טוענת, כי בחודש 12/2007 במועד חידוש הפוליסה היא ציינה והדגישה בפני נציגי הנתבעת, כי ברכב נוהגת "נהגת חדשה", אך היא לא נשאלה אודות הגיל של הנהגת. יש לציין, כי החידוש של הפוליסה נעשה מרחוק, באמצעות שיחה טלפונית בין המבטחת (הנתבעת) למבוטחת (התובעת). להלן פסק דין בנושא חידוש פוליסה בטלפון: התביעה 1. עניינה של התביעה המונחת בפניי הינה תביעה כספית בסך 17,500 ₪ עבור נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת המבוטח באמצעות הנתבעת בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 15.02.2008. 2. סכום התביעה תוקן בהתאם צו בתי המשפט (שינוי סכום התביעה בתביעות קטנות), התשס"ח-2008, והועמד בהתאם להחלטתי מיום 26.11.2008 על סך של 30,000 ₪. 3. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פיאט מריאה (מ.ר 5961110) (להלן: "התובעת") אשר היה מבוטח באמצעות ביטוח מקיף בחברת הביטוח ישיר איי.די.איי (2000) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), החל משנת 2004. 4. לפי גרסת התובעת, בתאריך 15.02.2008 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב הרכב המבוטח, כאשר היה נהוג על-ידי בתה של התובעת, מיקה יהודה , וכתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק טוטאלי. 5. התובעת דיווחה לחברת הביטוח על קרות האירוע הביטוחי על מנת לפצות אותה על נזקי הרכוש שנגרמו לרכבה עקב התאונה, אך לתדהמתה נענתה בסירוב בנימוק, כי אין לתובעת כיסוי ביטוחי עבור הנזקים אשר נטען כי נגרמו לרכב המבוטח, הואיל ולטענת הנתבעת הפוליסה אינה מכסה אירוע ביטוחי ברכב שהיה נהוג ע"י נהגת צעירה או חדשה. 6. התובעת טוענת, כי בחודש 12/2007 במועד חידוש הפוליסה היא ציינה והדגישה בפני נציגי הנתבעת, כי ברכב נוהגת "נהגת חדשה", אך היא לא נשאלה אודות הגיל של הנהגת. יש לציין, כי החידוש של הפוליסה נעשה מרחוק, באמצעות שיחה טלפונית בין המבטחת (הנתבעת) למבוטחת (התובעת). 7. לטענת הנתבעת בכתב הגנה, במועד התאונה נהגה בתה של התובעת ברכב שאיננה עומדת בתנאי הפוליסה, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי לקרות התאונה. לפי תנאי הפוליסה בה מבוטח רכבה של התובעת נקבע, כי ברכב המבוטח רשאי לנהוג נהג שגילו מעל 23 שנים ובעל וותק בנהיגה של 4 שנים. עוד נטען, כי התובעת ידעה אף ידעה שאין כיסוי ביטוחי למקרה ובתה תנהג ברכב. אי-לכך הואיל והמקרה הביטוחי דנן מוחרג מהפוליסה אין הנתבעת חייבת בפיצוי התובעת אודות הנזק שנגרם לרכב עקב התאונה נשוא התובענה. דיון והכרעה 8. בדיון שהתקיים בפניי העידה התובעת עצמה ונציג מטעם הנתבעת. כל אחד בתורו חזר בפניי על גרסתו כפי שפוטה דלעיל. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי כל אחד מהצדדים, לרבות תמלילי שיחות שניהלה התובעת עם נציגי הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן יובאו נימוקיי למסקנה זו. 9. המחלוקת העיקרית בתיק זה נטושה סביב השאלה, אם היה לבתה של התובעת כיסוי ביטוחי במועד קרות התאונה נשוא התביעה. 10. במפרט של פוליסת הביטוח נקבע כדלקמן: "רשאים לנהוג ברכב מוסכם ומוצהר בזאת, כי רשאי לנהוג ברכב נהג שברשותו רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב דלעיל שהתקבל לפני יותר מ-4 שנים ובתנאי שגיל הנהג יהיה מעל 23 שנים". 11. הלכה היא, כי על חוזה ביטוח יש להחיל את הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), בהיעדר הוראות ייחודיות בחוק חוזה ביטוח על כריתתו של חוזה (ראו: ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה (2) 811,819). 12. לפי הוראת סעיף 1 לחוק החוזים "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול", בעוד סעיף 2 לחוק החוזים קובע, כי "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה". בהתאם לסעיף 5 לחוק החוזים, נדרשת גמירות דעתו של הניצע, להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה שלגביה ניתן על ידו הקיבול. 