לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, נותרו הנתבעים חייבים כספים בגין שכר דירה עבור 2 חודשי שכירות אחרונים, צריכת חשמל, ארנונה ומים. בנוסף גרמו הנתבעים, לטענת התובע, נזקים במושכר. לכן הגיש התובע את תביעה בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סכום כולל של 21,122 ₪, כמפורט בכתב התביעה. להלן פסק דין בנושא חוב שכירות על 2 חודשים אחרונים: 1. התובע הינו הבעלים של בית הנמצא בכפר ורדים, רח' שניר 57. הבית כולל דירת קרקע, בה מתגוררים התובע ובני משפחתו (להלן: "הדירה") ויחידת מגורים בת 4 חדרים, המשמשת להשכרה (להלן: "המושכר"). התובע השכיר את המושכר לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), למשך תקופה של 12 חודש, החל מ - 1/9/07 עד 30/8/08 (להלן: "תקופת השכירות") ובקשר לכך נחתם ביום 18/8/07 "הסכם שכירות בלתי מוגנת" בין הצדדים (להלן: "הסכם השכירות"). הנתבעת ובן זוגה, נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), התגוררו במושכר במהלך תקופת השכירות. בתום תקופת השכירות הם פינו את המושכר והחזירו החזקה בו לתובע. 2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, נותרו הנתבעים חייבים כספים בגין שכר דירה עבור 2 חודשי שכירות אחרונים, צריכת חשמל, ארנונה ומים. בנוסף גרמו הנתבעים, לטענת התובע, נזקים במושכר. לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סכום כולל של 21,122 ₪, כמפורט בכתב התביעה. 3. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, הם הודו באי תשלום שכר דירה עבור 2 חודשי השכירות האחרונים אולם טענו כי הם קיזזו זאת בשל העובדה שלא התאפשר להם להשתמש בחניה המקורה של הבית ובשל כך שהגינה היתה במצב שאי אפשר היה להשתמש בה, למרות שעל פי הסכם השכירות החנייה והגינה היו שייכים למושכר. כן הודו הנתבעים בקיומו של חוב ארנונה, אולם טענו שחוב זה מסתכם בסכום של 640 ₪ בלבד ולא כפי שנטען בכתב התביעה (2,871 ₪). את כל שאר הטענות שנטענו בכתב התביעה, לרבות קיומם של חובות בגין חשמל, גז, מים ונזקים שנגרמו, הכחישו הנתבעים וטענו כי להם נגרמו נזקים, כמפורט בכתב ההגנה. לכן הם עותרים לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם להם פיצוי בסך 5,300 ₪. 4. אדון להלן, בנפרד, בכל אחד מהסכומים אותם תובע התובע מהנתבעים, לפי סדר הופעתם בכתב התביעה: א. חוב שכר דירה אין חולקין שהנתבעים לא שילמו את שכר הדירה עבור 2 חודשי השכירות האחרונים. מאחר ושכר הדירה המוסכם, כמצוין בהסכם השכירות, היה 2,200 ₪ לחודש, מסתכם חובם של הנתבעים, בגין שכר דירה, בסכום של 4,400 ₪. ב. חוב חשמל לטענת התובע, הנתבעים חייבים לו סך של 5,797 ש"ח. אין חולקין שהתובע הוא זה שחישב באופן חד צדדי את הסכום אותו היו הנתבעים נדרשים לשלם עבור השימוש בחשמל, מאחר שישנו רק מונה חשמל חיצוני אחד, הן עבור הדירה והן עבור המושכר. בדירה מותקן גם מונה חשמל פנימי בו מופיעה צריכת החשמל של הדירה. בהתקבל חשבון חשמל היה התובע