שרק שם גילתה את הנזק בחזית הרכב. התובעת רצתה להזמין גורר משלה והתנגדה לגרירת הרכב על ידי הנתבעת, אך הדבר נעשה על פי הוראת המשטרה. אני מאמינה לתובעת, כי כשפונתה ממקום התאונה, לא נראה נזק בחזית רכבה אלא רק בחלקו האחורי. על כן ניתן להבין, כי כאשר הגיעה התובעת למגרש הנתבעת וגילתה את הנזק בחזית הרכב, היא טענה שנזק זה נגרם כתוצאה מהגרירה. אף הבלבול שחל אצל התובעת, שלא באשמתה, בעניין מסמכי המשטרה, חיזק את חשדה, כי הנתבעת אחראית לנזק בחזית רכבה. לאחר שמיעת הראיות הגעתי, אמנם, למסקנה כי לא הוכח, שהנזק נגרם על ידי הנתבעת, אך אין לומר שמלכתחילה היתה התביעה מופרכת. התחשבתי גם בנזק שנגרם לתובעת, משלא פוצתה בגין מלוא נזקיה כתוצאה מהתאונה. אמנם אין זו אשמתה של הנתבעת, אך התחשבתי בכך לעניין פסיקת ההוצאות. בשל כל הטעמים הללו לא חייבתי את התובעת בהוצאות. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. רכבגרירת רכבנזק לרכב