13. כב' המשנה לנשיא מצא (כתוארו אז) בע"א 4588/02 חזי כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 35 (2005) קובע לעניין פרשנות פוליסה, כדלקמן: "פוליסת ביטוח היא חוזה, וליתר דיוק: מסמך המאשר בדיעבד את כריתתו ואת תוכנו של חוזה ביטוח, ושלצרכים פרקטיים דינו, ככלל, כחוזה. לפיכך, פוליסת ביטוח כפופה, ככלל, לכללי פרשנותם הרגילים של חוזים. ככל חוזה יש לפרשה, בראש ובראשונה, על-פי תכליתה הסובייקטיבית, שאינה אלא אומד-דעתם של הצדדים, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אם לא ניתן לגלות את תכליתה הסובייקטיבית כי אז יש לפרשה על פי תכליתה האובייקטיבית, קרי התכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים באמצעות החוזה". 14. זאת ועוד, בבואנו לפרש חוזה ביטוח יש לתת את הדעת לעקרון ההגנה על הצד החלש, ובמקום שניתן לפרש את לשון חוזה הביטוח בשני פנים יש לפרשה כנגד המנסח [ ראו לעניין זה: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד מט (2) 749, 761-763 (1995)]. 15. עוד נקבע על ידי כבוד השופט לווין בע"א 655/82 א' גרובר נ' ד' פרבשטיין, (36), בעמ' 743, כי "ככל שניתן, ראוי לפרש את המסמך מתוכו על-פי הנאמר בו ועל-פי כתבו, לשונו ורוחו. עם זאת, אין קדושה במלה כמו שהיא, ואם נמצא הצורך לתת את הדעת לכלל הנסיבות שאפפו את עשיית החוזה כדי לעמוד על תכליתו, מותר וגם ראוי לתת את הדעת גם לאלה, וכך להגיע אל חקר אומד- דעתם של בעלי הדין בעת התקשרותם בהסכם ". 16. דין הוא, כי בתביעות לתגמולי ביטוח נזקים, נושא התובע (המבוטח) בנטל ההוכחה (השכנוע) של התרחשות מקרה הביטוח. מאידך, נטל השכנוע בדבר קיומן של הגבלות לחבות המבטח או להיקפה על-פי חוזה הביטוח, מוטל על הנתבע (המבטח) , הטוען לקיומן ולפטור מאחריות. על המבטח להמציא הוכחה התומכת בקיומו של פטור מכיסוי ביטוחי במידה העונה למבחן עודף ההסתברויות (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4), 70,77 (1994); ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5), 661, 676 (1993); ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית, תק-על 2007(2), 4663). 17. לעניין זה נקבע עוד, כי מחובתו של המבטח להגדיר את התנאים או הסייגים לחבותו על פי חוזה הביטוח במפורש ובמדויק. לא אחת נקבע, כי הדין מגן על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח [ת"א 5885/06 איחלאס עומרי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, ביום 12.08.2007)]. על המבטח לחשוף בפני המבוטח את ההגבלות לאחריות הביטוחית ולפרט בהצעת הביטוח, במדויק ובמפורש, את התנאים והסייגים לחבותו. לחובת הגילוי הזו, מצטרפת חובה סטטוטורית להבליט בהבלטה מיוחדת תנאים וסייגים לחובת הביטוח (סעיף 3 לחוק). 18. לפי ההלכה, מוטלת אחריות אקטיבית על המבטח לוודא שהמבוטח מבין היטב ובשפה המובנת לו, את פשר הגבלות הכיסוי הביטוחי ואחריות המבטח (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2), 749,774 (1995)). במקרים המתאימים, הפרת חובה זו חוסמת את זכותו של המבטח לטעון לקיומן של הגבלות לאחריותו על-פי חוזה הביטוח. 19. השאלה העובדתית המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים בתיק דנן נוגעת, כאמור, לשאלת תחולת הכיסוי הביטוחי של הנהגת החדשה/הצעירה - בתה של התובעת. אם יוכח, כי ההרחבה נתבקשה או בוצעה כפי שטוענת התובעת, כי אז יש לקבוע כי בשעת התאונה היה קיים כיסוי ביטוחי לנהגת החדשה, אשר נהגה ברכב. אם, לעומת זאת, יוכח כי לא נדרשה ולא בוצעה הרחבה, כטענת הנתבעת, כי אז יש לקבוע, שלא היה כיסוי ביטוחי, ובכך לדחות את התביעה. 