משלם את חלקו בחשבון, בהתאם לצריכה שהופיעה, לטענתו, על גבי המונה הפנימי, כאשר את היתרה הוא דרש מהנתבעים לשלם. לטענת הנתבעים, בנוסף לבעיות החשמל שהיו בדירה, (בוילר שצרך חשמל גם כשהיה לכאורה מכובה) אשר גרמו, לטענתם, להגדלת הצריכה באופן משמעותי, הרי שאין כל היגיון בחלוקה שעשה התובע בינו לבין הנתבעים לעניין תשלום החשמל, זאת גם בשים לב לכך שלתובע יש מזגן בדירה, בעוד שבמושכר לא היה מזגן. לאור האמור לעיל, אני קובע כי חרף המסמכים (חשבונות חשמל וטבלאות שהתובע ערך בעצמו) שהוצגו לבית המשפט, התובע לא הוכיח כי אכן עשה הפחתה של הצריכה שלו מכלל הצריכה, ולעניין זה אציין שלמרות הטבלה המפורט שהכין, אין בה כדי לשכנעני כי זה היה מצב הצריכה, הלכה למעשה. יחד עם זאת, הנתבעים הודו כי לא שילמו תקופה מסויימת עבור החשמל משום שנראה להם מוגזם. כמו כן, הנתבעים טענו שלאחר שתוקנה התקלה של מפסק הבוילר אכן היתה ירידה בצריכת החשמל. לפיכך, לא נותר לי אלא להעריך את הסכום אותו חייבים הנתבעים בגין אי תשלום עבור החשמל שצרכו. אני מעריך את החוב בגין צריכת חשמל בסכום של 2,000 ₪. ג. חוב מים לטענת התובע הנתבעים חייבים לו 803.65 ₪ בגין צריכת מים. לטענתו, אופן החישוב של החיוב בגין צריכת מים נעשה בדיוק כמו החיוב עבור החשמל, וזאת בהעדר מונה מים נפרד למושכר. התובע הציג לבית המשפט שני חשבונות מים (האחד עבור התקופה של 10/07-09 והשני לתקופה של 06/08-05). עוד טוען התובע כי בשלב כלשהו (לא צויין מתי ולמשך כמה זמן) התקלקל מונה המים הפנימי שלו, והוא נאלץ לעשות חישוב של הצריכה על פי ממוצעים. לטענת הנתבעים, שוב מדובר בדרישה מופרזת, מאחר שהגינה האחורית שהיתה אמורה לשמש אותם לא היתה מפותחת, בניגוד לגינה הקדמית, שהיתה מפותחת והושקתה ע"י התובע. לאור האמור לעיל, בהעדר הוכחה משכנעת לגבי סך הצריכה והחלוקה בין התובע לבין הנתבעים, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעים הותירו חוב בגין צריכת מים. ד. חוב ארנונה לטענת התובע, הנתבעים חייבים לו סך של 1,850 ₪ בגין ארנונה לתקופה ינו' -אוגו' 2008. הנתבעים מודים, בקיומו של חוב ארנונה בסך 640 ₪ בלבד. הגם שלא ברור לי מדוע לא הגיש התובע צילומים של חשבונות הארנונה שהגיעו מהמועצה המקומית, כאשר ברי כי אין כל קושי בחישוב הסכומים אותם היה על הנתבעים לשלם, זאת לאור מה שנקבע בהסכם (הנתבעים ישלמו 2/3 מהארנונה), הרי שטענת הנתבעים באשר לגובה הסכום אותו נותרו חייבים אינה מקובלת עליי. אין חולקין שהנתבעים לא שילמו את הארנונה עבור חודשים יולי-אוג' 2008. מאחר שאין צילום של חשבון הארנונה לתקופה זו, לא נותר לי אלא לעשות ממוצע של סך התשלומים (5) ששילמו הנתבעים עבור 10 חודשי השכירות הראשונים ולקבוע כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום של 1,080 ₪. באשר לדרישת התובע כי הנתבעים ישלמו הפרשי ארנונה (2/3 מזה) - אני דוחה אותה. ה. חוב עבור גז לטענת התובע הנתבעים חייבים לו סך של 172.50 ₪ בגין צריכת גז. לטענת הנתבעים הם שילמו בעצמם עבור הגז. על סמך הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי לנתבעים היו בלוני גז נפרדים, שהם שילמו עבורם ישירות לחברת הגז. לכן אני קובע כי הנתבעים אינם חייבים לתובע אפילו שקל אחד בגין צריכת גז. ו. פיצוי בגין נזקים שנגרמו למושכר ולרכוש שבמושכר . ככלל ראוי לזכור שמדובר במושכר בן כ- 20 שנה. אדון להלן בכל אחד מפירטי הנזק הנטענים, בנפרד. 