20. בענייננו, נטען כי חידוש הפוליסה נעשה באמצעות התקשרות טלפונית. במעמד הדיון הראשון אשר התקיים בתיק זה, הצהיר נציג הנתבעת כי יש בידיו תמלול מלא של קלטת השיחות שנערכו בין התובעת לבין פקידה בשם יפעת מטעם הנתבעת. לצורך הגשת התמלול וצירופו נקבע דיון נוסף. במעמד הדיון הצהיר נציג הנתבעת, כי "אני מעיד פה שבשום מקום בקלטת לא מופיע שיש נהג חדש". 21. הקלטות נמסרו לידי בית משפט עם העתק לתובעת בצירוף תמלול השיחות. יתרה מזו, נשמרה לתובעת הזכות לחלוק על הקלטת והתמלול על ידי הגשת הודעה מתאימה לבית המשפט לרבות זימון המתמלל ועורך ההקלטה. 22. בהמשך הגישה התובעת הודעה לבית המשפט, בה היא מלינה, בין היתר, על כך ששיחות הטלפון המוקלטות שהועברו לעיונה על ידי הנתבעת אינן מתייחסות לתקופה הרלוונטית של התביעה והפוליסה שבדנן. 23. התובעת הבהירה, כי שלוש מן השיחות נערכו עם בעלה בעניין התקנת קודן לרכב אשר נוהלה בשנת 2004, כאשר אין בשיחות אלה דבר או חצי דבר לתביעה זו. באשר לשיחה אשר התנהלה בינה לבין נציגת חברת הביטוח נטען, כי שיחה זו מתייחסת לתקופה בה חודשה הפוליסה לשנת 2007. שיחה זו נערכה בסוף שנת 2006, כאשר במועד זה לא היה ברשות בתה של התובעת רישיון נהיגה, לכן אין זכר להרחבת הפוליסה שתכלול גם את בתה השנייה להבדיל מהבת הראשונה של התובעת, אשר כן אוזכרה בשיחה. על כן, טענה התובעת כי תמלול השחיות שצורף אינה רלוונטית לתביעה שבדנן. עוד טענה התובעת, כי בחודש דצמבר התקיימו שתי שיחות טלפון בין התובעת לבין נציגי הנתבעת לצורך חידוש הפוליסה לשנת 2008. משום מה, שיחות אלה לא צורפו על ידי הנתבעת לעיונם של התובעת ובית המשפט. 24. לנתבעת ניתנה זכות תגובה לטיעוני התובעת שפורטו בסעיף 23 לעיל. בתגובתה, נכתב כי "לגבי טענת התובעת לעניין שיחות נוספות מ-2007, הנתבעת תטען כי לא נערכו שיחות נוספות מלבד השיחות אשר הוגשו לבית המשפט ונשלחו לתובעת, ואשר האחרונה בהן נערכה בנובמבר 2006". 25. בדיון הנוסף אשר התקיים בפניי חזרה התובעת על טענותיה, אשר עיקרן כי חידוש הפוליסה היה באמצעות שתי שיחות טלפוניות מחודש דצמבר 2007. נציג הנתבעת טען, כי בתאריך 04.11.07 נשלח מכתב לתובעת המכיל הצעת ביטוח חדשה בצירוף הפוליסה ומכתב נלווה, בו הודיעה הנתבעת למבוטחת - התובעת כי במידה וחלו שינויים בפוליסה הקודמת מוטלת עליה החובה להודיע לנתבעת על שינויים אלה. משלא משלחה הודעה כאמור, כך לטענת הנתבעת, הרי שהפוליסה לשנת 2008 חודשה ללא שחל כל שינוי בתנאיה. הנתבעת ביקשה שהות של 10 ימים על מנת להמציא לבית המשפט את הפוליסה והמכתב הנלווה לה, אך מסמכים אלה לא הוגשו לבית המשפט עד היום. 26. הנה כי כן, לבית המשפט הוגשו תמלילים של מספר שיחות טלפון שניהלה התובעת עם נציגי הנתבעת וכן שיחות שניהל בעלה של התובעת עם נציגי הנתבעת (להלן: "התמלילים"), להלן פירוט השיחות: שיחה בין חיים (הבעל) לבין רותם, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה הראשונה"). שיחה בין חיים (הבעל) לבין רותם, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה השנייה"). שיחה בין חיים (הבעל) לבין רותם, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה השלישית"). שיחה בין חיים (הבעל) לבין רותם, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה הרביעית"). שיחה בין חיים (הבעל) לבין רותם, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה החמישית"). שיחה בין רבקה (התובעת) לבין יפעת, נציגת הנתבעת (להלן: "השיחה השישית"). 