1. דלת הכניסה - התובע דורש תשלום של 700 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדלת. התובע צירף צילום של דלת הכניסה, בו רואים שריטות על גבי הדלת. כן צירף התובע הודעה של הדייר הקודם (שעזב ב -12/06) לפיה דלת הכניסה, כמו גם הברז במטבח ועגלת השירות, היו במצב תקין כאשר עזב את הדירה. לטענת הנתבעים הם קיבלו לידיהם את הדירה כשהדלת היתה במצב זה. עוד הם טוענים כי אין סיכוי שהכלב שלהם שרט את הדלת, מאחר שיש שריטות בגובה של 1.5 מ', שזה גבוה עבור כלבם. לאחר ששקלתי בעניין אני קובע כי לדלת אכן נגרם נזק ע"י הנתבעים. הגם שלקחתי בחשבון את העובדה שהמושכר לא הושכר תקופה של מספר חודשים מאז עזב הדייר הקודם ועד לכניסתם של הנתבעים למושכר, הרי שהעובדה שיש להם כלב נותנת, לדעתי, הסבר מניח את הדעת לשריטות. באשר לטענתם לעניין הגובה של השריטות, הם לא ציינו איזה סוג של כלב יש להם, מה גם ששריטות כאלה יכולות להגרם כתוצאה מקפיצה של כלב על הדלת. בהעדר ראייה לעניין גובה הנזק, אני מעריך את עלות תיקון הדלת בסכום של 500 ₪. 2. דלת חדר השינה - התובע אינו מסביר איך וכיצד הגיע לסכום אותו הוא תובע. הנתבעים מכחישים כי גרמו נזק לדלת זו וטוענים כי כל הדלתות והחלונות שבדירה לא היו תקינים. לאחר ששקלתי בעניין אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנזק לדלת חדר השינה נגרם ע"י הנתבעים. 3. ארונית המטבח שעל גלגלים - התובע, העותר כי הנתבעים ישלמו לו 350 ₪ בגין נזקים שנגרמו לארונית, צירף תמונות של הארונית, בהן היא נראית מפורקת ושבורה. הנתבע טוען כי תחביבו הוא נגרות, הארונית היתה שבורה, והוא תיקן חלק מארונות המטבח. לאחר ששקלתי בעניין, אני קובע כי הנתבעים הם שגרמו נזק לארונית המטבח. אני מעריך את עלות תיקון הנזק לארונית המטבח בסכום של 100 ₪. 4. ארונית מגירות - לטענת התובע ארונית זו נגנבה ע"י הנתבעים. שוויה 149 ₪, לפי פירוט שנלקח מהאינטרנט. לטענת הנתבעים, עפ"י ההסכם היתה רק ארונית אחת, היא זו שהתובע טוען שנשברה (ארונית המטבח). אין ממש בטענת הנתבעים, שכן ברשימת הציוד, שבסוף הסכם השכירות, צויין במפורש: "ארונית לבנה, ארונית פלסטיק על גלגלים", מה שמלמד שהיו שתי ארוניות. לכן אני קובע כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 149 ₪ בגין ארונית זו. 5. נזק לברז המטבח - התובע טוען כי למרות שהברז הוא בן 20 שנה, הוא היה במצב מצויין ולא חלוד. התובע צירף לכתב התביעה תמונות של ברזים מאותו סוג שלטענתו היה בדירה (KWC) הכוללות מחירים. התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 1,400 ₪, מחירו של ברז דומה, נכון להיום. לטענת הנתבעים הברז היה ישן וחלוד כאשר נכנסו לדירה. לאחר ששקלתי בעניין, אני דוחה את תביעתו של התובע לעניין ברז המטבח, בהיותה בלתי מבוססת ובלתי הגיונית. אין שום דמיון, ולו קלוש ביותר, בין התמונות של ברז חדש, שצורפו לכתב התביעה, לבין תמונת הברז שבדירה. מדובר בברז בן 20 שנה, אך סביר הוא שלאחר תקופת שימוש כה ארוכה יופיעו סימני נזק וחלודה על הברז. אציין שגם לו קבעתי שהנתבעים הם שגרמו את הנזק לברז, היה מקום לפסוק פיצוי בסכום קטן בהרבה, לאור העובדה שמדובר בברז בן 20 שנה. 6. נזק למקלחון - התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו 1,100 ₪ עבור עבודות הרכבה של מקלחון. לתביעה הוא צירף הערכת מחיר של אגנית חרס בסך 700 ₪. לטענתו המקלחון הורכב בסמוך לכניסתם של הדיירים הקודמים למושכר והנתבעים הרסו אותו. לטענת הנתבעים, עת נכנסו למושכר, המקלחון היה שבור והשירותים "במצב קטסטרופלי". חלק מהרצפה והחרסינות שבקיר היו שבורים. לאחר ששקלתי בעניין, אני מקבל את טענת התובע שהנזק למקלחון נגרם על ידי הנתבעים. אילו המקלחון היה שבור עת שכרו את המושכר הייתי מצפה שזה יצויין ברשימת הליקויים שבנספח ב' להסכם, בדיוק כפי שמצאו לנכון לציין קיומם של ליקויים בניאגרה. ודוק, מדובר במראה עיניים ולא בפגמים נסתרים, המתגלים רק לאחר שמתגוררים בדירה ומשתמשים במתקניה. בהעדר הצעת מחיר למקלחון חדש, אני מסיק כי גם התובע אינו סבור שנדרש להחליף את המקלחון. מאחר שבפניי מונחת רק הצעת מחיר לאגנית חרס, אני קובע שעל הנתבעים לשלם לתובע סכום של 700 ₪. 7. באשר לשאר הסכומים אותם תובע התובע (ניקיון , עוגמת נפש ושכ"ט עו"ד) - לאחר ששקלתי בעניין אני קובע כי אין הנתבעים חייבים בתשלום סכומים אלה. 5. כאמור, טענו הנתבעים כי יש להם זכות לקזז את החוב בגין שכר הדירה בשל העובדה שלא התאפשר להם להשתמש בחניה המקורה של הבית ובשל העובדה שלא ניתן היה לעשות שימוש בגינה האחורית. אני דוחה את טענתם לקיזוז. אשר לחניה - מעיון בהסכם השכירות עולה כי לא היתה כל התחייבת מצד התובע לאפשר לנתבעים להשתמש בחניה המקורה. אשר לגינה - לא היתה כל מניעה שהנתבעים יעשו שימוש בגינה הקדמית. כן אני דוחה את טענת הנתבעים כי על התובע לפצותם בגין עוגמת נפש ונזק למדיח הכלים / למכונת הכביסה (בסעיף 15 נטען פעם מכונת כביסה ופעם מדיח כלים). 6. מכל האמור לעיל עולה כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 8,929 ₪, כמפורט להלן: א. חוב שכר דירה - 4,400 ₪. ב. חוב חשמל - 2,000 ₪ ג. חוב ארנונה - 1,080 ₪. ד. נזק לדלת הכניסה - 500 ₪. ה. נזק לארונית מטבח - 100 ₪. ו. ארונית פלסטיק שנעלמה - 149 ₪. ז. עבור החלפת אגנית - 700 ₪. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע סך של 8,929 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01/9/08 (מועד סיום תקופת השכירות) ועד התשלום המלא בפועל. כן, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שכירותחוב