27. אזכיר נא, כי חידוש הפוליסה בין התובעת לבין הנתבעת נעשה על-פי הטענה באמצעות שיחות טלפונית בין יפעת, נציגת הנתבעת, לבין התובעת. תוקף הפוליסה שהונפקה הינו לשנת 2008. החידוש נעשה בסוף שנת 2007, כאשר התאונה אירעה בשנת 2008, בחודש פברואר. הנה כי כן, מוטלת על הנתבעת על מנת לזכות בהגנתה החובה להציג בפני בית המשפט ראיות רלוונטיות המתייחסות לתקופת חידוש הפוליסה של שנת 2008, כאשר הפנייה לחידוש הביטוח היתה בסוף שנת 2007. אלא מה, הנתבעת צירפה לתיק בית משפט תמלילים של 6 שיחות, המנויות לעיל, אשר כולן נערכו עד לחודש נובמבר 2006, ותו לא. עוד נאמר, כי לא נערכו שיחות טלפוניות נוספות זולת השיחות אשר הוגשו לבית המשפט. 28. הנתבעת לא הראתה באיזו צורה נערך חידוש הפוליסה, האם באמצעות הטלפון או באמצעות אישור בכתב. בכך כשלה הנתבעת להוכיח את הטענה, כי התובעת לא דרשה את הרחבת הפוליסה בשיחת הטלפון הנטענת באופן שיכלול גם את בתה השנייה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה, כי הנתבעת נמנעה מלהציג בפני בית משפט זה ראייה רלוונטית לעניין נסיבות וצורת חידוש הפוליסה בסוף שנת 2007 והמתייחסת לפוליסה של שנת 2008. הימנעותה של הנתבעת מלנהוג כך, מתיישבת יותר עם המסקנה, לפיה הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את קיומם של החריגים בפוליסה וכי בתה השנייה של המבוטחת (התובעת) לא הוספה על פי דרישת המבוטחת-התובעת. 29. כידוע, "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד (4), 595 עמ' 602-603). אי-לכך שוכנעתי כי אי צירוף שיחות, התכתבויות, והעלמת ראיות הנוגעות לנסיבות חידוש הפוליסה לשנת 2008, וצירוף תמלולי שיחות שאינן נושאות תאריכים, וכן הודעת נציג הנתבעת כי אין בידה שיחות לתקופה שאחרי חודש נובמבר 2006, אומרת דרשני ! 30. בטרם אחתום את פסק דיני אציין, כי ערה אני להצהרת התובעת לפיה היא קיבלה לידיה את הפוליסה אך לא עיינה בה. התובעת הצהירה בפניי כי "זו הייתה שנה רביעית של הביטוח וסמכתי על חברת הביטוח שתבטח אותי בצורה מתאימה",. עוד היא הצהירה, כי "אחרי מס' ימים חזרה אליי ועשיתי את הביטוח והזכרתי לה שיש לי נהגת שרק קיבלה רישיון ונהגת צעירה ונתתי לה את הגילאים שלהם". לא שוכנעתי, כי יש בעובדה זו כדי להטות את הכף לטובת הנתבעת. בע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז (3), נקבע: "לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה , אלא שהלכה זו סויגה מיד על-ידי כבוד השופט שקבע אותה כאשר הוסיף: "ייתכנו אמנם מקרים חריגים, בהם לא תיחשב התנהגות כזו מצד המבוטח כמחייבת, למשל, כאשר חברת הביטוח הטעתה את המבוטח להאמין כי אין כל צורך שיעיין בפוליסה, או כאשר נוצרה כבר שגרה קבועה ובלתי מופרעת של נוסחי פוליסה ואין למבוטח כל סיבה לצפות לשינויים". 31. פרשת בן אריה הנ"ל צוטטה על ידי כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92, שם הוא מסביר כי התנאי המקדמי הדרוש כדי לחייב את המבוטח בתוצאות עיונו בפוליסה, "מעניינו של המבטח לוודא שלקוחו אכן טרח לעשות זאת". משהתנה חובתו בפעולה שהטיל על המבוטח לבצעה לא יוכל להישען על הסייג לחבות זו כל עוד לא אפשר למבוטח ידיעה מלאה של התנאים ו"הסייגים". 32. אי לכך, לאור כל הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, אני קובעת כי בנסיבות העניין שבפניי, ובמיוחד לאור העובדה כי הנתבעת נמנעה מלהציג לעיוני את החומר הרלוונטי לחידוש הפוליסה לשנת 2008, הנוגע למאורע הביטוחי נשוא התביעה, ללא כל הסבר המניח את הדעת, אין אני מוצאת לנכון לתת משקל ראייתי להצהרת התובעת, כי היא קיבלה לידיה את הפוליסה אך לא עיינה בה, במיוחד לאור משך ההתקשרות הארוך בין הצדדים. סוף דבר 33. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. כמו-כן אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות הליך זה בסך 500 ₪ להיום. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. 34. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 15 יום. טלפוןפוליסה